אממי אושימה
 | |
| צילום לוויין של האי | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 28°19′35″N 129°22′29″E / 28.326389°N 129.374722°E |
| ארכיפלג | איי אממי (אנ'), חלק מאיי ריוקיו |
| סוג | אי געשי |
| שטח | 712.35 קמ"ר |
| היקף החוף | 461.1 ק"מ |
| גובה מרבי | 694 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 יפן |
| אוכלוסייה | 73,000 (2013) |
| אזור זמן | UTC +9 |
| עיר ראשית | אממי (אנ') |
  | |
אממי אושימה (ביפנית: 奄美大島) הוא האי הגדול ביותר באיי אממי (אנ'), בחלק הצפוני של איי ריוקיו, בין האיים קיושו ואוקינאווה. האי הוא אחד מאיי סאצונאן (אנ').
האי, ששטחו 712.35 קילומטרים רבועים, מונה כ-73,000 תושבים. מבחינה מנהלית הוא מחולק לעיר אממי (אנ'), לעיירות טאצוגו, סטוצ'י ולכפרים אוקן ויאמטו במחוז קגושימה.
בשנת 2021, נכלל חלק גדול מהאי באתר המורשת העולמית האיים: אממי-אושימה, טוקונושימה ואיריומוטה והחלק הצפוני של אוקינאווה של ארגון אונסק"ו.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לא ברור מתי יושב האי אממי אושימה לראשונה. כלי אבן מצביעים על התיישבות בתקופה הפלאוליתית ביפן, וחפצים אחרים, כולל כלי חרס, מעידים על מגע מתמיד עם יפן מתקופות ג'ומון, יאיואי וקופון.
האי מוזכר בכרוניקה היפנית העתיקה ניהון שוקי בערך לשנת 657 לספירה. בתקופת נארה ותחילת תקופת הייאן זה היה מקום עצירה לשליחים מיפן לחצר שושלת טאנג בסין. דר היה פריט ייצוא חשוב ליפן. עד 1611 היה אממי אושימה חלק מממלכת ריוקיו (אנ'). לאי פלשו סמוראים מקלאן שימאזו (אנ') בשנת 1609 ושילובו בנכסים הרשמיים של הקלאן הוכר על ידי שוגונות טוקוגאווה בשנת 1624. שלטון שימאזו היה קשה, כאשר תושבי האי הפכו לצמיתים ונאלצו לגדל קנה סוכר כדי לעמוד במיסוי גבוה, שגרם לא פעם לרעב המוני. טקמורי סאיגו הוגלה לאממי אושימה בשנת 1859, שהה בו שנתיים, וביתו נשמר כמוזיאון לזכרו. לאחר רסטורציית מייג'י שולב אממי אושימה במחוז אוסומי (אנ') ולאחר מכן הפך לחלק ממחוז קגושימה. מסוף מלחמת העולם השנייה ועד 1953 הוא היה בשליטת ארצות הברית יחד עם איי אממי האחרים, ואז הוחזר לשלטון יפני.
מאז פברואר 1974, היה שטח של 78.61 קילומטרים רבועים, הכולל חלקים מהאי ומהים שמסביב, תחת חסות ממשלתית בשם "הפארק הלאומי למחצה אממי גונטו".[2] באזור יש גם יער מנגרובים גדול.
בדצמבר 2001 התחולל קרב ימי המכונה קרב אממי אושימה בין ספינת ביון צפון קוריאנית חמושה לבין ספינות של משמר החופים של יפן (אנ') ליד אממי אושימה. ספינת הביון חדרה לאזור הכלכלי הבלעדי של יפן. זה היה עימות בן שש שעות שהסתיים בטביעת כלי השיט הצפון קוריאני.[3]
בשנת 2017 הוקם הפארק הלאומי אממי גונטו (אנ'). הוא קלט אליו את הפארק הלאומי למחצה אממי גונטו לשעבר ואזורי יבשה וים אחרים בעיריות סמוכות.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אממי אושימה משתרע על שטח של 712.35 קילומטרים רבועים, האי השביעי בגודלו בארכיפלג היפני (אנ') אחרי ארבעת האיים הראשיים, האי אוקינאווה והאי סאדו (אנ') (למעט האיים הקוריליים השנויים במחלוקת). המרחק בין הקצה הצפון-מזרחי של האי לקצה הדרומי הוא כ-80 קילומטרים. האי הוא ממוצא געשי ושוכן כ-380 קילומטרים דרומית לקצה הדרומי של קיושו ו-250 קילומטרים צפונית לאוקינאווה. הפסגה הגבוהה ביותר באי היא הר יוואנדה בגובה 605 מטר מעל גובה פני הים. חופו של האי מוקף בשוניות אלמוגים, וייתכן שהאי היה גם משכן לכמה משוניות האלמוגים הצפוניות ביותר ביפן במהלך עידן הקרח האחרון.[4] הוא מוקף בים סין המזרחי במערב ובאוקיינוס השקט במזרח.
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]האקלים של אממי אושימה מסווג כאקלים סובטרופי גשום (סיווג Cfa על פי שיטת קפן) עם קיץ חם מאוד וחורף מתון ללא שלג. העונה הגשומה נמשכת ממאי עד ספטמבר. טייפונים מתרחשים לעיתים תכופות.
פאונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אממי אושימה הוא משכן לכמה בעלי חיים אנדמיים נדירים או בסכנת הכחדה, כולל ארנב אממי ועורבני לידס (Garrulus lidthi), ששניהם נמצאים כעת רק באממי אושימה ובטוקונושימה. ארנב אממי מכונה לפעמים מאובן חי מכיוון שהוא מייצג שושלת יוחסין אסייתית עתיקה שנעלמה במקומות אחרים.
האי הוא גם משכנו של גומצן האבו, נחש ארסי שניתן למצוא ברחבי איי ריוקיו. נמיות הוכנסו לאי כדי להרוג את הגומצן, אך הפכו לבעיה נוספת, שכן עלייה באוכלוסיית הנמיות נקשרה להידרדרות באוכלוסיית ארנב אממי ומינים אנדמיים אחרים.[5] כאמצעי נגד, הוקם בשנת 2000 פרויקט השמדה מקיף להוצאת הנמייה מהאי. בשנת 2005 הוקם צוות מיוחד, "מכסחי הנמיות של אממי", כדי לקדם באופן שיטתי מאמצים אלה. עקב כך אוכלוסיות רבות של בעלי חיים מקומיים מתאוששות בהדרגה.
צפייה בלווייתנים כדי לראות לווייתן גדול-סנפיר הפכה לאטרקציה מומלצת בחורף.[6] כמו כן, מין הלווייתן אובלנה צפון-פסיפית, הניצב בסכנת הכחדה מכל מיני הלווייתנים, הופיע מדי פעם סביב האי[7] (ישנם חמישה תיעודים של שלוש תצפיות, לכידה ועלייה על החוף מאז 1901), ונכון לשנת 2014, אממי הוא המקום היחיד בים סין המזרחי בו אושרה תצפית של מין זה ב-110 השנים האחרונות. זהו גם אחד משני מקומות בעולם יחד עם איי בונין שבהם אושרה הופעה קבועה בחורף מאז המאה ה-20. גילוי של דולפינן אנקולי במצר סטו היה האישור הראשון לתצפית שלו במדינה. מינים אחרים כוללים לווייתנים (לווייתן בריד, ראשתן גדול-ראש), לווייתנים קטנים יותר או דולפינים (עבשן קטלני, סטנלה ארוכת-חרטום, סטנלה פאנטרופית) וכדומה. לפני שנעלמו בגלל ציד, היו לווייתנים גדולים רבים כמו הלוויתן הכחול ולווייתן מצוי היו מהגרים עונתיים.[8]
האי הוא גבול התפוצה הצפוני ביותר של תחש המשכן, עם תצפיות מזדמנות במהלך המאה ה-20 ואל תוך המאה ה-21.[9]
אממי אושימה הוא המקום היחיד בו נראה קינון של צב ים גלדי ביפן.
אדמיניסטרציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אממי אושימה שייך למחוז קגושימה. הוא מורכב מהעיריות הבאות.
- אממי (奄美)
- טאצוגו (龍郷町)
- יאמטומורה (大和村)
- אוקנמורה (宇検村)
- חלק מסטוצ'י-צ'ו (瀬戸内町)
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2013 התגוררו באממי אושימה 73,000 נפשות. 44,561 תושבים חיים בעיר אממי. השטח הכולל של העיר אממי (אנ') הוא 308.15 קמ"ר עם צפיפות אוכלוסין של 145 נפשות לקמ"ר.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כלכלת אממי אושימה מבוססת על חקלאות (קנה סוכר, אורז ובטטה), דיג מסחרי וזיקוק שוצ'ו (אנ'). האקלים הנוח מאפשר שני יבולי אורז בשנה. גם תיירות עונתית היא חלק חשוב מהכלכלה. המלאכות המסורתיות כוללות ייצור של משי בעבודת יד באיכות גבוהה, אשר עם זאת סבל מנטישת הלבוש היפני המסורתי ומתחרות של יצרנים זרים.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נמל נאזה (אנ') השוכן בעיר אממי (אנ') הוא מרכז ספנות ומעבורות אזורי מרכזי. נמל התעופה של אממי, ממוקם בקצה הצפוני של האי, עם קווים לטוקיו, אוסקה, נהה, פוקואוקה וקגושימה, וכן טיסות מקומיות לאיי אממי האחרים. ישנם קווי אוטובוסים וכבישים באי.
שפה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני ניבים של שפת אממי נמצאים בשימוש באממי אושימה: ניב אושימה הצפוני והניב אושימה הדרומי. ניבים אלו הם חלק מקבוצת שפות הריוקיו (אנ'). לפי אתנולוג, נכון לשנת 2005 היו כ-10,000 דוברי ניב אושימה הצפוני וכ-1,800 דוברי ניב אושימה הדרומי. ניבים אלו מדוברים בעיקר על ידי תושבים מבוגרים יותר של האי, בעוד שרוב הדורות הצעירים הם חד לשוניים ביפנית. שפת האממי, לרבות הניבים של אושימה, מסווגת כשפה בסכנת הכחדה על ידי אונסק"ו.
בשימוש באזור קיימת גם שפת סימנים המכונה שפת הסימנים אממי אושימה.
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
אזור החוף של אממי אושימה -
נוף של מפרץ קטצו -
יער המנגרובים של הפארק הלאומי אממי גונטו -
יער הפרא קינסאקברו באממי אושימה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Visitors Guide
- אממי אושימה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Amami-Oshima Island, Tokunoshima Island, Northern part of Okinawa Island, and Iriomote Island
- ^ List of Quasi-national Parks
- ^ "Japan says 'spy ship' fired rockets". BBC News. 25 בדצמבר 2001.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Matsuda, Hiroki; Arai, Kohsaku; Machiyama, Hideaki; Iryu, Yasufumi; Tsuji, Yoshihiro (בספטמבר 2011). "Submerged reefal deposits near a present-day northern limit of coral reef formation in the northern Ryukyu Island Arc, northwestern Pacific Ocean: Submerged reefal deposits in the Ryukyus". Island Arc (באנגלית). 20 (3): 411–425. doi:10.1111/j.1440-1738.2011.00775.x.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Watari Y, Yamada F, Sugimura K, Takatsuki S (2006). "Direct and indirect effects of an alien mongoose (Herpestes javanicus) on the native animal community on Amami-Oshima Island, southern Japan, as inferred from distribution patterns of animals" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-22.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Oki K., 2014. Amami whale and dolphin association
- ^ Ito, H. (1 בפברואר 2014). "Endangered whale captured on film off Amami-Oshima". Asahi Shimbun. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Miyazaki N, Nakayama K (1989). "Records of Cetaceans in the Waters of the Amami Island". Memoirs of the National Science Museum (ביפנית). National Museum of Nature and Science, Museum of History and Folklore in Kasari. pp. 235–249.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link) - ^ Shirakihara M, Yoshida H, Yokochi H, Ogawa H, Hosokawa T, Higashi N, Kasuya T (1 ביולי 2007). "Current status and conservation needs of dugongs in southern Japan". Marine Mammal Science. pp. 694–706. doi:10.1111/j.1748-7692.2007.00123.x.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
