אנרי ברביס
 | |
| ציור דיוקן מאת ריז'יק (ריאיץ') בשנת 1928 | |
| לידה |
17 במאי 1873 אנייר-סיר-סן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
30 באוגוסט 1935 (בגיל 62) מוסקבה, ברה"מ |
| שם לידה |
Adrien Gustave Henri Barbusse |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| אירועים משמעותיים |
שריפת הספרים בגרמניה הנאצית (1933) הלוויה (7 בספטמבר 1935) |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| זרם ספרותי |
ספרות פועלים |
| יצירות בולטות |
יומן המלחמה |
| בן או בת זוג |
אליון מנדס |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
אנרי ברביס (בצרפתית: Henri Barbusse; 17 במאי 1873 – 30 באוגוסט 1935) היה סופר, פובליציסט, ועורך. פעיל קומוניסטי ופציפיסט צרפתי. מזוכי פרס גונקור.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברביס נולד ב-1873 בצרפת, באנייר-סיר-סן, קרוב לפריז, כאמצעי מבין שלושה ילדים ובן יחיד. אביו, אדריין ברביס, עיתונאי ומבקר תיאטרון צרפתי, בוגר לימודי תאולוגיה בז'נבה[1][2] היה צאצא למשפחה פרוטסטנטית מהרי סוון (אנ') בדרום צרפת[1] ולאם אנגלייה, אן ברביס לבית בנסון[3], הוא התייתם מאמו לפני שמלאו לו שלוש שנים[3], ואז עבר לגור עם אביו ברובע מונמארטר בפריז. אביו התחתן בשנית. ברביס למד בבית ספר קלוויניסטי בפריז[1]. בשנים 1891-1884 למד ב"מכללת רולן", בה היו לו מורים דגולים כמו סטפאן מלארמה, פייר ז'נה ואנרי ברגסון. אחרי מבחני הבגרות בספרות ובמדעים, למד ברביס בסורבון לתואר ראשון בספרות. זכה בתחרות שירה של העיתון "ל'אקו דה פארי", אז בניהולו של קטול מנדס. הכרותו עם מרסל שווב ועם מנדס פתחה בפניו את דלתות החוגים הסימבוליסטים. בשנים 1894-1893 שירת ברביס בצבא בקומפיין וב-1898 התחתן עם אחת הבנות של קטול מנדס ושל המלחינה אוגוסטה הולמס, אליון מנדס (Helyonne Mendès).
בשנת 1914, בגיל 41, התגייס בהתלהבות לצבא הצרפתי, כדי להשתתף במלחמת העולם הראשונה ושירת בחזית במשך 17 חודשים, עד סוף 1915. ברביוס פרסם כבר ב-1908 את הנובלה L'Enfer (התופת) אך לפרסום זכה ב-1916, לאחר פרסום הרומן Le Feu (האש), המבוססת על ניסיונו בשדה הקרב. עבור רומן זה זכה בפרס גונקור היוקרתי. ב-1918 נסע לברית המועצות, שם הצטרף למפלגה הבולשביקית. ב-1923 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית ובהמשך היה פעיל מאוד בקידום התעמולה והמטרות הקומוניסטיים. ב-1927 נערך במוסקבה קונגרס של ידידי ברית המועצות וברביס השתתף בו.
ב-1928 ייסד שבועון בינלאומי בשם Monde ועמד בראשו עד מותו ב-1935.
ב-1932 הוא עמד בראש הקונגרס העולמי נגד מלחמה אימפריאליסטית, שנערך באמסטרדם. ב-1933 הוא עמד בראש הוועד העולמי נגד מלחמה ופשיזם.
ברביס היה ממעריצי לב טרוצקי ואף הקדיש לו ספר, אך לאחר שטרוצקי הודח מתפקידיו תקף אותו ברביס, הצטרף לתעמולתו של סטלין וכתב ביוגרפיה של סטלין.
ברביס הוביל מתקפה חריפה נגד פנאיט איסטרטי, לאחר שזה פרסם את ספרו וידוי עבור מנוצחים ובו ביקורת על הנעשה בברית המועצות. הסופר לקה בדלקת ראות ב-1935 בזמן אחד מביקוריו החוזרים בברית המועצות, התאשפז בבית החולים של הקרמלין והלך לעולמו במוסקבה. גופתו הובלה לצרפת ונקברה בבית החולים פר לשז בפריז.
ספרים בתרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנרי בארביס - יומן מלחמה - (מכתבים מהחזית) - ספרי משלט - הוצאת ספריית הפועלים (1949)
- הקדמה לספרו של מרסל אוליבייה "ספרטקוס"
אנרי ברביס בספרים ובמדיה אמנותית אחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחל המשוררת - ממאמר על ספרו "האור" (Clarté)
- מוזיקה
- "חיבה" (Tendresse) - מונו-אופרה לקול של אישה ותזמורת קאמרית - מאת גארא גאראייב - 1972 - לפי המחזה של ברביס
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בדצמבר 1936 גדוד שהיה חלק מהבריגדה הבינלאומית ה-14 בצבא הרפובליקני נקרא לכבודו "הגדוד אנרי ברביס".[4]
- באתר טירת איסי באיסי לה מולינו בצרפת קיים פארק על שמו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנרי ברביס, ברשת החברתית Goodreads- אנרי ברביס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנרי ברביס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אנרי ברביס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אנרי ברביס (1873-1935), דף שער בספרייה הלאומית- ביוגרפיה קצרה באתר ארכיון המחוז סן דני-סן, קרן אנרי ברביס-אנט ויטל
- באתר bookwiki
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 אדריין ברביס באתר הגניאלוגי geni
- ^ קרן ברביס-ויטל
- ^ 1 2 אן בנסון ברביס באתר הגניאלוגי geni
- ^ Alexander Clifford - Fighting for Spain, Pen@Sword Militart, Yorkshire 2020 p.24