ביילובאר
| |||
 | |||
| כיכר סטייפן ראדיץ' במרכזה של ביילובאר | |||
| מדינה |
 קרואטיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | ביילובאר-בילוגורה | ||
| ראש העיר | אנטון קרושץ | ||
| תאריך ייסוד | 1756 | ||
| שטח | 191.9 קמ"ר | ||
| גובה | 135 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 36,316 (31 באוגוסט 2021) | ||
| ‑ במטרופולין | 40,276 (2011) | ||
| קואורדינטות | 45°53′55″N 16°50′32″E / 45.89861°N 16.84222°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.bjelovar.hr | |||
בְּיֶילוֹבָאר (בקרואטית: Bjelovar) היא עיר בצפון-מזרח קרואטיה ובירת מחוז ביילובאר-בילוגורה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעוד ליישוב מאורגן במקום קיים החל מ-1413. ב-1756, בתקופת שלטונה של מריה תרזה דוכסית אוסטריה ניתנו ליישוב זכויות עיר, ובמקום נבנתה מצודה כחלק ממערך ההגנה של אזור הספר מול צבא האימפריה העות'מאנית. בהמשך, נשלטה העיר על ידי האימפריה האוסטרית ומאוחר יותר על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. בתקופה האוסטרו-הונגרית נכללה בשטחי ממלכת קרואטיה-סלאבוניה אשר הייתה ישות אוטונומית בתוך שטחי האימפריה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל האזור בשטחי ממלכת יוגוסלביה. בראשית אפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה. בביילובאר פרץ מרד חמוש נגד השלטונות שהובל על ידי כוחות האוסטאשה. תוך ימים אחדים נכבשה העיר על ידי הוורמאכט ונכללה בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה. במאי 1945, שוחררה ביילובאר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו ולאחר מלחמת העולם השנייה נכללה בשטחי יוגוסלביה. ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מכך, פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה, ובמהלכה התחוללו באזור העיר קרבות בין צבא יוגוסלביה ובין כוחות הצבא הקרואטי.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1877 נוסדה רשמית הקהילה היהודית בביילובאר על ידי מהגרים מבורגנלנד ומאזורי סלובקיה והונגריה. ב-1910 נקבע תקנון הקהילה. ב-1882, נבנה בית הכנסת אך הוא ננטש וב-1917 חרב. במועד זה נבנה בית כנסת חדש. בראשית ימיה של הקהילה, עסקו בניה בסחר בתבואה, בצאן ובבקר. בהמשך, נמנו בקרב הקהילה אומני מלאכה זעירה וסוחרים במוצרי סידקית. מאוחר יותר נרשם גם מספר מצומצם של בעלי מקצועות חופשיים.
ב-1881 מונה הרב ד"ר מוריץ גרינוולד לכהונת הרב הראשי של הקהילה. הרב גרינוולד בוגר בית המדרש לרבנים בברסלאו, כיהן במשרתו עד 1884.[1] מ-1917 ועד תקופת השואה כיהן במשרת הרב הראשי א.ד טאובר שהגיע מהעיר טרנופול.
בעיר נרשמה פעילות ציונית וב-1910 נוסדה "האגודה האזרחית היהודית" שפעלה בין השאר להגברת הזהות הלאומית היהודית. לאחר כינון ממלכת יוגוסלביה נוסדה האגודה הציונית ע"ש תאודור הרצל וב-1923 זכו הציונים לרוב בבחירות להנהגת הקהילה. ב-8 ביוני 1925 הופיע רשימה יהודית נפרדת בראשות ד"ר הינקו גוטליב בבחירות המוניציפליות וזכתה לרוב קולות בני הקהילה.
לקהילה זו השתייכו יהודי הכפר ג'וּרְגֶ'בָאץ(אנ'). הקהילה נוסדה באמצע המאה ה-19. בית עלמין הוקם שם ב-1860. לאחר מלחמת העולם הראשונה הלך ופחת מספר היהודים שהתגוררו בכפר. ב-1941 התגוררו שם 20 יהודים. הקהילה חרבה בשואה. ב-1958 הופקע שטח בית העלמין. נכון ל-2006 היו שרידי בית העלמין היהודי עדיין קיימים באתר. בשטחו מתגוררות משפחות בני רומה, נגמו בו נזקים כבדים ורבות מהמצבות נלקחו לשימוש משני.[2][3][4]
לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית וכינון מדינת קרואטיה העצמאית הוחל ברדיפת יהודי ביילובאר. בתחילה נדרשה הקהילה לשלם כופר נפש בסכום של 300,000 דינרים יוגוסלביים ובהמשך, ב-1941 נערכו אקציות במהלכן נעצרו בני הקהילה וגורשו לזאגרב. מזאגרב הועברו למחנות הריכוז קרושצ'יצה וגוספיץ'. רוב בני הקהילה נרצחו במהלך השואה. לאחר השואה שבו שרידי הקהילה לביילובאר וחידשו את פעילותה. ב-1968 התגוררו בביילובאר 12 יהודים.[5]
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אימוטסקי, קרואטיה
- נובאליה, קרואטיה
- פאקראץ, קרואטיה
רוביירה, איטליה
ויסוקו, זניצה-דובוי, בוסניה והרצגובינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ביילובאר- הקהילה היהודית בביילובאר, באתר האנציקלופדיה היהודית, אוחזר ב-20 בספטמבר 2014 (באנגלית)
- רשימת נרצחים בשואה מהעיר ביילובאר, במאגר המידע של יד ושם (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרב מוריץ גרינוואלד, באתר האנציקלופדיה היהודית, אוחזר ב-20 בספטמבר 2014 (באנגלית).
- ^ צילום הגלעד לזכר הנספים בשואה בבית העלמין היהודי בג'ורג'באץ (2000), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ אחת מהמצבות האחרונות שנותרו בבית העלמין היהודי בג'ורג'באץ (2000), באתר "המרכז לאמנות יהודית".
- ^ בית העלמין היהודי בג'ורג'באץ, באתר jewish cemetery project (באנגלית).
- ^ הקהילה היהודית בביילובאר, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 41-39.
