ג'ון סורטיס
 | |||||||||||||||||||||||||||||
| ג'ון סורטיס בפרארי ב-1964 לקראת מרוץ פורמולה 1 | |||||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
11 בפברואר 1934 Tatsfield, סארי, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 במרץ 2017 (בגיל 83) St George's Hospital, הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||||||||||
| מדינה | הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||||||||||
ג'ון סורטיס (באנגלית: John Surtees; 11 בפברואר 1934 – 10 במרץ 2017, בריטניה) היה רוכב מרוצי אופנועים ונהג מרוצי מכוניות אנגלי. הוא זכה שבע פעמים בתואר אלוף העולם במרוצי אופנועי גרנד פרי בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20 ופעם אחת בתואר אלוף העולם במרוצי פורמולה 1 ב-1964. סורטיס היה הראשון שהוכתר כאלוף במרוצי האופנועים והמכוניות החשובים ביותר, והישג זה לא שוחזר מעולם.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרוצי אופנועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סורטיס היה בנו של סוחר אופנועים מלונדון. המרוץ הראשון בו השתתף היה ב-1948 במרוץ אופנועים עם סירה ביחד עם אביו. הם זכו במרוץ, אך נפסלו עקב גילו הצעיר של סורטיס. ב-1951 הוא התפרסם כשרכב במרוץ לאומי בבריטניה והיווה יריב לגאוף דיוק, הרוכב הראשי של נורטון באותה עת. שנה לאחר מכן הוא התחרה לראשונה במרוץ גרנד פרי בודד כשהוא רוכב על גבי נורטון בקטגוריית 500 סמ"ק וסיים במקום השישי. כעבור שלוש שנים הוא חזר להתחרות בגרנד פרי, עדיין באופן לא מלא, על גבי NSU בקטגוריית 250 ונורטון ב-350. הוא התחרה במרוץ בודד בקטגוריית ה-250 בצפון אירלנד וזכה בו לניצחון הגרנד פרי הראשון שלו. ב-350 הוא השיג שני פודיומים מתוך שלושה מרוצים בהם השתתף וסיים את העונה במקום השישי.
עקב חשש שהקשיים הכלכליים של נורטון יפגעו בביצועי אופנועיה, עבר סורטיס ב-1956 להתחרות עם קבוצת היצרן של אם וי אגוסטה בקטגוריית ה-500. השעייתו של דיוק, אלוף העונה הקודמת, לחצי שנה עקב תמיכתו בשביתת רוכבים, סייעה לסורטיס לנצח בכל שלושת המרוצים בהם השתתף ולזכות באליפות הראשונה שלו, אף על פי שזינק רק למחצית ממרוצי העונה. בעונת 1957 שוב זינק סורטיס לשלושה מרוצים בלבד אך הפעם זכה במרוץ בודד בלבד וסיים את העונה שלישי. אופנועי אם וי אוגוסטה סבלו באותה עונה מנחיתות טכנולוגית בהשוואה לאופנועי ג'ילרה. ליברו ליבראטי, יריבו של סורטיס שרכב על ג'ילרה ניצח בארבעה מרוצים וזכה באליפות.
עונת 1958 החלה עם היעדרותם של מספר יצרנים איטלקיים שפרשו מהשתתפות במרוצי הגרנד פרי, בראשם ג'ילרה ומוטו גוצי. אם וי אוגוסטה התכוונה בתחילה לפרוש גם כן, אך חזרה בה וכך החלה מסורת ארוכה של 17 אליפויות רצופות בקטגוריית ה-500. בעונה זו זכתה החברה באליפות בכל ארבע הקטגוריות האפשריות כשסורטיס אחראי לקטגוריות ה-500 וה-350. יכולתו של סורטיס לנצח מרוצים באותה עונה הייתה יוצאת דופן. הוא השתתף בשישה מתוך שבעת המרוצים בשתי הקטגוריות וניצח בכולם, כשהוא מותיר רק את הגרנד פרי השוודי לניצחון של דיוק. עונת 1959 היוותה המשך ישיר לעונה הקודמת כשסורטיס המשיך לנצח בכל מרוץ שבו השתתף. הוא שוב זכה באליפות ה-350 וה-500 באותה עונה.
בעונת 1960 לא הצליח סורטיס לשמור על רצף הניצחונות, אך עדיין סיים תמיד על הפודיום וזכה באליפויות בקטגוריית ה-500 וה-350. הוא ניצח בחמישה משישה מרוצים ב-500 ובשניים מתוך ארבעה ב-350. באותה עונה השלים סורטיס לראשונה בהיסטוריה רצף של שלושה ניצחונות במרוץ הבכיר באירועי המרוצים באי מאן (Isle of Man Senior TT). לאחר עונה זו ביצע סורטיס מהלך מפתיע. הוא פרש ממרוצי האופנועים ועבר להתחרות בפורמולה 1, מרוצי המכוניות החשובים ביותר. סורטיס פרש עם סטטיסטיקת הצלחות יוצאת דופן בה הוא ניצח ב-77 אחוז מהמרוצים בהם השתתף וב-91 אחוז מהם סיים על הפודיום. בקטגוריית ה-500 היו אחוזי ההצלחה גבוהים אף יותר. פרישתו של סורטיס בשיא קריירת הרכיבה הפכה סטטיסטיקה זו קשה לשחזור.
מרוצי מכוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1959 החל סורטיס בביצוע נהיגות מבחן במכוניות פורמולה 1. ב-1960, בעוד הוא השתתף במרוצי אופנועי גרנד פרי וזכה בתואר כפול, חבר סורטיס לקבוצת לוטוס וניסה להשתתף בארבעה מרוצים. במרוץ הראשון ובשניים נוספים הוא לא הצליח לסיים את המרוץ, אך במרוץ השני שלו, המרוץ הבריטי בסילברסטון, הוא הצליח לסיים במקום השני. הוא גם סיים ראשון במקצי הדירוג של הגרנד פרי בפורטוגל.
גם בשלוש העונות הבאות נהג סורטיס מדי שנה עבור קבוצה אחרת. ב-1961, שהייתה עונתו המלאה הראשונה, הוא השיג פעמיים מקום חמישי עם קבוצת BRP ומכוניות קופר. בעונת 1962 הוא עבר לקבוצתו של רג פרנל עם מכוניות לולה והשיג פעמיים מקום שני. הוא סיים את העונה במקום הרביעי. בעונת 1963 עבר סורטיס לקבוצת פרארי והשתתף בעשרה מרוצים. הוא לא הצליח להגיע לקו הסיום בשישה מהמרוצים, אך זכה בפעם הראשונה בניצחון, במרוץ הגרנד פרי הגרמני. גם בעונה זו סיים במקום הרביעי.
בעונת 1964 הציגה קבוצת פרארי דגם חדש, אך הוא עדיין היה חלש בהשוואה למכונית של קבוצת לוטוס הנהוגה בידי ג'ים קלארק, אלוף העונה הקודמת. סורטיס היווה יריב ראוי לקלארק וניצח בשני מרוצים, אך סייעה לו גם אמינות לקויה של מכוניות לוטוס. קלארק אמנם ניצח בשלושה מרוצים באותה עונה, אך שני הניצחונות של סורטיס בגרמניה ובאיטליה כללו גם הקפה מהירה וזמן הדירוג הטוב ביותר. גם גרהאם היל מקבוצת BRM, שהיה אלוף 1962, ניצח בשני מרוצים באותה עונה ולקראת המרוץ האחרון במקסיקו עמדו שלושת הנהגים הבריטיים בעמדת זכייה באליפות, כשהיל מוביל במספר הנקודות. קלארק הצטיין, אך סבל מכשל מנוע בסוף המרוץ וסיים חמישי. היל סבל גם הוא מתקלה טכנית ולא סיים את המרוץ. סורטיס סיים במקום השני שהוביל אותו לזכייה באליפות הפורמולה 1.
את עונת 1965 החל סורטיס עם מקום שני במרוץ בדרום אפריקה, אך זה היה הישגו הטוב ביותר בעונה. בהמשך הוא השיג שני פודיומים נוספים, אך לא היווה יריב לקלארק והיל. ב-25 בספטמבר 1965 נפצע סורטיס קשה מאוד בתאונה באימונים בקנדה. הוא התאמן שם לקראת השתתפות באליפות הקנדית Can-Am שהחלה בשנה שלאחר מכן. החלמתו המהירה אף אפשרה לו להפוך לאלוף 1966 של סדרה זו. בגרנד פרי, הוא נעדר משני המרוצים האחרונים של 1965 עקב התאונה וסיים את העונה במקום החמישי.
בעונת 1966 שב סורטיס לנצח במרוצי גרנד פרי, ובאופן חריג, עבור שני יצרנים שונים. הוא החל את העונה כשהוא ממשיך להתחרות עם קבוצת פרארי, אך לאחר הניצחון הראשון שלו בבלגיה הוא עזב את הקבוצה עקב חילוקי דעות עם הנהלת הקבוצה, במיוחד על רקע השתתפותו במרוץ 24 השעות של לה מאן. החל מהמרוץ השלישי של העונה עבר סורטיס להתחרות עבור קבוצת קופר. הוא ניצח במרוץ האחרון של העונה במקסיקו עם קופר וסיים את העונה במקום השני אחרי האלוף ג'ק ברבהאם.
בעונה הבאה עבר סורטיס להתחרות עם קבוצת הונדה. בעיות אמינות גרמו למספר פרישות, אך החלפת הדגם במהלך העונה עזרה לו להשיג את הניצחון השני אי פעם עבור קבוצת הונדה במרוץ באיטליה. הוא סיים את העונה במקום הרביעי. הישגו הטוב ביותר בעונת 1968 היה מקום שני בגרנד פרי הצרפתי והוא סיים את העונה במקום השביעי. גם בעונות הבאות חלה ירידה בהישיגיו של סורטיס והוא סיים אותן במקומות 11, 18 ו-19. בעונת 1970 הוא הקים את קבוצת סורטיס בניהולו והיה אחד הנהגים שלה. הוא פרש ממרוצי הגרנד פרי ב-1972.
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סורטיס המשיך לנהל את קבוצת המרוצים שלו עד 1978. הקבוצה התחרתה בפורמולה 1, פורמולה 2 ופורמולה 5000. הקבוצה לא זכתה להישגים ניכרים בפורמולה 1 ומיקומה הטוב ביותר באליפות היצרנים היה חמישי. הישגה הטוב ביותר מחוץ לפורמולה 1 היה זכייה באליפות הפורמולה 2 עם מייק היילווד שהתחרה עם סורטיס בשנות האליפות שלו במרוצי אופנועי הגרנד פרי ואחר כך הפך לאלוף בעצמו.
בשנת 2003 העניק ארגון ה-FIM לסורטיס את התואר "אגדת מרוצים" על הישגיו במרוצי אופנועי הגרנד פרי. משפחת המלוכה הבריטית העניקה לסורטיס תואר חבר (MBE) במסדר האימפריה הבריטית ובשנת 2008 הוענק לו התואר קצין (OBE).
הנרי, בנו של סורטיס שנולד ב-1991, התחרה במרוצי מכוניות כפורמולה רנו ופורמולה 2, ונהרג ביולי 2009 מתאונה במרוץ פורמולה 2.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון סורטיס, ברשת החברתית פייסבוק- ג'ון סורטיס, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- ג'ון סורטיס, ביוגרפיה באתר grandprix.com (באנגלית)
- סטטיסטיקת מרוצי פורמולה 1, באתר F1db.com (באנגלית)
- סטטיסטיקת מרוצי אופנועי גרנד פרי, באתר motogp.com (באנגלית)
- ג'ון סורטיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)