הנג'

שלושת ההנג' המיושרים על קו אחד של מכלול תורנבורו הנג'ס

הנג' (מאנגלית: Henge) הוא שם כולל לשלושה סוגים של עבודות עפר מהתקופה הנאוליתית באיים הבריטיים. המאפיין הבסיסי של כל השלושה הוא שהם כוללים סוללה בצורת טבעת וחפיר, כשהחפיר שוכן צמוד לסוללה מבפנים. משערים כי ההנג'ים לא היו ביצורים לצורך הגנה (כמו למשל סוללה עגולה), משום שלמטרות הגנה החפירים הפנימיים הם כמעט חסרי תועלת.

סוגי ההנג'

שלושת סוגי ההנג' מפורטים להלן, כשהמספר בסוגריים רבועים הוא הקוטר המשוער של החלק המרכזי השטוח:

1. הנג' (Henge‏ > 20 מטרים) – המילה "הנג'" מתייחסת לסוג מסוים של עבודות עפר מהתקופה הנאוליתית, הבנויה באופן טיפוסי מסוללה סגלגלה עד קרובה לעגולה וחפיר פנימי המקיף אזור מרכזי שטוח שקוטרו יותר מ-20 מטרים. בדרך כלל אין כמעט עדויות ליישוב בתוך ההנג', אף שהם יכולים להכיל מבני פולחן כדוגמת מעגלי אבנים, מעגלי גזעים ודולמנים. המונח "מונומנט הנג'" משמש כמילה נרדפת להנג'. יש בהנג' לעיתים מעגלי אבנים או מעגלי גזעים, ומבנים אלו מכונים לעיתים "מעגל הנג'" (Circle henge). כל אחד משלושת מעגלי האבנים הגדולים ביותר (אייווברי, מעגלי האבנים בסטנטון דרו (Stanton Drew), וטבעת ברודגאר) נמצא בתוך הנג'. דוגמאות להנג' בלא מונומנטים פנימיים משמעותיים הם שלושת ההנג' של תורנבורו הנג'ס (Thornborough Henges). אף שמקור המילה הנג' מגיע מסטונהנג' אתר זה אינו הנג' טיפוסי משום שבו החפיר נמצא מחוץ לסוללה הראשית במקום בתוכה.
2. מונומנט בצורת הנג' (Hengi-form monument, בין 5 ל-20 מטרים) – כמו הנג' רגיל למעט העובדה שקוטר החלק המרכזי השטוח הוא בין 5 ל-20 מטרים. הם בנויים מעבודת עפר צנועה יחד עם סוללה חיצונית רחבה למדי. שמות נרדפים לצורה זו הם "מיני הנג'" או "דורצ'סטר הנג'", לדוגמה האתר הנאוליתיבוורמי הילוק הנג' (Wormy Hillock Henge).
3. מתחם הנג' (Henge enclosure‏ > 300 מטרים) – עבודת עפר נאוליתית בצורת טבעת הכוללת חפיר בתוך סוללה, כשהשטח המרכזי השטוח כולל שפע של עדויות למגורים וקוטרו בדרך כלל יותר מ-300 מטרים. חלק מאתרי ההנג' האמיתיים הם בגודל זה לפחות (לדוגמה אייווברי), אבל חסרה בהם עדות להתיישבות. לעיתים מכנים מתחם הנג' בכינוי "סופר הנג'". עם זאת, לעיתים סופר הנג' נועד לציין גודל בלבד ולא שימוש, למשל ההנג' של מרדן הוא הפחות מובן מבין ארבעת הסופר הנג'ים הבריטיים (האחרים הם איווברי, חומות דרינגטון ומאונט פלזנט הנג' (Mount Pleasant Henge))

אטימולוגיה

המילה הנג' היא גזירה לאחור מסטונהנג', המונומנט המפורסם מווילטשייר. סטונהנג' אינו הנג' אמיתי משום שהחפיר שלו שוכן מחוץ לסוללה במקום בתוכה, אם כי יש גם סוללה קטנה מעבר לחפיר. המונח נטבע לראשונה ב-1932 על ידי הארכאולוג הבריטי תומאס קנדריק (Thomas Downing Kendrick‏; 1979-1895), שאחר-כך הפך למנהל של המוזיאון הבריטי.

צורות

ההנג' של אייווברי כולל כמה מעגלי אבן

ניתן לסווג הנג' כדלהלן:

• הנג' מדרגה ראשונה (Class I), שבו יש כניסה אחת שנוצרה מפתח בסוללה ההיקפית
• הנג' מדרגה שנייה (Class II), שבו יש שתי כניסות מנוגדות
• הנג' מדרגה שלישית (Class III), שבו יש ארבע כניסות, שני זוגות מנוגדים.

תת-קבוצות קיימות בתוך חלוקה זו, כאשר יש שני חפירים או שלושה במקום אחד. אתרי הנג' מתוארכים לשלהי התקופה הנאוליתית או תחילת תקופת הברונזה, בעיקר בשל הימצאות חרסים מתקופות אלו: כלים מחורצים, כלים עם שקעים (שכונו קודם כלי פיטרבורו) וגביעי פעמון מתרבות ביקר. באתרים, כדוגמת סטונהנג' יש עדויות על פעילות של תרבות וסקס (Wessex culture) של שלהי תקופת הברונזה.

הנג' יכול להכיל עדות למגוון מבנים פנימיים, כולל מעגלי אבן או גזעי עצים, בורות או קברים, שעשויים להיות מוקדמים או מאוחרים יותר להקמת הסוללה החיצונית. אין לטעות בין הנג' למעגל האבנים שבתוכו, שכן הנג' ומעגלי אבנים עשויים להתקיים ביחד או לחוד. באתר ארבור לואו (Arbor Low) בדרבישייר כל האבנים, למעט אחת, הוצבו כשהן שוכבות ולא נראה שהועמדו, כיוון שלא נמצאו בורות להציב בהם את האבן במצב זקוף. במקומות אחרים, נותרו רק הבורות של האבנים כשהם מרמזים על קיומו של מעגל בעבר.

בין אתרי ההנג' הידועים ביותר:

• אייווברי, כ-32 קילומטרים צפונית לסטונהנג' על מישור סולסברי בווילטשייר
• מעגלי נולטון (Knowlton Circles) – מכלול הנג' בדורסט
• טבעות מאומברי (Maumbury Rings) – בדורסט (שימש אחר כך כאמפיתיאטרון רומאי וכמבצר בתקופת מלחמת האזרחים האנגלית
• מאיבורו הנג' (Mayburgh Henge) בקאמבריה
• טבעת ברודגאר באורקני
• תורנבורו הנג'ס – מכלול הנג' ביורקשייר

הנג' נוצר לעיתים כחלק מנוף פולחני או כמכלול יחד עם מונומנטים נאוליתיים או מתקופת הברונזה בתוך ההנג' ומחוצה לו. מונומנטים מוקדמים הקשורים להנג' שהוקם מאוחר יותר עשויים לכלול מונומנטים נאוליתיים כדוגמת קרסוס (לדוגמה בתורנבורו הנג'ס ההנג' המרכזי נבנה על גבי קראסוס), או רוגם ארוך כדוגמת הרוגם הארוך של מערב קנט באייווברי, או אפילו, במקרה של סטונהנג', חורי עמודים מהתקופה המזוליתית. מונומנטים שהוקמו לאחר שההנג' הוקם עשויים לכלול תילי אבנים (גל-עד), כמו בארבור לואו. דוגמאות לנופים פולחניים כאלו הם:

• בלפארג (Balfarg) בפייף (Fife) סקוטלנד
• אתר החפירות הארכאולוגיים דנרגיט (Dunragit archaeological excavation site) בוויגטאונשייר (Wigtownshire) בסקוטלנד
• לב אורקני הנאוליתית, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו על אחד האיים של אורקני בסקוטלנד
• סטונהנג', אייווברי ואתרים נלווים, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו בווילטשייר באנגליה
• מקומות שהוזכרו: ארבור לואו, מעגלי נולטון, מעגלי האבנים בסטנטון דרו ותורנבורו הנג'ס

בחלק מאתרי ההנג' שנחפרו נתגלו קברים, הם קדמו להקמת ההנג' והם קבורה חוזרת. לדוגמה:

• באייווברי נתגלו שני קברים שסבלו נזק גדול.
• בקאירנאפל (Cairnpapple) ובנורת מאינס (North Mains) יש קברים שקדמו להקמת ההנג', כמו גם קברים המתוארכים לאחר הקמתו.
• בקינג ארתור'ס ראונד טייבל (King Arthur's Round Table) בקאמבריה, יש חפיר שבו שרפו גופות בתוך המונומנט.
• בוודהנג' (Woodhenge), משערים החופרים כי הקבר המרכזי של ילד היה מנחה.
• במקסי בקיימברידג'שייר עלה מסקרים על פוספטים שייתכן שקברים היו בתחומי מונומנט זה.

מקור ותפוצה

טבעת ברודגאר, אורקני היא אזור אפשרי למקור של הנג'ים

מאמצים לשרטט קו כרונולוגי ישיר מאתרי הנג' מוקדמים לא היו חד משמעיים. החפיפה הכרונולוגית שלהם עם מבנים ישנים מקשה על סיווגם כמסורת עקבית. נראה שהם לוקחים את הרעיון של יצירת מרחב נפרד מהעולם החיצון צעד אחד רחוק יותר מהמתחם הסוללתי, והם ממקדים את תשומת הלב בנקודה פנימית. בחלק מהמקרים, בנייתם של הסוללה והחפיר היו שלב שבא בעקבות פעילות אחרת באתר. בבלפארג, בקאירנאפל ובנורת מאינס, למשל, קדמו שריפת גוויות וניפוץ מכוון של כלי חרס להקמת המתחם.

ריכוזי הנג'ים מפוזרים על פני בריטניה. הן אורקני והן ממלכת וסקס הוצעו שניהם כמוצא מקורי של סוג מונומנט זה על ידי החוקרים קונליף (Cunliffe‏ 2001) ובורל (Burl‏ 1969); עם זאת, חוקרים אחרים, כדוגמת ברקלי (ברקלי 2005) לא השתכנעו. בניגוד למונומנטים של מתחמים סגורים מוקדמים יותר, לא נבנו בדרך כלל הנג'ים על גבעות אלא בשפלה, לעיתים קרובות בקרבת נתיבי מים ואדמה חקלאית טובה.

כמה חוקרים כדוגמת העורכים של מהדורת 1982 של "מילון פינגווין לארכאולוגיה" (בראי וטראמפ, 1982), טענו שהנג'ים ייחודים לאיים הבריטיים. הם קובעים שמעגלים דומים, קטנים בהרבה ביבשת אירופה, כדוגמת מעגל גוסק (Sonnenobservatorium Goseck) בגרמניה (שבו אין סוללה), וכאלו המתוארכים לתאריכים מאוחרים יותר כדוגמת גולורינג (Goloring), אף הוא בגרמניה, אינם הנג'ים אמיתיים. אבל "מילון פינגווין לארכאולוגיה" של 2001 אינו מתייחס למיקום הגאוגרפי של אתרי ההנג'.

המוזיקאי והאנטיקוואר ג'וליאן קופה (Julian Cope) בספרו "האירופאי המגליתי" (The Megalithic European) משער שההנג' היה התפתחות מקומית מהמתחם הסוללתי שהיה נפוץ ברחבי אירופה. הוא מציין שההנג' הופיע בעקבות מהפך תרבותי סביב שנת 3,000 לפנה"ס, אשר נתן השראה לתושבים באירופה הנאוליתית להתפתח באופן עצמאי יותר. הוא מציין את המתחמים המעגלים הקרויים בגרמנית Kreisgrabenanlagen בעמק הנהר איזר בבוואריה, שעל פי המחקרים של הארכאולוג הגרמני ר.א. מאייר (R. A. Maier) "ברי השוואה למונומנטים של ההנג'ים והמתחמים הסוללתיים באיים הבריטיים". אף שהם התאפיינו עדיין בחפיר ובו מספר סוללות וכניסות במקומות מרכזיים, ג'ון הודגסון (John Hodgson‏ 2003) מתאר אותם ככאלו שלא תוכננו למטרות הגנה. המתחם הגדול ביותר בקותינגייכנדורף (Kothingeichendorf) נראה כ"אמצע הדרך בין הנג' למתחם סוללתי".

גם הארכאולוג אלאסדיר ויטל (Alasdair Whittle) העלה ב-2001 את ההשערה שההתפתחות של ההנג' הייתה וריאציה אזורית בתחומי המסורת האירופאית שכללה מגוון של מתחמים סגורים מוקפים חפיר. הוא מציין שאתרי הנג' וכלי חרס מהסוג כלים חרוצים המתגלים לעיתים קרובות בתוכם הם שתי דוגמאות של בריטניה הנאוליתית שלא נתגלו ביבשת. גם הארכאולוגית קרולין מאלון (Caroline Malone) קבעה ב-2001 שלא היו אתרי הנג' בשאר מערב אירופה, אבל הם התפתחו ממסורת נרחבת של מתחמים סגורים על מנת להפוך "תופעה של האיים הבריטיים, מסורת טבעית הכוללת אדריכלות מתוחכמת ותפקודים של לוח שנה".

פרשנויות

חפיר של הנג' שנחפר בווייק דאון (דורסט). החפיר התחיל במקור כמתחם סוללתי ולכן ייתכן שאינו הנג'.

ייתכן שאתרי ההנג' שימשו לפולחנים או תצפיות אסטרונומיות מאשר פעילות יום יומית. העובדה שהחפיר שלהם היה בתוך הסוללה מעידה כי לא שימשו לצורכי הגנה, ושהמחסום של העפר היה יותר סמלי מאשר פונקציונלי. בעקבות טיעונים שהוצגו להבנת המתחמים הסגורים של תקופת הברזל באירלנד, מציע ברקלי שהם הגנתיים באופיים. ושהחפיר והסוללה פנו כלפי משהו "מסוכן" בתוך המתחם הסגור. הוא גם שיער שהסיבה למגוון הגדול של דברים שהוקפו על ידי עבודות העפר, וטווח התאריכים הארוך מאוד, היא שההנג'ים תוכננו בעיקר כדי להקיף אתרים טקסיים שהיו קיימים קודם לכן שנראו "טעונים פולחנית" ולפיכך מסוכנים לבני אדם. יש להניח כי כל מה שהתרחש בתוך המתחם נועד להיות נפרד מהעולם החיצון ואולי ידוע רק לנבחרים.

הכיוון של ההנג'ים הוא נושא שנוי במחלוקת. האמונה הפופולרית היא שהכניסות שלהם מצביעות כלפי גופים שמימיים מסוימים. אבל הכיוון משתנה בין הנג' להנג' וייתכן שהוכתב על ידי הטופוגרפיה המקומית יותר מרצון לכוון את הנג' על פי ידע אסטרונומי. ניתוח סטטיסטי הראה שלכניסה להנג'ים מדרגה ראשונה יש נטייה קלה כלפי צפון או צפון-מזרח. הצירים בהנג'ים מדרגה שנייה מכוונים בדרך כלל דרום-מזרח וצפון-מערב או צפון-מזרח אל דרום-מערב.

השערה מקובלת היא שמבני האבן והעץ שלעיתים נבנו בתוך ההנג' שימשו כאמצעי למדידת מיקום השמש העולה או השוקעת. מבנים אלו לא קיימים בכל ההנג'ים. לכן הם אינם קשורים בהכרח למטרה המקורית של הקמת ההנג'ים. השערה זו מניחה שאפשר היה להשתמש במבנים לסנכרן בין לוח השנה ומחזור השמש למטרת שתילת גידולים או לתזמן פולחנים דתיים. בחלק מההנג'ים יש מוטות, אבנים או כניסות המציינים את המיקום של השמש הזורחת או השוקעת בנקודות השוויון ובנקודת ההיפוך, בעוד שנראה כאילו הם ממסגרים קבוצת כוכבים. בנוסף, רבים ממוקמים כך שגבעות סמוכות או שמציינות או שאינן מפריעות לתצפיות אלו. לבסוף, חלק מההנג'ים נראה כאילו הוקמו בקווי רוחב מסוימים. לדוגמה, כמה מהם ממוקמים בקו הרוחב 55° צפון, היכן ששני סימונים זהים יכולים לציין את השמש הזורחת או השוקעת הן עבור נקודת השוויון של האביב והן עבור נקודת השוויון של הסתיו. אבל כיוון שהנג'ים מפוזרים מהצפון הרחוק ועד הדרום הרחוק של בריטניה לא סביר שלקו הרוחב הייתה חשיבות גדולה.

להנג'ים מייחסים מיסוד: סימנים לכוונה של הבונים לשלוט על ההגעה למתחמים על הכניסה ועל התנועה בתחומיהם. מטרות אלו הושגו באמצעות הצבת אבנים משני צדי הדרך המובילה אל ההנג' (שדרה) ובכניסות לחלק מההנג'ים, או על ידי חלוקת המרחב הפנימי באמצעות מעגלי גזעים. בעוד שחלק מההנג'ים היו המונומנטים הראשונים שנבנו באתרם, אחרים נוספו אחרי שכבר היו מונומטים חשובים במקום, בייחוד בדוגמאות הגדולות.

אופי הקונצנטרי של רבים מהמבנים הפנימיים, כגון חמש הטבעות של חורי העמודים בבלפארג או השש בוודהנג', עשוי לייצג הבחנה מדויקת יותר מהבדלים הפנימיים-חיצוניים המרומזים על ידי עבודות עפר. סדר המרחב והתנועה המעגלית המרומזים על ידי המבנים הפנימיים הצפופים לעיתים מצביע על רמה מתוחכמת של הבנה מרחבית.

מונומטים בצורת הנג'

המיני הנג' של וורמי הילוק הנג'

מונומנטים בצורת הנג' או מיני הנג'ים נפוצים בכל רחבי אנגליה וסקוטלנד היבשתית (קיימות דוגמאות הרחק צפונה עד קאיתנס (Caithness)), אף שלא נתגלו דוגמאות בוויילס. בתוכם נתגלו בורות, אתרי שריפת גוויות, חורי עמודים, חורי אבנים וקברים, ובחלק מהמקרים נתגלו חורי עמודים ובורות לשריפת גופות בקרבה להנג'. באתר טיפוסי יש בדרך כלל כניסה אחת או שתי כניסות מנוגדות. על פי מבנהו אפשר לטעות ולחשוב שמיני הנג' הוא רוגם עגול שנחרש, אם כי המיני הנג' נוטים להיות גדולים יותר במקצת ועבודות העפר משמעותיות יותר. משערים ששימשו למטרות פולחניות כמו הנג'ים רגילים והם מתוארכים לשלהי התקופה הנאוליתית.

מתחמי הנג'

מתחמי הנג' מכילים לעיתים קרובות הנג' רגיל אחד או יותר או שהם קרובים אליהם. נתגלו ממצאים של עצמות בעלי חיים, כלי חרס מסוג כלים מחורצים, ועדויות למגורים ובהתחשב בזמן ובאנרגיה שנדרשו לבנות אותם, משערים שהם היו מרכזים חברתיים חשובים שווי ערך לבירה של השבט. שתיים עד ארבע כניסות המפוזרים באופן שווה מובילים דרך הסוללה אל המרכז.

לקריאה נוספת

• Atkinson, R. J. C. (1951) The henge monuments of Great Britain.
• Bahn, P.G. (ed.) (2001) The Penguin Archaeological Guide, Penguin, London.
• Barclay, G. J. (2005) The henge and hengiform in Scotland, in Set in stone: new approaches to Neolithic monuments in Scotland, Cummings, V. and Pannett, A. (eds.) Oxbow, Oxford, pp. 81–94.
• Bray, W. and Trumpov D. (eds.) (1982) The Penguin Dictionary of Archaeology, Penguin, London.
• Burl, A (1969). "Henges: internal features and regional groups". Archaeological Journal. 126: 1–28. doi:10.1080/00665983.1969.11077434.
• Cunliffe, B. (2001) Facing the Ocean: the Atlantic and its Periphery 8000 BC–AD 1500, Oxford University Press, Oxford.
• Hodgson, J. (2003) Neolithic Enclosures in the Isar Valley, Bavaria in Enclosures and Defences in the Neolithic of Western Europe (Part ii), Burgess, C., Topping, P., Mordant, C. and Maddison, M. (eds.) Oxbow, quoted in Cope, J. (2004) The Megalithic European, Harper Collins, pp. 48–49.
• Malone, C. (2001) Neolithic Britain and Ireland, Tempus, Stroud.
• Thomas, J. (2004) Understanding the Neolithic, Routledge, London.
• Whittle, A. (2005) The Neolithic Period in The Archaeology of Britain, Hunter, I. and Ralston, J. (eds.), Routledge, London.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנג' בוויקישיתוף

• Gefrin website Henges in Northumberland including computer animation of Milfield North henge.
• English Heritage website: "henge" defined
• New Henge Theory – Engineering in Prehistory