מיכאל הנקה

מיכאל הנקה
Michael Haneke
	מיכאל הנקה בפסטיבל קאן של 2009
לידה	23 במרץ 1942 (בן 82); מינכן, גרמניה
שם במה	Richard Binder
מדינה	אוסטריה
תקופת הפעילות	מ-1967
עיסוק	תסריטאי ובמאי קולנוע
מקום לימודים	אוניברסיטת וינה
פרסים והוקרה	דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריז VIII (2012); פרס המבקרים של האקדמיה האירופית לקולנוע (2005); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (2009); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (2005); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (2005); פרס המבקרים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1993); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (2009); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לסרט הטוב ביותר (2012); פרס הקולנוע האירופי לתסריטאי הטוב ביותר (2009); עיטור מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת מפקד בכיר (2019); פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לבמאי הטוב ביותר (2012); פרס פסטיבל הקולנוע של סיטגס לתסריט הטוב ביותר (1994); העיטור האוסטרי למדע ואמנות (2013); פרס קונרד וולף (1998); פרס נסיך אסטוריאס לאמנות (2013); פרס אקסל-קורטי (2001); פרס סונינג (2014); צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2012); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (2018); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (2018); פור לה מריט; מפקד מסדר האמנויות והספרות; דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אינסברוק; אות הזהב לשירות העיר וינה; רומי; אביר בלגיון הכבוד ;
	פרופיל ב-IMDb

מיכאל הָנֶקֶה (גרמנית: Michael Haneke; נולד ב־23 במרץ 1942) הוא במאי ותסריטאי אוסטרי, הידוע בסגנונו המטריד והקר ובמנהגו לשבור מוסכמות קולנועיות מקובלות. הוא מביים לקולנוע, לטלוויזיה, לתיאטרון ולאופרה. סרטיו עוסקים בביקורת שלילית על החברה המודרנית. הוא יצר סרטים בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית, ונחשב בדרך כלל לבמאי האוסטרי החשוב ביותר של תקופתו^[1].

כקולנוען מושפע הנקה בעיקר מהקולנוע האירופי הקלאסי, בין השאר מהבמאים רובר ברסון, קשישטוף קישלובסקי, אנדריי טרקובסקי ומיכלאנג'לו אנטוניוני. הוא זכה בגרנד פרי ובפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן על סרטיו "המורה לפסנתר" ו"מחבואים", בהתאמה. חמישה מסרטיו עמדו לזכייה בפרס דקל הזהב, מתוכם זכו בו "סרט לבן" ו"אהבה".

ביוגרפיה

הנקה נולד לתוך עולם הקולנוע – אביו היה שחקן ובמאי ואמו הייתה שחקנית. הוא נולד במינכן שבגרמניה, עבר עם הוריו לאוסטריה וגדל בעיר וינר נוישטאדט שבאוסטריה תחתית. הוא למד באוניברסיטת וינה פילוסופיה, פסיכולוגיה ודרמה, זאת לאחר שנכשל בניסיונותיו להיות שחקן ומוזיקאי. לאחר לימודיו הוא עבד כמבקר קולנוע ובין השנים 1967–1970 עבד כעורך בתחנת הטלוויזיה הציבורית הדרום גרמנית Südwestrundfunk. לאחר מכן עבד כמחזאי, וביים מספר הצגות, שהועלו ברחבי אירופה. ב־1973 היה לבמאי טלוויזיה וביים שורה של סרטי טלוויזיה אוסטריים בשנות השבעים והשמונים.

סרט הבכורה של הנקה כבמאי קולנוע היה "היבשת השביעית" (1989), בו הראה אלמנטים שיחזרו בסרטיו הבאים: האלימות וסגנונו הבלתי מתפשר. שלוש שנים אחר כך ביים את סרטו השנוי במחלוקת, "הווידאו של בני", אשר הביא לו את הפריצה ואת ההכרה וזיכה אותו בפרס האקדמיה האירופאית. שלושת סרטיו הראשונים של הנקה מהווים את "טרילוגיית ההתקרחנות", מונח שנטבע על רקע הצהרתו של הבמאי כי סרטים אלה מהווים, כלשונו, "דיווחים על ההתקדמות בתהליך ההתקרחנות הרגשית של המדינה שלי"^[1].

ב-1997 יצא "משחקי שעשוע", באמצעותו העביר הנקה ביקורת שלילית על השפעתה של האלימות המוצגת באמצעי התקשורת, כהמשך לסרט "הווידאו של בני". הסרט עסק בשני צעירים פסיכופתים הפולשים לבית קיץ של זוג תמים ומתעללים בהם באופן סאדיסטי חסר גבולות, וכלל סצנות ארוכות ועריכה איטית. הצלחתו הגדולה ביותר עד אז באה בעקבות סרטו "המורה לפסנתר" (2001), שהציג מערכת יחסים פרוורטית בין מורה לפסנתר חובבת מזוכיזם לבחור צעיר המאוהב בה^[2]. על הסרט קיבל הנקה את פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן. ב-2003 ביים את "שעת הזאבים", סרט שכתב עוד לפני יצירתו של "הווידאו של בני" אך יציאתו נדחתה בשל מגבלות תקציב. שנתיים אחר כך יצא סרטו עטור השבחים "מחבואים", בכיכובם של ז'ולייט בינוש ודניאל אוטיי^[3]^[4]. הסרט זיכה אותו בפרס הבימוי בפסטיבל קאן, כמו גם בפרס הבימוי באוסקר האירופאי^[5]. ב-2007 יצאה הפקה אמריקאית מחודשת ל"משחקי שעשוע" בבימויו של הנקה ובכיכובה של נעמי ווטס, שהיוותה העתק מדויק של סרטו מ-1997^[6]. ב-2009 יצא "סרט לבן", סרטו דובר הגרמנית הראשון מאז 1997, שהוצג בשחור-לבן^[7]. בשנת 2012 ביים את סרטו "אהבה", אשר זכה בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לאותה שנה^[8].

הנקה ביים לתיאטרון מחזות בגרמנית של סטרינדברג, גתה והיינריך פון קלייסט. ב-2006 עלתה האופרה הראשונה בבימויו, "דון ג'ובאני", באופרה הלאומית של פריז. באביב 2012 ביים את האופרה "כך עושות כולן" מאת מוצרט, באופרה של ניו יורק^[9].

סגנונו ונושאים ביצירתו

לסרטיו של הנקה נושאים משותפים רבים, ביניהם השפעתה המנוונת לכאורה של תקשורת ההמונים בימינו על הדרך בה תופס האדם את המציאות, והניכור החברתי הגדול השורר לדעתו בחברה המודרנית, בעיקר ב"מדינות מפותחות". הנקה נחשב לאחד המבקרים הגדולים של הקולנוע האמריקאי, בין השאר על רקע המניפולטיביות לכאורה של סרטי מתח אמריקאיים, וה"אימפריאליזם התרבותי" כלשונו של ארצות הברית בכלל^[10]. לשם התמודדות עם "אימפריאליזם" זה, הנקה נוהג ליצור את סרטיו כהפקות משותפות בין מספר מדינות תוך ניצול העובדה שהוא דובר גרמנית וצרפתית, דבר שמאפשר לו קצב מהיר יותר של יצירת סרטים מזה של במאים אירופאיים אחרים.

הנקה יוצר את סרטיו כפרודיות, ואף תיאר חלק מהם ("משחקי שעשוע", "המורה לפסנתר", "שעת הזאבים" ו"מחבואים") כפרודיות על סוגות קולנועיות ספציפיות. לגרסתו, רעיון הסוגה הקולנועית הוא שקרי מעצם הווייתו ומתאים ליוצרים המתייחסים לקולנוע כעסק ולא כאמנות^[11].

מוטיב חוזר בסרטיו של הנקה הוא המשפחה הבורגנית הקטנה, בדרך כלל בת שלוש הנפשות, כאשר שמותיהם של ההורים נשארים זהים מסרט לסרט – וריאציות של השמות אנה וגאורג (ז'ורז' בצרפתית וג'ורג' באנגלית), בדומה למתרחש בסרטיו של קלוד שברול^[12].

מאפיין נוסף של סרטיו הוא שאין להם סוף ברור: הם נוהגים להסתיים כשהצופה מרגיש שהסרט עדיין באמצע העלילה.

סרטיו

הנקה פעל כבמאי טלוויזיה באוסטריה מאמצע שנות השבעים עד סוף שנות התשעים. סרט הטלוויזיה האחרון שלו הוא "הטירה" (1997) שמבוסס על ספרו של פרנץ קפקא. הרשימה הבאה כוללת את סרטי הקולנוע בבימויו של הנקה. הוא כתב את התסריט המקורי לכל אחד מהם, מלבד "המורה לפסנתר" אותו עיבד לקולנוע על פי ספרה של אלפרידה ילינק.

היבשת השביעית (1989)
הווידאו של בני (1992)
71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית (1994)
משחקי שעשוע (1997)
לחיות על הקצה (2000)
המורה לפסנתר (2002)
שעת הזאבים (2003)
מחבואים (2005)
משחקי שעשוע (2007, גרסה מחודשת לסרטו מ-1997)
סרט לבן (2009)
אהבה (2012)
סוף טוב (2017)^[13]^[14]

פרסים

זכיות

פסטיבל קאן:
- לחיות על הקצה: פרס איגוד המבקרים האקומני
- המורה לפסנתר: גרנד פרי
- מחבואים: הבמאי הטוב ביותר, פרס איגוד המבקרים הבין-לאומי, פרס איגוד המבקרים האקומני
- סרט לבן: פרס דקל הזהב, פרס איגוד המבקרים הבין-לאומי, פרס הקולנוע מטעם מערכת החינוך הלאומית הצרפתית
- אהבה: פרס דקל הזהב.
פרס גלובוס הזהב:
- אהבה: הסרט הזר הטוב ביותר
פרסי הקולנוע האירופאי:
- הווידאו של בני: פרס איגוד המבקרים הבין-לאומי
- מחבואים: הבמאי הטוב ביותר, פרס איגוד המבקרים הבין-לאומי
- סרט לבן: הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר
- אהבה: הבמאי הטוב ביותר
פסטיבל לוקרנו:
- היבשת השביעית: פרס ארנסט ארטריה
פרס מעגל המבקרים של לוס אנג'לס:
- מחבואים: הסרט הזר הטוב ביותר
פסטיבל שיקגו:
- משחקי שעשוע (1997): הבמאי הטוב ביותר
פנטספורטו:
- משחקי שעשוע (1997): פרס המבקרים, פרס מיוחד מטעם חבר השופטים (במשותף עם "פודו: הדור הבא" מאת טאקאשי מיאיקה)
פסטיבל הסרטים הבין-לאומי סן סבסטיאן:
- סרט לבן: סרט השנה של איגוד המבקרים הבין-לאומי
פסטיבל סיטג'ס:
- 71 פרגמנטים מכרונולוגיה מקרית: הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר, פרס איגוד התסריטאים הקטלוני
- שעת הזאבים: התסריט הטוב ביותר, פרס המבקרים
פסטיבל ויאדוליד:
- מחבואים: פרס לכבוד יובל ה-50 לפסטיבל (במשותף עם "מנדרליי" מאת לארס פון טרייר)
פסטיבל וינה:
- הווידאו של בני: הסרט הטוב ביותר
פרסי הקולנוע הגרמני:
- המורה לפסנתר: הסרט הזר הטוב ביותר
פרס מעגל המבקרים של אוסטרליה:
- מחבואים: הסרט הזר הטוב ביותר

מועמדויות

פסטיבל קאן – דקל הזהב:
- משחקי שעשוע (1997)
- לחיות על הקצה
- המורה לפסנתר
- מחבואים
פרס באפט"א לסרט הטוב ביותר בשפה שאינה אנגלית:
- המורה לפסנתר
- סרט לבן
פרסי סזאר:
- מחבואים: הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר
פרסי הקולנוע האירופאי:
- המורה לפסנתר: הבמאי הטוב ביותר (בחירת הקהל), התסריט הטוב ביותר
- מחבואים: התסריט הטוב ביותר
פרס מעגל המבקרים של לונדון:
- משחקי שעשוע (1997): במאי השנה
- סרט לבן: במאי השנה, תסריטאי השנה
פסטיבל שיקגו:
- משחקי שעשוע (1997): הסרט הטוב ביותר
פרס אינדפנדנט ספיריט:
- המורה לפסנתר: הסרט הזר הטוב ביותר
פסטיבל סיטג'ס:
- שעת הזאבים: הסרט הטוב ביותר
פסטיבל ויאדוליד:
- משחקי שעשוע (1997): הסרט הטוב ביותר
- מחבואים: הסרט הטוב ביותר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאל הנקה בוויקישיתוף

מיכאל הנקה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מיכאל הנקה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מיכאל הנקה, באתר AllMovie (באנגלית)
מיכאל הנקה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מיכאל הנקה, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
מיכאל הנקה, באתר Metacritic (באנגלית)
מיכאל הנקה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אורי קליין, האהבה הגדולה של מיכאל האנקה, באתר הארץ, 17 בינואר 2013
אבנר שביט‏, "אהבה": דיווח מכיתת אמן עם מיכאל הנקה, באתר וואלה, 21 בינואר 2013
אבנר שביט‏, "נביא זעם? אני אופטימי. הפסימיים זה אלה שעושים קומדיות מטופשות": ריאיון עם מיכאל הנקה, באתר וואלה, 16 בנובמבר 2017
מיכאל הנקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ¹ ² מטיאס פריי, מיכאל הנקה, באתר "Senses of Cinema" (באנגלית)
^ נילי ברקן, ‏ההשפלה כמקור עונג, באתר גלובס, 14 באפריל 2002
^ אורי קליין, פרנויה אהובתי, באתר הארץ, 24 באפריל 2006
^ פבלו אוטין, ‏חטא הנורמליות, באתר גלובס, 6 באפריל 2006
^ "גן עדן עכשיו" זכה, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2005
^ העיר תל אביב, ממשחקי שעשוע עד יחידת עלית, באתר הארץ, 15 בינואר 2009
^ אורי קליין, פסטיבל קאן: יצירת המופת שזכתה ב"דקל הזהב", באתר הארץ, 25 במאי 2009
^ מורן שריר, אוסקר 2013: גטו מוזהב של מוות תוצרת הוליווד, באתר הארץ, 26 בפברואר 2013
^ איי.פי, מיכאל הנקה יביים את "כך עושות כולן" בניו יורק, באתר הארץ, 23 במרץ 2008
^ משפחה היא גיהנום וכך גם העולם, באתר "Bright Lights Film" (באנגלית)
^ עשור: מיכאל הנקה מדבר על "לחיות על הקצה" ו"המורה לפסנתר", באתר "indieWIRE" (באנגלית)
^ אורי קליין, פרנויה אהובתי, עכבר העיר
^ נירית אנדרמן, סרטו הבא של מיכאל הנקה יתמודד עם סוגיית ההגירה, באתר הארץ, 3 בינואר 2016
^ מיקי לוי, ‏מאסטר הולך לאיבוד, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2017

[sensesofcinema-1] ¹ ² מטיאס פריי, מיכאל הנקה, באתר "Senses of Cinema" (באנגלית)

[2] נילי ברקן, ‏ההשפלה כמקור עונג, באתר גלובס, 14 באפריל 2002

[3] אורי קליין, פרנויה אהובתי, באתר הארץ, 24 באפריל 2006

[4] פבלו אוטין, ‏חטא הנורמליות, באתר גלובס, 6 באפריל 2006

[5] "גן עדן עכשיו" זכה, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2005

[6] העיר תל אביב, ממשחקי שעשוע עד יחידת עלית, באתר הארץ, 15 בינואר 2009

[7] אורי קליין, פסטיבל קאן: יצירת המופת שזכתה ב"דקל הזהב", באתר הארץ, 25 במאי 2009

[8] מורן שריר, אוסקר 2013: גטו מוזהב של מוות תוצרת הוליווד, באתר הארץ, 26 בפברואר 2013

[9] איי.פי, מיכאל הנקה יביים את "כך עושות כולן" בניו יורק, באתר הארץ, 23 במרץ 2008

[10] משפחה היא גיהנום וכך גם העולם, באתר "Bright Lights Film" (באנגלית)

[11] עשור: מיכאל הנקה מדבר על "לחיות על הקצה" ו"המורה לפסנתר", באתר "indieWIRE" (באנגלית)

[12] אורי קליין, פרנויה אהובתי, עכבר העיר

[13] נירית אנדרמן, סרטו הבא של מיכאל הנקה יתמודד עם סוגיית ההגירה, באתר הארץ, 3 בינואר 2016

[14] מיקי לוי, ‏מאסטר הולך לאיבוד, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]