ספסרות
ספסרות היא רכישת טובין בתנאי היצע וביקוש התחלתיים במחיר רגיל, מתוך תקווה כי כאשר יפחת ההיצע, יעלה המחיר, והספסר יוכל למכור את הטובין לאנשים הרוצים בהם במחיר גבוה בהרבה מזה שבו נרכשו. במקרים בהם ההיצע החזוי אינו עומד בציפיות נוחל הספסר הפסד כספי ונאלץ למכור את הטובין במחיר נמוך ממחיר הקנייה. המושג מקובל במיוחד בתחום רכישת הכרטיסים להופעות ולאירועי ספורט.
ספסרות כרטיסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספסרי כרטיסים פועלים באופן דומה לרוכשי סחורות עתידיות: הם רוכשים מראש כמות גדולה של כרטיסים למשחק או אירוע המושך מבקרים רבים (ובכך מבטיחים למפיק האירוע מכירה וודאית של כרטיסים רבים בכסף מלא) כשהם מהמרים כי הביקוש לכרטיסים יעלה על היצע הכרטיסים שנותרו בקופות והקהל יבקש לרכוש כרטיסים אצל הספסרים וישלשל לכיסם תשלום גבוה יותר. כאשר הימורו של הספסר אינו צולח, לעומת זאת (לדוגמה, כאשר נרכשים כרטיסים רבים למופע שאין לו ביקוש בקהל) נאלץ הספסר למכור את הכרטיסים שרכש בהפסד.
סיכון נוסף בו נושא הספסר קשור למועד התפוגה של הכרטיסים: ברגע שבו מתקיים האירוע (הופעה או משחק ספורט, למשל) ערכם של הכרטיסים צונח לאפס, והספסר עתיד להפסיד את כל הכסף שהשקיע בקניית הכרטיס. משום כך רווחת התופעה בה מחירי כרטיסים לאירועים מבוקשים מאוד עולים בחדות עד לנקודה מסוימת בזמן, ימים ספורים לפני פתיחת האירוע, ואז צונחת במהירות ככל שקרב מועד האירוע, שכן בנקודה זו רצונו של הספסר למכור את הכרטיס הולך ומתעצם (גידול בהיצע), שעה שמספר הקונים הנלהבים ביותר לקנות כרטיס הולך ויורד (קיטון בביקוש).
ספסרות היא תופעה נפוצה מאוד מאז המאה התשע עשרה, במקביל להיווצרותן של בורסות לסחורות עתידיות ומכירה עתידית של כרטיסים, וזכתה לאינספור גינויים מוסריים. אלו הופנו גם כלפי ספסרות קמעונאית (בעיקר קוני כרטיסים המעוניינים להיפטר מהם) וגם כלפי ספסרות סיטונאית (רכישת כמות גדולה של כרטיסים). הספסר נתפש כמי שמנצל את חולשתו של הקונה, אך עיקר העוינות כלפיו הייתה על התפקיד הכלכלי שהוא ממלא כמשקף מחיר המכירה של סחורה מסוימת, בסתירה לניסיון של הגורם המוכר לשלוט במחיר או בהפצה של סחורות מסוימות. בישראל, בשנת 1948, ארגן הוועד הלאומי כנס ארצי למלחמה בספסרות במגמה להילחם בספסרות, בהפקעת מחירים ובסוחרי השוק שחור.[1] מנגנון הפיקוח על המחירים הורחב, המפקח על המזונות הפיץ את רשימת המחירים הקמעונאיים הרשמיים ודרש לידע את הרשויות על הפקעת מחירים.[2]
בשנת 2002 אישרה הכנסת את תיקון מס' 67 לחוק העונשין "איסור ספסרות בכרטיסי מופעים", שאותו יזם ח"כ אליעזר זנדברג. על פי סעיף 194 א' לחוק, המוכר כרטיסים ל"מופע" (המוגדר כאירוע ספורט, או מופע אמנותי – בתחומי הנגינה, השירה, הקולנוע, הדרמה או כל תחום אמנותי אחר) במחיר העולה על הנקוב בכרטיס, ואין לו רישיון למכירת כרטיסים ציבוריים על פי חוק רישוי עסקים, דינו קנס כספי גבוה. החוק איפשר למשטרה להילחם בתופעת הספסרות, כאשר קודם לקבלת החוק לא הוגדרה הספסרות בכרטיסי מופעים כעבירה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עידו אפרתי, השוק השחור של כרטיסים למשחקי ספורט משתולל, באתר TheMarker, 22 ביוני 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דיוויד סלע, מאבק עד חורמה במכת הספסרים, באתר ישראל היום, 23 בפברואר 2018
- ^ דייויד סלע, 70 שנים אחרי, באתר ישראל היום, 6 ביולי 2018
