פינוציטוזה
פינוציטוזה (באנגלית: Pinocytosis), שתיית תא או גמענות היא מכניזם שבו התא מעכל נוזל חוץ תאי ומומסים, על ידי אינבגינציה של ממברנת התא החיצונית. בדרך זו נוצרת שלפוחית קטנה, שתוכנה עובר פירוק בתוך התא החי כך שיוכל לשמש אותו לצרכיו הביולוגיים. כמעט כל תא חי מבצע פינוציטוזה לשם שימוש במומסים מהנוזל החוץ תאי.
פינוציטוזה היא צורת אנדוציטוזה שאינה סלקטיבית של נוזל חוץ תאי. בניגוד לאנדוציטוזה הסלקטיבית, שבה מתרחשת אינבגינציה של חומרים לתוך התא בתיווך קולטנים על פני הממברנה, בפינוציטוזה הנוזל החוץ תאי נבלע כשהוא, מבלי שקולטנים יבררו את החומר המבוקש.
תיאור התהליך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם שני מנגנונים אפשריים ליצירת שלפוחיות פינוציטוזיות.
מנגנון ראשון הוא בתיווך חלבונים שעל ממברנת התא, כדוגמת חלבוני קלתרין. החלבונים, שנפוצים במעין בורות על פני הממברנה החיצונית (coated pits), "צובטים" את הממברנה ויוצרים גומחה שלבסוף מתאחה לשלפוחית בבסיסה. שניות לאחר יצירת השלפוחית, מעטה החלבונים מוסר והיא מתאחה עם האנדוזום המוקדם, כך שתוכן השלפוחית מפורק לאבני בניין בליזוזום. אבני הבניין נשפכים לציטופלזמה מהליזוזום, ומשמשים את התא החי. חלבוני הקלטרין עובדים ללא קולטנים מקשרים, כך שתוכן השלפוחית שנוצרת אינו ספציפי.
מנגנון נוסף לפינוציטוזה נפוץ בתאים אנדותלאליים שבכלי הדם וכן בתאי שריר חלק, פיברובלסטים ואדיפוציטים. מדובר בפינוציטוזה בעזרת מערוניות (Caveolae), שמופיעות כמעט בכל סוגי התאים. בממברנת התא החיצונית, ישנם מבנים עשירים במולקולות הידרופוביות כגון כולסטרול וגליקוספינגוליפידים, שהם שומנים רוויים ולכן רמת נוזליותם נמוכה מאשר שאר הממברנה. מסיבה זו קיבלו את שמם: רפסודות ליפידים (lipid rafts). קיימים שני סוגים של רפסודות ליפידים: מישוריות ושקועות. הרפסודות השקועות, שנקראות גם מערוניות (caveolaes), מכילות חלבונים ייחודיים בשם קייבאולינים (caveolins), שיכולים להתאגד בקבוצות. המערוניות נוצרות במערכת הגולג'י וייחודן הוא שהן יכולות להינתק מהממברנה החיצונית ולחזור לפנים התא, למיחזור, כשהן נושאות עמן את התוכן החוץ תאי שהוכנס באינבגינציה.
פינוציטוזה בתאים שונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קצב היווצרות שלפוחיות בצורת פינוציטוזה משתנה מתא לתא, בהתאם לתפקידו. למשל, מקרופאג מעכל נוזל חוץ תאי שנפחו כ-25% מנפח התא השלם בכל שעה. מאחר שממברנת התא החיצונית צריכה לשמור על היקף מסוים, האזורים שהופרדו ממנה על ידי אינבגינציה, צריכים להיווסף על ידי אקסוציטוזה. מסיבה זו, אנדוציטוזה מכל סוגיה ואקסוציטוזה נחשבים לתהליכים משלימים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bruce Alberts, Alexander Johnson, Julian Lewis, Martin Raff, Keith Roberts, Peter Walter, Molecular Biology Of The Cell, Garland Science, Taylor & Francis Group, Fifth edition, 2008
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פינוציטוזה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
