פסטיבל שוטון
פסטיבל שוטון[1] (המוכר גם כפסטיבל היוגורט) הוא פסטיבל שנתי המתקיים בטיבט, כשהאתר העיקרי שלו הוא הגנים של ארמון נורבולינגקה בלהסה, כיום בירת המחוז האוטונומי הטיבטי ובעבר בירת טיבט. במסגרת הפסטיבל מועלות הופעות של אופרה טיבטית ומתקיימים מרוצי יאק ומרוצי סוסים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורו של פסטיבל שוטון הוא דתי. על פי כללי זרם הגלוג בבודהיזם הטיבטי אסורה יציאתם של נזירים מחוץ לכותלי המנזר הבודהיסטי החל בחודש הרביעי וכלה בחודש השישי על פי לוח השנה הטיבטי (סביב יוני ויולי על פי הלוח הגריגוריאני) שמא בהיותם בחוץ ידרכו מבלי משים על חרקים ויגרמו למותם. רק ביום האחרון, היום ה-30 לחודש השישי הורשו הנזירים לצאת. במאה ה-16 החל המנהג לחלוק כבוד לנזירים בצאתם מהמנזר ביום זה בכך שעמאיים קיבלו את פניהם בקערת חלב יאק חמוץ (בטיבטית "שוטון"), וביצעו עבורם קטעי אופרה טיבטית. מאמצע המאה ה-17 הפכה האופרה הטיבטית למוקד האירוע. אחרי 1642 הפך "גנדן פוטרנג" ("ארמון גן העדן") במנזר דרפונג למרכז הפוליטי, הדתי והתרבותי. ואירוע הפתיחה של הפסטיבל מתחיל בו. מ-1783, לאחר שהדלאי למה עבר להתגורר בארמון הקיץ בנורבולינגקה, עבר מוקד הפסטיבל לנורבולינגקה כשהדגש הושם על מופעי אופרה טיבטית על מגוון סגנונותיה, והמופעים נפתחו לכלל הציבור.
אירועי הפסטיבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התאריך בו מתקיים הפסטיבל נקבע על פי לוח השנה הטיבטי, שהוא לוח המבוסס על מחזור הירח. הפסטיבל נחגג במהלך החודש השביעי בשבעה הימים הראשונים של תקופת הירח המלא, והם חלים בחודש יולי או אוגוסט על פי הלוח הגריגוריאני.
פתיחת הפסטיבל מתרחשת ביום ה-30 לחודש השישי במנזר מנזר דרפונג למרגלות הר גבייווזה. לקול תרועות קרנות טיבטיות מוציאים כ-100 למות טנגקה (בטיבטית ཐང་ཀ་ – אומנות ייחודית לטיבט של ציור ורקמה על משי) ענק שבמרכזו דמותו של מאיטריה (הבודהה העתידי), ולצלילי הקרנות, העשן העולה ממדורות עצי תות עץ, וקולות הנזירים הקוראים פסוקים, פורשים אותו על בימה מיוחדת. באותו הרגע מושלכים אלפי סרטי משי לבן (בטיבטית "האדה" - סוג של מתנה מקובלת) לעבר התמונה. שעתיים אחר כך מקפלים הנזירים את התמונה והיא מאוחסנת עד השנה הבאה. משם נוהרים אנשים לחצר ה"גנדן פוטרנג" ("ארמון גן העדן") שבמנזר על מנת לחזות באופרה טיבטית.
אחר הצהריים באותו יום עובר מוקד הפסטיבל לנורבולינגקה למשך כשבוע. במהלך הפסטיבל מתנחלות משפחות במקום למשך מספר ימים כשהן מקימות מאהל מאולתר משטיחים ובדים צבעוניים, וצופים במופעי מחול ואופרה טיבטיים. האנשים נוהגים ללבוש בגדים חגיגיים ולהרבות ואכילה ובשתייה, כשהחלב החמוץ (היוגורט הטיבטי) הוא חובה. בני משפחה נוהגים לבקר קרובים שהגיעו לגן, ובלילה הקר של להסה להדליק מדורות.
ההופעות של "אצ'ה להמו", האופרה הטיבטית, הנערכות בגן ובמקומות נוספים בעיר, מהוות את מוקד הפסטיבל. קבוצות אופרה מפורסמות מאזורים שונים של טיבט מופיעות בגן נורבולינגקה. הופעות של אופרה החלו בטיבט במאה ה-15 כאשר בונה גשרים בשם טאנגטונג גיילופו הקים את קבוצת האופרה הטיבטית הראשונה, ובהגיע המאה ה-17 הפכה האופרה (דוֹגָרי) לסוג אומנות בפני עצמו. במהלך השנים התפתח מסגנון האופרה המסורתי, המכונה "כת לובשי המסכה הלבנה", סגנון חדשני יותר המכונה "כת לובשי המסכה הכחולה". כל סוגי אופרה אלו מבוצעים בפסטיבל שוטון.[2]
מוקד נוסף של הפסטיבל הם מרוצי סוסים ומרוצי יאק הנערכים באצטדיון של להסה.[3]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 安才旦. Tibet China: travel guide. 2003. China Intercontinental Press, ISBN 9787508503745. Pages 105-107
- Tao Li, Hongying Jiang, "Tibetan customs". China Intercontinental Press, 2003, ISBN 9787508502540Pages 76-77
- Ellen Pearlman, Tibetan sacred dance: a journey into the religious and folk traditions, Inner Traditions / Bear & Company, 2002, ISBN 9780892819188, pages 166-169
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שם הפסטיבל מתועתק לאנגלית בכמה צורות: Sho Dun, Shoton, Zhoton ואף Shotön
- ^ Dorje, Gyurme (1999). Tibet handbook: with Bhutan. Footprint Travel Guides. p. 702. ISBN 1900949334.
- ^ O'Reilly, James; Kim Morris; Larry Habegger (2002). Travelers' Tales Tibet: True Stories. Travelers' Tales. p. 145. ISBN 1885211767.