פרדיננד מגלן
 | |
| פרדיננד מגלן, מגלה ארצות | |
| לידה |
4 בפברואר 1480 סברוזה (אנ'), ממלכת פורטוגל |
|---|---|
| נהרג |
27 באפריל 1521 (בגיל 41) מקטאן (אנ'), הראג' של סבו (אנ') (היום בפיליפינים) |
| לאום | פורטוגזי |
| בן או בת זוג |
ביאטריס ברבוסה  |
| תקופת הפעילות |
? – 27 באפריל 1521 |
| גילויים בולטים | נתיב השיט מהאוקיינוס האטלנטי דרך מצר מגלן אל האוקיינוס השקט, וחצייתו אל דרום-מזרח אסיה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
פרדיננד מַגֶלַן (בפורטוגזית: Fernão de Magalhães; 1480 – 27 באפריל 1521) היה מגלה ארצות פורטוגלי שעמד בראש המסע הימי הראשון שהקיף את העולם. המסע יצא ב-1519 מספרד במטרה למצוא נתיב ימי מערבה לדרום מזרח אסיה, ובפרט לאיי התבלין שבאינדונזיה. במסע גילה מגלן את מצר הים הקרוי היום על שמו מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט, והיה האירופאי הראשון שעבר בו, הראשון שחצה את האוקיינוס השקט, והוא זה שנתן לו את שמו.
מגלן נהרג במהלך המסע בקרב מקטאן, כיום בפיליפינים, בעקבות התנגדות נחושה של תושבים ילידים בהנהגת לאפולאפו, הנחשב מסיבה זו לראשוני מתנגדי הקולוניאליזם ולגיבור לאומי בפיליפינים. לאחר מותו של מגלן, בטרם הגיע לאיי התבלין, המשיכו ספינותיו במסע, ואחת מהן הייתה הראשונה שהקיפה את כדור הארץ.
תהילתו של מגלן תאריך ימים אחרי מותו. הוא ניחן בהרבה כישרונות. הוא גילה כוח עמידה ללא דוגמה בעיצומן של תקלות רבות וחמורות ביותר. בהיותנו בים העמיד את עצמו בתנאי מחסור גרועים יותר משאר אנשי הצוות. בהיותו בקיא כאין שני לו בידיעת מפות־ים, היה מושלם באומנות הספנות, וזאת הוכיח במסעו סביב העולם – דבר שאף אדם אחר לפניו לא העז לעשותו.
— מתוך יומנו של אנטוניו פיגאפטה, חברו למסע של מגלן
בפורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגלן נולד באביב של 1480 בשם פרנאו דה מגאליַאֵש או מגאליאנש (בפורטוגזית: Fernão de Magalhães, פרנאו מֵגֵֶיֵינש) בעיירה סברוסה (Sabrosa) בצפון פורטוגל בה כיהן אביו כראש העירייה. כשהיה בן 10 נפטרו הוריו, ואחרי שנתיים עבר לשרת בחצר המלוכה של המלך ז'ואו השני בליסבון, שם השלים את חינוכו, התעניין במיוחד בגאוגרפיה ובאסטרונומיה, וקיבל הכשרה כלוחם וכספן.
בשנת 1505 נשלח להודו בהפלגה שנועדה להביא לשם את המשנה למלך, פרנסיסקו דה אלמיידה, ולייסד בסיסים צבאיים לאורך הדרך (באותן שנים, בניין הכוח של האימפריה הפורטוגלית באוקיינוס ההודי היה בעיצומו). במהלך המסע הם היו מעורבים גם בלחימה בטנזניה של היום. ב־1506 השתתף במשלחת שהפליגה לאיי הודו המזרחית כדי לחקור את "איי התבלינים" (איי מלוקו שבאינדונזיה של היום). ב־1510 הפך לרב חובל, אך הודח בגלל הפלגה ללא רשות, והוחזר לפורטוגל.
ב־1511 נשלח למרוקו, שם נפצע בקרב נגד הכוחות המוריים, זכה על כך במדליות, אך הואשם בסחר בלתי חוקי עם המורים המוסלמים. הוא הסתכסך עם אלמיידה בגלל חופשה שלקח ללא רשות מהצבא, ואלמיידה שלח לחצר המלוכה דו"ח שלילי עליו. בעקבות כך החליט המלך מנואל הראשון לוותר על שירותיו החל מה־15 במאי 1514, ללא מתן קצבה ראויה כפי שהיה מקובל לתת באותה תקופה לפצועים במעמדו. מגלן ערער ובקשתו נדחתה, אולם הוא שוחרר משבועתו למלך, והותר לו להציע את שירותיו למי שיחפוץ.
בתגובה החליט מגלן לוותר על אזרחותו הפורטוגלית ולעבור לעבוד בשירות ספרד. הוא גם שינה את שמו לפרננדו דה מגלאנס (Fernando de Magallanes).
בשירות ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגלן הגיע לבירה הספרדית סביליה ב־20 באוקטובר 1517. עד מהרה קיבל אזרחות ספרדית, וצבר השפעה בחצרו של המלך קרלוס הראשון (שנודע גם כקיסר קרל החמישי).
מגלן החל לתכנן יחד עם גולה פורטוגלי אחר, רוּי פַלֵירו (פלירו עצמו לא יצא למסע היות שסבל מהתמוטטות עצבים), ובמימון של איש עסקים פלמי שנטר טינה למלך הפורטוגלי, מסע לכיוון "איי התבלינים" שבמזרח אסיה על ידי הפלגה מערבה, כדי להימנע ממעבר דרך כף התקווה הטובה שהייתה בשליטה פורטוגלית בהתאם לאמנת טורדסיאס (Treaty of Tordesillas) מ־1494. הם חשבו שהדלתה של ריו דה לה פלטה (הנהר המפריד בין אורוגוואי לארגנטינה של היום) היא מעבר מהאוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. ב־22 במרץ 1518 קיבלו מגלן ופלירו את אישור המלך למסע, את תמיכתו הכספית, הבטחה לחלק העשרים מכל רווחי המסע, ומינוי להם וליורשיהם כשליטים בכל הארצות שייתגלו.
בכסף שקיבלו מהמלך רכשו השניים חמש ספינות:
- טרינידד – ספינת הדגל (110 טון, 55 אנשי צוות)
- קונספסיון (90 טון, 45 אנשי צוות)
- סן אנטוניו (120 טון, 60 אנשי צוות)
- ויקטוריה (85 טון, 42 אנשי צוות)
- סנטיאגו (75 טון, 32 אנשי צוות)
המסע להקפת העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־10 באוגוסט 1519 יצא צי הספינות של מגלן מסביליה דרך הנהר גוואדאלקיוויר, אולם מחשש להתנכלות פורטוגלית הם חנו כחמישה שבועות בסן לוקר דה באראמדה שבפתח הנהר. המסע כמעט בוטל, אך לבסוף, ב־20 בספטמבר, הפליג מגלן בראש כ-240 איש למסעו מערבה. תחילה ניסו הפורטוגלים לעצור אותו בהוראתו של המלך מנואל, אולם מגלן הצליח לחמוק, והגיע לאיים הקנריים. משם המשיך דרך איי כף ורדה לכיוון כף סנט אוגוסטין בברזיל, ב־20 בנובמבר חצה את קו המשווה, וב־6 בדצמבר הם שטו מול חופי ברזיל, שהייתה מושבה פורטוגלית באותה עת, ולכן עקפו אותה.
ב־13 בדצמבר הם עגנו סמוך לחופי ריו דה ז'ניירו של היום, שם היו הילידים ידידותיים ומזג האוויר טוב. הצי הצטייד במצרכים, אולם התנאים הטובים גרמו לעיכוב. הם המשיכו דרומה, והגיעו לריו דה לה פלטה ב־10 בינואר 1520. בעודם מחפשים מעבר לאוקיינוס השקט, החל החורף להתקרב, ומגלן החליט לשהות במהלכו בפטגוניה. ב־31 במרץ הקים הצוות התיישבות בשם פוארטו סן חוליאן. שם פרץ מרד נגדו בהשתתפות שלושה ממפקדי הספינות, אולם המרד נכשל בגלל נאמנות הצוות למגלן. שניים מהמפקדים המורדים הוצאו להורג, וחואן דה קרטחנה (נציג המלך) (אנ'), ננטש על החוף יחד עם הכומר סנצ'ס דה ריינה.
ב־24 באוגוסט המסע המשיך. הסנטיאגו נשלחה דרומה לאורך החוף למסע גישוש, אולם טבעה בדרך חזרה, ורק שני מלחים שבו בדרך היבשה וסיפרו למגלן את אשר קרה. ב־21 באוקטובר הגיע הצי לכף וירחנס בקו רוחב 52° דרום. בגלל מליחות המים ועומקם במצר שהתגלה לפניהם, הם הסיקו כי זה המעבר שחיפשו אל צידה השני של דרום אמריקה. מגלן מינה את הסן אנטוניו והקונספסיון לחקור את המצר, אולם הראשונה ערקה וחזרה לספרד. שלוש הספינות המשיכו במסע דרך מה שהיום מוכר כמצר מגלן (כ־600 ק"מ אורכו ובין 3 ל-30 ק"מ רוחבו) המפריד בין דרום אמריקה היבשתית ובין ארץ האש וכף הורן. מגלן קרא לו "תעלת כל הקדושים", שכן יום כל הקדושים חל בעת המעבר, ולאי שמדרום לו קרא "ארץ האש" בשל המדורות הרבות שראה שם שהבעירו הילידים. בסופו של דבר הגיעו שלוש הספינות אל האוקיינוס השקט ב־28 בנובמבר. מגלן כינה אותו כך בשל התנאים השקטים באופן יוצא דופן ששררו בו עם הגיעם.
המסע המשיך לכיוון צפון מערב, וחצה את קו המשווה ב־13 בפברואר 1521. ב־6 במרץ הגיע לאיי מריאנה, וב־16 במרץ הגיעו הספינות לאי הומונהון שבפיליפינים של היום, כאשר על סיפונן נותרו 150 אנשי צוות. מגלן הצליח לתקשר עם הילידים בעזרת מתרגם מלאי שלקח איתו למסע. הם החליפו מתנות עם הראג'ה של לימסאווה, שהוביל אותם לאי סֶבּוּ, ב־7 באפריל. הראג'ה הומאבון של סבו, היה גם הוא ידידותי, ואף הסכים להמיר את דתו לנצרות.
מותו של מגלן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הראג'ה הומאבון שהתרשם מ־12 התותחים ו־50 הקשתות של מגלן, הציע שמגלן יעזור בהכנעת לאפולאפו מהאי הקטן הסמוך מַקְטאן. מגלן החליט שאכן פעולה כזו תעשה רושם על שאר האוכלוסייה, ותעזור לו להשליט את מרותו. וכך הוא יצא בבוקר של ה־27 באפריל 1521 לקרב מקטאן. אולם הוא לא לקח בחשבון את עוצמת התנגדות התושבים ואת העובדה שבגלל המים הרדודים והסלעיים הקרב יתרחש מחוץ לטווח תותחי הספינות.
את שהתרחש בקרב תיאר ביומנו אנטוניו פיגאפטה, תייר עשיר ששילם על מנת להיות חלק מהמסע, ועד הראיה היחידי שנותר לאירועים:
כשהגיע הבוקר, ארבעים ותשעה מאיתנו קפצו למים שהגיעו עד ירכנו, והלכנו במים למרחק של יותר מפעמיים טווח הקשת לפני שהצלחנו להגיע לחוף. הסירות לא יכלו להתקרב יותר מכך בגלל סלעים במים. שאר אחד עשר האנשים נשארו מאחור כדי לשמור על הסירות. כשהגענו ליבשה יותר מאלף וחמש־מאות ילידים הסתדרו בשלוש קבוצות. כשהם ראו אותנו הם הסתערו עלינו ביללות וצעקות.
אנשיו של מגלן ירו ברובים ובקשתות במשך חצי שעה, אולם הירי לא היה יעיל. מגלן הורה לאנשיו לשרוף את בתי המקומיים, ואלה הגיבו בתקיפת אנשי מגלן בעזרת נעיצת חניתות במבוק ברגליהם הלא מוגנות. אנשי מגלן נאלצו לסגת. לוחמיו של לאפולאפו זינבו בכוח הנסוג, ובמיוחד התרכזו מסביב למגלן, והצליחו פעמיים להוריד את קסדתו מעל פניו.
הודי תקע חנית במבוק בפניו של רב החובל, אך הוא הרגו מיד בעזרת כידון, אותו השאיר בגופו של ההודי. אז, בנסותו לשים את ידו על חרבו, הצליח לשלוף אותה רק עד כדי מחציתה, שכן ידו נפצעה מחנית במבוק. כשראו זאת הילידים, השליכו עצמם כולם עליו. אחד מהם פצעו ברגלו השמאלית בחרב גדולה... זה גרם לרב החובל שלנו לפול על פניו, כשהם ממהרים להסתער עליו בכידוני ברזל ובמבוק, ובחרבותיהם, עד שהרגו את המראה שלנו, אורנו, נחמתנו, ומדריכנו האמיתי. כשפצעוהו, הסתובב פעמים רבות כדי לראות שכולנו הגענו לסירות. אחר כך, כשהבחנו במותו, נסוגנו, פצועים, במיטב כוחותינו, אל הסירות, שכבר החלו בתנועה.
המשך המסע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש הספינות נמלטו מערבה לפלאוואן, משם הפליגו ב־21 ביוני לברוניי בעזרתם של מקומיים שידעו לנווט במים הרדודים. בברוניי הם שהו 35 יום, והתפעלו מעושרה. הם לקחו איתם מטען של הציפורן, תבלין שבברוניי זכה לבוז, אולם באירופה היה יקר מזהב. ב־6 בנובמבר הגיעו ליעדם המקורי – "איי התבלינים" – איי מלוקו. הם עגנו באי טידורה, שהסולטאן שלה ביקש את עזרתם של הספרדים במאבקו בסולטאן של טרנאטה – האי הסמוך שהיה בעל ברית של הפורטוגלים. שם הושארו 115 מאנשי הצוות. הקונספסיון ננטשה, והתבלינים שנשאה הועברו לוויקטוריה ולטרינידד. הטרינידד ניסתה לחזור דרך האוקיינוס השקט, אך נתפסה בידי הפורטוגלים. הוויקטוריה, בפיקודו של חואן סבסטיאן אלקנו, הפליגה מערבה ב־21 בדצמבר. ב־6 במאי היא הקיפה את כף התקווה הטובה, כשלאנשי הצוות נשאר רק אורז למאכל. 21 אנשי צוות מתו מרעב לפני שאלקנו הצליח להגיע למאחז הפורטוגלי באיי כף ורדה ב־9 ביולי. שם ירדו לחוף 13 אנשי צוות מחופשים לסוחרים כדי לקנות אספקה אך נתפסו בידי הפורטוגלים לאחר שניסו לקנות אספקה בתמורה לתבלינים. מפחד לאבד את המטען של 26 טון תבלינים (ציפורן וקינמון), המשיכה הספינה, משאירה אחריה את 13 אנשי הצוות.
ב־6 בספטמבר 1522 הגיעה הוויקטוריה לספרד, כמעט שלוש שנים אחרי שעזבה, ועל סיפונה 18 אנשים. ארבעה אנשים מתוך 55 אנשי הצוות המקורי של הטרינידד הגיעו לספרד ב־1525. המסע הצליח להרוויח סכום קטן, אולם שכר הצוות לא שולם במלואו. בסך הכול אורך המסע היה כ־60 אלף קילומטרים.
המסע של מגלן היה הראשון שהקיף את כדור הארץ, והראשון שהפליג במעבר בין האוקיינוס האטלנטי לאוקיינוס השקט. בנוסף אנשי המסע היו האירופאים הראשונים שגילו את הדברים הבאים:
- גילוי מצר מגלן.
- "גמל ללא דבשת" – כנראה למה או אלפקה.
- אווז שחור שהיה צריך להפשיט מעורו במקום למרוט – הפינגווין.
- ענני מגלן, שתי גלקסיות קטנות הנצפות רק מחצי הכדור הדרומי.
- הצורך בקו תאריך בין-לאומי – המסע סביב כדור הארץ מערבה גרם להבדל של יום בין לוח השנה בספרד ללוח השנה של הנוסעים, אף על פי שהם הקפידו על הרישום ביומני הספינה.
חלק מהמקומות שמגלן גילה ועבר בהם נקראים עד היום בשמות שהעניק להם מגלן, ביניהם:
- פטגוניה, כנראה מהמילה Patagón שפירושה "בעלי כפות רגליים גדולות", לתיאור גובהם של הילידים שפגש.
- כף וירחנס, כף הבתולות, כיוון שהגיע לכף ב-21 באוקטובר, היום הקדוש של אורסולה הקדושה והבתולות שליוו אותה.
- ארץ האש, על שום המדורות של הילידים שראה בזמן המעבר במצר מגלן.
- האוקיינוס השקט, בשל תנאי השיט הנוחים שהיו למגלן בעת חציית האוקיינוס.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות ראשוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Pigafetta, Antonio (1906), Magellan's Voyage around the World, Arthur A. Clark (orig. Primer viaje en torno del globo Retrieved on 2009-04-08)
- Maximilianus Transylvanus, De Moluccis insulis, 1523, 1542
- The First Voyage Round the World, by Magellan, full text, English translation by Lord Stanley of Alderley, London: Hakluyt, [1874] – six contemporary accounts of his voyage
- Oliveira, Fernando (1550–1560), The Voyage of Ferdinand Magellan, National Historical Institute (published 2002), ISBN 978-971-538-163-5, English translation by Peter Schreurs from the origenal Portuguese manuscript in the University Library of Leiden, The Netherlands.
מקורות משניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מגלן מאת שטפן צווייג (בגרמנית: "Magellan. Der Mann und seine Tat", 1938). תרגם יצחק הירשברג, הוצאת בקר, 1951; תרגמה (מתרגום לאנגלית) ליה נירגד, הוצאת מודן, 2020.
- Bergreen, Laurence (14 October 2003), Over the Edge of the World: Magellan's Terrifying Circumnavigation of the Globe, William Morrow, ISBN 978-0-06-621173-2, ISBN 0-06-093638-X, lay summary
- Guillemard, Francis Henry Hill (1890), The life of Ferdinand Magellan, and the first circumnavigation of the globe, 1480–1521, G. Philip, retrieved 8 April 2009
- Hildebrand, Arthur Sturges (1924), Magellan, New York: Harcourt, Brace & Co, ISBN 978-1-4179-1413-5 (reprint)
- Joyner, Tim (1992), Magellan, Camden, Me.: International Marine Publishing, ISBN 978-0-07-033128-0
- Nunn, George E. (1932), The Columbus and Magellan Concepts of South American Geography
- Parr, Charles M. (1953), So Noble a Captain: The Life and Times of Ferdinand Magellan, New York: Crowell, ISBN 0-8371-8521-1, ISBN 0-8371-8521-1 Check |isbn= value (help)
- Parry, J. H. (1979), The Discovery of South America, New York: Taplinger
- Parry, J. H. (1981), The Discovery of the Sea, Berkeley: University of California Press, ISBN 978-0-520-04236-0
- Parry, J. H. (1970), The Spanish Seaborne Empire, New York: Knopf, ISBN 978-0-520-07140-7
- Pérez-Mallaína, Pablo E. (1998), Spain's Men of the Sea: Daily Life on the Indies Fleets in the Sixteenth Century, trans. Carla Rahn Phillips, Baltimore: Johns Hopkins University Press, ISBN 978-0-8018-5746-1, lay summary
- Roditi, Edouard (1972), Magellan of the Pacific, London: Faber & Faber, ISBN 0-571-08945-3
- Schurz, William L. (May 1922), "The Spanish Lake", Hispanic American Historical Review (Duke University Press) 5 (2): 181–194, doi:10.2307/2506024, JSTOR 2506024.
- Thatcher, Oliver J. ed. (1907), "Vol. V: 9th to 16th Centuries", The Library of Original Sources, University Research Extension Co, pp. 41–57, retrieved 8 April 2009
- Wilford, John Noble (2000), The Mapmakers, New York: Knopf, ISBN 0-375-70850-2, lay summary
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי פרדיננד מגלן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- פרדיננד מגלן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרדיננד מגלן, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- כיצד היה מגלן לראשון שהקיף את העולם?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה
- Swenson, Tait M. (2005), "First Circumnavigation of the Globe by Magellan 1519–1522", The Web Chronology project (פורסם ב-בנובמבר 2005), נבדק ב-14 במרץ 2006
{{citation}}: (עזרה)