תרמוסטט
תֶרְמוֹסְטָט (מיוונית: תרמוס: חם; סטטוס: יציב) או וַסַת חום הוא מכשיר לבקרת הטמפרטורה של מערכת. מטרת התרמוסטט לגרום למערכת להימצא בתחום רצוי של טמפרטורה.
מעגל הבקרה מורכב ממדידת הטמפרטורה ושינוי שלה אם נדרש. שינוי הטמפרטורה מתבצע על ידי הפסקת פעולת החימום או הקירור של המכשיר, או שינוי קצב זרימת החום.
מגוון הסוגים והשימושים של תרמוסטטים רחב מאוד. בין השימושים הבולטים: בקרה של מערכות מיזוג אוויר, מקררים, חימום מים וקיטור, מנועים ועוד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככל הנראה הדוגמאות המתועדות הקדומות ביותר של בקרה תרמוסטטית נבנו על ידי חדשן הולנדי, קורנליס דרבל (1572–1633), בערך ב-1620 באנגליה. הוא המציא תרמוסטט כספית כדי לווסת את הטמפרטורה של חממת עוף. זהו אחד המכשירים הרשומים הראשונים שנשלטי משוב.
בקרה תרמוסטטית מודרנית פותחה בשנות ה-30 של המאה ה-19 על ידי אנדרו אור (1778–1857), כימאי סקוטי. מפעלי הטקסטיל של אותה תקופה היו זקוקים לטמפרטורה קבועה ויציבה כדי לפעול בצורה מיטבית, ולכן תכנן אור את התרמוסטט הדו-מתכתי, שיתכופף כאשר אחת המתכות התרחב בתגובה לטמפרטורה המוגברת ונתק את אספקת האנרגיה.
וורן ס. ג'ונסון (1847–1911), מוויסקונסין, רשם פטנט על תרמוסטט חדר דו-מתכתי ב-1883, ושנתיים לאחר מכן חיפש פטנט על מערכת הבקרה התרמוסטטית הרב-אזורית הראשונה. [1] [2] אלברט בוץ (1849–1905) המציא את התרמוסטט החשמלי ורשם עליו פטנט ב-1886.
אחד השימושים התעשייתיים הראשונים של התרמוסטט היה בוויסות הטמפרטורה באינקובטורים של עופות. צ'ארלס הרסון, מהנדס בריטי, עיצב את החממה המודרנית הראשונה לביצים, שנלקחה לשימוש בחוות עופות ב-1879.
טכנולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טכנולוגיות לחיישני הטמפרטורה כוללות:
- פס דו-מתכת חשמלי או מכני
- גופי שעווה מתרחבים (אנ')
- תרמיסטורים אלקטרוניים והתקני מוליכים למחצה
- צמד תרמי
- שסתום רדיאטור תרמוסטטי (TRV)
טכנולוגיות מוקדמות יותר כללו מדי-חום מכספית לתוכו הוחדרו אלקטרודות, כך שמעגל חשמלי נסגר בטמפרטורה מסוימת.
אמצעים לשינוי הטמפרטורה יכולים להיות מכניים, חשמליים או פנאומטיים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תרמוסטט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
