קובאן (חבל ארץ בקווקז)
קוּבָּאן (Kuban; בכתב רוסי: Кубань) הוא חבל ארץ היסטורי בצפון קווקז, הכולל שטחים לאורך נהר קובאן, שהיו חלק ממחוז קובאן, במלכות המשנה של הקווקז של האימפריה הרוסית.
עד סוף המאה ה-18 היה קובאן מיושב ללא הפרעה מאז התקופה הפלאוליתית. האזור עשיר בחפצים מהתקופה הנאוליתית ומתקופת הברונזה. במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה קובאן היה אחד המרכזים הראשונים לייצור ארד. משם התפשטה המלאכה לאוקראינה עד לנהר דניפרו. התושבים הראשונים היו ככל הנראה הקימריאנים ההודים-אירופיים. קובאן התגלה כיחידה פוליטית ומנהלית בשנת 1860 לאחר איחוד שטחי הקוזאקים של הים השחור עם האזורים המזרחיים של קובאן כדי ליצור את מחוז קובאן. השטח על הגדה השמאלית של נהר קובאן (הטרנסקובאן) הצטרף למחוז קובאן. בשנת 1896 הופרד חוף הים השחור מהמחוז ויצר את חבל הים השחור. רוב שטחה של קובאן נתבע לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי הרפובליקה העממית של קובאן, אך בשנת 1920 שולב האזור על ידי הבולשביקים ב - RSFSR כמחוז קובן – הים השחור. שטחו של חבל קובאן תואם במידה רבה את קראזודאר קראי של ימינו (הוקם בשנת 1937) ואת המחוז האוטונומי קרצ'אי-צ'רקס בחלקו העליון של נהר קובאן, אשר היה מיושב היסטורית על ידי שבטי צ'רקסיאן (צ'רקסי). [1]
כיום נכלל שטח החבל ביחידות מנהליות שונות: מחוז קרסנודאר, אדיגיה, קאראצ'אי-צ'רקסיה, מחוז סטברופול ומחוז רוסטוב. שטח החבל כיחידה מנהלית של האימפריה הרוסית היה כ-95 אלף קמ"ר, ובשנת 1894 התגוררו בו כ-1,600,000 תושבים. כמחצית מאוכלוסיית החבל היו קוזאקים (הקוזאקים של קובאן), אשר הובאו לאזור במהלך המאה ה-19 במטרה לחזק את ההתיישבות הרוסית באזור שנכבש במהלך מספר מלחמות מהצ'רקסים. העיר הראשית של החבל הייתה יקטרינודאר (כיום קרסנודאר).
עם הקמת ברית המועצות פוזרה היחידה הקוזאקית, ושטחי החבל פוזרו בין המחוזות השונים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם מחדש ארגון הקוזאקים במקום.
