בירדמן (סרט)

בירדמן
Birdman
	כרזת הסרט
בימוי	אלחנדרו גונסלס איניאריטו
הופק בידי	אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ארנון מילצ'ן, ג'ון לשר, ג'יימס סקוטצ'דופל
תסריט	אלחנדרו גונסלס איניאריטו, אלכסנדר דינלאריס, ניקולאס גיאקובון, ארמנדו בי
עריכה	דאגלס קרייז ; סטיבן מיריונה
שחקנים ראשיים	מייקל קיטון ; אדוארד נורטון ; אמה סטון ; נעמי ווטס ; זאק גאליפנאקיס
מוזיקה	אנתוניו סנצ'ז
צילום	עמנואל לובצקי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סרצ'לייט פיקצ'רס, Worldview Entertainment
חברה מפיצה	New Regency ; Fox Searchlight Pictures
שיטת הפצה	הורדה דיגיטלית, וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	14 בנובמבר 2014 ; 29 בינואר 2015
משך הקרנה	119 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט קומדיה, סרט דרמה
תקציב	16.5 מיליון דולר
הכנסות	103.2 מיליון דולר
פרסים	פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ג'ון לשר, ג'יימס סקוטצ'דופל); פרס איגוד מבקרי הקולנוע של לס וגאס לסרט הטוב ביותר; פרס סטלייט לסרט הטוב ביותר; פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (אלחנדרו גונסלס איניאריטו); פרס אוסקר לצילום הטוב ביותר (עמנואל לובצקי); פרס אינדפנדנט ספיריט לסרט הטוב ביותר; פרס איגוד מבקרי הקולנוע של דאלאס-פורט וורת' לסרט הטוב ביותר; פרס מעגל מבקרי הקולנוע של פלורידה לסרט הטוב ביותר; פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (אלחנדרו גונסלס איניאריטו, ניקולאס גיאקובון, אלכסנדר דינלאריס, ארמנדו בי); הפרס הבינלאומי לסרט הטוב ביותר של מכון הסרטים האוסטרלי; מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	אתר רשמי
	דף הסרט ב־IMDb

בירדמן (באנגלית: Birdman, "איש ציפור") הוא סרט קולנוע מסוגת קומדיה שחורה שהופק, נכתב ובוים על ידי אלחנדרו גונסלס איניאריטו. בסרט משחקים מייקל קיטון, זאק גאליפנאקיס, אדוארד נורטון, אנדראה רייסבורו, איימי ראיין, אמה סטון, נעמי ווטס, לינדזי דאנקן ומריט וובר. הסרט עוקב אחר ריגן תומאסון, שחקן קולנוע מזדקן ששיחק בעבר בסרט גיבורי על בשם "בירדמן", המנסה להעלות מחזה של ריימונד קארבר בברודוויי.

שמו המלא של הסרט הוא "Birdman or (The Unexpected Virtue of Ignorance)", ובתרגום לעברית: "בירדמן או (היתרון הלא צפוי של הבורות)". הסרט נערך כך שייראה כאילו שצולם בשוט אחד (בדומה לסגנונם של סרטים כמו "החבל" או "1917")^[1]. הסרט צולם בעיר ניו יורק במהלך שנת 2013, עם תקציב של 16.5 מיליון דולר, והופק על ידי אולפני הקולנוע "New Regency" ו-"Fox Searchlight Pictures".

הסרט פתח את פסטיבל הסרטים של ונציה ה-71 באוגוסט 2014^[2]. הפצתו המצומצמת החלה ב-17 באוקטובר 2014, והחל מ-14 בנובמבר באותה שנה החלה הפצתו המורחבת. נכון ל-24 בפברואר 2015 גרף הסרט כ-76 מיליון דולר ברחבי העולם. הוא זכה לביקורות מהללות ונחשב אחד הסרטים הטובים ביותר לשנת 2014. בטקס פרסי אוסקר ה-87 הסרט זכה בארבעה פרסים: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר והצילום הטוב ביותר^[3].

עלילה

ריגן תומאסון הוא שחקן קולנוע מזדקן ששיחק בסדרת סרטי גיבורי על בשם "בירדמן" לפני כ-20 שנה. ריגן סובל מהפרעה נפשית המתבטאת בכך שהוא שומע את קול דמותו של בירדמן, המבקר אותו על הלך חייו הנוכחי. ריגן גם חושב שהוא בעל יכולות על-טבעיות כדוגמת טלקינזיס. ריגן מנסה להחיות את הקריירה הדועכת שלו באמצעות כתיבה, בימוי ומשחק במחזה שהוא מעלה בברודוויי, על פי ספרו הקצר של ריימונד קארבר, "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה". חברו של ריגן, ג'ייק, מפיק את ההצגה. בהצגה ובהפקתה משתתפים גם לורה, חברתו של ריגן; לסלי, שחקנית חדשה בתחום התיאטרון; וסאם, בתו של ריגן שנגמלה מסמים וכעת משמשת כעוזרת הפקה בהצגה.

במהלך החזרות להצגה, חלק מהתפאורה נופל על ראשו של אחד השחקנים הראשיים, ראלף. ריגן וג'ייק מסכימים שהוא שחקן גרוע, וריגן טוען שהוא זה שגרם לתפאורה ליפול. בעזרת לסלי, ריגן מוצא שחקן מחליף בשם מייק שיינר, בן זוגה של לסלי. מייק הוא שחקן מתודי מוכשר האהוב על המבקרים, והבאתו להפקה גורמת להתעניינות ולהצלחה כלכלית בהצגה. לצד זאת, מייק ניחן בנרקיסיזם ובקפריזות המקשות על ריגן בניהול ההפקה. הצגות ההרצה הראשונות לא מצליחות; מייק שובר את התפאורה עקב שכרות והוא אף מנסה לאנוס את לסלי במהלך ההצגה. ריגן רוצה לפטר את מייק, אך ג'ייק משכנע אותו להשאיר אותו. מצבו הנפשי של ריגן ממשיך להידרדר כשהוא מוצא את בתו סאם מעשנת מריחואנה, וכתוצאה מוויכוח שהתפתח ביניהם היא מבהירה לו שפועלו לא חשוב, ושאף אחד כבר לא מתייחס אליו.

במהלך הצגת ההרצה האחרונה לפני הבכורה של המחזה, רואה ריגן את סאם ואת מייק מפלרטטים, למורת רוחו. כשהוא יוצא להירגע בחוץ, הדלת ננעלת על חלוקו והוא לא יכול לשוב ולהיכנס פנימה. ריגן נאלץ לרוץ ברחבי כיכר טיימס עם תחתונים בלבד כדי לחזור להצגה. בעקבות המאורע, שצולם על ידי חובבים, הפופולריות של ריגן ברשת האינטרנט עולה.

מאוחר יותר, הוא פוגש באקראי את מבקרת התיאטרון הנחשבת, גברת דיקינסון. השניים משוחחים ודיקינסון אומרת לו שהיא שונאת אנשים כמוהו, כלומר ידוענים הוליוודים שמנסים להיות שחקנים רציניים. בנוסף, היא מעירה לו שטיב ההצגה של ריגן לא משנה ושבכל מקרה היא תכתוב ביקורת שלילית למחרת הצגת הבכורה, שתקבור את ההצגה. מצב רוחו של ריגן נפול, והוא משתכר ונרדם ברחוב. כשהוא מתעורר בבוקר הוא מדמיין שבירדמן מדבר איתו, ומאוחר יותר הוא מדמיין שהוא עף ברחבי ניו יורק.

בהצגת הבכורה, ריגן משתמש באקדח אמיתי לסצנה שבה הגיבור הראשי הורג את עצמו, וכתוצאה מכך הוא מאבד את אפו. הקהל מבצע קימת כבוד עבורו מלבד גברת דיקינסון שעוזבת את האולם בהפגנתיות. בבית החולים, ג'ייק מספר לריגן שגברת דיקינסון כתבה על ההצגה ביקורת נלהבת, והגדירה את משחקו של ריגן כ"סופר-ריאליזם". בעת ביקורה של סאם בבית החולים, ריגן נפטר מבירדמן ולאחר מכן הוא מביט דרך חלון. בסצנה נראה ריגן כאילו הוא קופץ מהחלון. כשסאם חוזרת לחדר היא מביטה באימה דרך החלון לרחוב, ולאחר מכן היא מעלה את מבטה לשמיים ומחייכת.

צוות שחקנים

מייקל קיטון - ריגן תומאסון, שחקן קולנוע מזדקן ששיחק בסרט גיבורי על בשם "בירדמן", וכעת מעוניין לנסות את מזלו בתיאטרון.
אדוארד נורטון - מייק שיינר, שחקן ברודוויי מצליח וטוטאלי, ובן זוגה של לסלי.
אמה סטון - סאם תומאסון, בתו המתבגרת של ריגן, משמשת כעוזרת שלו. בעבר נטלה סמים.
נעמי ווטס - לסלי, שחקנית וחברתו של מייק.
זאק גאליפנאקיס - ג'ייק, עורך דינו, אמרגנו וחברו הטוב ביותר של ריגן.
אנדראה רייסבורו - לורה, שחקנית בהצגה, וחברתו של ריגן.
איימי ראיין - סילביה תומאסון, אשתו לשעבר של ריגן ואמה של סאם.
לינדזי דאנקן - גברת דיקינסון, מבקרת תיאטרון קרה וקשוחה.
מריט וובר - אנני, עוזרת הפקה בתיאטרון.

פרסים ומועמדויות

עוד לפני פרסי האוסקר זכה הסרט בפרס גילדת המפיקים^[4], בפרס איגוד הבמאים^[5], ובמספר פרסים נוספים. בטקס פרסי אוסקר ה-87 הסרט היה מועמד לתשעה פרסים; הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר (עבור מייקל קיטון), שחקן המשנה הטוב ביותר (עבור אדוארד נורטון), שחקנית המשנה הטובה ביותר (עבור אמה סטון), הצילום הטוב ביותר, עריכת הסאונד הטובה ביותר והסאונד הטוב ביותר^[6]. הסרט צבר את מירב המועמדויות בטקס ביחד עם "מלון גרנד בודפשט". בנוסף, שני הסרטים זכו במירב הפרסים - ארבעה כל אחד. בירדמן זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט המקורי הטוב ביותר והצילום הטוב ביותר. בירדמן הוא סרט הקומדיה הראשון שזכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר מאז "שייקספיר מאוהב" (1998)^[7].