לאומנות

לְאוּמָּנוּת היא אידאולוגיה לאומית קיצונית בדרכי מימושה, לפיה טובת הלאום קודמת לכל ערך אחר, ומצדיקה ומרוממת כל פעולה המקדמת מטרה זו. האידאולוגיה לעיתים גם רואה את הלאום של מאמיניה כנעלה על עמים אחרים ואת צרכיו כחשובים משלהם. לכן, מצדיקה את ניצולם ואף שנאה אליהם. הרחבת הגישה מצדיקה אף תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות, מתוך שאיפות התפשטות אימפריאליות.

לאומנות היא היבט של פשיזם, וממשלות כמו גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית נבנו על יסודות לאומניים.

מאפיינים

ההבחנה בין לאומיות ללאומנות אינה תמיד פשוטה או מובנת מאליה והיא תלויה בהשקפת עולמו וברקעו של המתבונן. בחלק מן השפות כלל לא מצויה הבחנה מקבילה בין ביטויים אלו.

רעיון הלאומיות קיבל בעולם המודרני דגש אזרחי במדינות כמו צרפת וארצות הברית, ודגש אתני-תרבותי במדינות כמו גרמניה ואיטליה. גם בצורתו האתנית-תרבותית רעיון הלאומיות אינו בהכרח רעיון שוביניסטי ועוין זרים, ודוגמאות מובהקות ניתן למצוא אצל הוגים כמו ג'אמבטיסטה ויקו ויוהאן גוטפריד הרדר שהשרו מרוחם על הרעיון הלאומי מתוך עמדה פלורליסטית. גם אצל הוגה ליברלי כמו ג'ון סטיוארט מיל ישנה תמיכה ברעיון הלאומי (בספרו ממשל של נציגים).

מקובל לכנות לאומיות בשם לאומנות כאשר היא מתרחקת מעמדה ליברלית ופלורליסטית ביחס לעמים אחרים, ורואה בעם הספציפי ערך עליון מעל כל ערכים אחרים. הלאומנות יכולה לפנות לכיוונים גזעניים (כמו בגרמניה הנאצית) בהם הקשר הלאומי נקבע בצורה ביולוגית, וגזעים מסוימים מאובחנים כנחותים מטבעם. היא יכולה לפנות גם לכיוונים פשיסטיים (כמו באיטליה הפשיסטית) בהם תורת הגזע איננה עיקרית, אך יש בהם הערכת יתר של המדינה מעל ערכי חירות הפרט, קידוש המלחמה והאלימות, ושאיפות התפשטות אימפריאליסטיות. במקרים רבים מעורבת הלאומנות עם השפעות תרבותיות אחרות, כמו הלאומנות הערבית המושפעת מרעיונות של דחיית הציונות והאימפריאליזם המערבי, לאומנות יהודית המשלבת לעיתים קרובות קיצוניות דתית על גבול הפונדמנטליזם ולאומנות בעולם השלישי המשולבת במקרים רבים עם רעיונות סוציאליסטיים או קומוניסטיים, אף על פי שבמקורן תפישות אלה מתנגדות ללאומנות ולעיתים אף ללאומיות, ודוגלות בשוויון ערך האדם.

סוגים של לאומנות

לאומיות יכולה להפוך ללאומנות במצבים מסוימים.

לאומנות במדינות של לאומיות אתנית – עיקרון זה יבוא לידי ביטוי בכך שאידאולוגית קיימת ישות אתנית חיצונית לפרטים, היא העם (כגון: העם הסלבי, העם הגרמני והעם היהודי), וטובת העם עולה על טובת פרט מפרטי העם. לעיתים קרובות אידאולוגיה זו מתקשרת גם לאמונה שהעם עולה עליונות אימננטית על עמים אחרים. ועל-כן רואה את הלאום של הדוגל בה כנעלה על עמים אחרים ואת צרכיו כחשובים מצרכיהם של עמים אחרים, ולכן מצדיק את ניצולם. עד הרחבה לכדי תוקפנות קיצונית כלפי עמים אחרים, בין הנמצאים במדינות שכנות, ובין עמים הנמצאים במדינתו. לעיתים המונח "עם" חופף את המונח "גזע" וכך למעשה הופכות תנועות לאומניות רבות לגזעניות. דוגמאות לכך ניתן למצוא בחוקים כלפי היהודים בגרמניה הנאצית.

דוגמאות לסוג הלאומנות הזאת: גרמניה הנאצית, האימפריה היפנית בימי טוג'ו היידקי.

לאומנות במדינות של לאומיות אזרחית – עקרון הלאומנות יבוא לידי ביטוי בכך שטובת המדינה עולה על טובת האזרח במדינה, ולכן ניתן למנוע מן האזרח זכויות מסוימות כאשר הן עומדות כנגד טובת המדינה או המפלגה. לעיתים רואה את הלאום של הדוגל בה כנעלה על אומות אחרות ואת צרכיה כחשובים מצרכיהם של מדינות אחרות, ולכן מצדיק את ניצולם. לעיתים הרחבה של הגישה מצדיקה לטעמה תוקפנות קיצונית כלפי מדינות שכנות מתוך שאיפות התפשטות אימפריאליות.

דוגמאות לסוג הלאומנות הזאת: ברית המועצות, האימפריה הרומית.

ראו גם

לקריאה נוספת

צבי בכרך, אנטישמיות מודרנית, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1979. פרק ז': גלגולי הלאומנות הגרמנית, עמ' 38–43.

קישורים חיצוניים

אקונומיסט, תחי האומה, ימות העולם: אירופה מניפה את נס הלאומנות, באתר TheMarker‏, 1 בינואר 2018