ישראל כץ (שר העבודה והרווחה)

ישראל כץ
לידה	6 בדצמבר 1927; וינה, הרפובליקה האוסטרית הראשונה
פטירה	29 באוקטובר 2010 (בגיל 82); ישראל
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1938
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים (1947); אוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב (1961); אוניברסיטת קולומביה; בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת קולומביה ;
מפלגה	ד"ש, מפלגת העבודה, רפ"י, תל"ם
	חבר הממשלה ה-18
	24 באוקטובר 1977 – 8 במאי 1981; (3 שנים)
תחת ראש הממשלה	מנחם בגין
	→ מנחם בגין אהרן אבוחצירא ←
	1969–1974; (כ־5 שנים)
תחת שרי הסעד	יוסף בורג ומיכאל חזני
	→ גיורא לוטן עמירם סיון ←
	מנהלו הראשון של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים; יו"ר ועדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה; מייסדו ומנהלו של מכון ברוקדייל לחקר הזִקנה בישראל; מייסדו ומנהלו של המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל (מרכז טאוב);
	מנהלו הראשון של בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים; יו"ר ועדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה; מייסדו ומנהלו של מכון ברוקדייל לחקר הזִקנה בישראל; מייסדו ומנהלו של המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל (מרכז טאוב);

הגרסה להדפסה אינה נתמכת עוד וייתכן שיש בה שגיאות תיצוג. נא לעדכן את הסימניות בדפדפן שלך ולהשתמש בפעולת ההדפסה הרגילה של הדפדפן במקום זה.

ערך זה עוסק במייסד מכוני המחקר ברוקדייל וטאוב בכלכלה וחברה, שר העבודה והרווחה החל משנת 1977. אם התכוונתם לחבר הכנסת ושר מטעם הליכוד במאה ה-21, ראו ישראל כ"ץ (הליכוד).

ישראל כץ (6 בדצמבר 1927 – 29 באוקטובר 2010) היה מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי בשנים 1968–1973, מייסדו ומנהלו של מכון ברוקדייל לחקר הזִקנה בישראל בשנים 1974-1977,שר העבודה והרווחה בשנים 1977–1981, מייסדו ומנהלו של המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל (מרכז טאוב) בשנים 1982-1992. מבכירי מעצבי דמותה של מדינת ישראל כמדינת רווחה.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ישראל כץ נולד בווינה בירת אוסטריה, בנם של משה יוסף כץ ופאני כץ לבית ברון.

לאחר האנשלוס ב-1938 נשלח כץ לארץ ישראל כחלק מעליית הנוער. הוריו הצליחו לצאת מאוסטריה בקיץ 1939 והיו מגולי מאוריציוס. כץ נשאר בארץ ישראל ולמד בכפר ילדים ונוער אהבה שבקריית ביאליק עד 1944, שם למד חקלאות, כשהוא משלים את תעודת הבגרות בכוחות עצמו ובהצטיינות יתרה. בעקבות הצטיינותו קיבל מלגת לימודים, ובחר ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1946–1947 למד באוניברסיטה כימיה, פיזיקה ומתמטיקה, והתגורר בעיסאוויה שלמורדות הר הצופים, שם למד.^[1] במהלך לימודיו עבד בטיפול בנוער עברייני בשכונת העוני מזכרת משה. במלחמת העצמאות שירת במחלקת המודיעין.

קריירה אקדמית

ב-1951 למד עבודה סוציאלית-פסיכיאטרית באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק מטעם הדסה ועליית הנוער. במקביל שימש כעובד סוציאלי פרטני במוסד לנוער "הות'ורן סידר נולס" (Hawthorne Cedar Knolls) במדינת ניו יורק, המטפל בילדים עם בעיות פסיכיאטריות.

ב-1953 שב לישראל, ושימש כמפקח לחינוך מיוחד בעליית הנוער. במסגרת זו עבד עם קבוצות ילדים שהגיעו מארצות צפון אפריקה. בשנים 1954–1959 ניהל את כפר הנוער קריית יערים, המיועד לנוער מצוקה שאינו יכול להיקלט במסגרות החינוכיות הרגילות.

בשנים 1959–1961, למד והשלים תואר דוקטור^[2] במינהל סוציאלי באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב שבקליבלנד, אוהיו, במימון "מועצת הנשים היהודיות" (National Council of Jewish Women) בארצות הברית.

עם שובו לישראל ב-1962 היה המנהל הישראלי הראשון ואחד ממקימי בית הספר ל עבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים, שהוקם במשותף עם ה"ג'וינט". כץ החזיק בתפקיד זה עד 1968. באותה בתקופה נפתחו בתי ספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה (1965) ובאוניברסיטת תל אביב (1969). בין 1964 ל-1968 שימש גם כיו"ר הוועדה לקביעת הצרכים המינימליים של "נצרכי סעד", מינוי שקיבל משר הסעד, יוסף בורג.

כץ היה ממייסדי מפלגת רפ"י, והוצב במקום ה-21 ברשימתה לכנסת השישית ב-1965, אך לא נבחר. בשנים 1965–1967 שימש כיועץ למפלגה בנושאי חברה, על פי הזמנת דוד בן-גוריון.

מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי

בשנים 1968 עד 1973 כיהן כץ כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. בתקופה זו פעל למען חקיקת חוקים חברתיים שונים, בהם מתן מענקי משפחה ליוצאי צה"ל, ביטוח אבטלה, ביטוח נכות כללית, הצמדתן של קצבאות זקנה ושאירים לשכר הממוצע במשק (במקום למדד יוקר המחיה). כמו כן ייסד את כתב העת "ביטחון סוציאלי"' העוסק בענייני רווחה וביטוח סוציאלי, והכין תשתית למחקרים על שיעור העוני בישראל (קו העוני) – נתונים המתפרסמים מדי שנה.

בשנת 1971 מונה על ידי ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לעמוד בראש "ועדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה" (ועדת כץ); ועדה ציבורית זו הוקמה כדי לבחון את הסיבות להתגברות עבריינות הנוער בישראל, ובעבודתה השתתפו כ-120 איש מהאקדמיה, השירות הציבורי והפרטי ומשרדי הממשלה השונים. הוועדה, שהגישה את מסקנותיה בסוף 1973, המליצה שמשפחות שהכנסתן נמוכה ממינימום הכרחי לקיום תזכינה להשלמת הכנסתן בידי המדינה, וכן הציעה להרחיב את החינוך הבלתי פורמלי, את התמיכה באזורי מצוקה ועוד.

כץ נבחר כמועמד ברשימת המערך מטעם רפ"י בבחירות לכנסת השמינית, אך ויתר על כניסה לכנסת, כדי לייסד ולנהל ב-1974 את מכון ברוקדייל לחקר הזִקנה בישראל, שבראשו עמד עד 1977.^[3]

שר העבודה והרווחה

לאחר מכן הצטרף למפלגת ד"ש והוצב כמועמד אחרון ברשימתה לבחירות לכנסת התשיעית. מספר חודשים לאחר הבחירות הצטרפה ד"ש לממשלתו הראשונה של מנחם בגין. כץ, שלא היה חבר הכנסת, נבחר על ידי המפלגה לתפקיד שר העבודה והרווחה, והושבע כשר, יחד עם שאר שרי ד"ש, ב-24 באוקטובר 1977. הוא היה השר הראשון במשרד במתכונתו זו, כמיזוג של משרד הסעד ומשרד העבודה. ראש האופוזיציה דאז, שמעון פרס, אמר על מינוי זה "האיש הנכון, במקום הנכון, רק במפלגה הלא-הנכונה".^[4]

במהלך כהונתו דאג כץ להקמת מנגנון לשימור השווי של קצבאות הביטוח הלאומי בתקופה שבה הייתה אינפלציה גבוהה. כמו כן, הוביל את חקיקתם של חוק הבטחת הכנסה, שהעביר את הטיפול הכספי בנזקקים מלשכות הסעד למוסד לביטוח לאומי, ושל חוק ביטוח סיעוד, המעניק לגמלאים סיעודיים סיוע בכסף או בעזרה פיזית. כן היה מיוזמי פרויקט שיקום שכונות וממפעיליו הראשונים. הוא גרס כי הדגש של הפרויקט אמור להיות בשינוי חברתי ולא בשיקום מבנים, אולם עמדתו לא התקבלה. בעקבות רצונו של יגאל ידין לנהל את הפרויקט, נטלו כץ ומשרדו חלק משני בלבד בפרויקט שיקום השכונות.^[5]

כץ כיהן כשר העבודה והרווחה עד סיום כהונת הממשלה ב-5 באוגוסט 1981.^[6] בבחירות לכנסת העשירית היה מפעילי מפלגת תל"ם.

לאחר כהונתו כשר

לאחר סיום כהונתו כשר, הקים כץ בשנת 1982 את המרכז לחקר המדיניות החברתית בישראל (מרכז טאוב), ועמד בראשו עד 1992. המרכז הוא גוף בלתי תלוי וללא מטרת רווח, הפועל במטרה להשפיע על עיצוב המדיניות החברתית של ישראל לפי ערכי שוויון חברתי וצדק. בהמשך שימש כץ כחבר ובהמשך כ"חבר כבוד" בחבר הנאמנים של המרכז.

בנובמבר 1996 מונה על ידי שר המשפטים צחי הנגבי ושר העבודה והרווחה אלי ישי לעמוד בראש "הוועדה לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא זכויות אנשים עם מוגבלות". ועדה זו מצאה כי למעלה מ-10% מתושבי ישראל הם אנשים עם מוגבלות, וכי הם סובלים מהפליה, קיפוח ונחיתות חברתית-כלכלית. הוועדה הגישה הצעת חקיקה מפורטת שהובילה לחקיקתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.^[7]

בבחירות לכנסת ה-15 שובץ במקום ה-42 האחרון והסמלי ברשימת "כח לגמלאים" בראשות גדעון בן-ישראל, שלא עברה את אחוז החסימה.

לאורך השנים שימש כץ כיועץ לארגונים שונים בעולם, בין השאר בסינגפור, בארצות הברית ובקניה, כיושב ראש של קרנות וארגונים חברתיים שונים ועוד.

ישראל כץ הלך לעולמו בגיל 82, והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים.^[8] הוא היה נשוי למרסל רוסו כץ, ולהם שני בנים.

רשימת פרסומים חלקית

ישראל כ"ץ ואחרים, המחלקה לעליה ולקליטה בסוכנות היהודית: חלופות לשינוי 1987, המרכז לחקר המדיניות החברתית, תשמ"ז-1987.
ישראל כ"ץ, "ההוצאה לשירותים החברתיים 1986/87: מכאן-לאן?", בתוך הקצאת משאבים לשירותים חברתיים, 1986–1987.
דו"ח הוועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות: מוגש לשר המשפטים ולשר העבודה והרווחה, תשנ"ז–1997 (תקציר הדו"ח באתר "בזכות"; הדו"ח המלא באתר משרד המשפטים)

לקריאה נוספת

אריה אבנרי, החלוץ החברתי: ד"ר ישראל כ"ץ מוביל מהפכת הרווחה בישראל, ספרית מעריב, 2014.

קישורים חיצוניים

ישראל כץ, באתר הכנסת
ישראל כץ, באתר כנסת פתוחה
ישראל כץ (1927-2010), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ נדב שרגאי, 370 דונם, בסך הכל, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2007
^
Katz, Israel, Some background correlates of occupational choice, Case Western Reserve University, 1962.
^ אלחנו גפני, מה חוקרים במכון ברוקדייל , דבר, 27 ביוני 1980
^ מיכל בר, ביורוקרטיה, פוליטיקה ו"הבטחת הכנסה": תהליך קביעת המדיניות של חוק הבטחת הכנסה בישראל, ביטחון סוציאלי, נובמבר 2000.
^ Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, p. 22.
^ אריה דיין, כץ מחכה לטלפון, כל העיר, 21 באוגוסט 1981
^ תקציר - דוח הוועדה לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות באתר "בזכות" .
^ המצבה ומקום הקבר של ישראל כ"ץ, באתר "פרויקט גלעד"

[1] נדב שרגאי, 370 דונם, בסך הכל, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2007

[2] 
Katz, Israel, Some background correlates of occupational choice, Case Western Reserve University, 1962.

[3] אלחנו גפני, מה חוקרים במכון ברוקדייל , דבר, 27 ביוני 1980

[4] מיכל בר, ביורוקרטיה, פוליטיקה ו"הבטחת הכנסה": תהליך קביעת המדיניות של חוק הבטחת הכנסה בישראל, ביטחון סוציאלי, נובמבר 2000.

[5] Frederick A. Lazin, Politics and Policy Implementation , SUNY Press, 1994, p. 22.

[6] אריה דיין, כץ מחכה לטלפון, כל העיר, 21 באוגוסט 1981

[7] תקציר - דוח הוועדה לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא: זכויות אנשים עם מוגבלות באתר "בזכות" .

[8] המצבה ומקום הקבר של ישראל כ"ץ, באתר "פרויקט גלעד"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

שרי הרווחה והביטחון החברתי בממשלות ישראל
שרי הסעד (1948–1977)	יצחק מאיר לוין • חיים משה שפירא • פרץ נפתלי • יוסף בורג • מיכאל חזני • ויקטור שם-טוב • יצחק רבין • זבולון המר • משה ברעם
שרי העבודה והרווחה (1977–2003)	מנחם בגין • ישראל כץ • אהרן אבוחצירא • אהרן אוזן • משה קצב • יצחק שמיר • רוני מילוא • אורה נמיר • אלי ישי • רענן כהן • שלמה בניזרי • אריאל שרון
שרי הרווחה (2003–2007)	זבולון אורלב • אהוד אולמרט
שרי הרווחה והשירותים החברתיים (2007–2016)	יצחק הרצוג • משה כחלון • מאיר כהן • בנימין נתניהו • חיים כץ
שרי העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (2016–2021)	חיים כץ • בנימין נתניהו • אופיר אקוניס • איציק שמולי
שרי הרווחה והביטחון החברתי (2021 ואילך)	מאיר כהן • יעקב מרגי