זיפרגליים
 זיפרגליים
| |
|---|---|
 זיפרגליים ממינים שונים | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| תת־מערכה: | סרטנאים |
| על־מחלקה: | Multicrustacea |
| מחלקה: | Thecostraca |
| תת־מחלקה: | זיפרגליים |
| שם מדעי | |
 Cirripediaבורמייסטר, 1834 | |
| |
זיפרגליים או בלוטי ים (שם מדעי: Cirripedia) הם תת-מחלקה הכוללת כ-1,200 מינים של סרטנאים החיים בסלעים בסביבת חוף הים. צורתם של בלוטי הים כספלים קטנים, פתחם סגור בלוחיות, והם צמודים לסלע בקרבת פני המים ונראים כחלק ממנו.
מבנה הגוף
[עריכת קוד מקור | עריכה]שריונם של בלוטי הים עשוי לוחיות גיר, וכאשר גל ים מציף את בלוטי הים, נפתחות הלוחיות הסוגרות את הפתחים ומתוכם יוצאות רגליהם של הבלוטים, הנראות כחוטים עדינים. הרופא תומסון גילה לראשונה כי בלוטי הים הם זחלים סרטניים טיפוסיים, ובמהרה אישרו חוקרים אחרים את ממצאיו, וגם מצאו כי אצל בלוטי ים בוגרים יש סימנים האופייניים לסרטנים, כגון רגליים שסועות. בלוטי הים מתיישבים לא רק על סלעים, על צבי ים, ועל לווייתנים אלא גם על אוניות ומתקנים שליד חופי הים.
בלוטי הים ניזונים מחומר רקב זעיר ומפלנקטון שאותם הם מסננים ממי הים, ומכיוון שיצור הניזון בדרך של סינון אינו חייב להיות נייד, בלוטי הים קבועים במקומם ואינם ניידים, אינם יכולים לברוח מטורפים אפשריים, ולכן ינקטו כל אמצעי כדי להתבצר, כגון על ידי הצמחת קונכייה סידנית והתיישבות במקומות ניידים, כגון אוניות וספינות.
קביעות המקום ודרך תזונתו גררו שינויים רבים במבנה גופו בהשוואה לסרטנים האחרים. בלוט הים מונח בתוך הקונכייה במצב הפוך, רגליו כלפי מעלה ועורפו כלפי מטה, ראש של ממש אין לו וגם עיניים לא, הבטן מתנוונת אצלו, וגם המחושים נעלמים בשלב הבוגר. שאר חלקי הגוף עטופים בקרום בשרני הקרוי "גלימה". לבלוט הים 6 זוגות רגליים שתפקידן תזונתי בלבד ועליהן שפע של זיפים צפופים והן (פרט לאיבר הזכרות) האיברים היחידים המושטים אל מחוץ לקונכייה. כשאר הסרטנים, בלוט הים מתנשל לעיתים קרובות.
הקונכייה דומה ללוע של הר געש, העשויה 6 לוחיות היקפיות הדבוקות חזק לתשתית. אצל סוג בלוטן ים אחד הלוחיות הן בערך שוות בגודלן ואצל בלוטון ים אחר אחת הלוחיות גדולה בהרבה מהשאר. בעוד שש הלוחיות קבועות במקומן הרי לוחיות ההסגר שבמרכז הן ניידות, והן יכולות להיפתח ולהיסגר באמצעות שרירים. גובה הקונכייה הוא פונקציה של בית הגידול. אותם המינים החיים באזור של מפץ גלים עז, הם בעלי קונכייה שטוחה שאינה מהווה התנגדות לגלים המחליקים עליה, לעומתם למינים החיים במים עמוקים או שקטים יש לרוב קונכייה גבוהה. לבלוטי ים צעירים קונכייה קטנה ובהירה, ואילו לבלוטי ים בוגרים קונכייה גדולה וכהה.
גופו של בלוט הים גדל כמו בסרטנים אחרים תוך כדי התנשלות. קונכייתם של חלזונות גדלה בדרך של הוספת סיבוב נוסף בכל שלב של גידולם. לגבי התהליך בו גדלה קונכייתו של בלוט הים אין אחדות דעים בין החוקרים: יש הסוברים כי בזמן הגדילה של הקונכייה ישנה המסה של השכבה הפנימית, ויחד עם זאת הוספת חומר החוצה. וישנם הסוברים כי הקונכייה גדלה מלמטה כלומר עם הגיל חומר הקונכייה מהבסיס נוסף וכך עולה הקונכייה כלפי מעלה.
בלוט ים ניזון מסינון פלנקטון וחומר רקב זעיר. ששת זוגות רגליו פועלות כרשת פלנקטון מעולה, הרגליים מוצאות החוצה מבעד ללוחיות הנפשקות על ידי לחץ נוזלי הגוף ומוחזרות על ידי שרירים. הרגלים נפשקות לצדדים ולאחר מכן מתקרבות ונסגרות הן מוצאות נגד זרם המים. על הרגליים של בלוט הים זיפים צפופים המסוגלים לסנן מהמים חלקיקים בגודל זעיר. אצל בלוטי הים שחיים גבוה על הסלע מהירות הרגליים גבוהה במיוחד מפני שעליהם למהר טרם ייסוגו המים ולעיתים המינים הטבולים רוב הזמן במים איטיים יותר.
הנשימה ומחזור הדם אצל סרטנים מתבצע על ידי נשימה בזימים. אצל בלוט הים מתבצע חילוף הגזים לא בזימים אלא בעיקר ב"גלימה" ובמידה מסוימת מבעד לרגליים. תנועות הרגליים מכניסות פרט למזון גם מים עשירים בחמצן, ובנוסף מבצע הגוף כולו תנועות מעלה-מטה בתוך הקונכייה ותנועות אלה שואבות מים עשירי חמצן ומבעד לסדק צר בין לוחיות הסגר פולטות מים עשירי פחמן דו-חמצני. לבלוטי הים הטבולים תמיד במים אין בעיות בנשימה, אך אלו שחשופים ממי הים עליהם לאצור מים מתחת ללוחיות הסגורות הרמטית ומדי פעם נפשקות הלוחיות ודרכו חודר חומר המתמוסס במים שבתוך בלוט הים. למינים אלו יש כנראה גם מידה מסוימת של נשימה אנאירובית. לבלוטי הים אין לב ואין צינורות דם, ונוזל הגוף מוזרם אצלם על ידי תנועות הגוף מעלה ומטה.
התפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפגית (לרווה) מתפתחת במשך כשבועיים עד שלושה שבועות. מתחילה את חייה בתור נאופלי והוא נבדל משאר הנאופלי בזוג קרניים בקדמת הגוף שמופנות לצדדים. הזחל מהווה חלק ניכר של הפלנקטון הימי, והוא מתנשל שש פעמים ותוך כדי כך פושט ולובש צורתו.
השלב הבא הוא METANAUPLIUS, בו הוא ניזון מחומר רקב ומפלנקטון. על ידי נשל נוסף הוא נהפך לצורת הזחל האחרונה המכונה "צדפונית" שהוא שלב מעבר בין הזחל לבוגר. הוא מכונה כך כי יש לו זוג קשוות ויש לו עיניים מורכבות, זוגות רגליים ומחושים. מדי פעם הוא יורד על הסלעים ומחפש מקום התיישבות מתאים. בלוטי הים הבולטים מפרישים ARTHROPODIN שנספג בסלע.
מתברר שהצדפונית יודע להבחין בין ה ARTHROPODIN של בני מינו לבין זה של מיני בלוטי ים אחרים. לאחר שהצדפונית מצא מקום מתאים בתוך מושבות הבלוטים, הוא נצמד תחילה לתשתית באמצעות כפתורי הצמדה, ולאחר מכן מופרש מן המחושים חומר הדומה בתכונותיו למלט, המקבע אותו למקום שבחר. אם יבוא גל ויפגע בזחל המתחיל להידבק בטרם התקשה הדבק יטולטל ממקומו ולא יוכל להידבק שנית. לאחר שנדבק עוברים על הצדפונית שינויים מכריעים:
- גופו מסתובב
- הקשוות נעלמות ותחתן מופיעה ה"גלימה" הבשרנית
- הראש והעיניים מתנוונים
- ה"גלימה" מפרישה עתה בהדרגה את הלוחיות של הקונכיות תוך פרק זמן מופיע בלוט ים מושלם וצעיר.
תנאי החיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם בלוטי-ים החיים במים עמוקים על גבי בעלי חיים שונים, וישנם הנצמדים לכלי השייט השונים, מערכות מי קרור, מזחים וגופים מלאכותיים אחרים. הבלוטים המתיישבים על סלעי החוף הבולטים ממי הים, חיים בתנאים קיצוניים בהיותם נתונים למפץ הגלים ולשפל, ובתנאי ים רגוע גם למשך זמן ארוך. מי הים מגיעים אליהם לרוב רק כמי התזה. בוצע ניסוי ובו הוכיחו כי במשך שלוש שנים הוכנסו בלוטי-ים למי-ים רק פעם בחודש למשך יום או יומיים והם החזיקו מעמד ללא בעיות, ולכן ניתן לומר כי בלוטים אלה חיים בתנאים שכמעט אף בעל חיים אינו מסוגל להחזיק מעמד בהם. המוזר הוא שדווקא בלוטים אלו החיים בתנאים כה קיצוניים מופיעים בצפיפות בלתי רגילה. בנוסף למפץ הגלים ולחשיפה הממושכת, הם מתמודדים עם שינויים קיצוניים בטמפרטורה, יובש וגשמים על ידי סגירה הרמטית של לוחיות הסגר, לפני שהים נסוג.
בשפל, הם אוצרים מתחת ללוחיות כמות מים המאפשרת להם נשימה ומונעת התייבשות.
גם רבייתם של בלוטי הים היא יוצאת דופן בהשוואה לשאר הסרטנים. רוב בלוטי הים הם הרמאפרודיטים כלומר זכר ונקבה כאחד, וזאת בשל היותם קבועי מקום. כל פרט מפרה את שכניו, מופרה על ידם. יש להם איבר זכרות המוצא מבין הלוחיות לתוך פרט שכן, הביצים המופרות נשארות בתוך חלל ה"גלימה" ושם הם מתפתחות עד להגיען לשלב ה-NAUPLII ומשתחררות מההורה ומצטרפות לפלנקטון הימי. מתברר שלפני שהזחלים יכולים להשתחרר על ההורה להפריש חומר בקיעה ובלעדיו יישארו הזחלים בתוך עטיפת הביצים. ההורה מפריש את חומר הבקיעה רק כשבמי הים יש מזון בשפע לזחלים.
העל-סדרה RHIZOCEPHALA היא טפילית. נקבות הקבוצה הזאת מכניסות את עצמן לתוך גופם של מעשירי רגל, ומגדלות שורשים בתוכו. היצור המבוגר נראה כגידול דמוי שק, והסימן היחיד לכך שהם סרטנאים הוא שהזחל הוא NAUPLIUS ללא ספק. בעבר נחשבו להרמאפרודיטים, אבל התברר שהזכרים מזריקים את עצמם לגוף הנקבה ושם מתנוונים עד למצב של תאי רבייה בלבד.[1]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- זיפרגליים, באתר ITIS (באנגלית)
- זיפרגליים, באתר NCBI (באנגלית)
- animal/barnacle זיפרגליים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- זיפרגליים (באנגלית)
