אגרסיביות
אגרסיביות או תוקפנות היא אינטראקציה חברתית גלויה או סמויה, לעיתים קרובות מזיקה, מתוך כוונה לגרום נזק ליצור אחר; למרות שלעיתים היא עשויה להיות שימושית.[1] האגרסיביות עשויה להתרחש באופן תגובתי או ללא התגרות. בבני אדם, תוקפנות יכולה להיגרם על ידי דברים שונים, מתסכול עקב מטרות חסומות ועד לתחושת זלזול.[2] ניתן לסווג את האגרסיביות האנושית לאגרסיביות ישירה ועקיפה; בעוד שהראשונה מאופיינת בהתנהגות פיזית או מילולית שנועדה לפגוע במישהו, השנייה מאופיינת בהתנהגות שנועדה לפגוע ביחסים החברתיים של אדם או קבוצה.[3][4]
בהגדרות הנפוצות במדעי החברה ובמדעי ההתנהגות, אגרסיביות היא פעולה או תגובה של אדם היוצרת גירוי לא נעים אצל האחר. חלק מההגדרות כוללות כוונה של הפרט לפגוע באחר.[5]
בפרספקטיבה בין-תחומית, אגרסיביות נתפסת כ"מנגנון שנוצר במהלך האבולוציה במטרה להעמיד את עצמך, קרובי משפחה או חברים נגד אחרים, על מנת להשיג או להגן על משאבים)... מנגנונים אלו מונעים לרוב על ידי רגשות כמו פחד, תסכול, כעס, תחושות של דחק, דומיננטיות או הנאה. לפעמים התנהגות תוקפנית משמשת להקלה על תחושות מתח, חרדה, דיכאון או על מנת להשיג תחושת כוח."[6][7]
אגרסיביות יכולה להתבטא במגוון דרכים, אשר עשויות לבוא לידי ביטוי פיזי, או בתקשורת מילולית או לא-מילולית: כולל התגוננות מפני טורפים, תוקפנות הגנתית (כתוצאה מפחד), תוקפנות טורפנית, תוקפנות דומיננטית, תוקפנות בין-גברית, פרדיגמת התושב-פולש. תוקפנות אימהית, תוקפנות ספציפית למין, תוקפנות מינית, תוקפנות טריטוריאלית, תוקפנות הנגרמת על ידי בידוד, תוקפנות מתוך עצבנות ותוקפנות הנגרמת על ידי גירוי מוחי (היפותלמוס). אחת ההבחנות המקובלות במחקר ובפרקטיקה הנוגעות לאגרסיביות היא הבחנה בין שתי תתי-קבוצות של התנהגות אגרסיבית: אלימות פרו-אקטיבית ואלימות תגובתית: הראשונה תת-סוג מבוקר-אינסטרומנטלי (תכליתי או ממוקד מטרה); והשנייה תת-סוג תגובתי-אימפולסיבי (מבוססת על עוררות רגשית עזה ואימפולסיבית, כתגובה מיידית לאירועים שהפרט תופס כניסיון התגרות ופרובוקציה או כאיום ממשי על הנפש – ומתקשה להכיל את התסכול שהם מעוררים בו).[8]
סקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ג'ון דולארד, אגרסיביות נובעת מתחושה לא נעימה של תסכול. התסכול מוגדר על ידי דולאד כרגש לא נעים שעולה כאשר אדם לא מצליח להשיג מטרה מתגמלת.[9] לאונרד ברקוביץ'[10] הרחיב את תאוריית התסכול-תוקפנות זו וגרס שנטייה אגרסיבית לא נובעת בהכרח מתסכול אלא באופן כללי מרגש לא נעים המעורר נטיות אגרסיביות, וכל אירוע לא נעים מייצר השפעה שלילית ובכך מעודד נטיות אגרסיביות, בנוסף לנטיות פחד. מלבד גירויים מותנים, ארצ'ר סיווג גירויים מעוררי אגרסיביות לשלוש קבוצות: כאב, חידוש ותסכול, ובנוסף תיאר גירוי חדש בשם Looming (אובייקט המופיע באופן מעורפל ומעורר אימה), שמתייחס להתקרבות מהירה של אובייקט אל העין, כתוצאה מכך האובייקט נתפס ברשתית העין כהולך וגדל והדבר מייצר תגובה אגרסיבית.[11]
לאגרסיביות יכולות להיות יתרונות אדפטיביים או השפעות שליליות. התנהגות אגרסיבית היא אינטראקציה חברתית בודדת או קולקטיבית שבה ננקטת התנהגות עוינת מתוך כוונה לגרום נזק או פגיעה.[3][4] נהוג להבחין בין שתי קטגוריות רחבות של אגרסיביות: אגרסיביות אפקטיבית (רגשית) ועוינת, שהיא תגובה לאירוע או התגרות, ואגרסיביות אינסטרומנטלית, שמבוצעת במכוון כאמצעי להשגת מטרה.[12] דוגמה לתוקפנות תגובתית תהיה אדם שמכה מישהו שהעליב אותו. דוגמה לאגרסיביות אינסטרומנטלית של תוקפנות עשויה להיות שוד. מחקרים בנושא אלימות ממגוון דיסציפלינות תומכים בהבחנה בין תוקפנות רגשית לתוקפנות אינסטרומנטלית.[13] אולם ישנם חוקרים המפקפקים בתועלת של הבחנה בין שתי הקבוצות בקרב בני אדם - מכיוון שרוב המקרים בחיי היום-יום כוללים מניעים מעורבים וסיבות קשורות.[14]
הוצעו מספר דרכים לסיווגים של אגרסיביות. לדוגמה:
הבחנה בין תוקפנות היא מילולית או פיזית, האם התוקפנות יחסית, כגון תוקפנות ביחסים ומניפולציה חברתית;[15] האם היא מכוונת לפגיעה באחרים, האם היא מתבצעת באופן אקטיבי או באופן פסיבי והאם התוקפנות מכוונת באופן ישיר או עקיף. הסיווג עשוי לכלול גם רגשות הקשורים לתוקפנות (כגון כעס) ומצבים נפשיים (כגון אימפולסיביות ועוינות).[16] תוקפנות עלולה להתרחש בתגובה לגורמים לא חברתיים, כמו גם לגורמים חברתיים, ויכולה להיות בעלת קשר הדוק לסגנון ההתמודדות של היחיד עם לחץ.[17] תוקפנות עשויה להיות מרתיעה.
ההגדרה האופרטיבית של אגרסיביות עשויה להיות מושפעת מהשקפות מוסריות או פוליטיות. דוגמאות לכך הן ההשקפה המוסרית האקסיומטית הנקראת עקרון אי-התוקפנות והכללים הפוליטיים השולטים בהתנהגות של מדינה אחת כלפי אחרת.[18] כמו כן, בספורט תחרותי או במקום עבודה, צורות מסוימות של תוקפנות עשויות להיות מקובלות ואחרות לא.[19] התנהגויות אגרסיביות קשורות לבעיות הסתגלות ולמספר הפרעות נפשיות כגון הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, הפרעת אישיות גבולית והפרעת התפרצות לסירוגין.[20]
גישות ביולוגיות רואות את האגרסיביות כאנרגיה פנימית המשתחררת מגירויים חיצוניים, חלק מהגנטיקה של האדם, תוצר של אבולוציה באמצעות ברירה טבעית ושל תנודות הורמונליות. גישות פסיכולוגיות מציגות את התוקפנות כאינסטינקט הרסני, תגובה לתסכול, תחושה הנגרמת מהשפעה שלילית, או תוצאה של למידה נצפית של החברה וחיזוקים, תוצאה של משתנים המשפיעים על סביבות אישיות ומצביות.[21][22]
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח אגרסיביות מגיע מהמילה הלטינית aggressio, שפירושה התקפה. השימוש הראשון הידוע מתוארך לשנת 1611, במובן של התקפה ללא התגרות.[23] תחושה פסיכולוגית של "התנהגות עוינת או הרסנית" מתחילה בתרגום לאנגלית משנת 1912 של כתיבתו של זיגמונד פרויד.[24] אלפרד אדלר העלה תיאוריה על "דחף אגרסיבי" ב-1908. מומחים להורות החלו להתייחס לתוקפנות, ולא לכעס, משנות ה-30.[25]
אתולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באתולוגיה חוקרים תוקפנות כפי שהיא קשורה לאינטראקציה ולאבולוציה של בעלי חיים בסביבה טבעית. בהגדרות כאלה תוקפנות יכולה להיות כרוכה במגע גופני כגון נשיכה, מכות או דחיפה, אך רוב הקונפליקטים מיושבים על ידי איום והתפרצויות מפחידות שאינם גורמים לנזק פיזי. צורה זו של תוקפנות עשויה לכלול הצגת גודל גוף, הצגת קרניים, טפרים או שיניים, אותות סטריאוטיפיים כולל הבעות פנים, שחרור כימיקלים ושינויים בצבע.[26] המונח התנהגות אגוניסטית משמש לעיתים כדי להתייחס לצורות התנהגות אלו.
רוב האתולוגים מאמינים שתוקפנות מעניקה יתרונות ביולוגיים. תוקפנות עשויה לעזור לבעל חיים להבטיח טריטוריה, כולל משאבים כגון מזון ומים. תוקפנות בין זכרים מתרחשת לעיתים קרובות כדי להבטיח הזדמנויות הזדווגות, וגורמת לבחירה של בעל החיים הבריא/נמרץ יותר. תוקפנות עשויה להתרחש גם להגנה עצמית או כדי להגן על צאצאי בעלי החיים.[27] תוקפנות בין קבוצות של בעלי חיים עשויה גם להעניק יתרון; למשל, התנהגות עוינת עלולה לאלץ אוכלוסיית בעלי חיים לעבור לטריטוריה חדשה, שבה הצורך להסתגל לסביבה חדשה עשוי להוביל לעלייה בגמישות הגנטית.[28]
בין מינים וקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג הבולט ביותר של תוקפנות בין-ספציפית הוא זה שנצפה באינטראקציה בין טורף לטרף שלו. עם זאת, על פי חוקרים רבים, טריפה אינה תוקפנות. חתול אינו שורק או מקמר את גבו כשהוא רודף אחרי חולדה, והאזורים הפעילים בהיפותלמוס שלו דומים לאלה המשקפים רעב ולא אלו המשקפים אגרסיביות.[29] עם זאת, אחרים מתייחסים להתנהגות זו כאל תוקפנות טורפת, ומצביעים על מקרים הדומים להתנהגות עוינת, כמו הרג עכברים על ידי חולדות.[30] בחקיינות אגרסיבית לטורף יש מראה של אורגניזם או חפץ לא מזיק המושך לטרף. כאשר הטרף מתקרב, הטורף תוקף.
בעל חיים המתגונן מפני טורף עשוי להגיב בתגובת הילחם או ברח בתגובה להתקפת טורף או לאיום, בהתאם להערכת כוחו של הטורף ביחס לכוחו שלו. הגנות אלטרנטיביות כוללות מגוון סוגי התגוננות מפני טורפים, כולל אותות אזהרה.
תוקפנות בין קבוצות נקבעת בחלקה על ידי נכונות להילחם, שתלויה במספר גורמים, כולל יתרון מספרי, מרחק משטחי הבית, תדירות ההיתקלות של הקבוצות זו בזו, יכולות תחרותיות, הבדלים בגודל הגוף, ולטריטוריה של מי פולשים.[31] כמו כן, סביר יותר שאדם יהפוך לאגרסיבי אם חברי קבוצה אגרסיביים אחרים נמצאים בקרבת מקום.[32] תופעה אחת מסוימת - היווצרות קואליציות מתואמות הפולשות לשטחים שכנים כדי להרוג בני מינם - תועד רק בשני מינים של בעלי חיים: שימפנזים מצויים ובני אדם.[33]
גנטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ככלל, הבדלי תוקפנות עשויים לנבוע מפעולה של מספר רב של גנים שונים שלכל אחד מהם השפעה קטנה, אשר מקיימים אינטראקציה זה עם זה ועם הסביבה דרך התפתחות וחיים.
בדוגמה שאינה יונקית של גנים הקשורים לתוקפנות, הגן "Fruitless" של מין הזבובים תסיסנית המחקר הוא גורם מכריע במספר הבדלים בהתנהגות בין זכרים ונקבות במין. שינוי מלאכותי שלו יכול לגרום להיפוך של דפוסי תוקפנות גבריים ונשים סטריאוטיפיים בלחימה. עם זאת, במה שנחשב למקרה ברור יחסית, דווחו מורכבות אינהרנטית בפענוח הקשרים בין גנים המקיימים אינטראקציה בהקשר סביבתי לבין גן חברתי הכולל אינטראקציות התנהגותיות ותחושתיות מרובות עם אורגניזם אחר.[34]
בבני אדם, יש ראיות טובות לכך שהארכיטקטורה העצבית האנושית הבסיסית העומדת בבסיס הפוטנציאל לתגובות אגרסיביות גמישות מושפעת מגנים, כמו גם מהסביבה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלימות - שימוש בכוח פיזי על מנת לפגוע בקורבן. הנוסחה המעשית של "אגרסיביות".
- תוקפנות חמודה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוקפנות, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Maremmani I., Avella M.T., Novi M., Bacciardi S., Maremmani A.G.I. Aggressive Behavior and Substance Use Disorder: The Heroin Use Disorder as a Case Study. Addict. Disord. Treat.. 2020;19(3):161-173. doi:10.1097/ADT.0000000000000199
- ^ DeBono, Amber; Muraven, Mark (1 בנובמבר 2014). "Rejection perceptions: feeling disrespected leads to greater aggression than feeling disliked". Journal of Experimental Social Psychology. 55: 43–52. doi:10.1016/j.jesp.2014.05.014. ISSN 0022-1031.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 De Almeida, Rosa Maria Martins; Cabral, João Carlos Centurion; Narvaes, Rodrigo (2015). "Behavioural, hormonal and neurobiological mechanisms of aggressive behaviour in human and nonhuman primates". Physiology & Behavior. 143: 121–35. doi:10.1016/j.physbeh.2015.02.053. PMID 25749197.
- ^ 1 2 Miczek, Klaus A.; Almeida, Rosa M. M. de; Kravitz, Edward A.; Rissman, Emilie F.; Boer, Sietse F. de; Raine, Adrian (31 באוקטובר 2007). "Neurobiology of Escalated Aggression and Violence". Journal of Neuroscience (באנגלית). 27 (44): 11803–11806. doi:10.1523/JNEUROSCI.3500-07.2007. ISSN 0270-6474. PMC 2667097. PMID 17978016.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Anderson, Craig A.; Bushman, Brad J. (2002). "Human Aggression". Annual Review of Psychology. 53: 27–51. doi:10.1146/annurev.psych.53.100901.135231. PMID 11752478.
- ^ Wahl, Klaus (2020). The Radical Right. Biopsychosocial Roots and International Variations. London: Palgrave Macmillan. p. 47. ISBN 978-3-030-25130-7. OCLC 1126278982.
- ^ Wahl, Klaus (2013). Aggression und Gewalt. Ein biologischer, psychologischer und sozialwissenschaftlicher Überblick. Heidelberg: Spektrum Akademischer Verlag. p. 2. ISBN 978-3-8274-3120-2. OCLC 471933605.
- ^ Akert, R.M., Aronson, E., & Wilson, T.D. (2010). Social Psychology (7th ed.). Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall.
- ^ Dollard, J.; Doob, L.W.; Miller, N.E.; Mowrer, O.H.; Sears, R.R. (1939). Frustration and Aggression. New Haven, CT: Yale University Press.
- ^ Berkowitz, L. (1987). "Frustrations, appraisals, and aversively stimulated aggression". Aggressive Behavior. 14 (1): 3–11. doi:10.1037/0033-2909.106.1.59. PMID 2667009.
- ^ Archer, J. (1976). "The organization of aggression and fear in vertebrates". In Bateson, P.P.G.; Klopfer, P.H. (eds.). Perspectives in Ethology (Vol.2). New York, NY: Plenum. pp. 231–298.
- ^ Berkowitz, L. (1993). Aggression: Its causes, consequences, and control. New York, NY: McGraw-Hill.
- ^ McEllistrem, Joseph E. (2004). "Affective and predatory violence: A bimodal classification system of human aggression and violence". Aggression and Violent Behavior. 10 (1): 1–30. doi:10.1016/j.avb.2003.06.002.
- ^ Bushman, Brad J.; Anderson, Craig A. (2001). "Is it time to pull the plug on hostile versus instrumental aggression dichotomy?". Psychological Review. 108 (1): 273–9. doi:10.1037/0033-295X.108.1.273. PMID 11212630.
- ^ Ellie L. Young, David A. Nelson, America B. Hottle, Brittney Warburton, and Bryan K. Young (2010) Relational Aggression Among Students Principal Leadership, October, copyright the National Association of Secondary School Principals
- ^ Ramírez, J.M.; Andreu, J.M. (2006). "Aggression, and some related psychological constructs (anger, hostility, and impulsivity) Some comments from a research project". Neuroscience & Biobehavioral Reviews. 30 (3): 276–91. doi:10.1016/j.neubiorev.2005.04.015. PMID 16081158.
- ^ Veenema, Alexa H.; Neumann, Inga D. (2007). "Neurobiological Mechanisms of Aggression and Stress Coping: A Comparative Study in Mouse and Rat Selection Lines". Brain, Behavior and Evolution. 70 (4): 274–85. doi:10.1159/000105491. PMID 17914259.
- ^ Simons, Marlise (במאי 2010). "International Court May Define Aggression as Crime". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Nathaniel Snow Violence and Aggression in Sports: An In-Depth Look (Part One) (Part 2Part 3) Bleacher Report, 23 March 2010
- ^ Coccaro, Emil F.; Beresford, Brendan; Minar, Philip; Kaskow, Jon; Geracioti, Thomas (2007). "CSF testosterone: Relationship to aggression, impulsivity, and venturesomeness in adult males with personality disorder". Journal of Psychiatric Research. 41 (6): 488–92. doi:10.1016/j.jpsychires.2006.04.009. PMID 16765987.
- ^ Barbara Krahé (11 בפברואר 2013). The Social Psychology of Aggression: 2nd Edition. Psychology Press. p. 16. ISBN 978-1-136-17772-9.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Elizabeth Kande Englander (30 בינואר 2003). Understanding Violence. Psychology Press. pp. 55–86. ISBN 978-1-135-65676-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Merriam-Webster: Aggression Retrieved 10 January 2012
- ^ Online Etymology Dictionary: Aggression Retrieved 10 January 2012
- ^ Stearns, D. C. (2003). Anger and aggression. Encyclopedia of Children and Childhood: In History and Society. Paula S. Fass (Ed.). Macmillan Reference Books
- ^ Van Staaden, M.J, Searcy, W.A. & Hanlon, R.T. 'Signaling Aggression' in Aggression Academic Press, Stephen F. Goodwin, 2011
- ^ Maestripieri, Dario (1992). "Functional aspects of maternal aggression in mammals". Canadian Journal of Zoology. 70 (6): 1069–77. doi:10.1139/z92-150.
- ^ Psychology- The Science of Behaviour, pg 420, Neil R Clarkson (4th Edition)
- ^ Gleitman, Henry, Alan J. Fridlund, and Daniel Reisberg. Psychology. 6th ed. New York: W W Norton and Company, 2004. 431–432.
- ^ Gendreau, PL & Archer, J. 'Subtypes of Aggression in Humans and Animals', in Developmental Origins of Aggression, 2005, The Guilford Press.
- ^ Rusch, H.; Gavrilets, S. (2017). "The logic of animal intergroup conflict: A review". Journal of Economic Behavior and Organization. 178: 1014–1030. doi:10.1016/j.jebo.2017.05.004.
- ^ Tanner, C. J (2006). "Numerical assessment affects aggression and competitive ability: A team-fighting strategy for the ant Formica xerophila". Proceedings of the Royal Society B: Biological Sciences. 273 (1602): 2737–42. doi:10.1098/rspb.2006.3626. JSTOR 25223670. PMC 1635503. PMID 17015327.
- ^ Mitani, John C.; Watts, David P.; Amsler, Sylvia J. (2010). "Lethal intergroup aggression leads to territorial expansion in wild chimpanzees". Current Biology. 20 (12): R507–8. doi:10.1016/j.cub.2010.04.021. PMID 20620900.
- ^ Siwicki, Kathleen K; Kravitz, Edward A (2009). "Fruitless, doublesex and the genetics of social behavior in Drosophila melanogaster". Current Opinion in Neurobiology. 19 (2): 200–6. doi:10.1016/j.conb.2009.04.001. PMC 2716404. PMID 19541474.
