אפליה מינית
אפליה מינית (על פי האקדמיה ללשון העברית: מִינָנוּת[1], באנגלית: Sexism) היא יחס מפלה כלפי בני מין מסוים, ואילו אפליה מגדרית (באנגלית: Gender discrimination) היא יחס מפלה כלפי בני מגדר מסוים. הצורה המוכרת והמדוברת ביותר של אפליה מינית היא אפליית נשים, אולם קיימת במקביל גם אפליית גברים. כמו כן קיימת גם אפליה של קבוצות מגדריות שאינן מקובלות על התפישה ההטרונורמטיבית כמו טרנסג'נדרים וג'נדרקווירים.
מינניות, מונח המשויך לאפליה מינית ולהטרדה מינית, היא התייחסות אל מינו של האדם כהגדרת מהותו, התנהגותו והלכותיו, תפקודו בחברה ועיסוקו המקצועי. כאשר הציפייה של אדם אחד מאחר להתנהגות מסוימת ולחלופין אי-התנהגות אחרת שבמרכזם שיוך מיני לגברי או נשי, הופכת לתביעה (להתנהגות זו) או כאשר אדם פוגע בכבודו של אחר בשל התנהגות המנוגדת לצפייה בהתאם לשיוך מיני מכונה התופעה מינניות.
ככל סוגי האפליה, אפליה מינית עשויה להתבטא במנהגים ואף בחוקים של מדינות שונות. יש הרואים אפליה מינית בכל חוק המבדיל בין אזרחים שונים על-פי מינם, שלא לצורך ביולוגי מובהק. כך למשל החוקים בישראל אשר מבדילים בין גברים לנשים בהקשר של משך השירות הצבאי, זמינות לתפקידים שונים בשירות הצבאי, גיל פרישה, תשלום דמי מזונות ועוד, מוצגים לעיתים כחוקים הלוקים באפליה מינית, חלקם נגד נשים וחלקם נגד גברים. עם זאת, רבים מחוקי מדינת ישראל אוסרים אפליה מסוגים שונים, ובכלל זה: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק איסור אפליה, ועוד.
השגתו של שוויון מגדרי הוגדר בשנת 2015 כאחד מהיעדים של האו"ם וכל המדינות החברות באו"ם חתמו על התחייבות לצמצם את האפליה המגדרית בעולם[2]. האו"ם פועל לאורך זמן לצמצום האפליה המינית באמצעות תוכנית הפיתוח של האו"ם (אנ'), ובשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 הצליח הארגון, למשל, לצמצם את הפערים בנוכחות נשים בבתי-ספר במדינות שונות ברחבי העולם[3].
מחקר משותף של אוניברסיטת לידס ואוניברסיטת מיזורי מצא שנשים שחיות במדינות שבהן האפליה המינית נמוכה יותר, מדווחות על שביעות רצון גבוהה יותר מחייהן[4].
אפליה מינית לטובת גברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אפליית נשים
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרבויות קדומות רבות, תפקיד הנשים היה ניהול משק הבית, כאשר החיים הציבוריים יועדו לגברים. כבר בעת העתיקה במקומות שונים הייתה מדיניות מכוונת לאפליה בין נשים לגברים. בעת מחאת נשים ברומא העתיקה, צוטט קאטו הזקן באומרו, "ברגע שהן (הנשים) יהפכו לשוות לנו, הן יהפכו לממונות עלינו". מחאה זו הייתה אירוע יוצא דופן בהיסטוריה, שכן בדרך כלל קיבלו הנשים את מעמדן בהכנעה[5].
באירופה של ימי הביניים, חוקים רשמיים שללו מנשים זכות להחזיק ברכוש, ללמוד, לעבוד במרבית המקצועות או להשתתף בחיים הציבוריים. במקומות שונים בעולם לבעל הייתה זכות למכור את אשתו, ובתרבויות שונות נורמות חברתיות הכתיבו שלנשים אסור לבצע עסקים ללא השגחתו של גבר, או אף לקבל החלטות משמעותיות עבור ילדיהן ללא אישור מדמות סמכות גברית[5].
עם עלייתן ההדרגתית של מגמות עולמיות של ליברליזציה ודמוקרטציה במדינות שונות במאה ה-19, ובתחילת המאה ה-20, החלו התארגוניות של נשים לדרוש שוויון בתחומים שונים בחברה, וקבלת שוויון הזדמנויות וזכות בחירה. במאה ה-20 מרבית מדינות העולם הכירו בזכות הבחירה לנשים, אולם הקשר זה היה רק אחד היבט אחד של האפליה המינית, ונותרו היבטים רבים נוספים של אפליה מינית שלא זכו, לדעת נשים רבות במערב בחצי השני של המאה ה-20, לפתרון הולם. הגל השני של הפמיניזם שהחל החל משנות ה-60 של המאה ה-20 עסק בהיבטים הללו, ונגע בנושאים מורכבים יותר כמו אפליה תעסוקתית, שכר לא שוויוני, אי שוויון משפטי, הגבלות עסקיות על נשים, אפליה בייצוג של חשיבותן של נשים מצליחות בתחומים שונים ועוד. הגל השלישי של הפמיניזם שהחל בשנות ה-90 של המאה ה-20, ניסה לרדת לרזולוציות גדולות יותר ולרדת לשורשן של בעיות העומק שעומדות מאחוריי האפליה המינית, והוגות מתקופה זו לא היססו לקרוא להטיל ספק ולזעזע ביסודות של הסדר החברתי המסורתית. העיסוק באפליה המגדרית בשנים אלו נגע לנושאים מורכבים עוד יותר, דוגמת חוסר איזון במחויבויות משק הבית, שיח שמקטין נשים, דרך הצגתן של נשים בתוכניות טלוויזיה וסרטים[5].
במדינות רבות החלו חוקים האוסרים על אפליה תעסוקתית על בסיס מגדר, והוסרו מגבלות שונות על נשים – הן בחקיקה והן בנורמות החברתיות[5].
סיבות לאפליה המינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשיה של האפליה המינית בתפקידים החברתיים המסורתיים שהיו נהוגים במשך שנים רבות לגברים ולנשים – כאשר הנשים אחראיות על משק הבית, וגברים על הכלכלה והחיים הציבוריים[5].
הגל השני של הפמיניזם שפרץ בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, היה פורץ דרך בכך שבמיינסטרים התרבותי החלו הוגות נשיות לדון בסיבות לאפליה. בשנת 1970 ספרה רב המכר של קייט מילט, פוליטיקה מינית, הציג תאוריה על פיה החברה כולה מושתתת על דפוסים פטריארכליים, ודיכוי נשים מקורו באינטרסים פוליטיים. שנה לאחר מכן ספרה של ג'רמיין גריר, הסריסה, העלה טענה שמקור הדיכוי הנשי בהדחקה המינית שלהן, שמנתקת את הנשים מהאנרגיה היצירתית לה הן זקוקות כדי להיות עצמאיות ולהגשים את עצמן. ספרים אלו ונוספים מאותה התקופה השפיעו רבות על התפיסה והשיח סביב מקורות האפליה המינית, אולם תאוריות אלו לא הצליחו לזכות לקבלה נרחבת בציבור[5].
בגל השלישי של הפמיניזם שהתחיל בשנות ה-90 עלו סיבות עומק שונות לכך שאפילו במדינות הליברליות ביותר ישנה אפליה מגדרית, והן הנורמות של תפקיד הנשים בחברה, וייצוגן של הנשים בתרבות ובשיח. למשל, עד לתקופה זו נדיר היה לראות נשים בתפקידים ראשיים בסרטים או סדרות, והמסר החינוכי שעשוי להשתמע מכך לילדות צעירות הוא שמקומן אינו במרכז החברה – שכן מקום זה שמור לגברים[5].
נוסף על כך, על פי בדיקה של עמותת שוות, לאורך שנים רבות נשים מצליחות לא זכו לחשיפה דומה בהשוואה לגברים בעלי הצלחה דומה[6]. הארגון השיק בשיתוף כאן 11 פודקאסט המספר, בין השאר, את סיפורן של נשים שלא זכו להכרה בזמנן, אלא רק בדיעבד או כלל לא[7]. על פי הערכת העמותה, מקרים אלו גרמו למחסור במודלים לחיקוי עבור נשים צעירות, ומצב זה מגביל את החלומות של נשים צעירות ומונע מהן במקרים רבים לפעול כדי להגשים אותם[6].
תחומי האפליה המגדרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פערים בין נשים לגברים קיימים בתחומים רבים בחברה. חלק מהפערים הם בעיקר כתוצאה של אפליה מינית, ובחלקם הקשר בין האפליה לפערים מורכב יותר עקב צירופן של סיבות שונות הגורמות לפער.
תעסוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – סקסיזם תעסוקתי
ישנם פערי שכר בין גברים לנשים. על פי הנתונים הרשמיים, בארצות הברית בשנת 2013 נשים במשרה מלאה הרוויחו בממוצע 23% פחות מגבר במשרה מלאה, ובישראל של שנת 2018 הרוויחו 35% פחות[8]. למרות זאת, ההבדל בשני המקרים קטן כאשר משווים משרה באותו היקף שעות או באותו תפקיד[8][9].
פער השכר המגדרי הוא נושא מורכב ולו מספר סיבות. בגילאים הצעירים הפערים קטנים למדי בין גברים לנשים, אולם גדל בהמשך על רקע התאמת המקצוע לחיי משפחה, בהן נשים עדיין נחשבות במקרים רבים לאלו שעליהן לקחת אחריות על ניהול משק הבית על חשבון הקריירה. פרדיגמה חברתית זו יוצרת מצב בו נשים בוחרות בממוצע משרות מלאות בעלות היקף שעות קטן יותר מאלו של גברים, ובאופן כללי נוטות לבחור בממוצע מקצועות שבהם מרוויחים פחות[8][9].
אם מבטלים את הפערים השונים, ומשווים בין אישה לגבר באותו היקף משרה ובאותו התפקיד, הפער עומד על 9% בארצות הברית של שנת 2013, ועל 6% בישראל של שנת 2018[8][9]. מחקר בינלאומי משנת 2015 שחקר 20,000,000 משרות במדינות שונות בעולם והשווה נשים וגברים בתפקיד זהה באותה חברה מצא הבדל של 1.5% בשכר בין נשים לגברים בממוצע בין כלל המדינות שנבדקו, ומחקר נוסף בהתמקד בארצות הברית בלבד שנה קודם לכן הגיע לפער של 5.4% לטובת הגברים[8].
הפער הנותר מיוחס פעמים רבות להבדל התרבותי בין נשים לגברים בניהול משא ומתן[8][9]. מספר נתונים שנבדקו תומכים בטענה זו, כך למשל, גברים יוזמים פי 4 משא ומתן לשיפור שכר, וסקרים שונים מראים שהיחס של גברים למשא ומתן אלו חיובי משמעותית משל נשים. כנגד חשיבותה של הנכונות למשא ומתן כגורם המסביר את הפער, נתונים נוספים הראו שכאשר גברים מבקשים העלאת שכר הם מקבלים אותה ב-20% מהמקרים, לעומת נשים המקבלות אותה ב-15% מהמקרים. גורם נוסף שמיוחס לפער הזה הוא הרתיעה בתרבויות רבות מדעתנות נשית, הנחשבת פחות הולמת לאישה גם בתרבות המערבית[8].
מחקר משותף של אוניברסיטת לידס ואוניברסיטת מיזורי בחן את אחוז הנשים שבוחר ללמוד מקצועות שיניבו בהמשך משכורת גבוהה מהממוצע בסבירות גבוהה, וגילה שבניגוד לציפיות החוקרים, דווקא במדינות פחות ליברליות ניגשות יותר נשים, בממוצע, ללמוד את המקצועות האלו. החוקרים העלו השערה שייתכן שבמדינות הפחות ליברליות, שהן גם מדינות פחות מפותחות מבחינה כלכלית ומבחינת רשת ביטחון-סוציאלית, נשים נאלצות ללמוד מקצועות אלו מתוך צורך כלכלי מהותי, ואילו במדינות הליברליות יותר לנשים רבות יש את האפשרות הכלכלית לבחור במקצוע רווחי פחות ועדיין לשמור על רמת חיים נאותה. בדיקות נוספות של החוקרים שעשויות לחזק השערה זו, מראות שבניגוד לגברים, גם נשים שמראות יכולות ריאליות גבוהות, בממוצע יהיו טובות יותר ביכולות המילוליות שלהן מאשר היכולת הריאלית. החוקרים שיערו שבחברה ליברלית שבה כל אישה יכולה לבחור מקצוע כרצונה, יעדיפו נשים רבות לעבוד בעבודה שתואמת את התכונות הטובות ביותר שלהן, גם אם הן טובות במדעים ובמתמטיקה. כך מסבירים החוקרים שלהערכתם במדינות פחות ליברליות אישה לא יכולה להרשות לעצמה, מבחינת כלכלית, לעבוד במה שהיא טובה בו ביותר, ולכן אישה שטובה במתמטיקה ומדעים תלך בסבירות גבוהה יותר לעבוד במקצוע בתחום ההיי-טק[8][10].
חקיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרבויות רבות טרם העת החדשה חוקים שונים מנעו מנשים להחזיק ברכוש, ללמוד, לעבוד במרבית המקצועות או להשתתף בחיים הציבוריים. תהליכים פמיניסטיים החל מהמאה ה-19 הביאו בהדרגה להסרתם של מרבית האיסורים, אולם מקומות שונים בעולם עדיין מגבילים נשים בחוק באופנים אלו[5].
תקנות שונות אשר מפלות נשים באופן מסורתי, עוד מהתקופות בהן נשים לא לקחו חלק פעיל דיו בשוק העבודה, נותרו נפוצות במרבית מדינות העולם עד לסוף המאה ה-20, למשל, הטבה בריבית לגברים נשואים שלא ניתנת גם לנשים. בעשורים האחרונים מתקנות בהדרגה מדינות שונות, בעיקר במערב, תקנות אלו, כך שיתייחסו לשני המינים[11].
גם במדינות השואפות לצמצם את האפליה בחקיקה לאפס, פערים שונים, למשל, בהחזקת רכוש, עדיין לא מצטמצמים. על פי תוכנית הפיתוח של האו"ם, רק כ-13% מהקרקעות החקלאיות הן בבעלות נשים[3].
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקים ונורמות מסורתיים בחברות רבות מנעו מנשים ללמוד או את האפשרות להירשם למוסדות להשכלה גבוהה. עם התפתחות הפמיניזם החלו הנשים – בתחילה במערב ולאחר מכן במדינות נוספות – להדביק את הפערים בשיעור סיום הלימודים בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה[8][9]. למרות זאת, במדינות שונות פערים אלו עדיין קיימים, ועל אף מאמצים רבים שמשקיעים גופים מטעם האו"ם בשוויון מגדרי בחינוך החל מראשית המאה ה-21, על פי תוכנית הפיתוח של האו"ם, כשליש מהמדינות המתפתחות עדיין מפלות באופן בולט גישה לחינוך בין גברים לנשים[3].
אפליה מינית לטובת נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אפליית גברים
במקרים רבים חוקים האוסרים אפליה מינית אוסרים גם על אפליית גברים. לצד זאת, לעיתים דיכוי חברתי על בסיס מגדר מופעל גם כלפי הגברים באספקטים מסוימים.
במרבית המדינות בהן קיימת חובת גיוס, היא חלה על גברים בלבד או שגברים מגויסים לתקופה ארוכה יותר, גם אם אינם כשירים לשירות קרבי. מאידך, ישנן מדינות בהן נשים אינן רשאיות להתגייס לצבא גם אם הן מעוניינות להתנדב, או שהתפקידים הצבאיים הפתוחים בפניהן מוגבלים[12].
על פי מחקריו של הפסיכולוג גבריאל בוקובזה, מתקיים דיכוי חברתי כלפי גברים שבמקרים מסוימים הופך בפועל לאפליה. בין היתר, לטענתו, בחברות רבות מצופים גברים להקרבה וגבורה – דוגמה מייצגת לכך על פי בוקובזה, היא שבעת בחילוץ נוסעי הטיטניק, חולצו קודם כל נשים וילדים, ורק לאחר מכן גברים. בוקובזה טוען שישנה גם הסללת גברים לתעסוקה מסוכנת, ומציג נתונים לפיהם 95% מתאונות העבודה שמובילות לפציעות ומוות הן של גברים, שלטענתו לא הייתה להם ברירה אחרת מבחינת ההסללה החברתית[13].
במדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקי מדינת ישראל – בדומה למדינות מערביות רבות – אוסרים הפליה בהקשרים שונים, וכן נאסרת גם אפליה מינית. עם חוקים אלה נמנים חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, חוק זכויות החולה ועוד. עם זאת, ישנם חוקים שונים במדינת ישראל המתייחסים באופן שונה לשני המינים כמו חוק שיווי זכויות האישה (בפרט סעיף 1א) האוסר אפליית נשים בלבד, חוקים בנוגע לשירות צבאי, חוקי נישואים וגירושים ועוד.
אפליה מינית לטובת גברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]אפליית נשים לעיתים מתבטאת גם בענפי הספורט.[דרוש מקור][מפני ש...]
בישראל, לדוגמה, בענפי ספורט מסוימים תקציב התמיכה הממשלתית לקבוצות ספורט של גברים גבוה יותר מתקציב קבוצות ספורט של נשים (נכון ל-2019), ועתירה שהוגשה בנושא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי שהורה לצמצם את הפער[14].
אפליה מינית לטובת נשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל חלק מהחוקים האוסרים אפליה מינית אוסרים גם אפליית גברים. כך גם גברים מוגנים על ידי חוקים דוגמת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, ועוד. מאידך חוק שיווי זכויות האישה אוסר אפליה נגד נשים בלבד, וחוקים ומדיניות רשמיות רבות מעדיפים נשים על פני גברים.
בחוק הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]גברים בישראל חייבים בשירות צבאי ממושך הכולל לעיתים שירות מילואים ארוך, בעוד נשים משרתות בצבא פרק זמן קצר בהרבה. זוהי אפליה גם ברמת הסיכון הפיזי והנפשי, גם ברמה הכלכלית (השכר לחיילי חובה נמוך בהרבה משכר המינימום במשק, אותו יכולות נשים המשתחררות להרוויח בשנה שהן באזרחות וגברים עוד משרתים) וגם ברמת אחוז הזמן מהחיים המוקדש לשירות צבאי.
פקודת מס הכנסה מעניקה לנשים חצי נקודת זיכוי ממס, ובנוסף אמהות זכאיות, בניגוד לאבות שאינם חד-הוריים, לנקודת זיכוי אחת בגין כל ילד בגיל שש עד שמונה עשרה. נכון ל-2016, כל נקודת זיכוי שוות ערך להנחה של 2592 ש"ח בחבות המס השנתית. אישה נשואה שאינה עובדת, ובעלה משלם דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, פטורה מתשלומים אלו ('פטור עקרת בית') גם אם בני הזוג פרודים. במקרה של התאלמנות (לרבות התאלמנות ידועים בציבור וזוגות חד מיניים), רק אישה זכאית לקצבת שאירים ללא תלות בהכנסתה וגם אם אין לה ילדים[15].
גיל הפרישה שנקבע לנשים (המעוניינות בכך) הוא 62 לעומת 67 לגברים, פער המקדים בחמש שנים את זכאותן לקצבת זקנה, לקצבאות נוספות, לפטור מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ולהנחה של 4,096 ש"ח לחודש (נכון ל-2017)[16] במס הכנסה על תשלומי פנסיה, ולהנחות בשירותים שונים. ב-2016 קיצבת הזקנה המלאה ליחיד הייתה 1,531 ש"ח לחודש.
בקרנות הפנסיה הוותיקות גודל הפנסיה זהה לגברים ולנשים, תוך התעלמות מכך שתוחלת משך קבלת הקצבה של נשים ארוך יותר, באופן היוצר סבסוד צולב של גברים לנשים בתוך כל קרן. בנוסף, במשך שנים רבות נקבע ששיעור פנסיית השאירים לאלמן יהיה חצי משיעור פנסיית השאירים לאלמנה. בעקבות עתירה לבג"ץ[17] החליטה הכנסת לבטל העדפה זו, והובילה להשוואת שיעור הפנסיה לאלמנים לזה של אלמנות[18].
חוק ״חזקת הגיל הרך״ קובע כי אישה מקבלת אוטומטית משמרת על ילדיה עד גיל 6 במקרה של גירושים, גם אם הגבר רוצה להיות שותף שווה בגידולם.
בקבלה למשרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 תוקן חוק שיווי זכויות האישה ונקבע בו שיש להעדיף נשים על פני גברים באיוש תפקידי דירקטורים בחברות הממשלתיות, עד להשגת ביטוי הולם לייצוגם של בני שני המינים[19]. בג"ץ אכף חקיקה זו, והורה לבית המשפט להעביר מתפקידיהם כמה דירקטורים, משום שבמינוים לא נעשה מספיק מאמץ למצוא לתפקיד זה נשים[20]. מחקרים סטטיסטיים שנעשו מלמדים כי בעשר השנים שלאחר מתן פסק דין זה עלה אחוז הנשים בתפקידי דירקטורים בשיעור ניכר[21]. בשנת 2013 רשות החברות הממשלתיות השיקה את נבחרת הדירקטורים שמיסדה את העדפת הנשים ובני המיעוטים באמצעות תנאי הסף ושיטת הניקוד ובגמר ההליך כללה 53% נשים ו-10% בני מיעוטים. תיקון משנת 2002 לחוק חובת המכרזים מחייב העדפת "עסק בשליטת אישה" במקרה של שוויון מול הצעה אחרת במכרז.
בשנת 2014 תוקן חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), ונקבע בו שסיעה במועצת רשות מקומית שלפחות שליש מבין חברי הסיעה המכהנים כנציגיה הן נשים, תזכה לתוספת של 15% למימון הבחירות[22].
חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), מתיר פונדקאות בישראל להורה מיועד יחיד רק אם הוא אישה.
החל משנת תשס"ב המחלקה למחוננים ומצטיינים של משרד החינוך נוקטת במדיניות של העדפת בנות[23].
ישנם מוסדות בילוי (דוגמת פאבים, מועדונים, מסיבות ואירועי חילופי זוגות) המעוניינים להגדיל את קהל הנשים הפוקד אותם או לאפשר את כניסתן מגיל צעיר יותר. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הבחנה שכזאת הנובעת מסטראוטיפים מגדריים אסורה מפני שהיא מפלה גברים, ואף עלולה להפלות נשים בכך שיהיו במועדון גברים מבוגרים יותר מנשים, ולכן, בעלי השכלה רחבה יותר וממון רב יותר מהן[24].
בחברה החרדית בישראל מתקיימת תופעה יחידה במינה בעולם, בה נשים חרדיות משתכרות לשעה בממוצע יותר מגברים חרדים. אמנם, במשכורת הכוללת עדיין גברים חרדים מרוויחים בממוצע יותר מנשים חרדיות בעקבות ממוצע היקף המשרה[25].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רויטרס, הגיאוגרפיה של אפליית נשים, באתר הארץ, 14 ביוני 2012
- שוויון מגדרי, באתר תוכנית הפיתוח של האו"ם
- אפליה מינית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סקסיזם, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מִינָנוּת במילון סוציולוגיה (תשע"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ sustainable-development-goals, האו"ם
- ^ 1 2 3 Gender Equality, האו"ם
- ^ מערכת ערוץ הנשים, מחקר: ככל שקיים שוויון מגדרי גדול יותר, כך נשים בוחרות פחות במקצועות ריאליים, באתר מאקו, 25 בפברואר 2018
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 פמיניזם, באתר בריטניקה
- ^ 1 2
שוות להכיר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
- ^ שוות להכיר, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 חיות כיס לייב, באתר כאן 11
- ^ 1 2 3 4 5 The Gender Wage Gap Lie, סלייט
- ^ מערכת ערוץ הנשים, מחקר: ככל שקיים שוויון מגדרי גדול יותר, כך נשים בוחרות פחות במקצועות ריאליים, באתר מאקו, 25 בפברואר 2018
- ^ How Tax Systems Treat Men and Women Differently
- ^ Women and Military Service: A History, Analysis, and Overview of Key Issues
- ^ חוצה ישראל עם קובי מידן - ד"ר גבריאל בוקובזה, באתר כאן חינוכית, עד דקה 22:00
- ^ אפליית נשים בתקציבים לקבוצות ספורט, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 5 בספטמבר 2019
- ^ קצבת שאירים, באתר כל זכות, סעיף "מי זכאי?"
- ^ אתר פרישה
- ^ בגץ 2911/05 משה אלחנתי ואחרים נגד שר האוצר ואחרים, פ"ד סב(4) 406
- ^ צבי לביא, בשורה לאלמנים: השוואת זכויות פנסיה לאלמנות, באתר ynet, 24 בנובמבר 2010
- ^
חוק החברות הממשלתיות (תיקון מס' 6) (מינויים), התשנ"ג-1993, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
חוק החברות סעיף 239(ד) - ^ בג"ץ ייצוג הולם בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות
- ^ נשים מנהיגות - נשים בדירקטוריונים תמונת מצב, באתר שדולת הנשים בישראל
- ^ תיקון מספר 12 ל חוק
- ^ "העדפה מתקנת ושוויון הזדמנויות בקרב בנות מחוננות", דו"ח במימון משרד החינוך משנת 2008, עמ' 97
- ^ אייל אבידן, אפליה במועדונים - הגבלת כניסה של גברים על פני נשים, באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. מאי 2019
- ^ צוות המשרוקית של גלובס, "אפשר לדפוק את החרדים, אבל צריך לחשוב על טובת המשק", באתר גלובס, 23 במאי 2019
