אריסטופאנס

אריסטופאנס
Ἀριστοφάνης

לידה	446 לפנה"ס אתונה העתיקה
פטירה	386 לפנה"ס (בגיל 60 בערך) אתונה העתיקה
מדינה	אתונה העתיקה
שפות היצירה	יוונית עתיקה
סוגה	קומדיה
זרם ספרותי	הקומדיה היוונית העתיקה של אריסטופאנס
יצירות בולטות	האכארנים, ליסיסטרטה, השלום, פלוטוס (מחזה), חג הנשים, הפרשים (מחזה), מהפכת הנשים, הצפרדעים, הציפורים, העננים, הצרעות
הושפע מ	פינדארוס, אוריפידס, סוקרטס
צאצאים	ארארוס

אריסטופאנס (ביוונית: Ἀριστοφάνης; בערך 446 לפנה"ס - 385 לפנה"ס) היה גדול מחברי הקומדיה באתונה העתיקה. אריסטופאנס חיבר כ-40 קומדיות, שמתוכן שרדו עד ימינו 11, ולמעשה הן הקומדיות העתיקות היחידות שנשתמרו בשלמותן (להבדיל משתי הקונבנציות של הקומדיה היוונית שבאו לאחריה: הקומדיה התיכונה, והקומדיה החדשה). ההקשר שבהן מוצגות הקומדיות הוא הקשר של תחרות, שהתקיימה מדי שנה בחגיגות התיאטרון באתונה.

על חייו של אריסטופאנס ידוע מעט מאוד: הוא היה בן אתונה, שם אביו היה פיליפוס, ובנו ארארוס המשיך את דרכו האמנותית. ילדותו של אריסטופנס מקבילה לתקופת עלייתו של פריקלס (460-429 לפנה"ס), שעם תום המלחמות הפרסיות הפך את אתונה למרכז הפוליטי והתרבותי של יוון, טיפח את האהבה לאמנויות ועודד הישגים אינטלקטואליים. בשנת 431 לפנה"ס פרצה המלחמה הפלפונסית, שבה התאחדו כל אויביה של אתונה, ובראשן ספרטה. המלחמה סיפקה רקע לסאטירות רבות.

ערך מורחב – הקומדיה היוונית העתיקה של אריסטופאנס

לקומדיות רבות של אריסטופאנס יש נראטיב קבוע: גיבור המחזה נמצא בצרה כלשהי, והוא רוקם תוכנית דמיונית על מנת לחלץ את עצמו מצרה. הדמויות הכלולות במחזותיו הן בדרך כלל של אתונאים בני זמנו: אישי ציבור, עסקנים, פוליטיקאים, פילוסופים ודמויות מקומיות נוספות, המאופיינות באפיון כללי על פי גיל, מין או מעמד. ההומור האריסטופאני מורכב מבדיחות פוליטיות, ביקורת על אנשי האקדמיה, והצגה סאטירית של השליטים, ואף של האלים. הלשון של אריסטופנס היא לשון גסה, וזוהי חלק מהתרבות הלשונית שבתוכה נכתב המחזה. הבדיחות היו בכל מיני מישורים ופנו לסוגים רבים של צופים, וכללו ניבולי פה ובדיחות רבות על תפקודי הגוף.

אריסטופאנס מוצג גם כדמות ב"משתה" של אפלטון, בו הוא חולק את תפיסתו בנושא האהבה, ומספר את המיתוס הנודע על האדם המקורי שנקרע לשניים בשל חטאו נגד האלים, ומאז נידון לחפש את חציו האחר.

מחזותיו

• "הסועדים" (427 לפנה"ס)– מחזהו הראשון (שלא השתמר) אותו הפיק וביים קאליסטראטוס, שביים גם את שתי הקומדיות הבאות.
• "הבבלים" (426 לפנה"ס) – (לא השתמר).
• "האכארנים" (425 לפנה"ס) – המחזה המוקדם ביותר של אריסטופאנס שהשתמר בשלמותו. זכה בפרס ראשון. איכר שנואש מן הפוליטיקאים והמצביאים, מחליט לכרות ברית שלום אישית עם ספרטה ומקים ליד ביתו שוק פרטי.
• "הפרשים" (424 לפנה"ס) – קומדיה אותה הפיק וביים אריסטופאנס בעצמו, וזכה במקום הראשון.
• "העננות" (423 לפנה"ס) - בקומדיה זו הציג אריסטופאנס את סוקרטס כדמות נלעגת של מורה לרטוריקה חסר מצפון, שלפי טענת סוקרטס היה לכך משקל רב ביצירת הרקע למשפטו. הקומדיה עוסקת בהיפוך יחסי הדורות של אב ובנו, ומותחת ביקורת על החינוך האקדמי.
• "הצרעות" (422 לפנה"ס).
• "השלום" (421 לפנה"ס) - בקומדיה זו, איכר מפטם חיפושית זבל עד שהיא מספיק גדולה כדי לעוף עליה למרומי האולימפוס, למצוא את אלת השלום ולהוריד אותה אל האדמה.
• "הציפורים" (414 לפנה"ס) - אריסטופאנס מציג באורח פארודי את בריאת העולם: הלילה מטיל ביצה קדמונית, שמתוכה בוקע האל המכונה ארוס; כך יכולות הציפורים להכריז עליו כעל אבי השושלת שלהן.
• "ליזיסטרטה" (411 לפנה"ס) - את ליזיסטרטה העלה אריסטופנס כשנה לאחר תבוסתו של הצבא האתונאי בסיציליה. גיבורת המחזה היא עקרת בית אתונאית, שבאמצעות ארגון הנשים למניעת מין מהגברים, מצליחה לכפות על הגברים את השלום.
• "חג הנשים" (411 לפנה"ס).
• "הצפרדעים" (405 לפנה"ס) - מותו של אוריפידס הותיר את אתונה בלי מחזאים הראויים לשמם, והאל דיוניסוס מחליט לצאת בדמות הרקלס למסע אל השאול כדי להשיבו. דיוניסוס מתואר כפחדן, ומחליף את התחפושת עם עבדו קסנתיאס בכל פעם שאורבת לו סכנה. לבסוף הוא פוגש בפלוטון מלך השאול, השם אותו כשופט בין המחזאים איסכילוס לאוריפידס שטוענים שניהם לתואר המחזאי הטוב ביותר. למחזה הועלתה באופן חסר תקדים הצגה שנייה.
• "מהפכת הנשים" (392 לפנה"ס)
• "פלוטוס" (388 לפנה"ס).

המחזות שהפיק בנו, לאחר מותו של אריסטופאנס (לא השתמרו): "איאולוסיקון" ו"קוקאלוס".

מחזותיו שתורגמו לעברית

• אחת עשרה קומדיות. מתורגמות מן המקור היווני על ידי יצחק זילברשלג. ירושלים, הוצאת מסדה, תשכ"ז. 2 כרכים.
• העננות: קומדיה. תרגמה: זיוה כספי. הוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. עיצוב ואיורים: בהיירב. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2001.
• הצפרדעים. מיוונית: אהרן שבתאי. תל אביב, הוצאת שוקן, 1997.
• הפרשים. תרגמה מיוונית: זיוה כספי. הוסיפה מבוא ופירוש: דבורה גילולה. עיצוב ואיורים בהיירב. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2006.
• הצרעות. תרגמה זיוה כספי. הוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2000.
• השלום. תרגמה זיוה כספי. הוסיפה מבוא והערות דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 2005.
• חג הנשים: קומדיה. תרגמה זיוה כספי. הוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. עיצוב ואיורים בהיירב. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1997.
• הציפורים, תרגמה זיווה כספי. הוסיפה מבוא והערות דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1995.
• פלוטוס: קומדיה. תרגמה מיוונית והוסיפה מבוא והערות: דבורה גילולה. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1991.
  • עושר (פלוטוס), תרגם אהרן שבתאי, הוצאת שוקן, 2019.
• האכארנים: קומדיה. תרגמה מיוונית זיוה כספי. הוסיפה מבוא ופירוש דבורה גילולה. עיצוב ואיורים בהיירב. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ"ד (1994).
• ליסיסטרטה. מיוונית: אהרן שבתאי. עריכה: יהונתן נדב. תל אביב, הוצאת שוקן, תשנ"ז (1997).
• מהפכת הנשים. מיוונית: אהרן שבתאי. תל אביב, הוצאת שוקן, תשס"ג (2003).

בתרבות פופולרית

נאומו של אריסטופאנס, המופיע בדיאלוג "המשתה" של אפלטון, הוא ההשראה המרכזית עבור השיר "The Origin of Love" מתוך המחזמר "הדוויג והשארית העצבנית".

קישורים חיצוניים

• אריסטופאנס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי אריסטופאנס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אריסטופאנס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אריסטופנס (450 לערך-388 לערך), דף שער בספרייה הלאומית
• אריסטופאנס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• אריסטופאנס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אריסטופאנס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אריסטופאנס, באתר Discogs (באנגלית)
• אריסטופאנס, באתר Songkick (באנגלית)
• אריסטופאנס, בארכיון הבימה