ג'אז חופשי
| מקורות סגנוניים | ג'אז, מוזיקה ניסיונית, מוזיקה אוונגרדית, ג'אז אוונגרדי |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | סוף שנות ה-50 של המאה ה-20, ארצות הברית |
| מוצא |
ארצות הברית, אירופה  |
| נגזרות | נו וייב, לופט ג'אז, פוסט-רוק |
| סצינות אזוריות | |
| אירופה | |
| נושאים קרובים | |
| ג'אז אוונגרדי, אלתור חופשי, רוק ניסיוני, פאנק ג'אז | |
  | |
ג'אז חופשי (באנגלית: Free jazz) הוא זרם בג'אז שהתפתח בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. הג'אז החופשי נולד מסגנונות הבי-בופ, הארד-בופ, והג'אז המודאלי. אמני הג'אז החופשי ניסו לשבור את המוסכמות המוזיקליות מבחינת ההרמוניה, המלודיה והסולמות.
ביצירת ג'אז חופשי, הקצב הוא האלמנט הקבוע היחיד, ויתר מרכיבי היצירה חופשיים לגמרי. לרוב נהוג היה להתחיל במקטע מלודי קצר, ללא הרמוניה, ומאלתרים הלאה והלאה. הדגש באלתור של הסגנון הוא מלודי, ועל כן רוב הכלים המשמשים בו מלודיים, על פי רוב כלי נשיפה, בס ותופים. כלים הרמוניים, כגון פסנתר וגיטרה, נוכחים בג'אז החופשי פחות מאשר בזרמי ג'אז אחרים.
את הולדת הג'אז החופשי נהוג למקם ב-1957, אז הופיעו אורנט קולמן וססיל טיילור ב-Five Spot Cafe בניו יורק. הופעה זו מסמלת לדברי חוקרי הסוגה (ז'אנר) את ראשיתו של הג'אז החופשי[1].
אמנים חשובים בזרם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורנט קולמן - סקסופון אלט, נחשב למוביל הזרם ומחלוציו.
- ג'ון קולטריין - סקסופון טנור, מאבות הזרם.
- אריק דולפי - נגן חליל, קלרינט בס וסקסופון אלט. סגנונו הייחודי, היכולת הטכנית שלו, והאישיות שלו עיצבו את פני הסגנון.
- אלווין ג'ונס - תופים, היה המתופף הראשון בסגנון, אשר השפיע מאוד על הזרם הזה ועל המוזיקה בכלל.
- פרעה סנדרס - סקסופון, נחשב לממשיך דרכו של ג'ון קולטריין.
- ססיל טיילור - פסנתרן.
- אלברט איילר - סקסופון.
- ארצ'י שפ - סקסופון.
- דון צ'רי - חצוצרה.
- בילי היגינס - תופים, היה מחלוצי הז'אנר יחד עם אורנט קולמן, איתו השתתף באלבומיו.
- יאנוש מוניאק - היה בין המוזיקאים הבולטים בסגנון זה בגוש הסובייטי.
אמנים ישראלים בזרם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטיב פסקוף - גיטרה חשמלית. נחשב לאחד המוזיקאים המשפיעים והחשובים בארץ.
- אלברט בגר - סקסופונים וחלילים, אמן ישראלי המנגן בין השאר סגנון זה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'אז חופשי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Steven Block, Pitch-Class Transformation in Jazz, JSTOR
