ידובנו
אזכרה באתר מחנה ידובנו לאחר המלחמה | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מחנה ריכוז |
מדינה | קרואטיה |
תאריכים | |
תאריך הקמה | 23 ביוני 1941 |
תאריך סגירה | 11 באוגוסט 1941 |
תאריך שחרור | 21 באוגוסט 1941 |
אוכלוסייה | |
השתייכות האסירים | יהודים מקרואטיה וסרביה, אסירים קרואטים |
נתונים | |
קואורדינטות | 44°32′42″N 15°13′14″E / 44.544916666667°N 15.220611111111°E |
מחנה ידובנו (Logor Jadovno) היה מחנה ריכוז שהקימו הקרואטים ב-23 ביוני 1941 עבור יהודי זאגרב. נכלאו בו גם אסירים קרואטים וסרבים[1]. המחנה הוקם בלב יער עבות, בהרי ולביט (Velebit), ליד העיירה גוספיץ'. המחנה חוסל ב-11 באוגוסט 1941.[2]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 1941 פתחו האוסטאשים במצוד הגדול אחר יהודי זאגרב. ב-22 ביוני רוכזו כ-200 יהודים במגרש הירידים של העיר, הועלו על משאיות והובלו לסביבות כפר קטן בשם ידובנו, לא הרחק מהעיירה גוספיץ', שבה פעל מחנה ריכוז, דרכו עברו המשלוחים לאי פאג ולידובנו. באזור הכפר ידובנו, בלבו של יער עבות, הורו האוסטאשים ליהודים לגדר שטח בן 500 מ"ר. מחוץ לגדר נבנו שני צריפים. אחד עבור שומרי המחנה והשני למגורי המפקד וסגנו. על מרפסת צריף המפקדה הוצבה מכונת ירייה, שכוונה אל לב "המחנה", השטח המגודר.
האסירים היהודים רוכזו בשטח המגודר מתחת לכיפת השמיים. בהיעדר צריפי מגורים הם נאלצו לישון על האדמה, לעיתים תחת גשם עז. המחנה שכן בגובה של 1,200 מטר, ובלילות סבלו היהודים מקור עז ומרטיבות כתוצאה מהגשם, מה שגרם לרבים מהם לחלות בדלקת ריאות ובדלקת מפרקים. רבים מתו כתוצאה מכך. מפקד המחנה והשומרים נהגו מדי פעם להשתעשע ולירות על האסירים שהסתובבו בתוך האזור המגודר. אחת המטרות של האוסטאשים הייתה להרעיב את היהודים עד מוות. האסירים ניזונו מעשב, אותו בישלו ביחד עם קליפות תפוחי אדמה שהוציאו מערימות הזבל. האסירים המורעבים הועסקו בעבודת פרך, חטיבת עצים ביער והעברת אדמה ממקום למקום, ללא שום מטרה. העבודה נמשכה 12 שעות תוך הכאות והתעללות בלתי פוסקים.[3]
השמדת היהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיסול המחנה על יושביו החל ב-11 באוגוסט 1941. מרבית האסירים הקרואטים שוחררו או הועברו למחנות אחרים, אך היהודים והסרבים נרצחו כולם. מספר הקורבנות נע בין עשרת אלפים ל-35 אלף. הרצח בוצע בהרים. שיטת הרצח: האסירים נורו ואחר כך הושלכו גופותיהם לתהום. על פי עדויות אחרות, האסירים הושלכו לתהום בעודם בחיים, ואחר כך הושלכו בעקבותיהם רימוני יד. עדות על כך מסר סלאבקו רדי, שהיה חבר ועדת החקירה הממלכתית היוגוסלבית לחקר פשעי הנאצים, ואחד הפעילים בקהילת זאגרב.
ממחנה ידובנו לא נותרו ניצולים פרט לכמה בני נוער שהופרדו משאר האסירים בדרך למחנה והובאו לעיירה גוספיץ'. אחדים מהם שרדו את המלחמה.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תמונות מאתר ידובנו (אורכב 18.05.2007 בארכיון Wayback Machine)