כביסה

חייל אמריקאי מכבס מדים בתנאי שטח

כובסות בנחל, בציור מאת פייר-אוגוסט רנואר, מסביבות 1912

כביסה היא הפעולה של ניקוי בגדים ומוצרי טקסטיל. כמו כן, המילה משמשת גם כשם קיבוצי עבור בגדים מלוכלכים בטרם כיבוסם, או לבגדים שכובסו אך לא הסתיימו תהליכים משלימים לפעולת הכיבוס כייבוש, גיהוץ או קיפול.

כובס הוא אדם שעושה כביסה.

היסטוריה

כביסה ידנית, ציור משנת 1904

סרטון המציג שחזור כביסה ידנית, במוזיאון פתוח בגרמניה

מערכות המים המפותחות של הרומאים איפשרו הקמת מכבסות משוכללות. בעיר הרומאית ברסינו שנחשפה בברצלונה (תחת הפלאסה דל ריי) מצויה מכבסה כזו, בה נעשה שימוש במים זורמים ובמגוון כימיקלים לניקוי הבגדים.

נשים כובסות באגם בטמפרה, בשנת 2001

שיטת כביסה נפוצה ששימשה בעבר, ועדיין כיום באזורים מתפתחים או כפריים, היא כביסה בפלגים ובנחלים, בהם זרימת המים עשויה להיות לעזר בהרחקת הלכלוך מהבגדים, תוך שמשפשפים או מטיחים את הבגדים כנגד סלעים שטוחים בתוך הזרם. חומרים כימיים שונים שימשו להגברת פעולת המסת הלכלוך על ידי המים. האינדיאנים באמריקה השתמשו ב"שורש הסבון" (שם מדעי: Chlorogalum) ובשורש מניהוט (יוקה). תכשיר כביסה עתיק ונפוץ הוא סבון, תרכובת של אפר-עץ ושומן.

הבגדים הנקיים נסחטו על ידי פיתולם ויובשו באמצעות רוח וחום השמש, אם באמצעות פיזורם על דשא נקי או סלעי שפת הנחל, ואם על ידי תלייתם על חבלי כביסה.

במצרים הפרעונית הוסיפו לתהליך נתר (פחמת הנתרן), תרכובת של נתרן ביקרבונט (סודה לשתייה) ונתרן חד-פחמני (סודה לכביסה) ששימשה כסבון לגוף ולכביסה. הטכניקה הזו מוזכרת במקרא כדרך שבה מכבסים בחברת שפע: "תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲו‍ֹנֵךְ" (ירמיהו ב', 22).

בגרמניה בימי הביניים היה שימוש בצואת כלבים ככימיקל המסייע להסרת הלכלוך מהבגדים, תחילתו של תהליך הכביסה היה בהשרייה בת יום או יומיים של הבגדים המלוכלכים בצואת כלבים.

גיגית וקרש כביסה מעץ

כאשר מים זורמים לא היו בנמצא, כיבסו בגיגיות או בהרתחה בכלי מתכת שהוצבו מעל מקור אש. מים רותחים יעילים יותר להסרת לכלוך ממים קרים. קרש כביסה מחומר קשה כגון מתכת או עץ החליף את סלעי הנחל כעזר להסרה מכנית של הלכלוך.

המהפכה התעשייתית

מכונת כביסה עתיקה עם מעגילה המופעלת ידנית, באירלנד

המהפכה התעשייתית שינתה מן היסוד את טכנולוגיית הכביסה. במאה ה-18 הומצאה המעגילה - שני מכבשים נתונים במסגרת, וארכובה המסובבת אותם, לסחיטת הכביסה. הבגדים נוטפי המים הועברו בין המכבשים המסתובבים ונסחטו. סחיטה כזו הייתה מהירה הרבה יותר מסחיטה ידנית.

בתחילת המאה ה-20 תהליך הכביסה מוּכּן ושופר עוד יותר בזכות המצאת מכונת הכביסה. במכונות אלו מנגנון ניעור חשמלי הטיח את הכביסה כנגד הדפנות, והחליף את התהליך הידני הממושך והמשעמם של שפשוף הכביסה כנגד סלעים או קרש כביסה. המכונות הראשונות היו גיגית על רגליים, שמעליה מעגילה המופעלת ידנית. בהמשך הפכה גם הפעלת המעגילה לחשמלית. מאוחר יותר העיצוב שונה לגיגית כפולה ומחוררת, שאיפשרה הוצאת המים בשלב הסחרור.

מייבש כביסה תרמו שלב נוסף במיכון הכביסה. גם הם דוודים כפולים מחוררים, אך מזרימים אוויר חם במקום מים.

בארץ ישראל

כביסת יד בעין החורש

כביסה ידנית ב-1953 בנחל בבית שאן, כבסים תלויים לייבוש על גדר הבית

כביסה בגיגיות ובהרתחה בדוודים הייתה נהוגה גם בארץ ישראל, עד שנות ה-50 של המאה ה-20. במשפחות רבות הוקדש יום בשבוע לכביסה. היו שזימנו כובסת מקצועית להיות להם לעזר ביום זה, ופעמים רבות בעלת הבית העסוקה הגישה למשפחתה ארוחה קלה בלבד באותו יום.

דוד הכביסה הונח על מתקן תלת רגל, שכונה "דריי פוס" (חצובה בגרמנית), ותחתיו הונח פרימוס שהרתיח את המים. הכבסים נבחשו בתוך הדוד באמצעות מקל עץ, שבעזרתו או בעזרת מלקחי עץ שלו אותם ממנו והעבירו לגיגית. בגיגית כיבסו בעזרת קרש כביסה וסבון כביסה. לכביסת לבנים הוסיפו לדוד "כחול כביסה", חומר שתרם להלבנת הבד. בבתים משותפים רבים היה על הגג חדר כביסה משותף, מה שאיפשר את תליית הכביסה הרטובה לייבוש במתקן תלייה שהותקן על הגג.

במשפחות שלא העסיקו כובסת בבית, נהגו למסור את הכביסה למכבסות מקצועיות. עובד של המכבסה היה בא לאסוף את הכביסה עם מתקן שקילה ידני מצויד בקרס, שעליו היה תולה את השק, מחשב את המחיר לפי המשקל ומודיע אותו לעקרת הבית. הייתה אפשרות לקבל חזרה את הכביסה יבשה ומקופלת, או רטובה ומקומטת לתלייה, ייבוש וגיהוץ בבית - הכול לפי רצון המוסר ויכולת התשלום שלו.

בשנות ה-70 נוכחות מכונות הכביסה הפכה שכיחה יותר בבתים בישראל, אך כיוון שטרם הוכנסו לשימוש חיתולי נייר חד-פעמיים, משפחות רבות מסרו את חיתולי הבד של התינוקות לכביסה במכבסות. ובכל מקרה, בגדים גדולים, עדינים במיוחד, או יקרים במיוחד נמסרים לניקוי יבש. בתחילת המאה ה-21, כחלק ממגמת הדיור בשכירות, יש נטייה לשוב לשימוש במכבסות, כאשר רובן בשיטת השירות העצמי.

כביסה מודרנית

ערכים מורחבים – מכונת כביסה, מייבש כביסה, ניקוי יבש

מכונת כביסה מודרנית

בעידן המודרני מכונות הכביסה הגיעו לרמה גבוהה של אוטומציה, והן מצויות בבתים רבים בכל העולם, ביחד עם מייבשי כביסה. כיום ניתן להגיע לשליטה גבוהה בפרמטרים שונים של הכביסה כגון חום המים, אינטנסיביות ועוצמה בפעילות הכיבוס והסחיטה, התמשכותה ועוד, ויש אף מכונות המחשבות את פעילות המכונה לפי משקל הכביסה. במדינות מסוימות, כמו ארצות הברית ושווייץ, יש חדרי כביסה משותפים בבתי דירות ובמעונות, עם מספר מכונות כביסה ומייבשים. פעמים רבות מכונות אלו מופעלות על ידי מטבעות. מי שאין בבעלותו מכונת כביסה או שאין לו גישה לחדר כביסה משותף כזה, עשוי להיזדקק לשירותי מכבסות, בהן בדרך כלל יש גם כיבוס מיוחד באמצעות כימיקלים לבגדים עדינים במיוחד הידוע בשם העממי "ניקוי יבש". במדינות רבות באירופה (למשל אנגליה) וכן בישראל מכונת כביסה מצויה בבעלות כל משפחה כמעט. בישראל נפוץ ייבוש כביסה על חבלי כביסה בזכות מזג האוויר החם. מאידך משפחות רבות משתמשות במייבש כביסה, לעיתים באופן בלעדי, ולעיתים בנוסף לייבוש על גבי חבלי כביסה.

חומרי הכביסה המודרניים הם אבקות ונוזלים ייעודיים לניקוי ולריכוך הבגדים, ודפי נייר לריכוך הכביסה המתייבשת במייבש כביסה.

במדינות רבות יצרני טקסטיל מחויבים להוסיף לבגדים ולשאר מוצרי טקסטיל תווית הנושאת הוראות כביסה, כדי להגן על המוצר מנזקים או בלייה מוקדמת. הוראות אלו מתייחסות לחום המים, הלבנה, השריה, סחיטה, גיהוץ ועוד. ההוראות עשויות להיות מילוליות ו/או באמצעות סמלי כביסה. בסמלים צורות שונות מסמלות פעולה (טרפז ללא גג - כביסה, עיגול - ניקוי יבש, עיגול חסום בריבוע - ייבוש במכונת ייבוש, משולש - הלבנה, מרובע - ייבוש, מגהץ - גיהוץ. X על הסימון מסמל שהפעולה אסורה). דוגמאות לסמלי כביסה:

• 
  כביסת יד בלבד
• 
  אסור לכבס
• 
  אסור לייבש במכונת ייבוש
• 
  כביסה עדינה, בחום מקסימלי של 30 מעלות
• 
  מותרת הלבנה
• 
  ניקוי יבש
• 
  גיהוץ, 2 נק' מסמל חום בינוני: נק'1 חום נמוך: 3 נק' חום גבוה

מתלי כביסה

איור של משרתת תולה כביסה, מתוך The Song of Sixpence, נכתב ואויר על ידי Walter Crane

ערך מורחב – מתלה כביסה

מתלי הכביסה נפוצים במיוחד במדינות חמות. בישראל נפוצו בעבר מתלי כביסה בחצרות הבתים המשותפים. כיום מקובל כי לכל דירה מתלה משלה הצמוד לקיר חיצוני של הדירה, לעיתים מוסתר על ידי מסתור כביסה כדי לאפשר מחד פרטיות לבעלי הכביסה, ומאידך - מראה אסתטי ואחיד יותר של חזיתות הבתים. רבים משתמשים בנוסף גם במתלה מתקפל המצוי בפנים הבית, הן כמתלה נוסף על זה החיצוני כאשר כמות הכביסה גדולה, והן כגיבוי למתלה החיצוני בימי גשם בחורף. את הכביסה התלויה מאבטחים לרוב באמצעות אטבי כביסה.

באיטליה יש המחברים חבלים לתליית כביסה בין בניינים המצויים משני עברי סמטה צרה.

גיהוץ

מגהץ פחמים

ערך מורחב – מגהץ

גיהוץ הוא הפעולה של החלקת קמטי הבד באמצעות הפעלת חום ולחץ. באירופה השתמשו החל מהמאה ה-17 במגהצים יצוקים מברזל יצוק שחוממו באש לפני כל שימוש. בגרסאות מאוחרות יותר הוכנסו גחלים לוהטות לקופסת המגהץ. מסוף המאה ה-19 היו בשימוש מגהצים שהפיקו חום מבעירת דלקים נוזליים. המגהץ החשמלי הומצא ב-1882. במקביל השתמשו גם במעגילות לגיהוץ.

בבתי העשירים היו נהוגים חדרי גיהוץ, אליהם הובאה הכביסה היבשה לשם גיהוצה. לעיתים החדר נועד גם לתיקוני תפירה וצויד בהתאם במכונת תפירה ובאביזרי סדקית.

במגהצים מודרניים ניתן בדרך כלל לווסת את חום הפעולה של המגהץ כדי להתאימו לאריגים שונים. בחלק מהמגהצים נמצא מכל מים ההופכים לקיטור במהלך הגיהוץ, כדי לייעל את התהליך באריגים מסוימים.

אמצעי עזר לגיהוץ הם קרש גיהוץ, עליו פורשים את הבגדים, ותרסיסי גיהוץ המכילים עמילן להקשיית הבד (למשל, לצווארוני חולצות).

קישורים חיצוניים

• מירב קריסטל, שהבגד לא יתכווץ: מדריך לקריאת סמלי כביסה, באתר ynet, 4 בינואר 2010