גבריאל אטאל
 | |||||||||||||
| לידה |
16 במרץ 1989 (בן 35) קלמאר, צרפת  | ||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא |
גבריאל אטאל די קוריס Gabriel Attal de Couriss | ||||||||||||
| שם לידה | גבריאל ניסים אטאל | ||||||||||||
| מדינה |
צרפת | ||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||
| מפלגה |
 רנסאנס | ||||||||||||
| בן או בת זוג |
סטפן סז'ורנה (2015–2022) | ||||||||||||
| אתר רשמי | |||||||||||||
| |||||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||||
  | |||||||||||||
גבריאל אטאל (בצרפתית: Gabriel Attal ; נולד ב-16 במרץ 1989) הוא פוליטיקאי צרפתי ממוצא יהודי[1], אשר כיהן כראש ממשלת צרפת. ראש הממשלה הצרפתי השמיני, שהוא יהודי או ממוצא יהודי[2].
חבר במפלגת הרנסאנס. קודם לכן, שימש כדובר הממשלה בין השנים 2020 ל-2022, שר הפעולות הציבוריות והחשבונות בין 2022 ל-2023 ושר החינוך והנוער ב-2023 תחת הנשיא עמנואל מקרון.
בגיל 34, הפך לאדם הצעיר ביותר וההומו המוצהר הראשון שכיהן כראש ממשלת צרפת וכן ללהט"ב הגלוי התשיעי והאדם הצעיר ביותר שכיהן כראש מדינה או ממשלה בעולם.
חיים מוקדמים וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]גבריאל ניסים אטאל נולד ב-16 במרץ 1989 בקלמארט. הוא גדל ברובע ה-13 וה-14 של פריז עם שלוש אחיות. אביו, איב אטאל (צר'), היה עורך דין ומפיק סרטים יהודי; אימו ממשפחה מאלזס ואביו ממשפחה תוניסאית. אמו, מארי די-קוריס (Marie de Couriss), עבדה כשכירה בחברת הפקת סרטים.[3] אטל הוטבל לנצרות בקתדרלת סנט אלכסנדר-נבסקי וגודל כנוצרי אורתודוקסי, דתה של אימו.[4] הוא עצמו מחשיב את עצמו כאדם לא מאמין.[5]
אטאל למד בבית ספר פרטי, ברובע ה-6. פעילותו הפוליטית החלה כאשר השתתף במחאת הנוער בצרפת ב-2006.[6] לאחר שהחל ללמוד ב-Sciences Po בשנת 2007, הוא הקים ועדה לתמיכה באינגריד בטנקור, בת הערובה הצרפתית-קולומביאנית שהוחזקה על ידי FARC.[7] הוא סיים את לימודיו ב-2012 עם תואר שני בעניינים ציבוריים, לאחר שלמד משפטים באוניברסיטת פנתיאון-אסס מ-2008 עד 2011, כשנה עבד עם אריק דה שאסי, מנהל אקדמיית צרפת ברומא.[8]
לאחר התמחות באספה הלאומית הצרפתית אצל מריסול טוריין במהלך הקמפיין לנשיאות, גבריאל אטאל עבד במשך חמש שנים כיועץ לשר הבריאות, תפקיד שכלל קשר פרלמנטרי וכתיבת נאומים.[9]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]חבר במועצה העירונית של ואנבס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות המוניציפליות ב-2014 הוצב אטאל במקום החמישי ברשימת המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. הוא נבחר לאחד מארבעת חברי המועצה של המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית של ואנבס וקיבל לידיו את הנהגת האופוזיציה, לאחר התפטרותו של ראש הרשימה הסוציאליסטית.[10]
חבר האספה הלאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אטל נבחר לאספה הלאומית הצרפתית ב-18 ביוני 2017, המייצג את אזור הבחירה העשירי של הוט-דה-סיין, כשהוא מנצח את היורש המיועד של אנדרה סנטיני.[11]
אטל נחשב במהירות לאחד מחברי הפרלמנט החדשים המוכשרים ביותר.[12] כסגן האספה הלאומית הפך לחבר בוועדה לענייני תרבות וחינוך, שם שימש כמצליף של קבוצת La République En Marche! .[13]
בדצמבר 2017 מונה אטאל לכתוב את הצעת החוק בנושא נגישות להשכלה גבוהה.[14]
אטאל מונה לדובר של מפלגת רנסאנס בינואר 2018[15] ובספטמבר 2018, לאחר בחירתו של ריצ'רד פרנד לנשיאות האספה הלאומית, הוא התמודד כמועמד לרשת אותו אך הסיר את מועמדותו יום לפני הבחירות כשהוא נחשב לאחד משלושת המועדפים.[16]
חבר ממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-16 באוקטובר 2018, מונה אטאל לעוזר שר החינוך והנוער הלאומי, ז'אן מישל בלנקר. בגיל 29, הוא היה החבר הצעיר ביותר בממשלה תחת הרפובליקה החמישית, והביס את השיא הקודם שקבע פרנסואה בארון ב-1995 בכמה חודשים. הוא היה אחראי על נושאי נוער והקמת שירות לאומי אוניברסלי.
הוא היה דובר הממשלה תחת ראש הממשלה ז'אן קסטקס מ-2020 עד 2022.[17]
והפך לשר לפעולה ציבורית וחשבונות בממשלת ראש הממשלה אליזבת בורן במאי 2022.[18]
ביולי 2023, מונה אטאל לשר החינוך והנוער הלאומי בממשלת צרפת.[19] בגיל 34, הוא הפך לאדם הצעיר ביותר שכיהן בתפקיד זה תחת הרפובליקה החמישית.[20]
ב-27 באוגוסט 2023, אטאל הכריז על איסור על לבישת עבאיות בבתי ספר ממלכתיים.[21]
ראש ממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות התפטרותה של בורן מתפקידה כראשת הממשלה ב-8 בינואר 2024, מונה אטאל על ידי הנשיא מקרון לתפקיד במקומה, כאשר הוא בן 34 בלבד.[22] אטאל הוא ראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות צרפת המודרנית (יותר אף מלורן פביוס, שהיה בן 37 עם מינויו ב-1984[23]), וגם ראש הממשלה ההומו המוצהר הראשון במדינה.[24]. בנוסף, אטאל הוא ראש ממשלת צרפת השמיני, שהוא יהודי או ממוצא יהודי[2].
ב-7 ביולי 2024 הודיע אטאל על התפטרותו כראש ממשלת צרפת בשל כישלון מפלגתו בבחירות לפרלמנט הצרפתי, אולם הנשיא מקרון סירב לקבל את התפטרותו.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אטאל הוא הומו וחי באיחוד אזרחי, עד שנת 2022, עם סטפן סז'ורנה, חבר הפרלמנט האירופי.[25] בשנת 2018, בוצע בו אאוטינג בטוויטר על ידי חברו לכיתה לשעבר חואן ברנקו.[26][27]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גבריאל אטאל (בצרפתית)- אתר האינטרנט הרשמי של גבריאל אטאל (בצרפתית)
גבריאל אטאל, ברשת החברתית פייסבוק
גבריאל אטאל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גבריאל אטאל, ביישום טלגרם
גבריאל אטאל, ברשת החברתית אינסטגרם
גבריאל אטאל, ברשת החברתית טיקטוק
גבריאל אטאל, ברשת החברתית LinkedIn
גבריאל אטאל, סרטונים בערוץ היוטיוב
גבריאל אטאל, ערוץ באתר Twitch.tv
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יניב פוהורילס, ממוצא יהודי – ואולי היורש של מקרון: הכוכב הפוליטי של צרפת, באתר ynet, 12 בינואר 2024
- ^ 1 2 השבעה שקדמו לו: אלכסנדר מילראן (1920), לאון בלום (1936–1937, 1938, 1945), רנה מאייר (1953), פייר מנדס פראנס (1954-1955), מישל דברה (1959–1962), לורן פביוס (1984–1986) ואליזבת בורן (2023-2024).
- ^ Mathilde Siraud (1 במרץ 2023). "Gabriel Attal, sur les traces de Macron ?". lepoint.fr (בצרפתית).
{{cite web}}: (עזרה). - ^ Gabriel Attal, sur les traces de Macron ?, Le Point, 2023-03-01 (בצרפתית)
- ^ "Gabriel Attal, un premier ministre aux racines orthodoxes". La Croix (בצרפתית). 2024-01-10. ISSN 0242-6056. נבדק ב-2024-01-12.
- ^ Laurent Telo (13 באפריל 2018). "Du Parti socialiste à La République en marche, la mue fulgurante de Gabriel Attal" [From the Socialist Party to La République En Marche!, the dazzling transformation of Gabriel Attal]. Le Monde.fr (בצרפתית). Le Monde. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Propos recueillis par וBruno Jeudy, Gabriel Attal : "Le jour où je rencontre Ingrid Betancourt", Parismatch.com, 20 באוגוסט 2018
- ^ Pierrick BAUDAIS., Qui est Gabriel Attal, le futur porte-parole de la République en marche ?, Ouest-France, 20 בדצמבר 2017
- ^ "Qui est Gabriel Attal, votre député (LREM) d'Issy-Vanves" [Who is Gabriel Attal, your deputy (LREM) of Issy-Vanves] (בצרפתית). Le Parisien. 19 ביוני 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Petitdemange, Amélie (16 באוקטובר 2018). "Gabriel Attal: un vingtenaire débarque dans le gouvernement" [Gabriel Attal: a twenty-something arrives in the government] (בצרפתית). Les Échos. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Elections législatives 2017" (בצרפתית). Ministry of the Interior. נבדק ב-19 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lemarié, Alexandre (16 באוקטובר 2018). "Gabriel Attal, Secretary of State at Blanquer" (בצרפתית). Le Monde. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Vigoureux, Caroline; Bertolus, Jean-Jérôme (13 בספטמבר 2017). "Les whips, ces députés LREM de l'ombre au rôle stratégique" [The whips, these LREM deputies from the shadow to the strategic role] (בצרפתית). L'Opinion. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Camille Stromboni וAlexandre Lemarié, Gabriel Attal : « Il faudra être très vigilant sur la rentrée 2018 à l’université », Le Monde, 4 בדצמבר 2017
- ^ ""Un honneur": le député Gabriel Attal sera le porte-parole de LREM en janvier" ["An honor": the MP Gabriel Attal will be the spokesperson of LREM in January] (בצרפתית). France Info. 20 בדצמבר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Siraud, Mathilde (18 בספטמבר 2018). "Présidence du groupe LaREM à l'Assemblée : Attal et Bonnell jettent l'éponge" [Presidency of the LREM Group in the Assembly: Attal and Bonnell throw in the towel] (בצרפתית). Le Figaro. נבדק ב-26 באוקטובר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Gouvernement Castex en direct : Darmanin nommé ministre de l'intérieur, Dupond-Moretti garde des sceaux et Bachelot à la culture". Le Monde (בצרפתית). 6 ביולי 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Boiteau, Victor (20 במאי 2022). "Changement dans la continuité: Darmanin, Le Maire, Attal… Ces ministres qui remettent ça dans le gouvernement Borne" (בצרפתית). Libération. נבדק ב-23 במאי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Macron sacks education, health ministers in mini-reshuffle". Politico. 20 ביולי 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gabriel Attal ministre de l'Éducation nationale, itinéraire d'un surdoué de la politique" (בצרפתית). HuffPost. 20 ביולי 2023.
{{cite news}}: (עזרה). - ^ ynet והסוכנויות, צרפת אוסרת על תלמידות ללבוש את השמלה המוסלמית: "בתי הספר חילוניים", באתר ynet, 28 באוגוסט 2023
- ^ נטע בר, מקרון מינה את ראש הממשלה הצעיר בהיסטוריה של צרפת, באתר ישראל היום, 9 בינואר 2024
- ^
רויטרס, נשיא צרפת מקרון מינה ראש ממשלה בן 34 — הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה החמישית, באתר הארץ, 9 בינואר 2024
- ^ Kim Willsher, Who is Gabriel Attal, the French PM who climbed the ranks in record time?, The Guardian, 9 בינואר 2024
- ^ Biseau, Grégoire (31 באוקטובר 2021). "Stéphane Séjourné et Gabriel Attal, un couple au cœur du pouvoir" (בצרפתית). Le Monde. נבדק ב-27 באפריל 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Girard, Quentin (23 באפריל 2019). "Gabriel Attal, de ses propres zèles" (בצרפתית). Libération. נבדק ב-6 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Juan Branco a-t-il une "haine quasi-obsessionnelle" à l'endroit de Benjamin Griveaux ?" (בצרפתית). RFI. 18 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
