קומדיה
 |
לשער לנושאים, אישים ומאמרים בנושא הומור, ראו פורטל ההומור |
קומדיה היא יצירה דרמטית עם שימוש בהומור באמנויות הבמה ובתחום הבידור. המונח משמש גם לתיאור הופעה הנשענת ברובה על הומור.
בסוגות הקומיות לעלילה חשיבות מעטה יחסית, ותפקיד הדמויות על פי רוב לשרת מטרה אחת, והיא להצחיק את הצופים. קומדיה משקפת את החברה האנושית, אולם לא מתוך כוונה להציג את המציאות באופן מדויק וריאליסטי, אלא להדגיש באופן מכוון תופעות ותכונות אשר יוצרות שיקוף מעוות של המציאות. הקומדיה בדרך כלל מאופיינת בגישה אופטימית, השואפת ליצירת סוף טוב[1].
הקומדיה לרוב מאשררת עם הצופים מוסכמות ונורמות חברתיות מקובלות, ומוקיעה סטייה מהן. לפיכך ניתן לראות בקומדיה כסוגה המספקת את הצורך של הצופה בביטחון[1].
מקור הקומדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי אריסטו הקומדיה היוותה התפתחות מאוחרת למזמורים הפאליים, שנכתבו עבור דיוניסוס, אל הפריון והוצגו בחגיגות הדיונסיה. בטקסים אלו, ימי המנוחה היחידים בשנה, היו ריקודים עם סמלי פאלוס וכן שירים גסים שמטרתם הייתה לעורר את יצרי הטבע והאדם.
היצירות הראשונות היו טרגדיות ולאחר מכן נכנסה הקומדיה. התשתית למחזות הטרגיות היו שירי הלל לאלים. בשלב מסוים מתוך שירי המקהלה, יצא ראש המקהלה והחל לדבר עם המקהלה וכך החלה להתפתח הטרגדיה. התפתחותה המשוערת של הקומדיה היא מהמזמורים הפאליים, דרך מערכונים קצרים ללא קשר רעיוני ביניהם, ולבסוף סיפור עם עלילה רצופה השומרת על אפיוני הקומדיה.
הדעות בתוך יוון היו חלוקות על מקור הקומדיה. אנשי סיציליה ומגארה טענו שהקומדיה התפתחה אצלם, אולם בשלותה ובגרותה נעשתה באתונה שם היה התיאטרון המרכזי. משערים שהקומדיה הייתה פופולרית עוד לפני שנהייתה לחלק רשמי בפסטיבלים. בשלביה הראשונים הופקה על ידי אנשים פרטיים, אך לא נחשבה מספיק מהוגנת כדי שיתייחסו אליה כמו אל הטרגדיה ומחזות הסאטירה. היא מוזכרת כחלק רשמי מהדיוניסיה רק ב-486 לפנה"ס ו-40 שנה מאוחר יותר מועלית גם בהיליניה. אך כמעט ברור כי הועלתה עוד לפני תאריכים אלו.
הקומדיה ביוון הקלאסית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המקורות על הקומדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פואטיקה של אריסטו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פואטיקה (אריסטו)
אין בידינו הרבה מידע על הקומדיה בתקופת יוון הקלאסית. היסטוריונים משערים כי אריסטו כתב מאמר על הקומדיה מאחר שבספרו, "פואטיקה", אשר מדובר בו על טרגדיה, ישנם אזכורים לכך.
כדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנו למדים על סגנון הקומדיה מהמחזות עצמם אך בעיקר מציורי כדים רבים. ציורים אלו מציגים נושאים לא ריאליסטיים, כך שניתן לאבחן בקלות שמדובר בקומדיה, וכמו כן מצוירת במה. בציור הכד "כורוגוי", שפירושו מפיקים, הקומדיה מיוצגת על ידי עבד, כדברי אריסטו: ”קומדיה מייצגת דמויות נחותות מהאדם הרגיל”.
ההבדלים בין קומדיה לטרגדיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אם בקומדיה הדמויות לרוב פחותות ומעוררות גיחוך, בטרגדיה הדמויות לרוב נעלות, בעלות אומץ, תושייה ואינטליגנציה. במחזה שחקו בין ארבעה לחמישה שחקנים, להבדיל מהטרגדיה בה שחקו שלושה. המקהלה מנתה 24 איש בקומדיה, יותר מאשר בטרגדיה, אשר הורכבה מחמישה עשר איש.
חלוקה לתקופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבקרים הקדומים נהגו לחלק את הקומדיה לפי שלושה שלבים:
- הקומדיה היוונית העתיקה מהמאה החמישית לפנה"ס, אשר ממנה נותרו מחזותיו של אריסטופאנס, מחזות אלו שהועלו בתקופת הדמוקרטיה האתונאית, הכילו ביקורת חברתית עוקצנית, גם על מנהיגים ואלים.
- הקומדיה היוונית התיכונית - בקומדיה התיכונה סיפור העלילה היה חשוב יותר מהביקורת החברתית.
- קומדיה היוונית החדשה מהמאה הרביעית לפנה"ס. נושא ההתאהבות היה נפוץ בה יותר ואילו הביקורת הסאטירית התמעטה באופן משמעותי, היא נעשתה כלי לבידור ולא לביקורת חברתית.
התלבושות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התלבושות הצטיינו בכך שהיו מרהיבות וצבעוניות בעלילות הקומדיה יש פוטנציאל עצום לעיצוב תלבושות דמיונית. בעוד שבטרגדיה יש בתלבושות אלמנט של כבוד, בקומדיה הם בעלי אלמנט גרוטסקי: גרביים בצבע גוף - על כל הגוף - עיצוב בימתי של עירום לא טבעי ומכוער: הפאלוס מוגדל ובולט כי הכיתון קצר מדי, הבטן כרסתנית ומייצגת גרגרנות, הישבן מוגדל, הפה והשפתיים גדולים כדי להדגיש את האכילה ואת הדיבור לשם פטפטנות.
הסבר אחד לכך שאלמנט זה נשאר לכל אורך תקופת הקומדיה העתיקה, זה בשל עיסוק הקומדיה בפיזיות של האדם, בעוד שהטרגדיה עוסקת ברגשות ונפש האדם. הסבר נוסף הוא שחזור טקסי הפריון לכבוד דיוניסוס שבהם נעשה שימוש בסמלי פאלוס.
המסכות היו מאוד טיפוסיות לקומדיה- מוגזמות שמותאמות לטיפוסים מסוימים: העבד, הזקן, הכפרי וכו', לכל דמות מספר מצומצם של תכונות מוקצנות שסביבן נבנית הופעתה החיצונית. יש סברה שמסכות אשר ייצגו אנשים המוכרים לתושב האתונאי היו כקריקטורה לאותם אנשים[דרוש מקור]. הייתה כנראה הצגה מוגזמת של הופעה חיצונית של אלים וגיבורים מסוימים דרך מסכה ולבוש.
הקומדיה ברומא
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקומדיות הראשונות ברומא היו עיבודים של קומדיות יווניות - כך שרוב הקומדיות היווניות הידועות לנו היום הם בעצם עיבודים מאוחרים שנעשו ברומא.
גם ברומא היו שורשים פולחניים הדומים לאלה של הקומדיה היוונית בראשית דרכה. בהמשך החלה הקומדיה היוונית החדשה לחדור לרומא, ושם התפתחו הצגות מבדחות ללא השאיפה לבקר. יש נקודות השקה בין קומדיה זו למבנה של סיטקום בימינו: הקומדיה ברומא עסקה ביחסים בין אנשים בחיי היומיום, והדמויות היו מאוד סטראוטיפיות. חלק גדול מהעלילות נעו סביב תרמית של אחת מהדמויות.
הקומדיה בימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי הביניים התפתחה הפארסה - סוג של מערכון שפותח בימי הביניים, ועושה שימוש בכל האמצעים האפשריים בשביל להצחיק את הקהל. הדמויות בפארסה היו מאוד קיצוניות ומוגזמות. התפתחו גם המימיקה והפנטומימה - משחק דרך הבעות פנים.
קומדיה דל'ארטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע המאה ה-15 התפתח סגנון באיטליה שנקרא קומדיה דל'ארטה. הוא כונה בשם זה בשביל להדגיש ששחקניה מקצועיים. הדמויות בו היו במסגרת של טיפוסים קבועים - משרתים, מאהבים, זקנים ועוד. לכל טיפוס היה מסכה, סגנון לבוש וצורת משחק. החידוש של הקומדיה דל'ארטה היה משחק דרך אלתור.
בתקופה האליזבתנית באנגליה התרבו להקות שחקנים נודדות אשר שיחקו בסגנון זה. התיאטרון היה מאוד נחשב, ובשנת 1570 קיבל המשחק הכרה מקצועית בחוקי המדינה. התלבושות במחזה ייצגו סטריאוטיפים ומעמדות.
ויליאם שייקספיר, שנולד בשנת 1564, הוא אחד מנציגי הקומדיה האליזבתית: ההומור המילולי שלו היה מפותח במיוחד, והוא פיתח את הלשון האנגלית. הקשר בין הקומדיות שלו מתאפיין בכך שאין להן מכנה משותף: חלקן מצחיקות במיוחד, חלקן מעוררות מחשבות פילוסופיות ואת חלקן קשה מאוד להגדיר כקומדיה.
לאחר מותו של ויליאם שייקספיר התפתח בצרפת המחזאי מולייר, שהעביר ביקורת חריפה דרך אמצעים קומיים פשוטים.
קומדיה מודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התפתחות הטכנולוגיה, ועלייתם של הקולנוע והטלוויזיה, נוצרו מאפיינים הייחודיים לרוב לסרט קומדיה, לצד התחדדותן של סוגים שונים של יצירות קומיות דוגמת קומדיית מצבים או דרמה קומית. התמורות החברתיות שהתחוללו בעת החדשה השפיעו על סוגות אלו, כמו גם על הקומדיה התאטרלית המודרנית. השינויים הטכנולוגיים והחברתיים גם יחד יצרו קומדיות בעלות מאפיינים חדשים.
אמנם הקומדיה בבסיסה פועלת לאורן של מוסכמות ונורמות חברתיות מקובלות, ומוקיעה סטייה מהן, אולם לצד זאת מפגישה הקומדיה עם הצופים דמויות "אחרות", שאינן בנורמה מבחינת מאפייניהן או תפיסות עולמן, ובסדרות המשכיות לעיתים מתחילות דמויות אלו "להתחבב" על ידי הצופים, המסתגלים אליהן בהדרגה. אולם, מכיוון שדמויות הקומדיה מעוצבות בדרך כלל כ"טיפוסים" סטריאוטיפיים, עלולה הקומדיה גם להחריף דעות קדומות. לפיכך בסדרות הקומיות ההמשכיות קיים מתח בהשפעה על הצופים, בין ניסיון להציג את שנאת האחר כתופעה שלילית, לבין נוקשותם של הסטריאוטיפים בהם מרבים להשתמש בסדרות אלו[1].
לעיתים מתוכננות הקומדיות במחזוריות מסוימת, עם עליות המובילות לשיאי הצחוק, ולאחריהן רגיעה למטרת פורקן מהצחוק. בקומדיית המצבים "שמש" – המצליחה ביותר לסוגה בישראל נכון לשנת 2004 – תכננו תבנית מסוימת של חזרתיות שיאי הצחוק וסיפרו על כך: "עשינו שיעורי בית על כל סיטקום שבעולם, עם סטופר. כל שש שניות צחוק קטן, כל שלושים שניות צחוק גדול, וכל שתי דקות חייבים שוס"[1].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]|
עיינו גם בפורטל
פורטל ההומור הוא שער למגוון נושאים בתחום התרבות הקשורים בהומור. הפורטל כולל קישורים לערכים אודות ספרים, סרטים, מחזות ושאר יצירות תרבותיות העוסקים בקומדיה או בסאטירה או בעלי אופי הומוריסטי. בפורטל ניתן למצוא גם קישורים לערכים על קומיקאים, על סאטיריקנים ועל סופרים ומחזאים שעסקו בכתיבת קומדיות, וכמו כן רשימת ערכים אנציקלופדיים המעלים חיוך על פני קוראיהם. |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קומדיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קומדיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 דן אוריין, דרמה טלוויזיונית (עמ' 111-107, 116-115), הוצאת מכון מופ"ת, תשס"ד
