קרב לאוקטרה
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: מאבקי ההמשך למלחמה הפלופונסית | ||||||||||||||||||
| תאריך | 6 ביולי 371 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בויאוטיה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 38°15′53″N 23°10′27″E / 38.264666666667°N 23.174277777778°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון של תבאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב לאוקטרה התרחש ב-6 ביולי 371 לפנה"ס בין צבאות תבאי וספרטה ובעלות בריתם, במסגרת המאבקים שבתום המלחמה הקורינתית. הקרב נערך בסביבת לאוקטרה, כפר בבויאוטיה בטריטוריית תספיאה. הניצחון התבאי גרם להיחלשות כוחה של ספרטה, שהייתה הכוח הדומיננטי לאחר ניצחונה במלחמה הפלופונסית. העליונות התבאית ביוון, בעקבות הקרב, הייתה קצרת ימים - תבאי הוכרעה כעבור כשלושה עשורים, על ידי פיליפוס השני ממקדון.
הקדמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-4 לפנה"ס, היו הערים תבאי וספרטה שרויות במחלוקות פוליטיות ובהתכתשויות שהתרחשו מעת לעת, כאשר הספרטנים רצו לשמור על מעמדם כעיר-המדינה השולטת, מחד, והתבאים נאבקו כדי להרחיב את שטח השפעתם, מאידך. אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות בין שתי המעצמות היה מחוז בויאוטיה, שהיה תחת השפעה פוליטית של תבאי. העימות הגיע לשיא כאשר קואליציה של ערי-מדינה בויאוטיות פנו לספרטה כדי שתעזור להם להחלץ משלטון תבאי עליהם. הספרטנים דרשו מתבאי לפרק את צבא הכיבוש שלהם. התבאים סירבו, והמלך הספרטני קלאומברוטוס הראשון צעד למלחמה ממחוז פוקיס, בראש צבא של למעלה מ-10,000 איש. במקום לצעוד בנתיב הרגיל אל בויאוטיה במעברי ההרים, החליטו ספרטנים לחצות את גבעות תיסבאה וכבשו את מבצר קראוסיס (יחד עם תריסר אוניות מלחמה תבאיות) לפני שהתבאים היו מודעים למתרחש. בנקודה זו התעמת הצבא הפלפונזי עם צבא בויאוטי שמנה 6,000–7,000 לוחמים תחת פיקודו של אפמינונדס. למרות ההבדל הגדול במספר הלוחמים והנאמנות המפוקפקת של בעלי בריתו הבויאוטים, החליט אפמינונדס להילחם במישור שלפני העיר.
הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
למטה: האסטרטגיה של אפמינונדס בלאוקטרה. האגף השמאלי החזק התקדם בזמן שהאגף הימני התרחק אחורה.
הבלוקים האדומים מראים את מיקומם של החיילים המובחרים בכל פלנקס.
הקרב נפתח כאשר פלטסטים ספרטנים תקפו את המערך התבאי והבריחו חלק מהבויאוטים. מיד אחר-כך החלה התכתשות בין חילות הפרשים, שבסופה הדפו התבאים את הספרטנים אל מחוץ לשדה הקרב. הדבר גרם למערך חיל-הרגלים הספרטני להישבר, כאשר חיל הפרשים הנסוג שלהם שיבש את ניסיונו של קלאומברוטוס לאגף את הפלנקס התבאי, ואוגף בעצמו על ידי פלופידס והגדוד הקדוש של תבאי. החלק המכריע של הקרב נערך בין חילות הרגלים של תבאי ושל ספרטה.
הנוהג הרגיל של הספרטנים (ושל היוונים בכלל) היה להקים חיל-רגלים כבד במבנה מוצק - פלנקס, בעומק 8–12 חיילים. נוהג זה איפשר את האיזון הטוב ביותר בין העומק (וכוח הדחיפה שהוא סיפק) לבין הרוחב (כלומר, השטח שכֻסה על ידי השורה הראשונה של הפלנקס). המערך היה מתקדם באופן מתואם, כך שהמתקפה שטפה ללא הפסקות. כדי להילחם באגף הימני של הפלנקס (ראו פלנקס למידע נוסף), מיקמו המפקדים היווניים באופן מסורתי את הכוחות הכי מנוסים, חזקים וקטלניים שלהם, באגף ימין (שמיקום בו נחשב לכבוד), ואילו הכוחות החלשים יותר היו מוצבים באגף שמאל.
בניגוד לשיטה המקובלת ריכז אפמינונדס את חיל הפרשים שלו יחד עם מערך הרגלים בעומק של חמישים חיילים תבאים באגף השמאלי דווקא, ושלח קדימה את הריכוז הזה כנגד הימין הספרטני. הטורים המרכזיים והימניים החלשים יותר נערכו כך, שהתרחקו בהדרגה מהאגף השמאלי החדש, במה שנקרא מערך אשלון. חילות הרגלים התנגשו, והמערך הימני הספרטני שהיה בעומק של 12 חיילים, לא הצליח לשאת את ההתנגשות עם המערך התבאי העמוק יותר. הספרטנים ניסו להדוף את הכוח העדיף של התבאים שהכיל את הגדוד הקדוש, עד שנדרסו, פשוטו כמשמעו, על ידי אנשיו. הספרטנים הושלכו אחורה ואיבדו כאלף איש, ביניהם המלך קלאומברוטוס. כשהמרכז והימין התבאיים הגיעו לנקודת העימות עם האויב, האגף הספרטני כבר הושמד לחלוטין. כשראו זאת בנות בריתה של ספרטה, שמראש הצטרפו למלחמה בחוסר רצון, הן פרשו מהקרב והשאירו את שדה הקרב לתבאים. הגעתו של צבא תסאליה שכנע את הצבא הספרטני לא לעשות טעות אחר טעות, ולסגת, בזמן שהתבאים החליטו לא לתקוף את הספרטנים שנותרו.
חשיבות היסטורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרב לאוקטרה היה קרב משמעותי מאוד בהיסטוריה היוונית בפרט, ובהיסטוריה האירופאית בכלל. שבירת השיטות הטקטיות המסורתיות, שבאו לידי ביטוי במהפכה שביצע אפמינונדס בתורת הלחימה של זמנו, תוך שימוש בפריסה אלכסונית של חיל רגלים לראשונה בהיסטוריה והיה מבין המפקדים הראשונים שריכזו התקפה במכוון על החלק החזק והחיוני ביותר של האויב. הטקטיקות החדשות של הפלנקס, שהונהגו על ידי אפמינונדס, הפעילו לראשונה בהיסטוריית המלחמה את העיקרון המודרני של עליונות מקומית של הכוחות.
השימוש בטקטיקות אלה היה ככל הנראה תוצאה ישירה של השימוש במהלכים דומים על ידי פגונדס בקרב דליום. מאוחר יותר, הושפע פיליפוס השני, שלמד וחי בתבאי, ממהלכי הקרב בלאוקטרה, ופיתח גישה אפקטיבית מאוד לטקטיקות וכוחות צבאיים. אחריו המשיך בנו אלכסנדר ופיתח את תורות הלחימה של אביו לרמה גבוהה ביותר.
ההשפעות הפוליטיות של הקרב היו מרחיקות-לכת: האבדות בכוח וביוקרה (שהייתה גורם חשוב לאין ערוך במלחמה הפלופונסית) שהספרטנים נאלצו לשאת בלאוקטרה, ואחר-כך גם בקרב מנטיניאה השני, היו המפתח למפלת ספרטה ולביטול עליונותה ביוון. תוצאת הקרב שינתה לצמיתות את מאזן הכוחות ביוון, כאשר ספרטה ירדה ממעמדה העליון והפכה לכוח משני בין שאר ערי-המדינה ביוון.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב לאוקטרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרב לאוקטרה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
