אגם פויאנג
 | |
| תצלום לווין של אגם פויאנג | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום |
 מחוז ג'יאנגשי, הרפובליקה העממית של סין |
| סוג | אגם |
| מידות | |
| שטח |
4,400 (בעונה הגשומה) 1000 (בעונת היובש) קמ"ר |
| נפח | 29.5 קמ"ק |
| גובה | 12 מטר מעל לפני הים |
| אורך מרבי | 170 ק"מ |
| אורך | 170 קילומטר |
| רוחב מרבי | 17 ק"מ |
| רוחב ממוצע |
17 ק"מ  |
| עומק מרבי | 25.1 מטר |
| עומק ממוצע | 8.4 מטר |
| מידע נוסף | |
| נהר מזין | 5 נהרות בעיקר הגאן והשְׂיוֹ |
| מקור לנהר | מזין את היאנגצה |
| אגן ניקוז | 162,225 קמ"ר |
| מדינות באגן הניקוז | הרפובליקה העממית של סין |
| איים | הר דאגו, הר נאנשאן |
| קואורדינטות | 29°07′00″N 116°16′00″E / 29.116667°N 116.266667°E |
  | |
אגם פּוֹיָאנְג (בסינית: 鄱阳湖, בפין-יין: Póyáng Hú) הוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר ברפובליקה העממית של סין[1] וממוקם בצפון מחוז ג'יאנגשי שבדרום-מזרח המדינה.
גודל השטח עליו משתרע האגם משתנה מאוד בין עונת הגשמים לעונת היבשה. בממוצע שטח פני האגם הוא 3,585 קילומטרים רבועים, עומקו 8 מטרים ונפחו כ-25 קילומטרים מעוקבים. צורתו של האגם דומה לדלעת, צר בצפון ורחב יותר בדרום, כשסמוך למרכז עובר נהר היאנגצה. האגם מהווה בית גידול לכחצי מיליון עופות נודדים[2] כמו גם לאלקרן הגדות (אייל בעל ניבים), והוא יעד מועדף על צפרים. האגם ניזון מהנהרות גאן ושְׂיוֹ ומחובר ליאנגצה בתעלה שאורכה קילומטר אחד. האגם מווסת את גובה פני המים ביאנגצה כשהוא קולט עודפים ממי הנהר או מתרוקן אליו.
אתרים באגם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שמורת העופות של אגם פויאנג – שמורת העופות של אגם פויאנג משתרעת על פני 224 קילומטרים רבועים של בית גידול עשיר בצמחי מים ודגים שאינו מזוהם בשפכים תעשייתיים. במהלך החורף האגם הופך להיות משכנם של עופות נודדים רבים, ובהם עגורים סיבריים במספרים גדולים. העגור הסיבירי הוא עוף גדול (גובהו 1.35 מטרים) נדיר שצבעו לבן לחלוטין, למעט מעט נוצות שחורות בקצה הכנף. ארגון ה-IUCN הכריז שמצבו ב"סכנת הכחדה חמורה". כ-95% מהאוכלוסייה העולמית של עגורים אלו, כ-4,000 פרטים נכון ל-2008, חורפת באגם. בנוסף יש באגם אוכלוסייה גדולה של עגורים לבני-עורף, חסידות לבנות ושחורות, חובות ושקנאים
- הר דאגו – אי באגם שהוא פסגת הר המכונה גם "הר הנעל" בשל צורתו. להר יש פסגה אחת כאשר המדרונות משלושה צדדים תלולים. בדרך לפסגה יש חורבות של מבנה המכונה "ארמון פרח השמיים" שנהרס במלחמות ובאסונות טבע, אך עדיין ניתן לראות את שרידי האולמות והפסלים שקישטו אותו.
- הר נאנשאן – אי באגם שהאטרקציה העיקרית בו היא "סלע האיכר" ששמו מזכיר אגדה על חכם שסירב לקבל משרה מהקיסר בטענה שהוא איכר בלבד. מהסלע פורצים מי מעיין.
- ביתן נוף האגם – הביתן שוכן על חוף האגם צפונית לווצ'אנג. הוא נבנה במקור בתקופת שושלת האן ושופץ ב-1988 וממנו יש תצפית על מפגש הנהרות גאן ושיו.
נושאי איכות הסביבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מ-2002 נאסר הדיג באגם.
מאז 2007 גוברים החששות כי הדולפינים מהמין פוקנה הודית (Neophocaena phocaeniodes), הידוע מקומית כ"גְ'יָאנְגג'וּ" ("חזיר נהר"), השוכנים באגם פויאנג עלולים ללכת בדרכו של הבָּאיגִ'י, ולהיכחד.
נשמעו קריאות לנקיטת פעולה על מנת להציל את הדולפין, שממנו נותרו כ-1,400 פרטים, בין 700 ל-900 ביאנגצה, ועוד כ-500 באגמים פויאנג ודונגטינג.
רמת האוכלוסייה ב-2007 הייתה פחות מחצי ממספר הדולפינים ב-1997 והאוכלוסייה פוחתת בקצב של 7.3% לשנה.
דליית חול מקרקעית האגם הפכה למקור הכנסה משמעותי באזורים הגובלים באגם פויאנג. אך עם זאת, פרויקטים נרחבים של דליית חול היו הסיבה העיקרית לגוויעתה של אוכלוסיית חיות הבר המקומיות. דליית חול מעכירה את מימי האגם והדולפינים אינם יכולים לראות למרחק אותו יכלו לראות קודם, והם חייבים להסתמך על מערכת הסונאר המפותחת שלהם כדי להימנע מלהתנגש במכשולים או כדי למצוא מזון. אוניות גדולות נכנסות או עוזבות את האגם בקצב של שתיים בדקה וצפיפות שיט כזו משמעה שהדולפינים מתקשים לשמוע את מזונם, והם גם אינם יכולים לשחות בחופשיות מגדה לגדה.[3]
בהיסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 30 באוגוסט ל-4 באוקטובר 1363, בשלהי שלטונה של שושלת יואן על סין, נערכו סדרה של קרבות ימיים על אגם פויאנג. הקרבות התנהלו בין הצי בראשותו של ג’וּ יוּאֶן ג’אנג, מפקד צבא המורדים המכונה "מינג", לבין צֶ'ן יוּאוּלְיָאנְג, מפקד צבא המורדים המכונה "האן". קרבות אלו נחשבים כקרב הימי הגדול ביותר בהיסטוריה בהתחשב בכמות האנשים משני הצדדים שהשתתפו בהם (כ-800,000). הצי של צבא מינג הצליח להטביע רבות מספינות צבא האן והקרב הסתיים ב-4 באוקטובר כאשר צֶ'ן יוּאוּלְיָאנְג, מפקד צבא האן נהרג מפגיעת חץ וצבא האן התפזר. חמש שנים אחר כך כבש צבאו של ג’ו יואן-ג’אנג את עיר הבירה של שושלת יואן, "חאנבליק" (כיום בייג'ינג) והוא הכתיר עצמו לקיסר תחת השם "חוֹנג ווּ" (洪武 - "לחימה נרחבת") בשושלת חדשה, היא שושלת מינג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תמונות מאגם פויאנג - אתר China Online. מידע מקיף ותמונות
- אגם פויאנג אתר Travel China Guide
- Poyang Lake Wetland Nature Reserve אתר המפרט את הפלורה והפאונה באגם
מייקל אייבס, הניו יורק טיימס, הפתרון להצלת אגם המים המתוקים הגדול בסין מאיים להפוך לאסון סביבתי, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2016- אגם פויאנג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ People's Daily Online הגרסה מקוונת של "יומון העם" – "איסור דיג באביב באגם הגדול ביותר של מים מתוקים בסין"
- ^ Global Nature Fund "מידע מפורט על אגם פויאנג הו".
- ^ אתר www.chinadialogue.net הצלת הפוקנות ההודיות של אגם פויאנג.
| בקרת זהויות |
|
|---|