אנוואר נוסייבה (בערבית: انور نسيبة; 1913, ירושלים – 22 בנובמבר1986, ירושלים) היה מדינאי בתנועה הלאומית הפלסטינית אשר קידם את רעיון האחדות באומה הערבית על יסוד הטענה כי המאחד בין הערבים גדול מהבדלי ההשקפות הקיימים ביניהם. נוסייבה האמין בהשתתפות פעילה במערכת השלטונית הקיימת, זאת כדי לקדם את רעיונות הלאומיות הפלסטינית. מתוך אמונה זו נטל חלק פעיל בשלטון הירדני בין השנים 1951 עד 1967. לאחר מלחמת ששת הימים הוא עודד את בנו, סרי נוסייבה, ליצור קשרים עם ישראלים.
לאחר שנעדר מירושלים לתקופה קצרה, ושימש מזכיר ממשלת כל פלסטין, הוא שב אליה לאחר שסופחה לירדן. בשנת 1951 נבחר לפרלמנט הירדני. החל משנות ה-50 הוא מילא תפקידים שונים בממשלת ירדן. בספטמבר 1952 מונה לשר הבינוי והשיכון ובאוקטובר אותה שנה מונה אף לשר ההגנה, תפקידים בהם שימש עד חודש מאי 1953. במאי 1954 מונה בשנית לשר ההגנה ואף לשר החינוך[2]. הוא שימש כשר ההגנה הירדני עד 28 במאי 1955.
בשנת 1963 הוא מונה על ידי המלך חוסיין לשגריר ירדן בבריטניה. בתקופת כהונתו בלונדון הוא יצר קשרים קרובים עם בני משפחת המלוכה הבריטית. בשנת 1965 מונה למושל ירושלים. לאחר מלחמת ששת הימים הפסיק לשרת במערכת השלטון הירדנית והיה לאחד הפלסטינים הראשונים שיצרו קשרים עם גורמי שלטון בישראל[3]. הוא שימש יועץ משפטי של אונר"א. בשנות השבעים התפרסמו בעיתונות הישראלית פגישותיו עם לוי אשכול, גולדה מאיר[4], משה דיין[5], שלמה הלל, עזר ויצמן ושרים נוספים בממשלות ישראל.
החל משנת 1978 ועד סמוך למותו, הוא שימש יושב ראש מועצת המנהלים של חברת החשמל המזרח ירושלמית. הוא שימש אף נאמן ומחזיק במפתחות כנסיית הקבר בעיר העתיקה, זכות שבה משפחתו החזיקה לאורך מאות בשנים.
ירדן
