החזית הדתית המאוחדת
 | |
| מדינה |
ישראל  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1949–1951 (כשנתיים) |
| אפיון | איחוד מפלגות דתיות וחרדיות |
| כנסות | הכנסת הראשונה |
| ממשלות | 1, 2 |
| אותיות | ב |
| שיא כוחה | 16 מנדטים |
| שפל כוחה | 16 מנדטים |
| נוצרה מתוך |
המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, האיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי |
| התמזגה לתוך | התפלגה לרכיביה (למעט האיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי שחדל מלהתקיים) |
| מטה |
ירושלים |
  | |
החזית הדתית המאוחדת הייתה רשימה מאוחדת למפלגות המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל והאיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי, שהתמודדה בבחירות לכנסת הראשונה וזכתה ב-16 מנדטים. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות המדינה בה היו מאוחדות כל המפלגות הדתיות והחרדיות בכנסת כרשימה אחת.
הסיעה הייתה חברה בקואליציה בשתי הממשלות שכיהנו באותה כנסת (ממשלת ישראל הראשונה וממשלת ישראל השנייה). בשתי הממשלות כיהנו מטעם הסיעה שלושה שרים - הרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל), הרב יהודה לייב פישמן מימון (המזרחי) וחיים משה שפירא (הפועל המזרחי).
לקראת הבחירות לכנסת השנייה נוהלו מגעים להמשך הריצה המשותפת, אולם אלו לא צלחו. לקראת הבחירות לכנסת השלישית עלו קריאות לחזית דתית מאוחדת מגורמים שונים. בין התומכים היו רבי שלמה חיים פרידמן[1] והרב יהודה לייב פישמן מימון. לעומת זאת, סיעת למפנה של הפועל המזרחי התנגדה לכך[2]. בעיתונות נטען שאגודת ישראל הייתה מעוניינת בחזית דתית כאמתלה לשוב להשתתף בקואליציה[3]. אנשי המפד"ל דרשו חזית מהותית, שתכלול התחייבות של אגודת ישראל לכפיפות לרבנות הראשית, בעוד אנשי אגודת ישראל הסכימו אך ורק לחזית טכנית[4]. בהמשך המגעים הושגה פשרה על ועדה משותפת של נציגים של הרבנות הראשית ומועצת גדולי התורה שתנחה את החזית הדתית, ובלילה האחרון לפני הגשת הרשימות היה נראה שהושג הסכם. אולם, לבסוף הקמת החזית נכשלה בגלל התנגדות למפנה[5], ודרישת אגודת ישראל לצמצום הייצוג של הפועל המזרחי אם למפנה רצה בנפרד[6].
גם לפני הבחירות לכנסת הרביעית נוהלו מגעים לאיחוד, אך בלחצו של הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, "הרב מבריסק", המפלגות החרדיות לבסוף ביטלו את הרעיון[7], וזאת בתמורה למכתב תמיכה ממנו להצבעה בבחירות.
הצעות להקים חזית משותפת נמשכו גם בשנות ה-60[8], במיוחד לאור הקמת גח"ל והמערך[9].
החזית פעלה גם בעיריות, ובבחירות לעיריית ירושלים בשנת 1950 רצו המפלגות יחד. רשימת פאג"י, הקנאית יחסית לאגודת ישראל, רצה בנפרד והשיגה מקום אחד בעירייה.
נציגי הרשימה בכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]| כנסת
(בחירות) |
מושבים
(בהשבעת הכנסת) |
יושב-ראש | חברי הכנסת | חילופי גברי | הערות |
|---|---|---|---|---|---|
| הראשונה
(1949) |
16 / 120
|
יהודה לייב פישמן מימון | הפועל המזרחי: חיים משה שפירא, משה אונא, זרח ורהפטיג, אליהו-משה גנחובסקי, יוסף בורג, אהרן-יעקב גרינברג, המזרחי: יהודה לייב פישמן מימון, דוד צבי פנקס, מרדכי נורוק, אברהם-חיים שאג פועלי אגודת ישראל: בנימין מינץ, קלמן כהנא, אברהם יהודה גולדראט אגודת ישראל: יצחק מאיר לוין, מאיר דוד לוונשטיין, אליהו מזור |
ב-11 במרץ 1949 פרש מהכנסת משה קלמר. החליף אותו אליהו מזור. | לרשימת המועמדים המלאה ראו כאן |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אם לא עכשיו אימתי?, הצופה, 21 בפברואר 1955
- ^ משה אונא, על החזית הדתית, הצופה, 5 בנובמבר 1954
- ^ החזית הדתית ירדה מסדר היום, חרות, 30 במאי 1955
- ^ אין התקדמות במו"מ על חזית דתית, דבר, 11 במאי 1955
- ^ הקמת חזית דתית נתקלה במכשול חדש, מעריב, 7 ביוני 1955
- ^ מדוע לא הוקמה החזית הדתית המאוחדת?, הצופה, 12 ביוני 1955
- ^ מציעים חזית דתית מאוחדת, חרות, 11 ביוני 1959
- ^ גל התפטרות בפא"י בעקבות כשלון, חרות, 9 ביוני 1965
- ^ אליהו אגרס, על כינוס פעילי רפ"י, חזית דתית, דבר, 13 ביוני 1969