מניין לחורבן הבית
מניין לחורבן הבית היא שיטת מניית שנים שהייתה בשימוש יהודי, בעיקר בארץ ישראל וסביבותיה, לאחר חורבן בית המקדש השני ועד התקופה הצלבנית. עם השנים התמעט השימוש בשיטה זו מחוץ להקשרים דתיים, אך עליית הלאומיות היהודית מסוף המאה ה-19 ואילך חידשה לזמן קצר את השימוש בשיטה זו, זאת ביוזמתו והובלתו של אליעזר בן-יהודה. השנה הנוכחית (ה'תשפ"ה) היא שנת 1,956 לחורבן הבית[1].
שיטות ספירה שונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המסורת הנפוצה[2] (שכנראה נובעת מבלבול בין מניין היצירה לחשבון שנות אדם הראשון[3]) מחשבת את השנים לחורבן על ידי הפחתת 3,828 מהשנה העברית או 68 מהשנה הנוצרית. לעומתה היסטוריונים מתארכים את חורבן הבית לשנת 70 לספירה שהיא ג'תת"ל ליצירה. לפי חלק מהמקורות יש למנות את שנת 70 לספירה כשנת 1 לחורבן, כלומר מניין החורבן הוא 69 פחות מספירת הנוצרים או 3,829 פחות מהספירה העברית[4]. שיטה זו נתמכת הן בידי התלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ט', עמוד א', שמציין 380 שנות הפרש בין המניין לחורבן למניין השטרות, והן מהרמב"ם במספר מקומות במשנה תורה[5], וכן ממצבות צוער ומכתבי יד מהמאה ה-10 שנמצאו בגניזת קהיר ומניינם העיקרי לחורבן.
בלוחות השנה של ידותון הלוי החבר[6], חזן בית הכנסת בן עזרא, שנות החורבן מתחלפות בתשעה באב, ולא בא' בתשרי כמו כל מנייני השנים. כך גם בחיבור על מנהגי תשעה באב הוא נקרא "ראש שנה לחרבן"[7] וכן פירשו הקראים את ”בראש השנה בעשור לחודש” (ספר יחזקאל, פרק מ', פסוק א')[8].
תולדות השימוש במניין לחורבן הבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המניין לחורבן בית ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]משנות גלות בבל, עוד לפני חורבן בית ראשון[9], קיימות עדויות לשיטת מנייה שראשיתה באירועים הטראומטיים שחוו יהודי ארץ ישראל בתקופת החורבן. בספר מלכים ב' נזכר התאריך ”וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה” (כ"ה, כז), ובספר יחזקאל: ”בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ” (מ', א). שני התאריכים מתייחסים לגלות יהויכין – אירוע שנתפס כנקודת הפתיחה להשתלשלות האירועים שהובילו לחורבן ולגלות. באותו פסוק בספר יחזקאל מוזכר גם ”בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר” המתייחס לחורבן בית ראשון. ברחבי ספר יחזקאל נמצאים עוד תאריכים לגלות יהויכין. הקראים ברמלה מנו גם כן לגלות יהויכין[10].
המניין לחורבן בית שני בעת העתיקה ובימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר חורבן בית שני החל המניין לחורבן בית שני להיות בשימוש[11]. בסדר עולם מתואר כיצד נהגו בארץ ישראל למנות את השנים לחורבן הבית בעוד בבבל נהג מניין השטרות:
דוגמאות לתיארוך בשנים לחורבן ניתן למצוא במצבות צוער, ובמיוחד במסמכים שנמצאו בגניזת קהיר, כשיטת תיארוך רגילה בכתובות, גיטין, חוזים וקולופונים. לעיתים במקביל למניין לבריאת העולם, המקובל בלוח העברי בימינו, ולפעמים גם במקביל למניין השטרות.
ברחבי ארץ ישראל וסביבותיה (מצרים[12] וסוריא[13]) וכן עד סוף המאה ה-9 בדרום איטליה[14] נעשה שימוש במניין לחורבן בפני עצמו[15]. גם אירועים היסטוריים תוארכו על ידי כותבים יהודים במקומות אלו ביחס למספר השנים שחלפו מחורבן הבית. כך למשל רעש שביעית, שאירע במחצית המאה ה-8, מתוארך לשנת ב”זע"ם” לחורבן[16]. כמו כן אחימעץ בן פלטיאל מתארך את גזירות בסיליוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, לשנת 800 לחורבן[17]. מקרה נדיר של ציון מספר השנים לחורבן בלבד בקרב יהדות אשכנז, שככל יהודי אירופה נהגו למנות לבריאת העולם[18], נמצא בכרוניקה "מעשה הגזירות הישנות" שחיבר האנונימי ממיינץ על גזרות תתנ"ו.
פייטנים מנו לחורבן בסליחות בארץ ישראל וסביבותיה[19], וכן באיטליה[20] גם בסוף המאה ה-10[21], אחרי שכבר עברו למנות לבריאת העולם בשימושים רגילים[22].
המניין לחורבן הבית ועליית הלאומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-11 הצטמצם השימוש בשיטת המניין הזו[23] אם כי לא נשכחה לגמרי ועדיין השתמשו בה ביחד עם המניין לבריאת העולם[24]. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החל אליעזר בן-יהודה כיהודי לאומי לשוב ולהשתמש בציון השנים שחלפו מאז חורבן הבית. הפעם הראשונה שבה ציין תאריך זה בדפוס הייתה בסוף הקדמתו לספרו "ארץ ישראל" שיצא לאור בירושלים בשנת ה'תרמ"ג, בעוד בשער הספר מופיע, כרגיל, המניין לבריאת העולם[25]. גם בראש עיתונו 'מבשרת ציון' הופיעו שני התאריכים זה לצד זה. בעיתון הצבי החל מגיליון ח' של שנה חמישית (י"ט בכסלו 1820 = 23 בנובמבר 1888) הופיע רק המניין לחורבן. בעקבות בן יהודה ניסו רבים אחרים לחזור ולשחזר את שיטת המנייה הזו. כך הוסיף הרב חיים הירשנזון את התאריך "אלף תתט"ז לחורבן בית קדשינו ותפארתינו" בשער ירחונו 'המסדרונה' שהחל להופיע בכ"ז בסיוון ה'תרמ"ה[26] וכן בספרו "לקוטי התלמוד" שיצא בשנת ה'תרמ"ט - אלף תת"כ[27]. בראשית שנות ה-90 של המאה ה-19 החל התיארוך למניין החורבן להיות רווח יותר, הן בארץ והן בקרב חובבי ציון במזרח אירופה. שמואל ליב ציטרון, בכרך השלישי של תרגומו לעברית של דברי ימי ישראל, מתארך את כל המאורעות היהודיים לפי אַחֻבַּ"שֵׁ (=אחר חורבן בית שני)[28], כאשר הוא מפחית 70 שנה מספירת הנוצרים. הפרש כזה מופיע גם בכתב יד מח' בשבט ה'רמ"ד (ינואר 1484) שמציין 1414 לחורבן[29] וכן במחזור ארם צובה שהודפס לראשונה בשנת ה'רפ"ז ובתפילת תשעה באב מופיע 1457 לחורבן[30].
עם זאת, דווקא משה לייב ליליינבלום, מראשי חובבי ציון, התנגד למנהג זה וראה בו "מנהג של שטות"[31]. ליליינבלום תהה באשר למניעיהם של מחדשי המנהג, פיקפק בדיוק החשבון וביקר את אלה שאימצו אותו "הקופצים בלי דעת על כל חדש". לטענת מל"ל, מנהג זה איננו משקף תפיסה לאומית, ויש לעוזבו. אדרבה, לטענתו מנהג זה הולם דווקא את "אותם הרבנים שבאמריקה" השמחים בחורבן הבית.
הפולמוס שעורר לילנבלום הביא לפרסום תאריך החורבן אך בן יהודה נותר בין היחידים שהשתמשו בתאריך זה. שנים ספורות לאחר מכן, לאחר הקונגרס הציוני הראשון, שבו כמה מראשוני הציונים, כחובבי ציון לפניהם, להשתמש בתאריך זה. בין המשתמשים בו, מלבד עיתוני בן יהודה, היו העיתונים "המאיר" ו-"העולם"[32] בעת שהיה בעריכת נחום סוקולוב. עם מעבר מערכת "העולם" לווילנה שבה והונהגה בו שיטת המניין לבריאת העולם[33]. גם המנהיגה הציונית עדה מימון, שביקרה בירושלים בשנת 1908, כתבה על תצלום את ציון השנים לחורבן בהשראת בן יהודה: "בתיה ועדה לבית פישמן, בעומדן על יד הכותל המערבי, בירושלים, ברביעי בסיון אתתל"ט"[34].
בן יהודה מפסיק את השימוש בשיטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דווקא בן יהודה, שהנהיג את שיטת מנייה זו בשימושי חול, היה גם זה שביטל שיטה זו, זאת בעקבות הצהרת בלפור[35]. בן יהודה אף החל מכאן ואילך למנות את השנים להצהרה זו, וכך עשו גם בני משפחתו אחריו בשערי הכרכים של מילון בן יהודה ויתר כתביו. כמו באימוץ המניין לחורבן הבית, גם כאן הלך הרב חיים הירשנזון בעקבות בן יהודה והחל לציין בשער כתביו את המניין להצהרת בלפור, המניין לשלטון הנציב העליון היהודי הרברט סמואל והמניין לקונגרס הציוני הראשון.
המניין לחורבן הבית בסדר התפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד שימושי החול בשיטת מניין זו, שידעו עליות ומורדות, נותרה שיטת המניין לחורבן הבית בסידור התפילה. בנוסח התפילה של חלק מיהודי ספרד ובני עדות המזרח בתשעה באב נהוג לציין בסיום תפילת ערבית, לאחר אמירת הקינות, את מניין השנים לחורבן בית שני בנוסחה זו:
שמעו נא אחינו בית ישראל. כי בעונותינו ועונות אבותינו אנחנו מונים לחרבן בית מקדשנו ולשרפת היכלינו ולגלות שכינת עזנו ולנפילת עטרת ראשנו ולפיזור עם הקדש מירושלים עיר הקדש. אוי לנו על גלות השכינה. אוי לנו על חרבן בית המקדש. אוי לנו על שריפת התורה. אוי לנו על הריגת הצדיקים. אוי לנו על צערו של משיח. היום X לחורבן בית המקדש
— סדר חמש תעניות, תפלת ישרים השלם, הוצאת צאלח ב"ר יעקב מנצור
אצל חלק מיהודי תימן נהוג לציין זאת בנוסח אחר:
שמעו נא אחינו בית ישראל היום X שנים מיום שנחרב בית קדשינו ותפארתנו. נפלה עטרת ראשנו, אוי נא לנו כי חטאנו.
— סדור כנסת הגדולה לתשעה באב, הרב יוסף צוברי
כמו כן, יש מיהודי תימן שאף מציינים את מניין השנים לחורבן בית ראשון, כיוון שמאז החורבן ההוא הם גלו לתימן (ולא עלו חזרה לארץ ישראל בזמן בית המקדש השני). על פי המסורת, חורבן בית ראשון התרחש באותו תאריך עברי של חורבן בית שני, ט' באב:
כי בעוונותינו ובעוונות אבותינו, אנו מונים לחרבן בית אלהינו ולפיזור עם ה' אלה מעל אדמת קדשנו, היום לחרבן בית שני אשר בנה עזרא אדוננו X שני יגונותינו. ולחרבן בית ראשון ולפיזור אנשי גלותנו, אנחנו גולי תימן בארצות מונינו, היום X שנים על רוב עוונותינו. על זאת נשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו ולא נשכח מקדש תפארתנו
מנהג זה מוזכר כבר על ידי אשתורי הפרחי בתחילת המאה ה-14:”וכן אנו רגילים בארץ כנען להזכיר בקהל חשבונו כל ליל תשעה באב מפני עגמת נפש” (כפתור ופרח פרק נ"א)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- א"ר מלאכי, "כך וכך שנים לחרות יהודה", בתוך: אריה סטריקובסקי (עורך), דף לתרבות יהודית, גיליון 277, משרד החינוך - האגף לתרבות תורנית, תמוז ה'תשס"ח.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרב מאזוז מחשב: כמה שנים עברו מהחורבן?, באתר בחדרי חרדים
- ^ מופיעה כבר בסדר עולם זוטא (תחילת המאה ה-9) ובסדר תנאים ואמוראים (סוף המאה ה-9)
- ^ הרב יהונתן אייבשיץ, תומים, סימן ס"ז, סעיף קטן ג'. ראיה לזאת עולה מכך שבכל המסמכים מהגניזה היא מופיעה לצד המניין לבריאת העולם ולא שימשה מעולם כמניין עצמאי.
- ^ המאור הגדול, מסכת עבודה זרה דף ט' עמוד ב'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק י"א, הלכה ט"ז. משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק י', הלכה ד'.
- ^ ראו למשל לוח לשנת ד'תתקצ"ד
- ^ צילום כתב היד באתר הספרייה הלאומית. פורסם על ידי יהודה רצהבי בסיני, כרך קי"ט, עמוד ק"א.
- ^ יעקב בן ראובן, ספר העושר.
- ^ ספר יחזקאל, פרק א', פסוק ב'.
- ^ יהודית אולשובי-שלנגר, הכתובות הקראיות מן הגניזה מקורה של המסורת המשפטית הקראית, כתב העת ״תעודה״, כרך ט"ו, עמוד 135.
- ^ חגי משגב, הערות לתעודה מבית־עמר, קתדרה, חוברת 148, עמודים 179-184.
- ^ קטע כתובה מתנס (en:Tinnis)
- ^ נוסח כתובה מחלב
- ^ atti del iv congresso internazionale degli orientalisti, עמודים 271—319. Die alten jüdischen Katakombeninschristen in Süditalien.
- ^ אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני - מנין לשנות חורבן בית המקדש
- ^ מרדכי מרגליות, תעודה חדשה על צום הרעש, תרביץ, כרך כ"ט, חוברת ד', עמוד 340.
- ^ מגילת אחימעץ
- ^ בכתובה דאירכסא לאשת רבנו גרשום התאריך הוא ט"ז בשבט 4,773 לבריאת עולם "למניין שאנו רגילים למנות" (כרם חמד ח' עמוד 106)
- ^ יוסף אבן אביתור, 932 שנים (ד'תשס"א - 1001), מוקלד באתר המילון ההיסטורי ללשון העברית. פזמון "כלימתי אשננה": העתקות משנים 932 (כנ"ל), 953 (ד'תשפ"ב - 1022), 954 (ד'תשפ"ג - 1023).
- ^ חדותא בירבי אברהם, איה חסדיך הראשונים, 765 שנים (ד'תקצ"ד - 834).
- ^ פייטן אלמוני, זרונו מלכי ארצות, 916 שנה (ד'תשמ"ה - 985).
- ^ שבתי דונולו בהקדמתו לספר חכמוני מציין את השנים ד'תרפ"ה (כאן) וד'תשמ"ב (כאן) בלי אזכור לחורבן
- ^ קלמן כהנא, לחשבון שנת השמיטה, בתוך 'שנת השבע', עמוד 130.
- ^ בכמה קהילות ביוון כתבו את שני המניינים יחד עד חיסולן בשואה (אוסף כתובות באתר הספרייה הלאומית)
- ^ צילום הספר באתר הספרייה הלאומית
- ^ שער הגיליון השני באתר היברובוקס
- ^ שער הספר באתר היברובוקס
- ^ צילום הספר באתר הספרייה הלאומית
- ^ הספרייה הבודליינית MS. Huntington 563
- ^ דף רמ"ג
- ^ "מנהג של שטות", המליץ, שנה ל"ג, גיליון 114 (כ"א בסיוון ה'תרנ"ג).
- ^ צילום הגיליון הראשון באתר הספרייה הלאומית
- ^ צילום הגיליון הווילנאי הראשון באתר הספרייה הלאומית
- ^ התמונה באתר ביתמונה
- ^ שלה הקדיש ארבעה מאמרים בשם "המאורע המדיני הגדול" שהתפרסמו ב"התורן", שנה ד, גיליונות לה-לח.
