שלושים הטיראנים
שלושים הטיראנים (ביוונית: οἱ Τριάκοντα Τύραννοι, "הוי טריאקונטה טיראנוי") הוא השם שניתן לקבוצה בת שלושים איש, נציגי הסיעה האוליגרכית באתונה, ששלטה בעיר אחרי הכישלון במלחמה הפלופונסית והפלת המשטר הדמוקרטי (404 לפנה"ס). השם שניתן למשטר זה מייצג את אופיו השרירותי והאכזרי.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי אריסטו, הנואם האתונאי בן הזמן פוליקרטס יחס למדינאי האתונאי תרסיבולוס (שהוביל את הפיכת הנגד לשלושים), את טביעת המונח ״שלושים הטיראנים״.[1] ההיסטוריון קסנופון (אף הוא אתונאי ואף הוא בן הזמן) הגדיר את שלטון השלושים כעריצות (טיראניה).[2] אפלטון, עד נוסף לשלטון זה, יחס אותו לא לשלושים אלא ל-51 איש: האחד-עשׂר שהיו אחראים על מעצרים והוצאות להורג באתונא, עשׂרה אחראים על פיראוס, ובנוסף לאלה השלושים.[3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המפלה האתונאית הגדולה בסיציליה (413 לפנ׳), נפתח השלב האחרון של המלחמה הפלופונסית, שהתאפיין בערעור מן היסוד של השליטה האתונאית בים האגאי, ואתו ערעור של הביטחון העצמי במערכת הפוליטית. בשנת 411 נערכה באתונא הפיכה אוליגרכית, שלא האריכה ימים, אך בשׂרה את הבאות. שלב זה במלחמה, ואתו המלחמה כולה, הסתיים לאחר המפלה האתונאית באייגוספוטמוי (405 לפנ׳) ואבדן צי המלחמה האתונאי. בשנה שלאחר מכן הכתיבה ספרטה את תנאי השלום, וביניהם חזרה של גולים אתונאים אוליגרכים לעירם. החוגים הללו, שנודעו באהדתם לספרטה, נעזרו בתמיכתו הפעילה של המצביא הספרטני ליסנדרוס ושל הכוח הצבאי שעמדו לרשותו, כדי לכונן באתונה משטר חדש, ששאב השראה מסוימת מהמודל הספרטני.[4] משטר זה הוא שזכה לכינוי ״30 הטיראנים״.
מבנה המשטר ופעולותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושים הטיראנים ביטלו במידה רבה את זכויות אזרחי אתונה והטילו עליהם הגבלות. זכות ההצבעה הוגבלה לעשירים בלבד, והוגבלה הזכות לשמש בתפקידים משפטיים. צומצם מספר האתונאים שהורשו לשאת נשק, ומספרם של אלה שהיו זכאים למשפט באמצעות חבר מושבעים.
בין המעורבים בהפיכה וממובילי המשטר החדש היו המנהיג האתונאי תראמנס ושניים מבני דודיו של אפלטון, כארמידס וקריטיאס.
שלושים הטיראנים החלו בטיהור מנהיגיה החשובים של המפלגה הדמוקרטית שלקחו חלק במלחמה נגד ספרטה. על מאות אנשים נגזר לשתות את סם המוות, ואלפים נוספים הוגלו מאתונה. אחד האנשים שהצליח להימלט מן הרודנים היה ליסיאס, ששמו מופיע בספרו של אפלטון "הרפובליקה". בנאום הסנגוריה שנשא במשפטו סיפר סוקרטס כי שלושים הטיראנים ציוו עליו ועל ארבעה אנשים נוספים להביא בפניהם אדם שנידון למיתה. סוקרטס סירב לציית לפקודה זו על אף שידע כי בכך הוא מסכן את חייו.
תראמנס, שבתחילה תמך בקריטיאס, מחה נגד ההוצאות להורג אך ללא הצלחה. עד מהרה הוא עצמו הפך לנאשם והוכרח לשתות את כוס התרעלה בפקודת קריטיאס.
על אכזריותו של המשטר מעיד אפלטון, שהיה עד למשטר ולמעשיו, ולדבריו אף הוצע לו לקחת בו חלק. אפלטון, שלא נמנה עם אוהדי הדמוקרטיה, ראה בה בכל זאת "משטר עשוי זהב" ביחס לזה של שלושים הטיראנים.[5]
הפיכת הנגד הדמוקרטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-403 לפנה"ס עמד תראסיבולוס, אחד המנהיגים הבולטים של הסיעה הדמוקרטית, ששהה באותה עת בתבאי עם גולים דמוקרטים נוספים, בראש קבוצת גולים אתונאים שתקפו את חיל המצב הספרטני באתונה. הוא כבש את פיראוס, עיר הנמל של אתונה, ובקרב שהתפתח נהרג קריטיאס. הדמוקרטיה הושבה על כנה באתונה, אך תראסיבולוס דאג לכך שרוב הרודנים יקבלו מחילה כדי למנוע מעשי נקם ושפך דם, ובשל כך זכה לתודתם של בני עירו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלושים הטיראנים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אתונה (יוון), היסטוריה, שלושים טירנים, 403–404 לפני הספירה, דף שער בספרייה הלאומית- שלושים הטיראנים, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד, אפרים. 2003. הדמוקרטיה הקלאסית: התהוותה, תפקודה, עקרונותיה ותלאותיה באתונה. ירושלם: מאגנס.
Krentz Peter. 1982. The Thirty at Athens. Ithaca N.Y: Cornell University Press.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רטוריקה, 1401a
- ^ הלניקה, 2.4.1. ראו גם דיודורוס 14.3.7.
- ^ אפלטון, אגרת 7, 7.324c.
- ^ דוד, 2003, 240-243. דוד מתייחס גם למחלוקת המחקרית, עד כמה היה כאן ניסיון של ממש לחקות את צורת המשטר הספרטנית, ועד כמה מדובר במהלך שטחי בעל ערך תעמולתי גרידא.
- ^ אפלטון, אגרת 7, 324d. ראו גם דוד 2003, 251-252.
