טוני ריצ'רדסון
ססיל אנטוניו "טוני" ריצ'רדסון (באנגלית: Cecil Antonio "Tony" Richardson; 5 ביוני 1928 – 14 בנובמבר 1991) היה במאי תיאטרון וקולנוע ומפיק בריטי. זכה בפרס האוסקר על הבימוי של הסרט "טום ג'ונס". היה נשוי לשחקנית ונסה רדגרייב ואביהן של השחקניות נטשה וג'ואלי ריצ'רדסון. ב-1991 נפטר מאיידס בגיל 63.
 | |
| לידה |
5 ביוני 1928 שיפלי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
14 בנובמבר 1991 (בגיל 63) לוס אנג'לס, ארצות הברית |
| שם לידה |
Cecil Antonio Richardson |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1952 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
ונסה רדגרייב (29 באפריל 1962–1967) |
| צאצאים |
נטשה ריצ'רדסון, ג'ואלי ריצ'רדסון, Katharine Richardson |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהריצ'רדסון נולד בעיר שיפלי שביורקשייר בנם של אלזי אוונס וקלרנס אלברט ריצ'רדסון. הוא למד ב"אשוויל קולג'" בעיר הרוגייט וב"וודהם קולג'" שבאוניברסיטת אוקספורד. באופן חסר תקדים נבחר לנשיא אגודת הדרמה של אוניברסיטת אוקספורד (Oxford University Dramatic Society) וגם של מועדון התיאטרון הניסויי (Experimental Theatre Club). כמו כן היה מבקר התיאטרון של מגזין האוניברסיטה[1].
קריירה
עריכהעבודת הבימוי הראשונה שלו הייתה ב-1955 כשביים לטלוויזיה את המחזה "The Apollo of Bellac" מאת המחזאי הצרפתי ז'אן ז'ירודו, עם דנהולם אליוט ונטשה פרי בתפקידים הראשיים. באותו זמן החל להיות פעיל בתנועת "Free Cinema" וביים את הסרט הדוקומנטרי "Momma Don't Allow".
בהיותו חלק מהגל החדש הבריטי הקים יחד עם חבריו ג'ורג' גטשס (Goetschius) וג'ורג' דיוויין את להקת התיאטרון "English Stage Company". הוא ביים את המחזה "הבט אחורה בזעם" של ג'ון אוסבורן בתיאטרון רויאל קורט, ובמקביל מחזה שייקספירי בסטרטפורד-אפון-אייבון. ב-1957 ביים את המחזה הבא של אוסבורן "הבדרן" עם לורנס אוליבייה בתפקיד הראשי כארצ'י רייס, שוב בתיאטרון הרויאל קורט.
ב-1959 ייסד יחד עם ג'ון אוסבורן והמפיק הארי זלצמן את חברת הסרטים "Woodfall Film Productions". סרט הבכורה שהופק בחברה היה הגרסה הקולנועית ל"הבט אחורה בזעם", הסרט העלילתי הראשון שביים ריצ'רדסון. לאחר זאת הפיק ב-1960 את הסרט מוצאי שבת ובוקר יום א' עם אלברט פיני בתפקיד הראשי.
ב-1964 זכה ריצ'רדסון בשני פרסי אוסקר על הסרט טום ג'ונס, פרס הסרט הטוב ביותר ופרס הבמאי הטוב ביותר. בעקבות הזכייה החל לעבוד עם שחקנים ידועי שם כגון ג'ון גילגוד, רוד סטייגר ורוברט מורס ששיחקו בסרטו הבא "אמריקה לאן". הסרט צולם באולפנים בהוליווד. בביוגרפיה שלו הודה ריצ'רדסון שלא היה שותף להערצה הכללית להסקל וקסלר שהיה הצלם והמפיק של "אמריקה לאן".
בין השחקנים שכיכבו בסרטיו היו ז'אן מורו, אורסון ולס, טרוור הווארד, דייוויד המינגס, ניקול ויליאמסון, מריאן פייתפול, ריצ'רד ברטון, אנתוני הופקינס, מיק ג'אגר, קתרין הפבורן, פול סקופילד וג'ודי דנץ'. בין המוזיקאים שאיתם עבד היו אנטואן דוהמל, ג'ון אדיסון ושל סילברסטיין. הוא עבד עם התסריטאים ז'אן ז'נה, כריסטופר אישרווד, מרגריט דיראס, אדוארד בונד ואדוארד אלבי. דרכיהם של ריצ'רדסון ואוסבורן נפרדו ב-1968 עם צילומי הסרט "הסתערות חיל הפרשים". אוסבורן לא רצה לעבור את התהליך המייגע של שכתוב התסריט. לריצ'רדסון הייתה גרסה אחרת לאירועים, בביוגרפיה שלו כתב שאוסבורן כעס על כך שתפקיד קטן בסרט שהיה אמור לשחק ניתן ללורנס הארווי. נקמתו של אוסבורן הייתה ביצירת דמות בשם ריצ'רדסון במחזה "מלון באמסטרדם", דמות של אדם שתלטן ושחצן שכולם שונאים.
מבחינה סגנונית יצירתו של ריצ'רדסון הייתה מגוונת מאוד. הסרט "מדמואזל" צולם בצרפת הכפרית בסגנון הסרט האפל. הסרט "הסתערות חיל הפרשים" היה בסגנון אפי בחלקו וחלקו באנימציה. את סגנון הסרט "נד קלי" אפשר לכנות מערבון-אוסטרלי. הסרטים "צחוק באפלה" ו"איזון עדין" היו בסגנון דרמה-פסיכולוגית, וב"ג'וזף אנדרוז" הוא חזר לסגנון שהשתמש בו ב"טום ג'ונס".
ב-1974 נסע ללוס אנג'לס לעבוד עם סם שפרד על תסריט, והשתקע שם. מאוחר יותר באותה שנה החל לעבוד על הסרט "מהגוני" בכיכובה של דיאנה רוס, אך ברי גורדי שעמד בראש חברת מוטאון פיטר אותו זמן קצר לאחר תחילת ההפקה, וביים את הסרט בעצמו.
ריצ'רדסון הספיק ליצור עוד ארבעה סרטים לפני מותו. האחרון שבהם "שמים כחולים" יצא אחרי מותו, השחקנית ג'סיקה לאנג זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה בסרט.
חיים אישיים
עריכהריצ'רדסון היה נשוי לשחקנית ונסה רדגרייב משנת 1962 ועד לגירושיהם ב-1967. לזוג היו שתי בנות השחקניות נטשה ריצ'רדסון וג'ואלי ריצ'רדסון. הוא עזב את רדגרייב עבור השחקנית הצרפתייה ז'אן מורו אבל השניים לא נישאו. ב-1972 היה לו רומן עם גריזלדה גרימונד, בתה של הפוליטיקאית ג'ו גרימונד. בינואר 1973 נולדה בתם קתרין גרימונד.
ריצ'רדסון היה ביסקסואל אך הודה בכך בפומבי רק אחרי שחלה באיידס. הוא נפטר מסיבוכים של מחלת האיידס ב-1991[2].
פילמוגרפיה
עריכה- (1955) Momma Don't Allow
- הבט אחורה בזעם (1959) Look Back In Anger
- הבדרן (1960) The Entertainer
- (1961) Sanctuary
- קורטוב של דבש (1961) A Taste Of Honey
- בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים (1962) The Loneliness Of The Long Distance Runner
- טום ג'ונס (1963) Tom Jones
- אמריקה לאן? (1965) The Loved One
- מדמואזל (1966) Mademoiselle
- הסתערות חיל הפרשים (1968) Charge Of The Light Brigade
- צחוק באפלה (1969) Laughter in the Dark
- המלט (1969) Hamlet
- נד קלי (1970) Ned Kelly
- איזון עדין (1976) A Delicate Balance
- ג'וזף אנדרוז (1977) Joseph Andrews
- הגבול (1982) The Border
- מלון ניו המפשייר (1984) The Hotel New Hampshire
- נשים וגברים סיפורי פיתוי (1990) Women & Men, Stories Of Seduction
- שמיים כחולים (1994) Blue Sky
לקריאה נוספת
עריכה- Heilpern, John (2006). John Osborne: A Patriot for Us. London: Chatto & Windus. ISBN 978-0-7011-6780-6.
- Richardson, Tony (1993). Long Distance Runner - A memoir. London: Faber & Faber. ISBN 0-571-16852-3.
קישורים חיצוניים
עריכה
טוני ריצ'רדסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
טוני ריצ'רדסון, באתר AllMovie (באנגלית)
טוני ריצ'רדסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
טוני ריצ'רדסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- ביוגרפיה באתר BFI
- זאב רב-נוף, ביקור חוזר בארצו של טום ג'ונס, דבר, 30 באוקטובר 1977
- טוני ריצ'רדסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- טוני ריצ'רדסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Richardson, p.45
- ^ הביוגרפיה של טוני ריצ'רדסון באתר BFI.
| הקודם: 1962: דייוויד לין (לורנס איש ערב) |
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע 1963: טוני ריצ'רדסון (טום ג'ונס) |
הבא: 1964: ג'ורג' קיוקור (גבירתי הנאווה) |