יוהאן כריסטוף פרידריך באך
 | |
| לידה |
21 ביוני 1732 לייפציג, נסיכות הבוחר מסקסוניה  |
|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1795 (בגיל 62) ביקבורג, האימפריה הרומית הקדושה |
| מקום קבורה |
ביקבורג |
| מוקד פעילות |
נסיכות הבוחר מסקסוניה |
| תקופת הפעילות |
מ-1760 |
| מקום לימודים |
בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| בן או בת זוג |
Lucia Elisabeth Münchhausen |
| צאצאים |
וילהלם פרידריך באך |
| אתר רשמי | |
  | |
יוהאן כריסטוף פרידריך באך (49)[1] (בגרמנית: Johann Christoph Friedrich Bach; 21 ביוני 1732 – 26 בינואר 1795), מוזיקאי ומלחין, בן למשפחת באך. הוא היה ילדם התשיעי של יוהאן סבסטיאן באך ואנה מגדלנה באך מכונה לפעמים הבאך של ביקבורג.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוהאן כריסטוף פרידריך באך נולד בלייפציג, למלחין יוהאן סבסטיאן באך ואשתו השנייה אנה מגדלנה באך. כאחיו, הוא המשיך בלימודיו בבית הספר של כנסיית תומאס בעיר לייפציג וקיבל שיעורי מוזיקה אצל אביו, יחד עם קרוב משפחתו יוהאן אליאס באך. על פי כמה חוקרים הוא החל בלימודי משפטים באוניברסיטה של העיר בהגיעו לגיל 17, אך נאלץ להפסיקם בשל מחלתו של אביו. (אין לטענה זו ראיות). בראשית שנת 1750 מינה אותו הרוזן וילהלם פון שאומבורג-ליפה להיות צ'מבליסט בחצרו בעיר ביקבורג. באך התמיד במשרתו זו עד יום מותו.
החצר של ביקבורג, על אף שהייתה קטנה, הייתה בולטת בחיי התרבות שלה. הרוזן וילהלם ירש את הרוזנות הזעירה בשנת 1748, ומאחר שהתפעל מהמוזיקה בחצרו של המלך פרידריך השני בפוטסדאם ניסה לחקות אותה בחצרו.
בחצר פעלו אז שני מוזיקאים איטלקים: אנג'לו קולונה שימש בתפקיד קונצרטמייסטר, וג'ובאני בטיסטה סריני היה מלחין ומנצח. באך עצמו היה, בתחילת דרכו, הנגן היחיד בתזמורת. תזמורת החצר שעשעה את באי החצר בקונצרטים פעמיים בשבוע, בדרך כלל בשעות אחר הצהריים המאוחרות. המוזיקה הייתה בעיקר קולית, ולשם כך שכרה התזמורת את הזמרת לוציה אליזבט מינכהאוזן - בתו של מוזיקאי החצר אנדראס לודולף מינכהאוזן, ולימים - אשתו של באך. תקופה זו בביקבורג העניקה לבאך מעט הזדמנויות לפיתוח סגנונו העצמאי, אך משני מוזיקאים אלה למד באך להכיר את סגנון האופרות האיטלקיות והקנטטות האיטלקיות. מכל מקום, לא נותרו יצירות שלו המתוארכות לתקופה זו.
בשנת 1756, עם פרוץ מלחמת שבע השנים עזבו סריני וקולונה את החצר, ובאך קיבל עליו את ניהול התזמורת. בנוסף על עבודת הניצוח וארגון הקונצרטים, היה עליו לדאוג לרכוש או לחבר מוזיקה חדשה. הרוזן גם עודד אותו ליצור קשר עם מוזיקאים בחצרות אחרות. לרוזן הייתה שאיפה לעדכן את ספרית המוזיקה בחצרו בהתפתחויות העדכניות ביותר בטעם המוזיקלי של התקופה. בשל אירועי המלחמה התנהלה הפעילות בחצר באיטיות, ועל כן רק בשנת 1759 קודם באך רשמית לדרגת קונצרטמייסטר בחצר, ומשכורתו הוכפלה (מ-200 ל-400 תאלרים) אשתו המשיכה לקבל משכורת של 100 פלורינים על הופעותיה כזמרת.
עם תום המלחמה התעוררה הפעילות המוזיקלית בחצר מחדש. קונצרטים הושמעו פעמיים בשבוע, והרפטואר שלהם כלל בעיקר מוזיקה איטלקית (של מלחינים כמו טרטיני, ג'ומלי ופרגולזי, אך גם של מלחינים גרמנים כשטאמיץ, היידן, וגלוק. נראה שהמוזיקה של באך עצמו התקבלה בחצר באדישות, ולא זכתה להערכה שבאך חשב שהייתה ראויה לו. בשנת 1767 נפטר המלחין גאורג פיליפ טלמן, ובעקבות מותו עשה באך את הניסיון היחיד המתועד בקריירה שלו, לשפר את מעמדו, כאשר הגיש את מועמדותו להחליף את טלמן בהמבורג. הוא נכשל בניסיונו זה, ואחיו למחצה קרל פיליפ עמנואל באך (46) נבחר לתפקיד. לזכותם של האחים ניתן לומר שאירוע זה לא העיב על המשך יחסיהם ההדוקים.
התקופה שלאחר מכן הייתה תקופה פורייה ביותר עבור באך. בנוסף למספר רב של יצירות קמריות, הוא חיבר ב-1769 את האורטוריה הראשונה שלו ("עולי הרגל של קלווארי" למילים של יוסטוס פרידריך וילהלם זכריה). באותה תקופה - לפני שנת 1770 חיבר גם עשר מתוך עשרים הסימפוניות שלו. (עשר נוספות הוא חיבר בין 1792–1794).
בשנת 1771 מונה המשורר והפילוסוף יוהאן גוטפריד הרדר למשרת כומר בחצר ביקבורג, וכך החלה תקופה של שיתוף פעולה פורה בינו ובין באך. בין יצירותיהם המשותפות - האורטוריות "ילדותו של ישו" ו"עלייתו של לאזארוס", (1773) וכן כמה קנטטות ויצירות דרמטיות כמו "ברוטוס" ו"פילוקטטס" (שתיהן ב-1774). תקופה זו הסתיימה עבור באך עם עזיבתו של הרדר לויימאר ב־1776.
בשנת 1776 נפטרה הרוזנת מריה ברברה, ושנה לאחריה הרוזן וילהלם. באך חיפש כיוונים חדשים לפעילות. בנוסף על כך, הגיע בנו הבכור וילהלם לגיל 18. באך סבר שבנו, שגילה התקדמות ניכרת בדרכו המוזיקלית, נזקק לגרויים של סביבה חדשה. הזמן התאים לצאת לחופשה. באפריל 1778 יצאו האב והבן עם לבקר את אֵחיו של האב. הם נסעו להמבורג לבקר את קרל פיליפ עמנואל ומשם נסעו ללונדון, לבקר את אחיו הצעיר יוהאן כריסטיאן באך. ללונדון הם הגיעו בשיא עונת המוזיקה. בקונצרטים שארגן יוהאן כריסטיאן (50) הפך באך למעריץ של המוזיקה של מוצרט, יצירות שהשפיעו מאוד על המשך יצירתו. בלונדון רכש באך לעצמו פסנתר, והרבה מוזיקה חדשה. לאחר מספר שבועות שב באך לביקבורג כשהוא משאיר את בנו בלונדון, תחת חסות אחיו.
לאחר שובו מאנגליה המשיך באך לנהל את תזמורת ביקבורג והביא אותה למעמד בכיר בעולם המוזיקה של התקופה, עד כי בשנת 1782 מנה אותה המוזיקולוג פורקל במקום הרביעי בין התזמורות בגרמניה. בתקופה זו עבר המוקד של עיסוקו המוזיקלי לפסנתר, והוא הרבה לנגן על הפסנתר האנגלי שהביא עמו מלונדון.
בשנת 1787 נפטר הרוזן פיליפ ארנסט, והרוזנת יוליאנה קיבלה את תפקיד העוצרת. היא הייתה חובבת מוזיקה, והעניקה לבאך תמיכה נוספת. היא קיבלה אצלו שיעורי פסנתר יומיים, ושרה באורטוריות. שנתיים אלו 1787–1788 היו שוב שנים פוריות עבור באך. הוא פרסם מוזיקה קלה בארבעה כרכים שנקראו "מוזיקה לשעות הפנאי". בהשראת עמיתו, (שירש אחר כך את תפקידו) פרנץ כריסטוף נויבאואר הוא חיבר תוך פחות משלוש שנים עשר סימפוניות ושני קונצ'רטי לפסנתר - יצירות הזוכות גם בימינו לביצועים חוזרים ונשנים.
יוהאן כריסטוף פרידריך באך נפטר ב-26 בינואר 1795. אלמנתו נפטרה ונקברה לצידו בשנת 1803.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 בינואר 1755 נשא באך לאישה את זמרת החצר לוציה אליזבט מינכהאוזן. לזוג נולדו 9 ילדים. הרוזן עצמו שימש כסנדק לבנו הבכור וילהלם פרידריך ארנסט באך (84). בן זה למד מוזיקה אצל קרל פיליפ עמנואל באך ואחר כך אצל יוהאן כריסטיאן באך (46) והיה מוזיקאי בעצמו - הצאצא האחרון של יוהאן סבסטיאן באך שהיה מוזיקאי.
ילדיו:
- אנה פיליפינה פרידריקה באך (הוטבלה ב-ביקבורג ב-7 באוקטובר 1755, נפטרה בביקבורג ב-23 באוגוסט 1804)
- וילהלם פרידריך ארנסט באך (84) (הוטבל בביקבורג ב-27 במאי 1759, נפטר בברלין ב-25 בדצמבר 1845)
- לודולף אנטון באך (הוטבל בביקבורג ב-23 באוגוסט 1761, נקבר בביקבורג ב-16 באוגוסט 1763)
- כריסטיאנה לואיזה באך (הוטבלה בביקבורג ב-26 בספטמבר 1762, נפטרה בביקבורג ב-7 באוקטובר 1852)
- קרולינה וילהלמינה באך (הוטבלה בביקבורג ב-3 בפברואר 1756, נפטרה לפני 1852).
- אלאונורה שרלוטה ארנסטינה באך (הוטבלה בביקבורג ב-6 במאי 1767, נקברה בביקבורג ב-5 בינואר 1779)
- פרידריך אוגוסט באך (הוטבל בביקבורג ב-27 בינואר 1769, נקבר בביקבורג ב-23 במאי 1772)
- לודולף עמנואל באך (הוטבל בביקבורג ב-3 בפברואר 1771, נקבר בביקבורג ב-2 בינואר 1773)
- דורותיאה שרלוטה מגדלנה באך (נולדה בביקבורג ב-12 בספטמבר 1772, נפטרה בביקבורג ב-21 בנובמבר 1793)
המוזיקה שלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר הגיע יוהאן כריסטוף פרידריך באך לביקבורג, הוא היה חניך המוזיקה הקונטרפונקטית של אביו, עם הרצינות שאפיינה את המוזיקה של צפון גרמניה בכלל. בביקבורג הוא פגש אווירה של מוזיקה איטלקית, עשירה במלודיות ליריות, ומקצבים הרמוניים איטיים. אין זה פלא אם כן שהמוזיקה המוקדמת שלו היא שילוב של הסגנונות, או זיגזג ביניהם. לקראת סוף הקריירה שלו הפך סגנונו לקלאסי יותר, לא מעט בשל השפעת אחיו הצעיר יוהאן כריסטיאן. כך, למשל, עם שובו מלונדון הפיק באך בחצר את האופרות "הבריחה מן ההרמון" של מוצארט, ואת "איפיגניה בטאוריס" של גלוק.
כך תוארה המוזיקה שלו:
הוא היה מלחין חרוץ... עבודותיו עומדות ברמה הראויה לבן המשפחה..
— האנציקלופדיה בריטניקה, מהדורת 1911
הוא היה וירטואוז יוצא מן הכלל על מקלדת, והותיר אחריו מגוון רחב של יצירות, כולל סונטות לכלי מקלדת, אורטוריות, יצירות ליטורגיות, מוטטים, אופרות ושירים. וכן עשרים סימפוניות, שהמאוחרות בהן מושפעות כבר מיצירותיהם של היידן ומוצרט. מוזיקולוגים מעריכים את המוזיקה שלו כ"קלת משקל" ו"שטחית" "לא חדשנית", וכמי שלא הצליח להתחמק "מן היובש של יצרן סדרתי", שרבים כמותו מילאו את הדרישה למוזיקה בתקופתו. עם זאת הוערכה היכולת הדרמטית שגילה ביצירות הקוליות שחיבר בשיתוף עם הרדר[2].
חלק ניכר מעבודותיו אבד במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר חרב בנין מכון המחקר הממלכתי למוזיקה בברלין. במכון זה הופקדו כתבי היד של יצירותיו מאז 1917.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוהאן כריסטוף פרידריך באך- אתר האינטרנט הרשמי של יוהאן כריסטוף פרידריך באך
יוהאן כריסטוף פרידריך באך, באתר ספוטיפיי
יוהאן כריסטוף פרידריך באך, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוהאן כריסטוף פרידריך באך, באתר Discogs (באנגלית)- יוהאן כריסטוף פרידריך באך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- יוהאן כריסטוף פרידריך באך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מספר זה, והמספרים המלווים שמות נוספים של בני המשפחה הם מספרם הסידורי על פי ספר היוחסין שחיבר יוהאן סבסטיאן באך. מספרים אלה מקובלים במחקר על מנת להבחין בין בני המשפחה.
- ^ חוות הדעת הזו היא של Eugene Helm, בפרק על יוהאן כריסטוף פרידריך באך בספרו של Christoph Wolff