Received Pronunciation
Received Pronunciation (באנגלית: ההגייה המקובלת) הוא מבטא של השפה האנגלית המקובל בעיקר בבריטניה והנחשב שם למבטא היוקרתי ביותר, ובעיני רבים גם הנכון ביותר, להגיית השפה. אף על פי שלפי ההערכה רק כ-2% מכלל תושבי הממלכה המאוחדת מדברים אנגלית במבטא זה[1], הוא עדיין משמש כדרך ההגייה הסטנדרטית ברוב הספרות העוסקת בפונולוגיה של השפה האנגלית ובמילונים. בנוסף, זהו המבטא המונחל פעמים רבות ללומדי השפה האנגלית.
ההגייה המקובלת אינה ניב (דיאלקט) בעל אוצר מילים ומאפיינים דקדוקיים משלו. אלו שזה מבטאם דוברים בדרך כלל "אנגלית תקנית" (Standard English), אם כי ההפך אינו מחויב המציאות. דוברי אנגלית תקנית רבים, בבריטניה ומחוצה לה, אינם הוגים כך.
הביטוי "ההגייה המקובלת" נטבע לראשונה על ידי הנרי וילד (Wyld) בשנת 1914, בספרו "תקציר תולדות השפה האנגלית"; משמעות המילה "Received" בהקשר זה היא "מקובל" או "מאושר"[2].
ההגייה זכתה לכינויים שונים. המבטא כונה "האנגלית של המלך" או "האנגלית של המלכה" (Queen's English או King's English) מאחר שהיה או נתפש כמבטא בו דוברים המלך והאצולה. המלכה אליזבת השנייה אכן הייתה דוברת במבטא זה, בצורה שמרנית ומיושנת. עוד מכונה המבטא בכינוי "אנגלית של ה-BBC" (BBC English), מאחר שבעבר עשתה בו התחנה שימוש, למעט בתקופת מלחמת העולם השנייה עת נעשה השימוש בניבים אזוריים כדי להבדיל את שידורי התחנה מהתעמולה הנאצית. מאז אמצע המאה ה-20 שוב אין קרייני התחנה מחויבים לעשות בו שימוש, אם כי חלקם מקפידים עליו או על מאפיינים מסוימים שלו. בנוסף כונה המבטא בשם "אנגלית של (אוניברסיטת) אוקספורד" (Oxford English) בה היה מקובל. האוניברסיטה זכתה ליוקרה בענייני לשון בעיקר בזכות מילוני אוקספורד שפרסמה, והגרסה המורחבת של מילון זה כוללת הנחיות הגייה בהגייה המקובלת עד היום. מסיבות אלה הפך המבטא ליוקרתי ביותר בבריטניה, והשימוש בו מעיד רבות על הרקע והייחוס החברתי של בעליו או על השכלתו או על יומרותיו החברתיות. באנגליה, המילה Posh, "מהודר", משמשת ככינוי סלנג למבטא זה - Posh Accent.
נהוג לחלק את המבטא לשלושה סטנדרטים משניים: "שמרני", המאפיין אוכלוסייה מבוגרת, "כללי", הנחשב לנייטרלי מבחינת גיל, משלח יד או רקע חברתי, ו"מתקדם", המאפיין אוכלוסייה צעירה.
למרות סברה מקובלת כי מוצאו של מבטא זה במבטאים הדרומיים באנגליה, למעשה הוא קרוב במיוחד למבטאים המדוברים בדרום-מזרח המידלנדס. הגירה מאזורים אלה ללונדון במאה ה-14 ובמאה ה-15 הביאה להתגבשותו בדרום המדינה, תוך שהוא משלב גם יסודות ממבטאים דרומיים. בתחילה נחשב למבטא מקובל בדרום המדינה אשר לא הסגיר את מוצאו של הדובר בו, ותו לאו. מאוחר יותר התבסס ההיגוי על זה שהיה מקובל בחצר המלכות, ואט אט החל לצבור יוקרה. רק בשלב מאוחר יחסית, בסוף המאה ה-19, הפך השימוש במבטא לסימן היכר מחייב למי שזכה להשכלה ולחינוך הטובים ביותר. החל משנות ה-70 של המאה ה-20 השתנה היחס כלפי השימוש בהגייה, ומספר הדוברים בה החל לרדת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נאום המלכה אליזבת השנייה עקב התפרצות נגיף הקורונה, דוגמה להגייה מקובלת שמרנית