אופטימיות
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
אופטימיות (מלטינית: optimum - הטוב ביותר[1]) היא אמונה שיהיה טוב, שבסופו של דבר העניינים יסתדרו לטובה. יש הסוברים כי מדובר בהשקפת עולם הרואה בעולמנו מקום חיובי במהותו. ההשקפה הנגדית לאופטימיות היא פסימיות. אופטימיסטים מאמינים כי אנשים הם טובים במהותם, ומאורעות בחיים הם מבשרי טוב.
הדוגמה הקלאסית המובאת לעיתים קרובות להבחנה בין השקפה אופטימיסטית לפסימיסטית היא זו של "האם הכוס חצי ריקה או חצי מלאה?" האופטימיסטים יאמרו: "הכוס חצי מלאה", ואילו הפסימיסטים ישיבו: "הכוס חצי ריקה".
הפילוסוף ששמו נקשר להשקפת עולם אופטימיסטית הוא גוטפריד לייבניץ, אשר טען בספרו Theodicee כי אנו חיים בטוב מכל העולמות האפשריים. כמאמין אדוק ייחס לייבניץ לאלוהים יכולת אינסופית (כל-יכולת: Omnipotence), ידע אינסופי (Omniscience) וטוב אינסופי (Omnibenevolence).לייבניץ הסיק מתכונות אלו של האלוהים כי יצירתו של האל המושלם חייבת גם כן להיות מושלמת: עולמנו חייב להיות, בהתאם לטבע הבורא "הטוב שבעולמות האפשריים" או העולם האופטימלי:
מתוך שלמותו העליונה של האל מתחייב שבבראו את העולם בחר בתוכנית הטובה ביותר (האופטימאלית) שאפשר…השטח, המקום והזמן ערוכים באופן הטוב ביותר..היצורים יש בהם המידה הגדולה ביותר של יכולת, ידיעה, אושר וטוב שהעולם היה יכול להכיל….העולם כמו שהוא בפועל הוא השלם ביותר שבאפשר
— עקרוני הטבע והחסד המיוסדים בשכל , 1714 תרגום: יוסף אור
הפילוסוף הצרפתי וולטר לעג להשקפה זו בספרו קנדיד. השקפת עולם פסימיסטית מתגלמת למשל בהגותו של ארתור שופנהאואר. שופנהאואר יצא נגד השקפתו של לייבניץ וטען כי אנו חיים ברע מכל העולמות האפשריים.
הפילוסוף האנרכיסט ויליאם גודווין מייצג גרסה חזקה עוד יותר של אופטימיזם מזו של לייבניץ. הוא מייחל ליום שבו החברה האנושית תגיע למצב שבו ביטויי ההיגיון יבואו במקום כל ביטויי האלימות והכוח, הרוח האנושית תכפיף למרותה את החומר, והתבונה האנושית תגלה את סוד חיי הנצח.
קיימת התאמה (קורלציה) חזקה בין אופטימיות אישית לבין הערכה עצמית, רווחה פסיכולוגית ובריאות. הפסיכולוג והסופר מרטין זליגמן אשר חקר בתחום זה, יוצא נגד אנשי אקדמיה על שהם מתמקדים יותר מדי בגורמים לראייה פסימיסטית ולא מקדישים די מזמנם לאופטימיות. הוא מצביע על כך שבשלושת העשורים האחרונים של המאה העשרים פורסמו 46,000 מאמרים פסיכולוגיים על דיכאון בעוד שבאותה עת פורסמו 400 מאמרים בלבד על אושר.
אלה הנוקטים בהשקפת עולם אופטימיסטית כאידאולוגיה עשויים להסביר התרחשויות העומדות בניגוד לתחזיותיהם, בכך שהאופטימיות שלהם באותו מקרה לא הייתה במקומה, אולם יטענו כי אין בכך כדי לערער את השקפתם האופטימית.
מספר מלומדים טענו כי על אף שאופטימיזם ופסימיזם נראים כניגודים, אין הדבר כך במונחים פסיכולוגיים. העובדה כי לאדם יש יותר אופטימיות אין פירושה שהוא פחות פסימי. הגורמים המגבירים את האחד, אינם מפחיתים בהכרח את האחר. במצבים רבים בחיים אנו זקוקים לשתי התכונות במידה שווה. אנטוניו גראמשי, הוגה דעות מדיני ופוליטיקאי איטלקי מתחילת המאה העשרים, קרא "פסימיזם של ההיגיון ואופטימיזם של הרצון". האחד להמריץ לפעולה, האחר כדי לחשל את האמונה ולהמשיך להאמין כי הפעולה תניב שינוי משמעותי אפילו אל מול סיכויים נמוכים. אף הסופר אמיל חביבי ראה אפשרות בשילוב שתי השקפות עולם אלה היוצרות את "האופסימיסט". מונח שהשתרש בשפה העברית.
ביהדות בולטת השקפת העולם האופטימית כבר בספר הספרים. פרק א' בספר בראשית, המספר את מעשה הבריאה, מסיים כל יום בבריאת העולם (להוציא יום שני), במילים "וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב". רבים פרשו אמירה זו בדרך המצביעה על כך כי העולם, כפי שנברא בידי אלוהים, הוא טוב במהותו.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם שורק, מה מקור המושגים אופטימיות ופסימיות?, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- אורן הוברמן, אופטימי? צדקת, באתר כלכליסט, 11 באפריל 2012
- שירלי יובל-יאיר וטל בן שחר, טיפוס אופטימי? אני? אין סיכוי, באתר Xnet
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ד"ר תמר עילם גינדין, בלשנות כלכלית: אופציות אופטימיות לראש השנה, באתר ynet, 10 בספטמבר 2010
- ^ בעניין זה כתב החזון אי"ש: ההבדלים בין [...] אדם שהיה חי במחשבה שיש כאן עולם מלא אפיסה והפסד, וצבא ימים להִוָסֵר תחת השמש בזה שנקרא חיים, ולשוב אל העפר בעניין רע הנקרא מות, ולפתע פתאום נודע לו מכל העושר שיש לו לאדם על פני האדמה כי יש לנפשו שארית נצחית, וכי יש נמצא מופלא מכל הגיון לב, [...] וכי יש כח נבואי, [...] ועוד דברים מאורי אור יקרי ערך אין קץ, היה משתאה ומשתומם נרעש ונפחד על המהפכה הגדולה במחקר העולם בבחינת החיים, ומה חובתו של אדם בעולמו. (קובץ אגרות חלק א', י"ד)
