ארל וורן

ארל וורן
Earl Warren
לידה	19 במרץ 1891; לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	9 ביולי 1974 (בגיל 83); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הלאומי ארלינגטון, ארלינגטון, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי; בית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי; Bakersfield High School ;
	5 באוקטובר 1953 – 23 ביוני 1969; (15 שנים)
נשיא ממנה	דווייט אייזנהאואר
	→ פרד וינסון וורן ברגר ←
	4 בינואר 1943 – 5 באוקטובר 1953; (10 שנים)
סגן מושל קליפורניה	פרדריק האוזר ; גודווין נייט
	→ קלברט אולסון גודווין נייט ←
פרסים והוקרה
	היכל התהילה של קליפורניה (2007); מדליית קלארק קר (1972); מדליית החירות הנשיאותית (16 בינואר 1981); James Cardinal Gibbons Medal ;
חתימה

ארל וורן (באנגלית: Earl Warren;‏ 19 במרץ 1891 – 9 ביולי 1974) היה משפטן ופוליטיקאי אמריקאי. מושל קליפורניה בין 1943 ל-1953, מועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית ב-1948, ונשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית בין 1953 ל-1969. בכהונתו זו בבית המשפט העליון תרם רבות לקידום זכויות האזרח בארצות הברית ועמד בראשות ועדת וורן לחקר רצח קנדי.

וורן נולד בלוס אנג'לס למהגרים מנורווגיה ושוודיה. למד מדעי המדינה באוניברסיטת ברקלי, ושם רכש גם את השכלתו המשפטית. במהלך מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא ארצות הברית ושירת כקצין. לאחר המלחמה החל לעסוק בשירות הציבורי. ב-1925 התמנה לתובע מחוזי של מחוז אלאמידה ורכש מוניטין כמי שמטפל בפושעים ביד קשה. בשנת 1935 נבחר וורן לתפקיד הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים בקליפורניה. ב-1939 התמנה לתובע הכללי של קליפורניה. ב-1942 התמנה למושל המדינה מטעם הרפובליקנים. ב-1946 הוא רשם את עצמו לבחירות המקדימות של המפלגות הגדולות של המדינה וזכה בכולן – כך שבהתמודדותו בבחירות הכלליות לא היו לו מתחרים, והוא נבחר לכהן כמושל תקופה שנייה. ב-1950 נבחר בשלישית והיה האדם היחיד אי פעם שנבחר לשלוש תקופות כהונה רצופות כמושל קליפורניה. כמושל סייע לבסס את השגשוג הכלכלי שהאריך בקליפורניה עוד שני עשורים אחריו, הוא גם ביסס את מערכת החינוך הגבוה במדינה. וורן תמך בכליאת היפנים בארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. היחס שלו כלפי מעורבותו בכליאה שנוי במחלוקת.

בבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948 חבר למועמד לנשיאות תומאס דיואי, והתמודד על משרת סגן הנשיא, אך הנשיא הדמוקרטי הארי טרומן ניצח במפתיע. ב-1953 מינה אותו הנשיא דווייט אייזנהאואר לנשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית. מינוי זה היה כנראה תוצאה של דיל פוליטי שבמסגרתו פעל וורן להצלחת הנשיא בקליפורניה. עד פרישתו ב-1969, עמד וורן מאחורי שורה של פסיקות מהפכניות שלא עמדו בקו אחד עם תדמיתו השמרנית. בערוב ימיו צוטט אייזנהאואר כמי שאומר כי מינוי וורן היה "השטות הגדולה ביותר שעשיתי בימי נשיאותי". ב-1954, זמן קצר מאוד לאחר מינויו של וורן, ובעקבותיו, קבע בית המשפט פה אחד כי הפרדה בין גזעים בבתי ספר אינה חוקתית (פסק דין בראון נגד מועצת החינוך). בכך נקבעה אבן דרך במשפט החוקתי באמריקה, ובתנועה לשוויון בארצות הברית. ההחלטה המהפכנית נכתבה על ידי וורן, ששכנע את חבריו השופטים לתמוך בה.

החלטות דרמטיות נוספות של בית המשפט בראשות וורן הנחשבות לעיתים ל"מהפכניות"^[1], מנעו את הנוהג שלפיו למחוזות בחירה גדולים של שחורים ניתן נציג אחד בלבד בבית הנבחרים, וחייבו את השוטרים להצהיר בפני העצור על זכויותיו על ידי הקראת אזהרת מירנדה (פסק דין מירנדה נגד אריזונה). השינויים שהוביל וורן לא זכו להסכמה לאומית רחבה והיו ממתנגדיו שאף קראו להדחתו. עם זאת, ההיסטוריה שפטה את וורן בצורה שונה לחלוטין והוא נחשב לאחד השופטים החשובים והמשפיעים ביותר בארצות הברית במאה ה-20. ארל וורן עמד בראש ועדת וורן שהסיקה כי מאחורי ההתנקשות בנשיא ג'ון קנדי עמד אך ורק לי הארווי אוסוואלד. קביעה זו שנויה במחלוקת, אך לא הוכח שיש בטענות שכנגד דבר מה ממשי המבדיל אותן מתאוריות הקשר הרגילות הנפוצות בציבור אחרי כל התנקשות פוליטית.

באביב 1969 פרש וורן מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. לאחר מותו הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית ועל שמו נקרא קולג' באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו.

תחילת דרכו ושירותו הצבאי

ארל וורן בעת שירותו כקצין בצבא ארצות הברית ב-1918.

ארל וורן נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה, ב-19 במרץ 1891, בנו של אריק מתיאס וורן, מהגר נורווגי מסטוונגר, האיחוד השוודי-נורווגי, וכריסטין הרנלונד וורן, מהגרת שוודית מהלסינלנד, אשר בנורלנד, שוודיה-נורווגיה. הוא היה הבן השני במשפחתו, אחרי אחותו הבכורה, את'ל. ארל ואחותו גדלו במשפחה שמרנית וצנועה במשאביה הכלכליים שערכיה התמקדו בחשיבות של מוסר עבודה וחינוך מוצלח. משפחתו עברה לבייקרספילד שבקליפורניה זמן קצר לאחר שנולד, שם וורן נכנס לבית הספר שנה אחת מוקדם יותר מרוב הילדים, על פי דרישת אביו. לארל לא ניתן שם אמצעי כמקובל באותה העת, ואביו אמר לו בבגרותו כי "כאשר נולדת, הייתי עני מכדי להעניק לך שם אמצעי"^[2]. למרות שאביו מימן אותו לאורך כל לימודיו במכללה (קולג'), וורן החזיק בעבודה מדי קיץ מגיל תשע. אחת העבודות שלו הייתה בשירות חברת 'סאות'רן פסיפיק', החברה שבה עבד אביו כמכונאי רכבות. שם למד על סמכות מונופולית, שחיתות ודומיננטיות של הפוליטיקה על רובדי החברה באופן שעיצב בהמשך את הקריירה שלו. וורן המשיך ללמוד במכללה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

וורן התעלה אך במעט מעל הממוצע הכיתתי, עם ציונים מוצלחים אך לא מצוינים. בשנה האחרונה ללימודיו במכללה, נכנס וורן לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מאז שהיה ילד, וורן היה נוהג לרכב על אופניו לכיכר בית המשפט העירוני כדי לצפות בהליכים משפטיים. הוא הוקסם מהקלות שבה הציגו עורכי הדין את תיקיהם ומיכולתם לחשב את הליך המשפט בהמשך דרכו. וורן השלים ב-1912 תואר שני וב-1914 השלים דוקטורט במשפטים. ב-14 במאי 1915 התקבל לאגודת עורכי הדין של קליפורניה^[3]. עם סיום הלימודים, וורן קיבל עבודה במחלקת המשפטים של חברת הנפט 'אסוסיאייטיד אויל קומפני'. זמן קצר לאחר מכן הצטרף למשרד עורכי הדין רובינסון ורובינסון.

לאחר שעבד במשרד במשך שנה וחצי, מטרותיו המקוריות לקידום הקריירה המשפטית שלו לפתע לא היו בראש סדר העדיפויות עבורו עם התערבות ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה נגד הקיסרות הגרמנית. וורן ניסה להתגייס לשורות הצבא האמריקאי, אך לא הותר לו עקב העובדה שסבל מטחורים. במקום זאת, לאחר שהתמיד בדרישותיו לקבל משרה מסוימת דרכה יוכל לשרת את ארצו, התמנה לתפקיד האחראי על עשרת האחוזים הראשונים של המגויסים מאוקלנד, קליפורניה. עד מהרה הועלה לדרגת לוטננט ראשון בצבא האמריקאי ונשלח לטקסס כדי להיות מדריך כידונים במחנה ההכשרה המרכזי עבור קצינים, מחנה מקארתור אשר בוייקו^[4]. הוא הגיע אל המחנה יומיים בלבד לפני כניעת גרמניה ב-11 בנובמבר 1918 שהביאה לסיום המלחמה. וורן שוחרר זמן קצר לאחר שהגיע לטקסס, והוא חזר לקליפורניה להתגורר עם אחותו וגיסו. הוא החל בשירות הציבורי עם מינויו לפקיד בוועדת השיפוט של האספה המדינית בקליפורניה ונשאר בשירות הציבורי במשך חמישים השנים הבאות.

פוליטיקאי עולה

מנהיג הרפובליקנים בקליפורניה

בעודו מכהן כתובע המחוזי של מחוז אלמידה, החל וורן להתבלט כמנהיג המפלגה הרפובליקנית במדינתו. במהלך הקמפיין של הרברט הובר לנשיאות ב-1932 שימש מנהל הקמפיין במחוז. לאחר שרוזולט הדמוקרט ניצח בבחירות אלה, הרבה וורן לתקוף את מדיניות הניו דיל שהוביל רוזוולט. ב-1934 מונה וורן ליושב ראש המפלגה הרפובליקנית בקליפורניה והיה מבכירי המתנגדים למועמדותו של הסופר הסוציאליסט אפטון סינקלייר למושל המדינה. ב-1936 הוא ספג ביקורת שלילית רבה כשהוביל לבחירת קבוצה של צירים לא מחויבים לוועידה הרפובליקנית הלאומית לבחירות באותה שנה. המניע העיקרי למאמציו היה התנגדותו להשפעה החזקה של המושל פרנק מריאם ושל המוציא לאור ויליאם רנדולף הרסט. בבחירות לנשיאות בשנת 1936, וורן השתתף בקמפיין של המועמד הרפובליקני, אלף לנדון, שהפסיד לבסוף.

מושל קליפורניה

בטרם התמודד למשרת מושל קליפורניה היה וורן התובע הכללי של קליפורניה במשך 4 שנים, החל מ-1939. במהלך כהונתו זו היו לו חיכוכים עם המושל אולסון. בשנת 1939 תומכיו של וורן החלו להכין את הקרקע להתמודדות שלו בבחירות למושל קליפורניה ב-1942. בתחילה הוא לא רצה להתמודד אך לבסוף באפרילאותה שנה הודיע על ההתמודדות שלו לתפקיד בבחירות אלה. הוא התמודד כמועמד עצמאי, לא כנציג הרפובליקנים או הדמוקרטים ובכך קיווה למשוך מצביעים רבים יותר. הוא גם הצהיר שלמרות שהוא רפובליקני, יתמוך במדיניות של הנשיא רוזוולט יותר מאולסון, המושל המכהן, שהתמודד מולו. דמוקרטים רבים ביקרו אותו על כך שהוא מתחפש לא-מפלגתי, אך ידוע שהוא רפובליקני. בפריימריז הרפובליקניים ניצח בקלות, ובפריימריז הדמוקרטיים, להפתעת הפרשנים, קיבל קולות רבים וכמעט ניצח את אולסון. בנובמבר ניצח בקלות את אולסון וזכה בכ-57% מהקולות. ניצחון זה הפך אותו למפורסם ברמה לאומית. כמו כן היו לו יחסים טובים עם המפלגה הרפובליקנית כולה, מהשמרנים בראשות רוברט טאפט עד הליברליים בראשות תומאס דיואי. במהלך כהונתו הוא הכניס מודרניות למשרת המושל. כמקובל אצל הפרוגרסיביים, האמין ביעילות ובתכנון.

הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1948

נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית

מינויו למשרה

כהונתו ויחסיו עם עמיתיו

משנתו המשפטית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הליכים פליליים

ערך מורחב – פסק דין מירנדה נגד אריזונה

סכנה ברורה ומיידית

ערך מורחב – פסק דין ייטס נגד ארצות הברית

מגילת הזכויות

התיקון הראשון לחוקה

זכויות האזרח

פסק דין בראון נגד מועצת החינוך

ערך מורחב – פסק דין בראון נגד מועצת החינוך

פסק דין לאבינג נגד וירג'יניה

ערך מורחב – פסק דין לאבינג נגד וירג'יניה

ועדת וורן לחקר רצח קנדי

ערכים מורחבים – ועדת וורן, רצח קנדי

פרישתו ואחרית ימיו

מורשתו, תדמיתו והנצחתו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארל וורן בוויקישיתוף

ארל וורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ארל וורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ארל וורן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ארל וורן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

^ Anthony Lewis (אנתוני לואיס), The justices of the United States Supreme Court: their lives and major opinions (השופטים של בית המשפט העליון של ארצות הברית: חייהם ופסקי הדין העיקריים שלהם), New York (ניו יורק): Chelsea House Publishers, 1997, עמ' 1374
^ Ed Cray (אד קריי), Chief Justice: A Biography of Earl Warren (נשיא בית המשפט העליון: ביוגרפיה של ארל וורן), Simon & Schuster (סיימון אנד שוסטר), 2008, עמ' 16
^ Biography of Earl Warren (ביוגרפיה של ארל וורן), באתר University of California, San Diego (אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו)
^ G. Edward White (ג'. אדוארד וייט), Earl Warren, a Public Life (ארל וורן, חיים ציבוריים), Oxford University Press (הוצאות אוניברסיטת אוקספורד), 1982, עמ' 23

[1] Anthony Lewis (אנתוני לואיס), The justices of the United States Supreme Court: their lives and major opinions (השופטים של בית המשפט העליון של ארצות הברית: חייהם ופסקי הדין העיקריים שלהם), New York (ניו יורק): Chelsea House Publishers, 1997, עמ' 1374

[2] Ed Cray (אד קריי), Chief Justice: A Biography of Earl Warren (נשיא בית המשפט העליון: ביוגרפיה של ארל וורן), Simon & Schuster (סיימון אנד שוסטר), 2008, עמ' 16

[3] Biography of Earl Warren (ביוגרפיה של ארל וורן), באתר University of California, San Diego (אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו)

[4] G. Edward White (ג'. אדוארד וייט), Earl Warren, a Public Life (ארל וורן, חיים ציבוריים), Oxford University Press (הוצאות אוניברסיטת אוקספורד), 1982, עמ' 23

[1]

[2]

[3]

[4]