בוגנוויל
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
האוקיינוס השקט  |
| קואורדינטות | 6°14′40″S 155°23′02″E / 6.2444444444444°S 155.38388888889°E |
| שטח | 9,318.0 קילומטר רבוע |
| אורך | 204 קילומטר |
| רוחב | 64 קילומטר |
| גובה מרבי | Mount Balbi |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 פפואה גינאה החדשה |
| אוכלוסייה | 234,280 (2011) |
| אזור זמן | UTC+10 |
| על שם |
לואי-אנטואן דה בוגנוויל |
  | |
בוגנוויל (בצרפתית: Bougainville) הוא האי הראשי באזור האוטונומי של בוגנוויל בפפואה גינאה החדשה. אזור זה ידוע גם בשם "מחוז בוגנוויל" או "איי שלמה הצפוניים". אוכלוסיית האזור מונה 234,280 תושבים (נכון לשנת 2011), והיא כוללת את אוכלוסיית האי הסמוך בוקה (Buka) ואיים סמוכים נוספים. אף על פי שמבחינה גאוגרפית שייך האי בוגנוויל לארכיפלג איי שלמה, האי אינו משתייך למדינת איי שלמה. ב-2027 צפויה בוגנוויל להתנתק מפפואה גינאה החדשה ולהפוך למדינה עצמאית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההתיישבות האנושית הראשונה בבוגנוויל התרחשה לפני 28,000 שנים. לפני 3000 או ארבעת אלפים שנים הגיעו לאי אנשים אוסטרונזים, והביאו עימם בעלי חיים מבויתים כגון חזירים, תרנגולות, כלבים וגם כלי אובסידיאן. החוקר האירופאי הראשון שהגיע לבוגנוויל היה הצרפתי לואי אנטואן דה בוגנוויל, שנחת באי ב-1768 ונתן לו את שמו. גרמניה טענה לריבונות על האי ב-1899 וסיפחה אותו למדינת החסות שלה בגינאה החדשה הגרמנית. במהלך מלחמת העולם הראשונה כבשה אוסטרליה את גינאה החדשה הגרמנית, כולל את האי בוגנוויל, וסיפחה אותה במסגרת מנדט חבר הלאומים.
ב-1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, כבשה האימפריה היפנית את האי, אך הוא שב לשליטה אוסטרלית ב-1946. בוגנוויל הפך לחלק ממדינת פפואה גינאה החדשה ב-1975. מלחמות אזרחים שפרצו באי הובילו לשתי הכרזות עצמאות של בוגנוויל, הראשונה ב-1975 והשנייה ב-1990. שיחות שלום בתיווך ניו זילנד נפתחו ב-1997, והסתיימו במתן אוטונומיה לבוגנוויל.
בנובמבר-דצמבר 2019 נערך בבוגנוויל משאל העם על עצמאות בוגנוויל[1]. התוצאות שהוכרזו בדצמבר 2019 הכריעו לטובת עצמאות[2], אולם משאל העם לא היה מחייב, ולצורך התקדמות בתהליך העצמאות נדרש אישור מהפרלמנט של פפואה גינאה החדשה[3]. בנובמבר 2021 התקבל אישור מהפרלמנט והוכרז כי ב-2027 בוגנוויל תהפוך למדינה עצמאית.
גאוגרפיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגאוגרפיה הפיזית של בוגנוויל והמערכת האקולוגית שלו הן זהות. הוא מהווה חלק מהאזור האקולוגי של יערות הגשם של איי שלמה. בוגנוויל והאי הסמוך לו, בוקה, הם שני שטחי יבשה נפרדים שביניהם מפריד מצר ים רדוד ברוחב 800 מטרים. שטחו של האי הוא 9,000 קמ"ר, ופזורים בו מספר הרי געש, חלקם פעילים, חלקם רדומים וחלקם כבויים. הר בגאנה (Bagana), שבצפון החלק המרכזי של האי, פעיל בצורה ניכרת, ולעיתים נפלט ממנו עשן הנראה למרחק קילומטרים. רעידות אדמה מתרחשות בתכיפות אך לרוב הן לא מסבות נזק רב. האקלים באי הוא טרופי, עם טמפרטורה ממוצעת של 26.7 מעלות צלזיוס בגובה פני הים.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב האוכלוסייה באי בוגנוויל משתייכת לנצרות. כש-70% מהתושבים הם קתולים. כיום חיים באי מספר מועט של לא-ילידים, שכן רובם פונו בזמן מלחמות האזרחים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]Pelton, Robert Y. The Hunter, the Hammer, and Heaven. Lyons Press, 2002. ISBN 9781585744169.*
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדריך לטיול בבוגנוויל
- בוגנוויל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ AFP, מוכנים למדינה חדשה? בוגנוויל מצביעה על עצמאות, באתר ynet, 20 בנובמבר 2019
- ^ AFP, בדרך למדינה חדשה: בוגנוויל הצביעה בעד עצמאות, באתר ynet, 11 בדצמבר 2019
- ^
משה גלעד, יש 193 מדינות בעולם. האם בוגנוויל תהיה הבאה בתור?, באתר הארץ, 14 באפריל 2021
