האלק הוגאן
לידה |
11 באוגוסט 1953 (בן 71) אוגוסטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית |
---|---|
שם במה | האלק הוגאן |
משקל | 125 קילוגרם |
גובה | 2.01 מטר |
לאום | ארצות הברית |
קריירה מקצוענית | 19 באוגוסט 1977 – 2007 (כ־29 שנים) |
מאמנים | הירו מטסודה |
ליגות |
WWE AWA WCW |
תרגילי סיום | אטומיק לג דרופ |
היכל התהילה |
2005 (כיחיד) 2020 (כחלק מקבוצת nWo) |
מידע אישי | |
בן או בת זוג | |
טרי ג'ין בוליאה (באנגלית: Terry Gene Bollea; נולד ב-11 באוגוסט 1953) הידוע בשם הבמה שלו האלק הוגאן (Hulk Hogan) או הוליווד הוגאן הוא מתאבק עבר מקצועני ושחקן אמריקאי. נחשב לאחד מגדולי המתאבקים בכל הזמנים ואחד המתאבקים המזוהים ביותר בעולם.[1]
קריירה בהיאבקות המקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוליאה התחיל את קריירת ההיאבקות המקצועית שלו ב-1977. בשנת 1980 הצטרף ל-WWF והשם שניתן לו על ידי וינס מקמהן האב היה "האלק הוגאן" (Hulk פירושו "ענק"). הוגאן היה דמות "רעה" שנוהלה בידי פרדי בלאסי. הוגאן התאבק מול בוב באקלנד על אליפות ה-WWF, והתחיל יריבות מול אנדרה הענק, שהסתיימה באוגוסט 1980 בקרב גדול.
בוליאה פרש לזמן מה מה-WWF, זמן אותו ניצל כדי לעסוק בקריירת המשחק שלו, במהלכה הופיע ברוקי 3. בוליאה חזר לעולם ההיאבקות בארגון ה-AWA. בהתחלה היה מתאבק "רע" שנוהל בידי ג'וני ואליאנט, אך הקהל אהב את הוגאן, והוא הפך למתאבק "טוב". הוא השתמש בשיר "Eye of the Tiger" (עין הנמר) כמוזיקת הכניסה שלו ובמהרה נהיה המתאבק האהוד ביותר בארגון, כשהוא נלחם מול האלוף ניק בוקווינקל והמנהל שלו בובי הינן. אך הוגאן לא הצליח לזכות בתואר, מכיוון שבוקווינקל המשיך להפסיד בפסילה (דרך בה התואר לא מחליף ידיים). הוגאן לא קיבל את התואר כיוון שמנהל הארגון, ורן גאנייה, רצה שהארגון ייבנה סביב מתאבקים בסגנון טכני יותר. הוגאן כעס על שלא ניתן לו התואר ולכן החליט לחזור אל ה-WWF, שנקנה בידי וינס מקמהן הבן.
אליפות ראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקמהן בחר בהוגאן להיות האטרקציה המרכזית של הארגון שלו בגלל הגודל והכריזמה שלו. הוגאן חזר לארגון ב-27 בדצמבר 1983, וב-7 בינואר הציל את בוב בקלנד מהתקפה בידי צוות הסמואים, וכך הפך למתאבק "טוב". ב-23 בינואר, לאחר שבקלנד לא היה יכול להגיע לקרב מול שייך הברזל, האלוף שנוהל על ידי בלאסי, הוגאן ניצח את השייך והפך לאלוף ה-WWF בפעם הראשונה.
מיד לאחר מכן, הפרשן גורילה מונסון הכריז על הגעתה של ה"האלקמאניה". הוגאן התייחס למעריציו בתור "האלקמאניאקס" ופיתח דמות שקראה למעריצים להתפלל, להתאמן ולאכול ויטמינים. הוגאן התחיל להיכנס עם צעיפים אדומים וצהובים, כשהוא קורע את החולצה שלגופו לפני הקרב. במהלך רוב הקרבות שלו מול טוענים אמינים לתוארו, הוגאן היה תוקף עד שהמצב התהפך על פניו. בשלב מסוים, הוגאן היה "שואב את כוחו" מתמיכת הקהל, ואז חוזר לתקוף, כשהוא מצמיד את יריבו לאחר מגף לפנים והפלת הרגל לגרונו. במקרה של מתאבקים גדולים יותר, הוגאן היה מטיח אותם לפני שהיה מפיל עליהם את רגלו.
בשנה לאחר מכן, הוגאן הפך לפנים של ההיאבקות המקצועית, כשמקמהן קידם את הארגון שלו יחד עם רשת MTV. האטרקציה המרכזית התרחשה ב-31 במרץ 1985 - רסלמניה הראשונה, בה הוגאן הצטוות עם מיסטר טי כדי לנצח בקרב המרכזי את יריבו הגדול רודי פייפר ואת פול אורנדורף. הוגאן המשיך להגן על התואר שלו מול "קאובוי" בוב אורטון, ניקולאי וולקוף, טרי פאנק, דון מוראקו, קינג קונג באנדי (בקרב כלוב ברסלמניה 2) והרקולס הרננדז.
בתחילת 1987, הוגאן קיבל גביע על כך שכיהן בתור אלוף למשך 3 שנים. חברו הטוב אנדרה הענק בא לברך אותו, וקיבל גביע קטן יותר על כך שהיה בלתי מנוצח ב-WWF למשך 15 שנה. הוגאן ניסה לברך את אנדרה אך אנדרה עזב. כעבור שבוע, התברר שאנדרה הענק כרת ברית עם בובי הינן, ושהוא מאתגר את הוגאן לקרב על התואר ברסלמניה 3. הוגאן ניצח בקרב לאחר שהטיח את אנדרה והפיל עליו את רגלו. מהלך שלימים הפך לאחד הזכורים ביותר בהיסטוריית ה-WWE.
הוגאן נשאר בתור אלוף למשך 4 שנים ו-13 ימים (1,474 ימים). הוא הפסיד את התואר ב-5 בפברואר לאנדרה הענק, לאחר שמתאבק בשם טד דיביאסי שילם לשופט כדי שיספור את כתפיו של הוגאן למזרן על אף שלא הוצמד. לאחר שאנדרה זכה בתואר, הוא העניק אותו לדיביאסי, אך ההנהלה ביטלה צעד זה ושללה ממנו את התואר. ברסלמניה 4, הוגאן השתתף בטורניר לקביעת האלוף החדש והתאבק מול אנדרה ברבע הגמר בקרב בו שניהם נפסלו. מאוחר יותר באותו הלילה, הוגאן עזר לרנדי סאבאג' לנצח את טד דיביאסי ולזכות בתואר.
המגה פאוורס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המגה פאוורס
הוגאן, סאבאג', והמנהלת שלהם מיס אליזבת' יצרו צוות שנקרא "המגה פאוורס". הם היו ביריבות עם טד דיביאסי ועם אנדרה הענק, ואף ניצחו אותם בסאמרסלאם הראשון, אך הקנאה של סאבאג' בהוגאן גרמה לפירוק הצוות כשסאבאג' נטש את הוגאן במהלך קרב. ברסלמניה 5, הוגאן ניצח את סאבאג' וזכה בתואר בפעם השנייה.
כהונות נוספות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוגאן החזיק בתואר השני שלו למשך שנה, במהלכה הוא המשיך להילחם מול סאבאג' יחד עם ברוטוס ביפקייק. הוא גם זכה ברויאל ראמבל של שנת 1990 לפני שהפסיד את התואר ברסלמניה 6 לאלוף הביניבשתי, אולטימייט ווריור. הוגאן אז נפצע בידי מתאבק בשם "רעידת אדמה", והחל ביריבות איתו. בסאמרסלאם 1990, הוגאן ניצח את רעידת אדמה ואז זכה בראמבל 1991 בינואר.
ברסלמניה 7, הוגאן יצג את ארצות הברית מול אלוף ה-WWF הסמל סלוטר, שתמך בעיראק במלחמת המפרץ. הוגאן ניצח אותו וזכה בתואר בפעם השלישית. בסתיו 1991, הוגאן קיבל אתגרים מריק פלייר, שהגיע ל-WWF באותו זמן. אך היריבות לא הבשילה לכדי קרב אליפות במופע גדול כיוון שהוגאן הפסיד את התואר למתאבק בשם הקברן בנובמבר, אך זכה בתואר שוב כעבור 6 ימים. בגלל המחלוקת בתוצאת הקרבות התואר הופשט מהוגאן.
הוגאן ניסה לזכות בתואר בינואר 1992 בקרב הרויאל ראמבל, אך הודח בידי סיד ג'סטיס. הוגאן הדיח את סיד מבחוץ ובכך סייע בעקיפין לריק פלייר לזכות בקרב ובתואר. הוגאן אז פתח ביריבות מול סיד, וניצח אותו בפסילה בקרב המרכזי של רסלמניה 8. בסיום הקרב, הותקף הוגאן בידי סיד ופאפא שאנגו והוצל בידי האולטימייט ווריור החוזר.
באותה תקופה, הרופא של ה-WWF העיד שהוא סיפק למתאבקים סטרואידים ובמיוחד להוגאן. הפגיעה בשמו הטוב גרמה להוגאן לפרוש זמנית מהיאבקות.
חזרה ועזיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוגאן חזר בפברואר 1993 כדי לעזור לחברו, ברוטוס ביפקייק, מול כסף בע"מ (טד דיביאסי ו-ארווין אר שייסטר). ברסלמניה 9, הוא וביפקייק ניסו לזכות בתוארי הזוגות אך הפסידו בפסילה. מאוחר יותר באותו הלילה, לאחר שיוקוזונה ניצח את ברט הארט על תואר ה-WWF, יוקוזונה איתגר את הוגאן לקרב על התואר והוגאן זכה תוך שניות בתואר בפעם החמישית. באירוע "מלך הזירה", בגלל התערבות מ"צלם יפני", הוגאן הפסיד את התואר ליוקוזונה. זאת הייתה ההופעה האחרונה של הוגאן בטלוויזיית ה-WWF עד ל-2002.
ב-1994, הוגאן העיד נגד וינס מקמהן במשפט הסטרואידים. בעדותו הוגאן אמר שהוא לקח סטרואידים אך מקמהן לא מכר לו אותם ולא דרש ממנו להשתמש בהם. מקמהן נמצא חף מפשע מחמת הספק.
WCW
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הפסקה קצרה מהיאבקות, ביוני 1994, הוגאן חתם עם WCW, הארגון המתחרה ל-WWF, והתחיל להופיע בו חודש לאחר מכן. בקרב הבכורה שלו, הוגאן ניצח את ריק פלייר ב"קרב חלומות" וזכה באליפות ה-WCW. לאחר שהתגבר על פלייר, על "הקצב" (ברוטוס ביפקייק), ביג ואן ויידר, וצינוק האבדון במשך 15 חודשי הכהונה שלו (הכהונה הארוכה ביותר של אלוף WCW), הוגאן הפסיד את התואר בפסילה לענק, ובגלל מחלוקת התואר התפנה. לאחר שלא הצליח לזכות שוב בתואר, הוגאן המשיך להילחם מול הענק וניצח, יחד עם רנדי סאבאג', את "הברית לסיום ההאלקמאניה" בקרב של שניים מול שמונה. לאחר מכן, הוגאן יצא לחופש.
nWo
[עריכת קוד מקור | עריכה]באירוע "מסיבה בחוף 1996", בדיוק שנתיים מאז שהגיע לארגון, במהלך קרב שלשות שבו הצוות של "האאוטסיידרים" (קווין נאש וסקוט הול) ושותף מסתורי מול מתאבקי WCW, הוגאן הופיע ותקף את רנדי סאבאג', ובכך חשף את עצמו כשותפם של נאש והול, והפך, בפעם הראשונה במשך יותר מעשור, למתאבק "רע". הוגאן האשים את המעריצים שבגדו בו והכריז על יצירת "סדר עולמי חדש" (nWo). הוגאן התחיל לגדל זקן שחרחר, ללבוש בגדים שחורים ולבנים, והתחיל לקרוא לעצמו "הוליווד" הוגאן. באוגוסט הוגאן זכה בתואר מהענק. הוא ריסס על התואר nWo, והתייחס אליו כאל "תואר ה-nWo". הוגאן נלחם מול מתאבקים נאמנים ל-WCW כמו ריק פלייר, רנדי סאבאג', רודי פייפר ולקס לוגר, לו הפסיד את התואר למשך 5 ימים באוגוסט 1997. בדצמבר, הוגאן הפסיד את התואר לסטינג בהכנעה. לאחר קרב נוסף שהסתיים במחלוקת. התואר פונה. הוגאן הפסיד לסטינג בקרב על התואר הפנוי בפברואר.
לאחר שהוגאן הפסיד לסטינג בגלל התערבות מצד רנדי סאבאג', הוגאן התחיל איתו יריבות. במרץ, הם נלחמו בקרב כלוב ללא תוצאה. כעבור חודש, סאבאג' ניצח את סטינג וזכה בתואר, בזמן שהוגאן הצטוות עם קווין נאש מול רודי פייפר והענק. הוגאן בגד בנאש במהלך הקרב ואז איתגר את סאבאג' למחרת היום לקרב על התואר. נאש התערב בקרב לטובתו של סאבאג', אולם ברט הארט עזר להוגאן לזכות בתואר בפעם הרביעית. ה-nWo התפצלה לשני פלגים- פלג ה"הוליווד" של הוגאן ופלג ה"וולף-פאק" של נאש.
הוגאן המשיך להחזיק בתואר עד יולי, בו הפסיד את התואר לביל גולדברג, שהיה בלתי מנוצח. בשאר שנת 1998 הוגאן התאבק בקרבות סלבריטאים, כשהוא מצוות עם דניס רודמן מול דיאמונד דאלס פייג' וקארל מלון ביולי, או יחד עם אריק בישוף מול פייג' וג'יי לנו באוגוסט. הוגאן גם נלחם מול אולטימייט ווריור באוקטובר. לאחר מכן, הוגאן הודיע על פרישתו בגלל רצון להיבחר להיות נשיא ארצות הברית.
הפרישה הייתה מזויפת, והוגאן חזר ב-4 בינואר 1999, כשקווין נאש, האלוף דאז, מפסיד לו את התואר בכוונה. ה-nWo התאחדו לאחר מכן שוב.
עזיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוגאן הפסיד את התואר לריק פלייר במרץ. במהלך הקרב, נראה כאילו הוגאן הופך שוב לדמות "טובה". אך לאחר חודש הוא נפצע בקרב מרובע שכלל גם את פלייר, סטינג ודיאמונד דאלס פייג'. ביולי, הוגאן חזר בתור מתאבק "טוב" וענה לאתגר של רנדי סאבאג', שזכה בתואר יום לפני כן. הודות להתערבות מנאש, הוגאן זכה באליפות השישית שלו. כעבור שבוע, נאש בגד בהוגאן והם התחילו יריבות, שהסתיימה כשהוגאן ניצח את נאש בקרב פרישה באוגוסט. בספטמבר, הוגאן הפסיד את התואר לסטינג. כעבור חודש, הוגאן הפסיד לסטינג בקרב חוזר בו הוא פשוט יצא ונתן לסטינג להצמיד אותו.
הוגאן חזר בפברואר 2000, כשהוא מתחיל יריבויות עם לקס לוגר, ריק פלייר ובילי קידמן. ביולי, הוגאן קיבל קרב על התואר מול ג'ף ג'ארט. הכותב הראשי, וינס רוסו, ציווה על ג'ארט לאפשר להוגאן להצמיד אותו. לאחר מכן, רוסו פיטר את הוגאן (שרצה לזכות בתואר והשתמש בסעיף בחוזה שלו כדי לשנות את תוצאת הקרב) והודיע שהוגאן לא יראה שוב בארגון. הקרב של הוגאן מול ג'ארט בוטל והתואר הוחזר לג'ארט, שהפסיד אותו מאוחר יותר באותו ערב לבוקר טי. הוגאן לא הופיע יותר ב-WCW, שנסגרה במרץ 2001.
חזרה ל-WWE
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2002, הוגאן חזר יחד עם נאש והול בתור ה-nWo. השלושה נכנסו לעימות עם הרוק ועלו ל"סטון קולד" סטיב אוסטין בקרב על התואר מול כריס ג'ריקו. הוגאן קיבל את האתגר של הרוק ברסלמניה 18, וביקש מהול ומנאש לא להתערב בקרב. בקרב, הקהל עודד את הוגאן וגרם לו להפוך שוב למתאבק "טוב", אף על פי שהפסיד בקרב. לאחר מכן, הרוק הציל את הוגאן מהתקפה של הול ונאש. באפריל, הוגאן ניצח את טריפל H וזכה בתואר ה-WWE (לשעבר WWF) השישי והאחרון שלו. כעבור ארבעה שבועות, הוא הפסיד אותו ל"קברן". לאחר שהפסיד לטריפל H בקרב בו המנצח קיבל קרב על התואר, הוגאן התחיל יריבות עם קורט אנגל, והפסיד לו בכניעה.
ב-4 ביולי, הוגאן חבר לאדג' והם ניצחו את בילי וצ'אק וזכו בתוארי הזוגות. הם הפסידו את התארים ללאנס סטורם וכריסטיאן כמה שבועות לאחר מכן. באוגוסט, הוגאן הפסיד לברוק לסנר בקרב אלים במיוחד. לאחר קרב זה, הוגאן לקח הפסקה נוספת מהארגון, וחזר רק בתחילת 2003. הוגאן הפסיד לרוק בקרב חוזר בפברואר וניצח את וינס מקמהן ברסלמניה 19 בקרב ש"נבנה במשך 20 שנה".
מר אמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאוחר יותר, הוגאן לבש מסכה והתחיל להתאבק בתור "מר אמריקה", לאחר שוינס מקמהן מנע מהוגאן להיאבק שוב. וינס מקמהן היה נחוש לחשוף את מר אמריקה בתור האלק הוגאן, ושלח את רודי פייפר, יריבו הוותיק של הוגאן להילחם נגדו במאי, אך הוגאן הביס אותו. ביוני, הוגאן הפסיד בקרב שלשות בתור מר אמריקה לאחר שהביג שואו ניצח אותו. לאחר התוכנית, הוגאן הוריד את המסכה וחשף לקהל שהוא מר אמריקה. לאחר שהוגאן החליט לפרוש כתוצאה מחוסר שביעות רצון מן הכתיבה, מקמהן הראה את הקטע בו הוגאן חושף את עצמו ו"פיטר" אותו.
הוגאן חזר ל-WWE ב-2005, כשהוא הוכנס אל היכל התהילה של ה-WWE. למחרת היום, ברסלמניה 21, הוא תקף את מוחמד חסן ודיבארי. כעבור חודש, הוגאן ושון מייקלס ניצחו את חסן ודיבארי.
ב-4 ביולי, לאחר שהוא ומייקלס ניצחו את קורט אנגל ואת קרליטו, מייקלס בעט בהוגאן בעזרת מהלך ה"סופרקיק" שלו. כעבור שבוע, מייקלס איתגר את הוגאן לקרב והוגאן קיבל את האתגר כעבור שבוע. באוגוסט, הוגאן ניצח את מייקלס והם לחצו ידיים לאחר הקרב.
ב-2006, הוגאן חזר ל-WWE ונכנס ליריבות מול רנדי אורטון, כשהוא ניצח אותו בסאמרסלאם.
TNA
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2010 הצטרף הוגאן לארגון ההיאבקות TNA, והכריז על תחילתו של עידן בסצנת ההיאבקות הבידורית. הוא הצליח לצרף מספר מתאבקים כמו ג'ף הארדי וריק פלייר אשר היו בעברם אלופי ה-WWE, בנוסף אליהם הוא צירף את סקוט הול ושון וולטמן. הוגאן הודיע שמטרתו היא לנגוס ברייטינג של ה-WWE ולהוות אלטרנטיבה לצופי ההיאבקות. הוא לקח את אביס תחת חסותו וניסה להפוך אותו להיות "הפנים של TNA". הוגאן התחיל יריבות מול ריק פלייר, כששניהם קיבצו צוותים להילחם אחד בשני. הצוות של הוגאן (אביס, ג'ף ג'ארט, ג'ף הארדי ורוב ואן דאם) ניצחו את הצוות של ריק פלייר (סטינג, דזמונד וולף, רוברט רוד וג'יימס סטורם).
אימורטל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני, אביס הפך למתאבק "רע" וסיים את הברית שלו עם האלק הוגאן. אביס אמר שהוא נשלט בידי ישות מסוימת שמגיעה ל-TNA. לאחר מכן הוגאן עבד יחד עם בישוף, ג'ף ג'ארט וסמואה ג'ו מול סטינג, קווין נאש ודיאנג'לו דינרו שאמרו שהם יודעים שהוגאן ובישוף מתכננים משהו. באותו זמן אביס התחיל להשתולל ולפצוע אנשים, ולכן דיקסי קרטר, המנהלת של TNA, חתמה על מסמכים שיפרו את החוזה של אביס לאחר האירוע "קשור לתהילה" באוקטובר. הוגאן היה אמור להיאבק יחד עם ג'ארט וג'ו מול סטינג, נאש ודינרו אך בעקבות פציעת גב לא התאבק. הוא הגיע מאוחר יותר באותו לילה כדי לעזור לג'ף הארדי לזכות באליפות TNA, כשהוא הופך ל"רע" ומצתוות עם הארדי, בישוף, אביס וג'ארט. לאחר מכן התברר שהמסמכים שקרטר חתמה עליהם העבירו את השליטה ב-TNA לידי הוגאן ובישוף. הוגאן יצר קבוצה שנקראה "אימורטל" (בן אלמוות) שניסתה לשלוט בתוכניות, אך נעדר לכמה חודשים. במרץ, הוא חזר והכריז שהוא הבעלים החדש של TNA כיוון שניצח את דיקסי קרטר במשפט.
קריירת הקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקביל לקריירת ההיאבקות שלו, פיתח בוליאה גם קריירת משחק בקולנוע ובטלוויזיה והשתתף בעיקר בקומדיות פעולה. בוליאה הופיע במספר סרטים, כמו: "רוקי 3", "ללא חוק ומעצורים", "קומאנדו עירוני", "אומנת עם שרירים", "מועדון לבלשים צעירים", "סנטה עם שרירים" ו"שלושת הנינג'ות 4". בוליאה התארח אף במספר סרטים וסדרות טלוויזיה, ביניהן "צוות לעניין", "גרמלינס 2", "ווקר" ו"סירת הרעם", בה הופיע בתפקיד ראשי. כל הופעותיו היו תחת שם הבמה שהקנה לו את תהילתו - "האלק הוגאן".
בשנת 2006, במקביל להופעות נדירות ב-WWE, בוליאה החל מככב בתוכנית משלו המתעדת את חייו בשם "הוגאן יודע הכל". במסגרת התוכנית משולבת גם בתו, ברוק, אשר הייתה לזמרת מפורסמת, ושאר משפחתו. למרות העובדה שהתוכנית זכתה לאחוזי צפייה גבוהים יחסית, היא הובילה לפגיעה בפרטיות המשפחה, ואף גרמה בסופו של דבר לגירושים בין האלק לאשתו.
אליפויות והישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הישגים במגזין ההיאבקות Pro Wrestling Illustrated - PWI
- קאמבק השנה (1994, 2002)
- פיוד השנה (1986) - נגד פול אורנדורף
- מתאבק השנה (1987, 1991, 1994)
- קרב השנה (1985, 1988, 1990, 2002)
- המתאבק השנוא של השנה (1996, 1998)
- הישגים בארגון ההיאבקות World Wrestling Federation/Entertainment - WWF/WWE
- אליפות הזוגות של ה-WWE (פעם אחת) - עם אדג'
- אליפות העולם במשקל כבד של ה-WWF (6 פעמים)
- רויאל ראמבל (1990, 1991)
- היכל התהילה (פעמיים)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של האלק הוגאן (באנגלית)
- האלק הוגאן, ברשת החברתית פייסבוק
- האלק הוגאן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- האלק הוגאן, ברשת החברתית אינסטגרם
- האלק הוגאן, סרטונים בערוץ היוטיוב
- האלק הוגאן, באתר WWE.com להיאבקות מקצועית
- האלק הוגאן, באתר Online World of Wrestling
- האלק הוגאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- האלק הוגאן, באתר AllMovie (באנגלית)
- האלק הוגאן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- האלק הוגאן, באתר Metacritic (באנגלית)
- האלק הוגאן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- האלק הוגאן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- האלק הוגאן, באתר Discogs (באנגלית)
- האלק הוגאן, באתר Songkick (באנגלית)
- כתבה על האלק הוגאן באתר ההיאבקות הישראלית
- אור ברנע, קינג אוף דה רינג: האלק הוגאן חוגג 60, באתר ynet, 9 באוגוסט 2013
- עומר גנדלר, 30 שנה להאלקמניה - הרגעים הגדולים, סטוריליין, 26 בינואר 2014
- בואו, יש מכות: האלק הוגאן חוזר לזירה כדי לשכוח מהגירושין שלו, באתר Xnet, 24 בפברואר 2014
אלופי ה-WWE | ||
---|---|---|
1960 | באדי רוג'רס • ברונו סמרטינו | |
1970 | איוון קולוף • פדרו מוראלס • סטן סטייזיאק • סופרסטאר בילי גרהאם • בוב בקלנד | |
1980 | שייח' הברזל • האלק הוגאן • אנדרה הענק • רנדי סאבאג' | |
1990 | אולטימייט ווריור • הסמל סלוטר • אנדרטייקר • ריק פלייר • ברט הארט • יוקוזונה • דיזל • שון מייקלס • סייקו סיד • "סטון קולד" סטיב אוסטין • קיין • הרוק • מנקיינד • טריפל H • וינס מקמהן • ביג שואו | |
2000 | קורט אנגל • כריס ג'ריקו • ברוק לסנר • אדי גררו • JBL • ג'ון סינה • אדג' • רוב ואן דאם • רנדי אורטון • ג'ף הארדי • בטיסטה • שיימוס | |
2010 | המיז • סי. אם. פאנק • ריי מיסטריו • אלברטו דל ריו • דניאל בריאן • סת' רולינס • רומן ריינס (נוכחי) • דין אמברוז • AJ סטיילס • בריי וויאט • ג'ינדר מהאל • קופי קינגסטון | |
2020 | דרו מקינטייר • בובי לאשלי • ביג אי • קודי רודס (נוכחי) |
אלופי ה-WCW | ||
---|---|---|
WCW | ריק פלייר • לקס לוגר • סטינג • ביג ואן ויידר • רון סימונס • האלק הוגן • הענק • רנדי סאבאג' • גולדברג • קווין נאש • דיאמונד דאלאס פייג' • ברט הארט • כריס בנואה • סיד וישס • ג'ף ג'ארט • דייוויד ארקט • בוקר טי • וינס רוסו • סקוט סטיינר | |
WWE | בוקר טי • קורט אנגל • הרוק • כריס ג'ריקו |
זוכי קרב הרויאל ראמבל | ||
---|---|---|
זוכי קרב הגברים | ג'ים דאגן (1988) • ביג ג'ון סטאד (1989) • האלק הוגאן (1990 ו-1991) • ריק פלייר (1992) • יוקוזונה (1993) • ברט הארט ולקס לוגר (1994) • שון מייקלס (1995 ו-1996) • סטון קולד סטיב אוסטין (1997, 1998 ו-2001) • וינס מקמהן (1999) • הרוק (2000) • טריפל H (2002 ו-2016) • ברוק לסנר (2003 ו-2022) • כריס בנואה (2004) • בטיסטה (2005 ו-2014) • ריי מיסטריו (2006) • אנדרטייקר (2007) • ג'ון סינה (2008 ו-2013) • רנדי אורטון (2009 ו-2017) • אדג' (2010 ו-2021) • אלברטו דל ריו (2011) • שיימוס (2012) • רומן ריינס (2015) • שינסקה נקאמורה (2018) • סת' רולינס (2019) • דרו מקינטייר (2020) • קודי רודס (2023 ו-2024) | |
זוכות קרב הנשים | אסקה (2018) • בקי לינץ' (2019) • שארלוט פלייר (2020) • ביאנקה בלאייר (2021) • רונדה ראוזי (2022) • ריאה ריפלי (2023) • ביילי (2024) | |
זוכי קרב הרויאל ראמבל הגדול ביותר |
ברון סטרומן (2018) |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Matt Fowler, Top 50 Wrestlers of All Time, IGN, 2012-11-02 (באנגלית)