הנס סלואן
 | |
| לידה |
16 באפריל 1660 קילליאה, מחוז דאון, ממלכת אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1753 (בגיל 92) צ'לסי, ממלכת בריטניה הגדולה |
| ענף מדעי |
רפואה, פיזיולוגיה, בוטניקה |
| מקום קבורה |
הכנסייה העתיקה של צ'לסי |
| מוסדות |
המוזיאון הבריטי |
| בן או בת זוג |
אליזבת לנגלי (9 במאי 1695–?) |
| צאצאים |
האנס סלואן, שרה סלואן, מרי סלואן, אליזבת סלואן |
  | |
הנס סלואן (אנגלית: Hans Sloane; 16 באפריל 1660 - 11 בינואר 1753) היה רופא, אספן טבע אנגלי-אירי, עם אוסף של 71,000 פריטים שהוריש לאומה הבריטית, ובכך סיפק את הבסיס למוזיאון הבריטי, לספריה הבריטית ולמוזיאון ההיסטוריה של הטבע, לונדון.[1][2][3] הוא נבחר לחברה המלכותית בגיל 24. סלואן נסע לאיים הקריביים בשנת 1687 ותיעד את מסעותיו וממצאיו בפרסומים נרחבים שנים לאחר מכן.
סלואן היה רופא בעל שם בקרב האצולה, ונבחר לקולג' המלכותי לרופאים בגיל 27. הוא זכור כיוצר שוקולד לשתייה (שוקו).[4] רחובות ומקומות נקראו מאוחר יותר על שמו, כולל הנס פלייס, וכיכר סלואן בצ'לסי, לונדון וסביבתה - אזור מגוריו האחרון - וגם כיכר סר הנס סלואן במקום הולדתו באירלנד.[5]
ראשית חייו ומשפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלואן נולד למשפחה אנגלו-אירית בקילליאה, כפר במחוז דאון באלסטר שבצפון אירלנד. הנס סלואן היה הילד השביעי והאחרון של אלכסנדר סלואן (נפטר בשנת 1666); אלכסנדר מת כשהנס היה בן שש. אלכסנדר סלואן היה מפקח גביית מיסים במחוז דאון, ואחיו של ג'יימס סלואן, חבר פרלמנט (1655–1704).
שרה היקס (אמו של הנס), הייתה אישה אנגלית שעברה לקילליאה כבת לווייתה של אן קארי כשנישאה לג'יימס המילטון.
ילדי משפחת סלואן, כולל הנס, נלקחו על ידי משפחת המילטון שנתנו להם חלק ניכר מהחינוך המוקדם, בתוך ספריית טירת קילליאה. מתוך בניו של אלכסנדר רק שלושה הגיעו לבגרות: הנס, ויליאם וג'יימס.
האח הבכור, ג'יימס, נבחר כחבר פרלמנט בשנת 1692. ג'ון סלואן הפך מאוחר יותר לחבר פרלמנט ובילה את רוב זמנו בלונדון.
כנער, אסף סלואן פריטים טבעיים. העיסוק בטבע הוביל אותו ללימודי רפואה, שאותם עשה בלונדון, שם למד גם בוטניקה, כירורגיה ורוקחות. הרגלי האיסוף שלו קירבו אותו לג'ון ריי ולרוברט בויל. לאחר ארבע שנים בלונדון נסע דרך צרפת, שהה זמן מה בפריז ובמונפלייה. שם קיבל את תואר הדוקטורט שלו בשנת 1683. הוא חזר ללונדון עם אוסף ניכר של צמחים חלקם נשלחו לריי ושימשו אותו לצרכיו המדעיים.[1]
מסע לאיים הקריביים ויצירת חלב שוקולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סלואן נבחר לחברה המלכותית בשנת 1685. בשנת 1687, הוא הפך לעמית במכללה לרפואה, ובאותה שנה נסע לג'מייקה כרופא אישי של מושל ג'מייקה החדש, הדוכס השני מאלבמארלה.[6]
אנגליה רכשה רשמית את ג'מייקה מספרד על פי חוזה מדריד משנת 1670. תחת שלטון ספרד, האי תוכנן לכלכלת מטעים, וייצא גידולים שנוצרו בעמל של עבדים אפריקאים שהגיעו לשם באמצעות סחר העבדים האטלנטי. מערכת זו נמשכה תחת שלטון אנגלי. המושל של ג'מייקה מת בשנה שלאחר מכן, ולכן השהות של סלואן נמשכה חמישה עשר חודשים בלבד.
בתקופתו באיים הקריביים ביקר סלואן בכמה איים ואסף יותר מ-1,000 דגימות צמחים וכן אספקה גדולה של קקאו וקליפת עץ שממנה הפיק כינין לטיפול במחלות עיניים. סלואן הגדיר כ-800 מיני צמחים חדשים, אותם קיטלג בלטינית בקטלוג הצמחים הג'מייקנים, שפורסם בשנת 1696. כתביו הראשונים על מסעו הופיעו בפרסומי החברה המלכותית. בהם תיאר סלואן צמחים ג'מייקנים כגון עץ הפלפל ושיח הקפה, לצד דיווחים על רעידות האדמה שפגעו בלימה בשנת 1687 וג'מייקה בשנים 1687/1688 ו-1692.
סלואן התחתן עם אליזבת לנגלי רוז, אלמנתו של פולק רוז מג'מייקה שהייתה יורשת עשירה של מטעי סוכר בג'מייקה.[7] לזוג נולדו שלוש בנות, מרי, שרה ואליזבת, ובן אחד, הנס. רק שרה ואליזבת שרדו את הינקות.
כשחזר לבריטניה, ההכנסה מהקריירה של סלואן כרופא והשקעות הנדל"ן שלו בלונדון, יחד עם הירושה של אליזבת, איפשרו לסלואן לבנות את אוסף המוצגים שלו בנושאי היסטוריה של הטבע במשך העשורים הבאים. לסלואן היו בנוסף השקעות בחברות שעסקו בסחר העבדים האטלנטי.[8]
בשנת 1707 פרסם סלואן את מגוון העונשים שהוטלו על עבדים בג'מייקה. בגין מרד, עבדים נענשו בדרך כלל "בכך שהיו ממסמרים אותם לאדמה ... ולאחר מכן שורפים אותם מכפות הרגליים והידיים, בהדרגה עד לראש". עבור פשעים קטנים יותר, היו מבצעים סירוס או מטילים מום.[9]
סלואן נתקל בפולי הקקאו כשהיה בג'מייקה, שם התושבים המקומיים שתו אותו מעורבב במים. מתכונים רבים לערבוב שוקולד עם תבלינים, ביצים, סוכר וחלב היו כבר עד המאה השבע עשרה. סלואן אולי המציא מתכון משלו לערבוב שוקולד עם חלב, הוא כנראה לא היה הראשון. בשנות ה-50 של המאה ה-19 טען קמעונאי בסוהו בשם ניקולס סנדרס כי הוא מוכר את המתכון של סלואן כמשקה מרפא, אולי מה שהפך את "שוקו החלב של סר הנס סלואן" למשקה שוקולד החלב הראשון עם שם מותג. עד המאה התשע עשרה, האחים קדבורי מכרו קופסאות של שתיית שוקולד והשתמשו גם במתכון של סלואן.[10]
האגודה הרפואית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר לימודי רפואה ובוטניקה בלונדון, פריז ומונפלייה, סלואן סיים את לימודיו באוניברסיטת אורנג' בשנת 1684 כדוקטור ועבר ללונדון כדי להתאמן. הוא נשכר כעוזר של הרופא תומאס סידנהם שנתן לצעיר הכשרה טובה. סלואן עבד בקרב המעמדות הגבוהים שבהם הוא נחשב לאופנתי; הוא בנה פרקטיקה גדולה שהפכה לרווחית מאוד.
הייתה ביקורת מסוימת על סלואן במהלך חייו כ"וירטואוז" עצמאי, אספן בלתי נלאה וחסר הבנה של עקרונות מדעיים.[11] מבקר אחד הצהיר כי הוא מעוניין בסך הכל באיסוף הפריטים.[12] סר אייזק ניוטון הגדיר את סלואן כ"נבל, רשע ורמאי גדול". היו שהאמינו כי הישגו האמיתי הוא בקשירת קשרים בחברה גבוהה ועם דמויות פוליטיות חשובות, ולא במדע.[13] אפילו כרופא, הוא לא זכה להרבה כבוד כיוון שהוא נתפס כמי שמוכר בעיקר תרופות ואספן אובססיבי.
בשנת 1716 קיבל סלואן תואר אצולה, ובשנת 1719 התמנה לנשיא המכללה המלכותית לרופאים, וכהן בתפקיד במשך שש עשרה שנים. בשנת 1722 מונה לרופא הכללי של הצבא, ובשנת 1727 כרופא ראשון של ג'ורג' השני.
הוא נבחר לנשיא המכללה המלכותית לרופאים בשנת 1719 ושימש בתפקיד זה עד 1735.הוא הפך למזכיר החברה המלכותית בשנת 1693, בשנת 1727 הוא ירש את תפקיד הנשיא של החברה המלכותית במקומו של סר אייזק ניוטון. הוא פרש מהחברה בגיל שמונים.[14]
מלבד שירותו כרופא מלכותי, ההישג האמיתי של סלואן בזמן כהונתו בחברה המלכותית היה בקשרים שיצר בין עולמות המדע, הפוליטיקה והחברה הגבוהה
תקופתו של סלואן בצרפת בתחילת הקריירה שלו, אפשרה לו מאוחר יותר למלא את תפקיד המתווך בין מדענים בריטים וצרפתים, לטפח את שיתוף הידע בין שתי המדינות בשיא עידן ההשכלה. מדענים מאותה תקופה שביקרו אצל סלואן כדי לצפות באוסף שלו כוללים את האנטומיסט השווייצרי אלברכט פון האלר, וולטר, בנג'מין פרנקלין וקארולוס ליניאוס.[15]
עבודת צדקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלואן עזר בבית החולים כריסט בין השנים 1694–1730 ותרם את שכרו בחזרה למוסד. הוא גם תמך במכללה לרופאים ומימן תרופות וניתח כל בוקר ניתוח חינם
הוא היה המייסד של פאונדלינג הוספיטל בלונדון, המוסד הראשון בבריטניה שטיפל בילדים נטושים. הוא מימן חיסון נגד אבעבועות שחורות לכל הילדים המטופלים שם. סלואן היה אחד הרופאים של אותה תקופה שקידם חיסון כשיטה למניעת אבעבועות שחורות, כולל שימוש במשפחתו ובמשפחת המלוכה.[16]
המוזיאון הבריטי והגן של צ'לסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
התהילה של סלואן מבוססת על השקעותיו הנבונות ולא על מה שהוא תרם לנושא מדעי הטבע או אפילו למקצוע שלו. במהלך חייו, סלואן היה חבר האקדמיה הצרפתית ונקרא עמית זר בשנת 1709, בנוסף להיותו חבר זר באקדמיות המדעיות בפרוסיה, סנט פטרסבורג, מדריד וגטינגן. רכישתו את אחוזת צ'לסי, לונדון, בשנת 1712, סיפקה את השטח לגן של צ'לסי.
במהלך חייו אסף סלואן למעלה מ-71,000 חפצים: ספרים, כתבי יד, רישומים, מטבעות ומדליות, דגימות צמחים ואחרים.[17] הספרייה שלו ואוספיו שלקח איתו מבלומסברי לביתו בצ'לסי, הפכו לבעלי ערך ייחודי. הוא רכש את אוספיהם הנרחבים של אספנים רבים אחרים.
מוות ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנתו האחרונה סבל סר הנס סלואן מהפרעה עם שיתוק. הוא נפטר בגיל 92 ב-11 בינואר 1753 בבית האחוזה בצ'לסי, ונקבר ב-18 בינואר בפינה הדרומית-מזרחית של חצר הכנסייה העתיקה של צ'לסי. קברו משותף עם אשתו אליזבת שנפטרה בשנת 1724.
עם מותו הוריש את ספריו, כתבי היד, ההדפסים, הרישומים, הצומח, החי, המדליות, המטבעות, ושאר אוספיו לאומה הבריטית במחיר של 20 אלף פאונד. חלק ניכר מאוסף זה עתיד להפוך מאוחר יותר לבסיס למוזיאון להיסטוריה של הטבע, וכך הפך האוסף להיות נצפה גם על ידי אנשים מהמעמד הנמוך, בעוד שקודם הוא היה פתוח רק לאצולה, לעשירים ולמדענים בלבד.
באוגוסט 2020, פסל של סלואן בגלריה של המוזיאון הבריטי הועבר לארון זכוכית מוגן. ההחלטה נבעה מגל המחאה העולמית, באותה שנה, כנגד האנשים שהרוויחו מעבדות, במסגרת ההפגנות אחרי רצח ג'ורג' פלויד בידי המשטרה בארצות הברית במאי 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנס סלואן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- הנס סלואן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Anon (1969). "Sir Hans Sloane (1660-1753) founder of the British Museum". JAMA. 207 (5): 943.
- ^ Nathan Mannion, The Irishman who 'invented' milk chocolate, and served the royal family, The Irish Times (באנגלית)
- ^ P. A. Media, British Museum removes statue of slave-owning founder, the Guardian, 2020-08-25 (באנגלית)
- ^ Smithsonian Magazine, Rose Eveleth, Chocolate Milk Was Invented in Jamaica, Smithsonian Magazine (באנגלית)
- ^ McIntyre, N. (2001). "Sir Hans Sloane (1660-1753)". Journal of Medical Biography. 9 (4): 235
- ^ Harold B. Carter, The Royal Society and the voyage of HMS Endeavour 1768-71, Notes and Records of the Royal Society of London 49, 1995-07-01, עמ' 245–260 doi: 10.1098/rsnr.1995.0026
- ^ Sir Hans Sloane, The British Museum (באנגלית)
- ^ Canavan, Tony (2020). "Hans Sloane Bust Removed". History Ireland. 28 (6): 11.
- ^ akan, Abigail (1990). Ideology and Class Conflict in Jamaica: The Politics of Rebellion. Montreal. p. 22.
- ^ "Sir Hans Sloane's Milk Chocolate and the Whole History of the Cacao"
- ^ Barry Taylor, Sir Hans Sloane, scientist - Maarten Ultee, www.bl.uk
- ^ Collecting the World by James Delbourgo review – Hans Sloane’s ‘nicknackatory’ and the founding of the British Museum, the Guardian, 2017-06-16 (באנגלית)
- ^ Boucher, Bruce (2017-09-08). "The Man Whose Cabinet of Curios Helped Start the British Museum". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-10-09.
- ^ "The life and curiosity of Sir Hans Sloane". The Economist. 2017-06-08. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-10-09.
- ^ "Sir Hans Sloane, scientist"
- ^ Marini Edwards, A visit to the Foundling Museum, London Journal of Primary Care 3, 2010-7, עמ' 62–63
- ^ exploringlondon, Elisabeth Langley Rose, Exploring London (באנגלית)