הרמן גרינג

הרמן גרינג
Hermann Göring
לידה	12 בינואר 1893; רוזנהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
התאבד	15 באוקטובר 1946 (בגיל 53); בית המשפט של כלא נירנברג, נירנברג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	ונצבאך
מדינה	גרמניה הנאצית, גרמניה, הקיסרות הגרמנית, שוודיה
כינוי	Der Eiserne, Lametta-Hermann
השכלה	אוניברסיטת מינכן; Royal Prussian Main Cadet Institute; Royal Prussian Cadet House Karlsruhe ;
בן או בת זוג	קארין גרינג (1923–1931); אמי גרינג (1935–1946)
השתייכות	לופטוואפה (ורמאכט)
תקופת הפעילות	1912–1945 (כ־33 שנים)
דרגה	רייכסמרשל
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה; מלחמת העולם הראשונה ;
עיטורים
	פור לה מריט (יוני 1918); מסדר אריה צרינגן (אוקטובר 1917); אביר מסדר הוהנצולן (אוקטובר 1917); מסדר ההצטיינות הצבאית קרל-פרידריך (אוקטובר 1917); צלב הברזל, דרגה שנייה (מרץ 1915); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (21 באפריל 1941); הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (25 במרץ 1942); צווארון מסדר החצים האדומים (1938); מסדר מיכאי האמיץ; אות הזהב המפלגתי; הצלב הגדול של צלב הברזל; הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה; צלב האבירים של צלב הברזל; צלב הכבוד; אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי; מסדר הבשורה הקדושה; צלב דנציג; מסדר הדם; אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס; מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה; אביר הצלב הגדול במסדר אישטוון הקדוש של הונגריה; מסדר דנבורג; מסדר החרב ;

הרמן וילהלם גרינג
Hermann Wilhelm Göring
	גרינג במהלך משפטי נירנברג
לידה	12 בינואר 1893; רוזנהיים, ממלכת בוואריה
התאבד	15 באוקטובר 1946 (בגיל 53); נירנברג, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה
שם לידה	Hermann Wilhelm Göring
מדינה	גרמניה הנאצית
מקום קבורה	ונצבאך
השכלה	אוניברסיטת מינכן (1923); Royal Prussian Main Cadet Institute (1914); Royal Prussian Cadet House Karlsruhe (1909) ;
מפלגה	המפלגה הנאצית
בן או בת זוג	קארין גרינג (1923–1931); אמי גרינג (1935–1946)
	30 באוגוסט 1932 – 23 באפריל 1945; (12 שנים)
	30 באוגוסט 1932 – 23 באפריל 1945; (12 שנים)
	10 באפריל 1933 – 23 באפריל 1945; (12 שנים)
	10 באפריל 1933 – 23 באפריל 1945; (12 שנים)
	27 באפריל 1933 – 23 באפריל 1945; (12 שנים)
	→ אין רוברט ריטר פון גריים ←
	26 בנובמבר 1937 – 15 בינואר 1938; (51 ימים)
	→ היילמאר שאכט ולטר פונק ←
פרסים והוקרה
	פור לה מריט (יוני 1918); מסדר אריה צרינגן (אוקטובר 1917); אביר מסדר הוהנצולן (אוקטובר 1917); מסדר ההצטיינות הצבאית קרל-פרידריך (אוקטובר 1917); צלב הברזל, דרגה שנייה (מרץ 1915); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (21 באפריל 1941); הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (25 במרץ 1942); צווארון מסדר החצים האדומים (1938); מסדר מיכאי האמיץ; אות הזהב המפלגתי; הצלב הגדול של צלב הברזל; הסרט הגדול של מסדר פרחי הפאולוניה; מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה; צלב האבירים של צלב הברזל; צלב הכבוד; אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי; מסדר הבשורה הקדושה; צלב דנציג; מסדר הדם; אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס; מסדר השמש העולה, דרגה ראשונה; אביר הצלב הגדול במסדר אישטוון הקדוש של הונגריה; מסדר דנבורג; מסדר החרב ;
חתימה

המונח "גרינג" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גרינג (פירושונים).

הרמן וילהלם גֶרינג (בגרמנית: ‏Hermann Wilhelm Göring^ⓘ‏^Ⓘ‏;‏ 12 בינואר 1893 – 15 באוקטובר 1946) היה פושע מלחמה נאצי, איש צבא ופוליטיקאי שהיה מראשי משטרו של אדולף היטלר, מפקד הלופטוואפה ומשרד התעופה. גרינג היה בעל אחריות רבה לשואה ולרדיפת היהודים במשטר הנאצי. נודע בשל אורח חייו הראוותני והנהנתני, שכלל ביזת אוצרות אמנות^[2] מכל רחבי אירופה הכבושה לשם קישוט אחוזתו הפרטית. במשפטי נירנברג נידון לעונש מוות, אך התאבד בתאו בבליעת כמוסת ציאניד בטרם הוצא גזר הדין אל הפועל.

ילדות ונעורים

הרמן וילהלם גרינג היה בנם הרביעי של ארנסט הרמן גרינג (1839–1913) ושל אשתו השנייה, פרנציסקה טיפנברון, שהייתה צעירה ממנו בעשרים שנה. סנדקו של הרמן היה יהודי-מאב עשיר בשם ד"ר הרמן אפשטיין, שמו "הרמן" נקרא על שם סנדקו, ושמו "וילהלם" ניתן לו על שם וילהלם השני, קיסר גרמניה שאביו העריץ.^[3]

לגרינג היו מספר אחים למחצה מאשתו הראשונה של אביו, ושני אחים ושתי אחיות מאמו ומאביו. בין אחיו המלאים אלברט גרינג שהתנגד למשטר הנאצי. אביו היה משפטן ודיפלומט, אשר שימש במשרות רמות דרג במושבותיה של גרמניה במערב אפריקה והגיע עד תפקיד מושל דרום-מערב אפריקה הגרמנית (החופפת בקירוב לשטחה של נמיביה, כיום), וייעד לגרינג הצעיר תפקידים צבאיים. גרינג נשלח מגיל צעיר לבתי ספר צבאיים.^[4]

מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה גרינג קצין זוטר בחיל הרגלים של צבא האימפריה הגרמנית. גרינג הוסב לתצפיתן מוטס, ולאחר מכן לטייס מטוס הפצצה, עד שבשנת 1915 הפך לטייס קרב.^[5]

באוקטובר 1916 הוצב בטייסת קרב, והופל בקרב אווירי. את שארית השנה בילה בהחלמה מפציעותיו. בפברואר 1917 שב לטוס. גרינג היה טייס מצטיין, ניצח ב־21 קרבות אוויר, וקיבל את אות פור לה מריט, העיטור הצבאי הגבוה ביותר של הצבא הגרמני, ב-2 ביוני 1918.^[6]

ב־7 ביולי 1918 קיבל את הפיקוד על הטייסת המפורסמת שייסד הברון מנפרד פון ריכטהופן שכונה "הברון האדום",^[6] והיה למפקדה האחרון. טייסת זו הייתה בין הטובות ביותר בחיל האוויר הגרמני. לזכותה 644 הפלות לעומת 52 טייסים שאיבדו את חייהם במהלך שירותם בטייסת.

לאחר מלחמת העולם הראשונה

לאחר המלחמה המשיך גרינג לטוס, ועבד זמן מה במפעלי "פוקר", ולאחר מכן, בשנת 1920 בחברת התעופה השוודית "סבנסקה לופטטרפיק".^[7] הוא שמר על מעמדו כקצין ברייכסווהר, צבאה של גרמניה, שקוצץ בצורה ניכרת על פי הסכם ורסאי. עד 1933 עלה בדרגות לדרגת גנרל מיור (מקביל לאלוף).

בסטוקהולם פגש בבת אצולה נשואה בשם קארין פון קאנצוב. הוא הצליח לגרום לגירושיה מבעלה, ונישא לה ב-3 בפברואר 1923. לאחר נישואיו לקאנצוב יכול היה גרינג לשוב לגרמניה, וליהנות מאורח חיים של בני החברה הגבוהה. הזוג גרינג קבע את משכנו במינכן, שם למד גרינג באוניברסיטת מינכן היסטוריה וכלכלה.^[8] בשנת 1931 מתה קאנצוב, שסבלה מאפילפסיה, ולאחר מכן ב-10 באפריל 1935 נישא גרינג לשחקנית בשם אמי זונמן^[9] (בתם היחידה, אדה גרינג, נולדה ב-2 ביוני 1938^[10]).

חבר המפלגה הנאצית

ימים ראשונים

ב־1921 נפגש הטייס הצעיר בעל הנטיות הלאומניות עם אדולף היטלר, ונשבה בקסמו. היטלר, שהקים אז את המפלגה הנאצית, היה נואם אלמוני ללא שם וללא קשרים. חברותו וקשריו של הטייס המעוטר בעל הקשרים הבינלאומיים סייעו לו בביסוסה של המפלגה ובהבאתה למודעות הציבורית כגוף מאורגן בעל בסיס של ממש. ב־1922 מונה גרינג לראש האס אה (SA), ובנובמבר 1923 השתתף לצד היטלר בפוטש במרתף הבירה, מרידת הנפל שנועדה להשתלט על מדינת בוואריה ומשם על גרמניה כולה. במהלך דיכוי הפוטש נפצע גרינג מירייה בירכו, ובלה באלין, אשתו של מוכר רהיטים יהודי שגר סמוך למקום הצילה אותו כשהסכימה לטפל בו (לימים, ב-5 במרץ 1942 גמל גרינג למשפחת באלין ואיפשר להם לצאת לשווייץ). הוא ברח לאוסטריה שם קיבל טיפול במורפיום כנגד כאבי פציעה זו, דבר שגרם להתמכרותו רבת השנים למורפיום, ואף לאשפוזו בבית החולים לחולי נפש ב-1925. הוא חזר לשוודיה, מולדתה של אשתו.

לאחר שנהנה מחנינה כללית, חזר גרינג ב־1927 לגרמניה, והמשיך בפעילות במלוא המרץ במסגרת המפלגה הנאצית, שביצעה בשנים אלו את התקדמותה לקראת השלטון בגרמניה. למוד ניסיון העבר החליט היטלר להשתלט לא בדרך של מרד מזוין אלא בדרך פרלמנטרית, תוך ניצול חולשתה של רפובליקת ויימאר. במאמצים אלו מילא גרינג תפקיד מפתח. ב־1928 נבחר לרייכסטאג מטעם המפלגה הנאצית, וב־1932 נבחר ליושב ראש הרייכסטאג. בתפקיד זה היה למעשה הנציג הנאצי הבכיר ביותר ברפובליקה, שכן על פי החוקה יושב ראש הפרלמנט הוא השלישי לאחר נשיא הרפובליקה והקנצלר. בתפקידו זה היה לגרינג חלק חשוב בתככים ובתמרונים הפוליטיים שהעלו את היטלר לשלטון ב־30 בינואר 1933.

רייכסמארשל

מכתבו של גרינג להיידריך בדבר "הפתרון לבעיית יהודי אירופה"

בשנים המוקדמות של הרייך השלישי שירת גרינג במספר משרות מיניסטריאליות, הן ברמת הרייך וכן במדינת פרוסיה.

בתחילה נתמנה לשר הפנים של פרוסיה, ולאחר מכן לראש ממשלתה. בתפקיד זה הקים את סוכנות ההאזנות "לשכת המחקר" ואת "משטרת המדינה החשאית" הפרוסית – בגרמנית: GEheimeSTAatsPOlizei, ובראשי תיבות: "הגסטפו" – שם שהפך שם נרדף לארגון חשאי המטיל אימה על מתנגדיו בשיטות של רצח וטרור. הוא מינה את רודולף דילס למפקד הראשון של הגסטפו. כפי הנראה הייתה לו יד בשריפת הרייכסטאג ב־1933, אשר בה הואשם הקומוניסט ההולנדי מרינוס ואן דר לוּבֶּה, וכיושב ראש הרייכסטאג שימש מיד לאחר מכן בתפקיד מכריע בקבלת "חוק ההסמכה", אשר שימש הבסיס החוקי לרודנותו של היטלר והיה מכת מוות לרפובליקת ויימאר.

ביוני 1934 עמד לצד היטלר כאשר זה, ביחד עם היינריך הימלר ומנהיגים נאצים נוספים, ביצעו את הטיהור הרצחני בשורותיהם אשר נודע כ"ליל הסכינים הארוכות", אשר במסגרתו נפטר היטלר מארנסט רהם וראשי האס אה, כצעד לקראת המשך ביסוס שלטונו הדיקטטורי.

בשנת 1935 הועמד בראש הלופטוואפה, חיל האוויר של גרמניה הנאצית, ובשנת 1939 מונה לדרגת גנרל-פלדמרשל של הלופטוואפה. מעמדו בשנים אלו היה כה מוצק, עד שבצו מיוחד ב־29 ביוני 1941 הוכרז כיורשו של אדולף היטלר, וכונה "רייכסמרשל" - הדרגה הצבאית הגבוהה ביותר בהיררכיה הנאצית, אשר הומצאה במיוחד עבורו, במטרה לעשותו בכיר מכל אנשי הצבא האחרים. בשלב זה היה באופן רשמי ל"איש מספר 2" ברייך.

לאחר פרישתו של היילמאר שאכט מתפקיד שר הכלכלה השתלט גרינג על משרותיו, ומונה ל"אחראי על תוכנית ארבע השנים" (אנ'). בתפקידו זה פעל גרינג במרץ לחימושה של גרמניה.

בה בעת פעל גרינג על מנת לצבור עושר אישי. גרינג היה בעל טעם אקסטרווגנטי באמנות ובאדריכלות. בפרוסיה בנה אחוזת ענק בשם "קארינהאל", שאותה קרא על שם אשתו הראשונה, ובה קיים אורח חיים ראוותני ומנקר עיניים. התמכרותו לתאוותיו ניכרה במבנה גופו: הוא צבר עודף משקל, על אף שבצעירותו היה בעל מבנה גוף אתלטי, וכן התמכר למורפיום. הוא ניצל את דרגתו בביזת יצירות אומנות מרחבי אירופה בזמן המלחמה ועל כך הסתכסך עם ארגונו של אלפרד רוזנברג. רוזנברג התעסק בהחרמת ספרים ופרטי אומנות למטרות מחקר ותרבות בזמן שגרינג רצה אותם לקישוט אחוזתו הפרטית.^[11] במסמך שנחשף במשפטי נירנברג מופיע סדר העדיפות בלקיחת הביזה. הבחירה הראשונה מגיעה להיטלר (או נציגיו), אחר כך לאנשי גרינג ורק לאחר מכן לרוזנברג ולמוסדות המחקר שלו.^[12]

גרינג היה בעל עמדה ספקנית בנוגע למתקפה על פולין, שהביאה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, והאמין כי גרמניה אינה מוכנה עוד למלחמה כוללת. באמצעות שליח שוודי בשם בירגר דאהלרוס ניסה לשכנע את הבריטים שלא להתערב לטובתה של פולין, אך נכשל.

גרינג והשואה

גרינג, במכלול תפקידיו, היה בעל תפקיד מכריע ברדיפות היהודים שקדמו להשמדתם הפיזית בשואה, להחרמת רכושם ולפרעות ליל הבדולח. גרינג הוא שיזם וביצע את הטלת ה"קנס" בסך מיליארד מארקים שהושת על יהודי גרמניה לאחר ליל הבדולח.

נציגיו של גרינג ישבו בוועידת ואנזה (1942), אשר החליטה על הצעדים המעשיים שיש לנקוט בהשמדת היהודים.

במקומו הגבוה בהיררכיה הנאצית היה גרינג בין האחראים הראשיים לשואה ולהשמדת היהודים. ב־31 ביולי 1941 שלח גרינג מכתב לריינהרד היידריך, היינריך הימלר וה-SS שבו הורה להם להכין תוכנית עבור הפתרון הסופי של השאלה היהודית. יש הרואים במכתב זה את ההוראה הראשונה להשמדת היהודים, וסבורים כי מקורה בפקודה בעל-פה שקיבל גרינג מהיטלר. ודאי שמכתב זה מתעד את מעורבותם של הדרגים הגבוהים ביותר בהיררכיה הנאצית בשואה, בניגוד לטענות של מכחישי השואה. לשון הפקודה של גרינג להיידריך:^[13]

אני פוקד עליכם לשלוח לי בהקדם תוכנית כוללת הנוגעת לאמצעים הארגוניים, המעשיים והחומריים הנדרשים לביצוע כל ההכנות הדרושות לפתרון הסופי של הבעיה היהודית בכל אותם שטחים באירופה הנמצאים תחת השפעה גרמנית.

במשפטו בנירנברג טען גרינג כי לא ידע על השואה, וכי סייע ליהודים בכל מקום בו היה הדבר בידו. טענה אל מולה עומד תיעוד במסמכים, התבטאויות אנטישמיות רבות מספור שלו במהלך השנים, כמו גם תפקידו הרם בממשל הנאצי, בו לא יכול היה להתקיים מפעל גדול ממדים כהשמדת היהודים, ללא מעורבותו הפעילה.

בזיכרונותיו, כותב אלברט שפר כי במהלך משפטי נירנברג שמע את גרינג מעיר, בהתייחס לעובדה כי מעט מיהדות הונגריה שרדה את השואה, "נותרו שם יהודים? חשבתי שחיסלנו את כולם. שוב מישהו התרשל ועשה עבודתו שלא כהלכה". הערה זו עומדת אל מול טענתו שנטענה כלפי הפסיכיאטר היהודי לאון גולדנסון, שראיין אותו בתאו, כי הפעם הראשונה בה שמע את השם אדולף אייכמן הייתה לאחר המלחמה.

עם זאת, לפחות בתחילת ימי גרמניה הנאצית היסטוריונים טוענים כי גרינג החזיק בדעה אנטישמית יותר מתונה משאר חברי החוג הפנימי של היטלר.^[14] הדוגמה הבולטת לכך היא היעדרותו מוועידת נירברג ומהחוקים שנוסחו בה שגבלס דאג לכך שלא יהיה נוכח שם מחשש שהוא ינסה למתן את חומרת החוקים.

מלחמת העולם השנייה

הצלחות ראשוניות

בניצחונותיו הראשונים של הצבא הגרמני היה גרינג בעל תפקיד מפתח. הלופטוואפה תחת פיקודו מחץ את חיל האוויר הפולני המיושן במהירות, והיה בעל תפקיד מכריע במערכות שבאו לאחר מכן בכיבוש נורווגיה, הולנד, לוקסמבורג, וצרפת. תורת הלחימה ההתקפית החדשנית, המכונה "מלחמת בזק", העניקה תפקיד ניכר לחיל האוויר, ששימש ליצירת אווירת האימה הנדרשת בצבאות האויב, לצורך הבקעת קווי האויב, כיתורו וכיבושו. על מנהיגותו בקרבות אלו העניק היטלר לגרינג את עיטור צלב הברזל מן הדרגה הגבוהה ביותר.

כישלון בקרב על בריטניה

ככל שהתקדם בתפקידיו, נכנע גרינג לחולשותיו האישיות. הוא התמסר לזלילה ולתאוות הגוף ואף לסמים משכרים. אחוזתו "קארינהאל" הייתה מופת לראווה ולבזבזנות, ואוצרות אמנות מכל רחבי אירופה נשדדו והובאו לקשטה. הדבר הביא להחלשת מעמדו ולזלזול בתפקידיו, והוא איבד את היעילות והמרץ שהביאו אותו למעמדו הרם. גרינג אף כתב מכתבי הגנה בעבור סוחרי אמנות יהודים שמהם "קיבל" יצירות אמנות.

עם התקדמות המלחמה, נכשל גרינג בתפקידו העיקרי כמפקד הלופטוואפה. בקרב על בריטניה נכשל הלופטוואפה במשימתו להשמיד את חיל האוויר הבריטי ולכתוש את ערי בריטניה כהכנה לפלישה קרקעית. מלחמת האוויר הפכה עד מהרה לסדרה של הפצצות יום ולילה שהביאו להחרבת ערי גרמניה בשלבים המתקדמים של המלחמה, והיטלר תלה בגרינג את האחריות לכך. כישלון הלופטוואפה בקרב על בריטניה היה למעשה כישלונו הראשון של הצבא הגרמני במלחמה, והסיר את חִנו של גרינג מעיני היטלר. מתקופה זו ואילך החל פיחות במעמדו של גרינג, והוא הלך ושקע בתאוותיו האישיות על חשבון תפקודו כחבר חשוב בממשל בעת מלחמה.

המלחמה במזרח

גרינג ראה במלחמה עם ברית המועצות, שפרצה בשנת 1941 עת פתחו הנאצים בהתקפת הפתע הידועה כמבצע ברברוסה, משום פתח להעלאת מעמדו ולשחזור הישגיו. בין היתר הפעיל כוח קרקע בשם "דיוויזיית הרמן גרינג" שנחשבה ליחידת עלית, ולחמה בהצלחה רבה בחזיתות שונות. במסגרת תפקידיו הכלכליים הייתה לו יד בביזה ובניצול שניצלו הנאצים את השטחים הכבושים במזרח.

בצומת מכריע של המלחמה הבטיח גרינג להיטלר כי יצליח להעביר לארמייה השישית הנצורה בסטלינגרד מספיק מזון וציוד להחזיקה במצב תקין תחת מצור. הבטחה זו לא הייתה מבוססת, ותרמה להחלטתו של היטלר להשאיר את הארמייה במקומה ולא להורות לה לסגת ולנסות לפרוץ המצור, החלטה שהביאה לבסוף לאובדנה של הארמייה השישית בקרב על סטלינגרד ולנקודת המפנה לטובת בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

הנפילה

ערך מורחב – מברק גרינג

לקראת סוף המלחמה, ב־23 באפריל 1945, עת היטלר היה נצור בפיהררבונקר בברלין, שלח גרינג שדר להיטלר, שבו כתב כי אם לא יקבל שדר בחזרה עד ליל אותו יום, יניח כי הבונקר נותק מהעולם החיצוני והיטלר נבצר מלמלא עוד את תפקידיו, ולפיכך - יכנס לתוקף הצו הממנה את גרינג ליורשו. גרינג קיווה להתחיל במגעים עם צבאות ארצות הברית ובריטניה בחזית המערבית כדי שגרמניה תוכל להיות בעלת בריתן ולהילחם אתן שכם אל שכם נגד ברית המועצות. לתקוותיו לא היה בסיס.

בהשפעת גבלס ובורמן - יריביו הוותיקים של גרינג - היטלר ראה במכתבו של גרינג בגידה, ובתגובה פיטר אותו מכל תפקידיו והורה על מעצרו, והוא אכן נלקח והוחזק במעצר על ידי אנשי האס אס.

ב"צוואתו הפוליטית", שנכתבה ב־29 באפריל 1945, כתב היטלר:

”לפני מותי אני מצווה לגרש את רייכסמרשל לשעבר הרמן גרינג מהמפלגה, ולמנוע ממנו כל הזכויות בו הוא עשוי ליהנות מכוח הצו של 29 ביוני 1941, וגם מכוח האמירה שלי ברייכסטאג ב-1 בספטמבר 1939. אני ממנה במקומו את גרוס אדמירל דניץ, לנשיא הרייך, המפקד העליון של הכוחות המזוינים”...

”גרינג והימלר, מלבד חוסר נאמנותם כלפי, עשו נזק בלתי הפיך למדינה ולעם כולו במשא ומתן חשאי עם האויב, שאותו ניהלו ללא ידיעתי ונגד רצוני, וניסיון בלתי חוקי לתפוס את שלטון המדינה לעצמם”.

למחרת התאבד היטלר, וכעבור שבוע גרמניה נכנעה.

מעצר, משפט והתאבדות

הרמן גרינג (משמאל בשורה הראשונה) עומד למשפט בנירנברג

גרינג נעצר ב־8 במאי 1945 באוסטריה. מבחינה פורמלית היה הנאצי השני בהיררכיה שהוחזק על ידי בעלות הברית, מכיוון שגרוסאדמירל קרל דניץ, שמונה על ידי היטלר ליורשו במשרת נשיא הרייך, קדם לו בתפקידו. מבחינה מעשית, לאחר התאבדותם של אדולף היטלר, היינריך הימלר ויוזף גבלס, נותר גרינג הנאצי הבכיר ביותר שנתפס בחיים.

גרינג הועמד למשפט בפני בית הדין הבינלאומי בנירנברג קיימת טענה כי גרינג מרח על ציפורניו לק אדום במהלך משפטו, טענה זו מבוססת על הספר ״אנטומיה של רשע״ של ג'ואל א. דימסדייל, אם כי אינה נתמכת במקורות נוספים^[15] עמדתו במשפטי נירנברג הייתה כי עליו להגן על המשטר הנאצי ועל שמו הטוב, על מנת שבבוא היום יקים לו העם הגרמני מצבות שיש. צוות ההגנה שלו כלל את סגנו, ארהרד מילך, ששימש כעד נגד האישומים שהוטלו על גרינג. גרינג ניסה לאחד את פושעי המלחמה הראשיים שעמדו לדין ולהציג עמדה מאוחדת ותקיפה כנגד התביעה. לאחר תפיסתו רזָה מאוד, נגמל מהתמכרותו לסמים וחזר למרץ ולתקיפות שאפיינו אותו בעבר. אולם הדבר לא סייע בידו. בית הדין הבינלאומי מצא אותו אשם בפשעי המלחמה ואחראי לכל מעשי המשטר הנאצי, לרבות השמדת היהודים. הוא נדון למוות בתלייה, אך התאבד בתאו בבליעת ציאניד שעות ספורות בטרם בוצע גזר הדין.

השאלה כיצד הגיע לידו הרעל שבאמצעותו התאבד נותרה בגדר תעלומה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 טען אריך פון דם באך צֶלֶבְסְקִי כי הוא זה שהחדיר את הרעל לתאו של גרינג, אך כפי הנראה אין טענה זו נכונה. יש הסבורים כי גרינג התיידד עם אחד משומריו, לוטננט בצבא ארצות הברית, והוא זה שסייע לו לקבל את הרעל. בשנת 2005 טען טוראי לשעבר בשם הרברט לי סטייברס כי הוא שנתן לגרינג "תרופה" שהוחבאה בתוך עט נובע שקיבל מאישה גרמניה שחיזרה אחריו. לטענתו לא היה מודע עד לאחר התאבדותו של גרינג כי ה"תרופה" היא למעשה ציאניד.

גרינג עצמו תיאר את תוכנית התאבדותו במכתב פרידה למפקד הכלא. במכתב הוא טען שמלכתחילה היו ברשותו שלוש כמוסות ציאניד. אחת החביא כך שתימצא בידי הסוהרים. את השנייה החביא כך שלא תימצא. כמוסה זו החביא בתוך המגף שלו במהלך משפט נירנברג. את הכמוסה השלישית החביא בקופסת קרם עור במזוודתו.

לאחר התאבדותו של גרינג נשרפה גופתו ואפרו הושלך לפלג נהר קונבנצבאך במינכן, הזורם אל נהר האיזר.

לקריאה נוספת

ויליאם ל. שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי (תרגום: אהרן אמיר). הוצאת שוקן, תשל"ו.
לאון גולדנסון, נירנברג 1946 (תרגום: דפנה ברעם). הוצאת "עברית" ו"כתר", תשס"ו.
גידו קנופ, גרינג - סגנו של השטן. ביוגרפיה. מגרמנית: עידו הרטוגזון. תל אביב, ספרית מעריב - דביר, 2010.

קישורים חיצוניים

אריה קיזל, 60 שנה למשפטי נירנברג - הרמן גרינג - ללא חרטה, באתר אי-מאגו
רמי נוידרפר, אלברט גרינג - האח הטוב, באתר אי-מאגו
יצחק לאור, הקצב המוקיון, באתר הארץ, 19 במרץ 2010
בעז נוימן, "גרינג: סגנו של השטן, ביוגרפיה" מאת גידו קנופ, נאמנו של הפיהרר, באתר הארץ, 24 במרץ 2010
ג'ואל דימסדייל, אנטומיה של רשע: להיכנס למוח של הנאצי גרינג, באתר ynet, 26 בינואר 2018
אמיר השכל, הרמן וילהלם גרינג, באתר משרד החינוך
הרמן גרינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הרמן גרינג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הרמן גרינג (1893-1946), דף שער בספרייה הלאומית
הרמן גרינג, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הרמן גרינג, באתר MusicBrainz (באנגלית)

הערות שוליים

^ משלהי הרייכסטאג ברפובליקת ויימאר ובכל תקופת הרייכסטאג בגרמניה הנאצית.
^ Andrew Johnson, Goering's lost art, The Independent, ‏2009-02-01 (באנגלית)
^ קנופ, עמ' 12–13.
^ קנופ, עמ' 16.
^ קנופ, עמ' 17–18.
^ ¹ ² קנופ, עמ' 19.
^ קנופ, עמ' 20.
^ קנופ, עמ' 21.
^ קנופ, עמ' 62–63.
^ קנופ, עמ' 78.
^ Robert K. Wittman and David Kinney, The devil's diary : Alfred Rosenberg and the stolen secrets of the Third Reich, Harper, 2016, עמ' 277-287
^ Trial of the Major War Criminals before the International Military Tribunal. Vol 25 (עמ' 234)
^ ברנרד וסרשטיין, בריטניה ויהודי אירופה 1939–1945, עם עובד, 1982, עמ' 116.
^ טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 177, מסת"ב 978-965-13-2964-7
^ שחר סמוחה, ‏להיות הרמן גרינג: מחקר חדש בוחן את נבכי הרוע האנושי, באתר גלובס, 5 באפריל 2018

[1] משלהי הרייכסטאג ברפובליקת ויימאר ובכל תקופת הרייכסטאג בגרמניה הנאצית.

[2] Andrew Johnson, Goering's lost art, The Independent, ‏2009-02-01 (באנגלית)

[3] קנופ, עמ' 12–13.

[4] קנופ, עמ' 16.

[5] קנופ, עמ' 17–18.

[קנופ_19-6] ¹ ² קנופ, עמ' 19.

[7] קנופ, עמ' 20.

[8] קנופ, עמ' 21.

[9] קנופ, עמ' 62–63.

[10] קנופ, עמ' 78.

[11] Robert K. Wittman and David Kinney, The devil's diary : Alfred Rosenberg and the stolen secrets of the Third Reich, Harper, 2016, עמ' 277-287

[12] Trial of the Major War Criminals before the International Military Tribunal. Vol 25 (עמ' 234)

[13] ברנרד וסרשטיין, בריטניה ויהודי אירופה 1939–1945, עם עובד, 1982, עמ' 116.

[14] טים בוברי, תרגום: כרמית גיא, לפייס את היטלר: צ'מברליין, צ'רצ'יל והדרך אל המלחמה, עם עובד, 2023, עמ' 177, מסת"ב 978-965-13-2964-7

[15] שחר סמוחה, ‏להיות הרמן גרינג: מחקר חדש בוחן את נבכי הרוע האנושי, באתר גלובס, 5 באפריל 2018

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

גנרל-פלדמרשלים וגרוס-אדמירלים בוורמאכט, בלופטוואפה ובקריגסמרינה במלחמת העולם השנייה
גנרלפלדמרשלים	אדוארד פון בהם-ארמולי (דרגת כבוד) • פדור פון בוק • ארנסט בוש • ולטר פון בראוכיטש • רוברט ריטר פון גריים • הרמן גרינג • מקסימיליאן פון וייכס • ארווין פון ויצלבן • וילהלם פון לב • וילהלם ליסט • אריך פון מאנשטיין • ולטר מודל • ארהרד מילך • פרידריך פאולוס • וילהלם קייטל • גאורג פון קיכלר • גינתר פון קלוגה • אוואלד פון קלייסט • אלברט קסלרינג • ארווין רומל • גרד פון רונדשטט • ולטר פון רייכנאו • וולפרם פון ריכטהופן • הוגו שפרלה • פרדיננד שרנר
גרוס אדמירלים	אריך רדר • קרל דניץ

הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג
נשפטו לגזר דין מוות	ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ
נידונו למאסר	ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים)
זוכו מכל אשמה	הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן
לא נידונו	רוברט ליי • גוסטב קרופ