ז'נדרמריה

זַ'נדַרמֶריה (מצרפתית: Gendarmerie ‏- gens d'armes - אנשי נשק) הוא גוף צבאי העוסק בפעילות שיטור רגילה, אך לעיתים בפעילות "קרבית" יותר. אדם המשרת בגוף זה נקרא "ז'נדרם". הז'נדרמריה הוא גוף המחזק את המשטרה, ופועל איתה בשיתוף פעולה. בדרך כלל הז'נדרמריה קיימת בארצות שהיו תחת שלטון נפוליאון. זוהי צורה מכווצת של הביטוי הצרפתי "gens d'armes", שפירושו "אנשי-נשק". במקורה משמעות המילה "שוטר רכוב".^[1]

תפקידיה העיקריים של הז'נדרמריה הם:

אבטחה ושמירה על הביטחון
שמירה על הגבולות ואזורי הספר
לוחמה בטרור
שמירה על הסדר הציבורי
התמודדות עם הפרות סדר ודיכוי מהומות
שיטור כפרי ומאבק בפשיעה חקלאית
כוח עתודה משטרתי.

הז'נדרמריה בארץ ישראל ובמדינת ישראל

לאחר מאורעות תרפ"א הגיעו שלטונות המנדט הבריטי למסקנה כי כוח המשטרה הקיים אינו יכול לבצע משימות של שמירה על השלום ומניעת מהומות. ביולי 1921 הוקמה "המשטרה המעולה" שכונתה גם "הז'נדרמריה הפלשתינאית", שאליה גויסו בני הארץ בפיקוד בריטי. בשנת 1922 הוקם כוח דומה בשם "הז'נדרמריה הבריטית" שכלל כשמונה מאות שוטרים בריטים, ותיקי כוח השיטור המלכותי של אירלנד (Royal Irish Constabulary). הכוחות הועסקו ככוח למניעת מהומות, ובמלחמה בכנופיות של שודדים שעדיין פעלו בארץ. פעולתם הצליחה, ולקראת סוף תקופת כהונתו של הרברט סמואל כנציב עליון, ניתן היה לחוש ברגיעה יחסית למצב שלפני הפעלת הז'נדרמריות. יורשו של סמואל, הרברט פלומר, פירק את שתי הז'נדרמריות בשנת 1926. חלק מאנשיהן גויסו למשטרה, וחלק לכוח חדש בשם "חיל הספר העבר-ירדני" שפעל כז'נדרמריה וכמשמר גבול, ולעיתים, בתקופת מלחמת העולם השנייה, כיחידה צבאית לכל דבר. חיל הספר העבר-ירדני פורק בפברואר 1948 לקראת סיום המנדט הבריטי.

מספר חודשים קודם להקמת המדינה, החלה הסוכנות היהודית בהקמתם של המוסדות הממלכתיים של המדינה שבדרך, על ידי ועדת המצב. בישיבתה הראשונה של הוועדה, שהתקיימה ב-9 בנובמבר 1947, מונתה גולדה מאיר לאחראית על תכנון המשטרה ביחד עם יוסף נחמיאס ויחזקאל סהר (סחרוב) שמאוחר יותר מונה למפכ"ל הראשון של משטרת ישראל. עבודתו של צוות זה הגיעה לכלל גיבוש ב-21 בדצמבר 1947. בהצעה פורט מבנה כוחות הפנים ובו שני חיילות:

ז'נדרמריה: חיל שיעסוק בתפקידי שמירה וביטחון באזורים שמחוץ לערים ובגבולות.
משטרה: כוח שיתמסר לפענוח פשעים ומניעתם.

לאחר שורה של דיונים ארוכים בין המשטרה לצבא, הוחלט להקים את חיל הספר, על ידי דוד בן-גוריון בכפיפות לצה"ל, ועל האלוף דוד שאלתיאל, שהתמנה למפקדו הראשון הוטל לבצע את ההקמה של חיל הספר שתפקידו לשמור על גבולות המדינה. חיל הספר לא הצליח להתקיים תוך כפיפות לצה"ל ולכן עבר החיל החדש לידי המשטרה ולימים נקרא משמר הגבול.

כיום משמר הגבול, המכונה מג"ב, הוא חיל קרבי במשטרת ישראל המשלב בין תפקידי שיטור, אבטחה ולוחמה בטרור^[2]. כוח האדם במג"ב מורכב בעיקר מלוחמים, המשמשים בתפקיד ביניים בין שוטר לחייל-לוחם. להלכה סמכויותיו של שוטר מג"ב שוות לסמכויותיו של כל שוטר רגיל, אך לא כך הכשרתו, הוא מתמחה בלחימה כמו חייל קרבי (שוטרי משמר הגבול מוכשרים כרובאי 05) וחמוש ברובה סער כנשק אישי (שוטרים בשירות קבע חמושים גם באקדח שירות). כמחצית מהשוטרים משרתים במשמר הגבול במסגרת שירות החובה שלהם והמחצית השנייה הם אנשי קבע מקצועיים. למג"ב כמה יחידות מיוחדות - כגון: הימ"מ והימ"ס - שמתמחות בלוחמה בטרור ובעלות מוניטין גבוה ושם עולמי.