חצרמותית
 | |
| ממלכת חצרמוות (ירוק כהה) ואזור ההשפעה שלה (ירוק בהיר) ב-400 לפנה"ס | |
| מדינות | תימן |
|---|---|
| דוברים | נכחדה; חיה סביב 1200 לפנה"ס–400 לספירה |
| כתב |
כתב דרום-ערבי  |
| משפחה |
|
| קוד שפה |
ISO 639-3: קוד xhd |
| קוד ISO 639-3 |
xhd |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
חצרמותית (בתעתיק מדויק: חַצְ'רַמַוְּתּיתּ, קרובה יותר להגייה "חדרמותית" בעברית; בערבית: حضرموتية "חַצְ'רַמַוְּתִיַה") הייתה השפה העתיקה ביותר, והמזרחית מבין ארבע השפות הידועות בקבוצת שפות דרום-ערב העתיקות במשפחה השמית. היא שימשה באזור חצרמוות וגם באזור שסביב הבירה החצ'רמותית שבווה, כיום נפת שבווה בתימן. החצ'רמותים שלטו במסחר בלבונה באמצעות תחנת המסחר החשובה שלהם סוּמְהוּרַם (בחצ'רמותית "ס1מהרם"), כיום האתר הארכאולוגי ח'וּר רוּרִי בנפת זפאר (טֻ'פָאר), שבעומאן.
מקור השם חצ'רמות לא הובהר. המקום זוהה עם "חֲצַרְמָוֶת" המקראי (בעברית), וגם בערבית נהוג לפרשו בדומה: חַצַ'ר ("הגיע") + "מוות". מנגד, ההיסטוריון כמאל סאליבי טען כי הבסיס הוא השם "חצ'רם" 𐩢𐩳𐩧𐩣, משורש ח-צ'-ר "ירוק".
כתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כתב דרום-ערבי עתיק
כמעט כל העדויות בשפה החצ'רמותית מגיעות מכתובות שנכתבו בכתב הדרום-ערבי העתיק המונומנטלי (אותיות רישיות), המורכב מ-29 אותיות שמקורן בכתב הפרוטו-סינאי.
פונולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפונמות המשוחזרות בשפה היו זהות בעיקרן לאלה של שבאית (ראו שם). מאפיינים ייחודיים של חצ'רמותית משמרים אלמנטים מפרוטו-שמית, במיוחד בכתובות מוואדי חצ'רמוות. כך, העיצור השורק [s3] מפרוטו-שמית נשמר כך, בעוד שהוא הפך לבין-שיני [ṯ] ביתר שפות דרום-ערב העתיקות. למשל, המילה "שלוש" היא [שלס] (בתעתיק השמי s2ls3) בחצ'רמותית, לעומת [שלתֿ'] (s2lṯ) בשבאית.[1] מצד שני, יש גם מקרים שבהם מוצאים תֿ' [ṯ] במילים שצורתן הקדומה נכתבת בסָמֶך [s3], למשל בחצ'רמותית המילה "כְּתב" היא [מתֿ'נאד] mṯnad, לעומת [מסנד] ms3nd ביתר שפות דרום-ערב העתיקות.[2]
במהלך חייה של השפה כנראה הופיעו שינויים פונטיים מסוימים, ככל שניתן להסיק משינויים בכתיב, בהשוואת כתובות מתקופות שונות: מהאות עין [ˤ] לאות אלף [ˀ], מהאות ט'ית' [ẓ] לאות צאד [ṣ], מהאות ת'או [ṯ] לאות סמך [s3].
כמו בשפות שמיות אחרות, לעיתים נוּן [n] עוברת הידמות מלאה לעיצור הבא אחריה. לדוגמה, ברבים של המילה "נפש" [נפס1] nfs1 הנוּן נטמעת בפֶא שאחריה, וכך המילה "נְפשוֹת" במקום [אנפס1] ʾnfs1 נכתבת [אפס1] ʾfs1.
מורפולוגיה
כינויי הגוף השלישי בחצ'רמותית מתחילים באות סאת [s1].
יש בשפה סופיות נקבה המסתיימות באות תֿ'אוּ [ṯ] או באות סמך [s3].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הממצאים הקדומים ביותר של כתב דרום-ערבי עתיק היו חרסים שנמצאו ברַייבּוּן (כיום ואדי דַװְעַן), הבירה הישנה של חצ'רמוות, ותוארכו באמצעות תיארוך פחמן-14 למאה ה-12 לפני הספירה.[3] על כן חצ'רמותית היא שפת דרום-ערב העתיקה ביותר. לאחר כיבוש ממלכת חצ'רמות במאה ה-4 לספירה על ידי חמיירים, כחלק מהרחבת ממלכת שבא, שבאית הפכה לשפה הרשמית באזור, ומאז פסקו הכתובות בחצ'רמותית. ייתכן שהיעלמות הכתובות החצ'רמותיות, שברובן היו כתובות הקדשה לאלים המקומיים, מוסברת בכך שהחמיירים הביאו איתם את המונותאיזם, ועל כן לא ידוע אם חצ'רמותית אכן מתה בזמן זה או שמא רק פסקה לשמש כשפת הכתובות.[4]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Leonid Kogan and Andrey Korotayev: "Sayhadic Languages (Epigraphic South Arabian)" in Semitic Languages. London: Routledge, 1997, p. 157–183.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Leonid E. Kogan and Andrey Korotayev: Sayhadic (Epigraphic South Arabian). In: The Semitic Languages, edited by Robert Hetzron.Pg. 223. Routledge, London, 1997.
- ^ Leonid E. Kogan and Andrey Korotayev: Sayhadic (Epigraphic South Arabian). In: The Semitic Languages, edited by Robert Hetzron. Pg. 223. Routledge, London, 1997.
- ^ L. E. Kogan, A. V. Korotayev, Epigraphic South Arabian Morphology, Penn State University Press, 2007-07-21, עמ' 220
- ^ L. E. Kogan, A. V. Korotayev, Epigraphic South Arabian Morphology, Penn State University Press, 2007-07-21, עמ' 221