יוכבד וינפלד

יוכבד וינפלד

יוכבד וינפלד (2012)
לידה	15 ביולי 1947 (בת 77) לגניצה, רפובליקת פולין
שם לידה	אווה ארנסט
לאום	ישראלי

יוכבד (ג'וקי) וינפלד (נולדה ב-15 ביולי 1947) היא אמנית, מורה לאמנות ומפתחת תערוכות הפעלה חינוכיות לילדים.

וינפלד נחשבת כפורצת דרך לעיסוק במורשת יהודית-דתית ובשואה, תוך שימוש באמצעים עכשוויים.

ביוגרפיה

יוכבד (ג'וקי) וינפלד נולדה כאווה ארנסט בעיר לגניצה בשלזיה, פולין למשפחה חילונית וגדלה בוורוצלב, גם כן בשלזיה.

לפני מלחמת העולם השנייה היה אביה, נתן ארנסט, חניך גורדוניה, יצרן מצליח של חולצות גברים בעיר פְּשֶׁמִישְׁל, בגליציה, פולין, ואמה, קלרה, סיימה את לימודיה בבית ספר מקצועי מקומי עם פרוץ המלחמה.

הוריו של נתן נורו בידי הנאצים והוא עצמו עבר את שארית המלחמה במחבוא. קלרה השיגה מסמכים מזויפים, התחזתה לארית ועבדה כמנהלת משק בביתו של קצין אס אס שהוצב בפולין. נתן וקלרה נפגשו ונישאו אחרי המלחמה.

ב-1957 היגרה משפחת ארנסט לישראל, ולאחר שהות של מספר חודשים בתל אביב, התיישבה בגבעתיים. אווה, כעת יוכבד, הייתה ילדה מחוננת שהצטיינה במיוחד בציור, משחק וכתיבה. בהיותה בת שש עשרה, לקח אותה האמן רפי לביא תחת חסותו, ובטרם מלאו לה עשרים, הוצגו עבודתיה לצד אלו של מורה בתערוכות קבוצת +10.

ב-1967 נישאה לדוד וַיְנְפֶלְד, באותה עת דוקטורנט באוניברסיטה העברית בירושלים ויהודי שומר מצוות, ב-1977 הנישואים הסתיימו בגירושים. ב-1980 וינפלד התחתנה עם סטיבן כשר (Steven Kasher) ועברה לניו יורק, בה היא מתגוררת מאז ועד היום (2016). ב-1985 נולדה בתה טליה כשר. הזוג התגרש ב-1993.

וינפלד למדה במדרשה לציור ואמנות, כשזו הייתה בתל אביב ובו-זמנית באוניברסיטת תל אביב (1965-67), באוניברסיטה העברית (67–69) וקיבלה תואר מוסמך מאוניברסיטת קייפטאון בדרום אפריקה.

היא לימדה באגף הנוער של מוזיאון ישראל, בבצלאל, במדרשה לציור ולאמנות ובבית הספר לאמנות ע"ש מיכאליס באוניברסיטת קייפטאון.

וינפלד פיתחה תערוכות הפעלה חינוכיות באגף הנוער במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון היהודי של ניו יורק (The Jewish Museum) ובמוזיאון לילדים בניו יורק (Children’s Galleries for Jewish Culture), שהייתה שותפה-מייסדת שלו ב-1995 ואותו ניהלה עד 2011, שנת סגירתו.

אמנות

וינפלד בעבודה, ירושלים, 1969

ב-1969 וינפלד הציגה את עבודותיה המוקדמות בתערוכת יחיד בגלריה מבט בתל אביב. הציורים עסקו בהנגדת יסודות קשים ורכים ובהכלת צורות ביומורפיות דמויות בשר וחלקי גוף בגבולות גאומטריים. רוב מבקרי האמנות התייחסו לתערוכה בבוז.

במשך שלוש השנים הבאות, וינפלד המשיכה לעסוק בניגודים. עבודותיה הוצגו במספר תערוכות קבוצתיות, וב-1972 בתערוכת יחיד בגלריה בר-כוכבא בתל אביב. עבודות אלו עסקו גם הן בהנגדת יסודות קשים ורכים, אם כי הפעם, הניגודים היו סיגנוניים. המבקרים היו חלוקים בדעותיהם לגבי התערוכה. ראובן ברמן כתב בידיעות אחרונות ובג'רוזלם פוסט:

"ציוריה של יוכבד ויינפלד מבוססים על ניגודים סיגנוניים ותפישתיים פנימיים. ניגודים אלה מתחלקים לשני יסודות: הגישה המדודה והעצורה מחד-גיסא... וגישה ספונטנית 'ציורית' ושירבוטית מאידך... הניגודים מומחשים בחריפות, ועצם התפישה מעידה על פעילות מחשבתית, שהיא עדיין תופעה נדירה למדי בציור שלנו."

ב-1973, בעקבות מות אמה ומלחמת יום הכיפורים, במאמץ להשתחרר מרישום וירטואוזי ומתוך צורך להגיב לבשר המצולק ולחברה הפצועה, וינפלד החלה לפצוע נייר באמצעות קריעה ותפירה, ולעיתים הוסיפה שער, פיסת ענפים שבורים, תחבושות ושירבוטים. "רישומים" אלו נתפשו כאירוטיים ונשיים, אם לא פמיניסטיים. תפירת נייר ובד פילסו את דרכה לעניין מחודש בבשר וגוף. ב-1974, בתערוכת יחיד בגלריה דבל, וינפלד הציגה את עבודותיה התפורות, ביניהן שתי סדרות של חלקי גוף תפורים: ידיים תפורות ופנים תפורים. עבודות אלו שהיו למעשה תצלומים תפורים שצולמו מחדש, הובילו לעבודות שהפגינו פחות עניין באסתטיקה וסגנון והפכו ליותר מושגיות בטבען, ביניהן הסדרה "קווים לדמותי", שתרגמה אירועים אוטוביוגרפיים לקווים, כגון קווי כף היד, או קווי המסע מפולין לישראל. העיסוק בתפרים ובחלקי גוף תפורים הניעו מספר מבקרים לשייך את עבודתה של וינפלד לתחום אמנות הגוף, ולראותה כפמיניסטית בתוך תחום זו.

בעקבות התעניינותה בסינסתזיה ובתפישת האמנות כ"ביטוי למה שלא ניתן לביטוי באופן אחר", וינפלד החלה לחקור את יכולתה של אמנות חזותית להעביר תחושות גופניות, כגון תחושה של רעב, או כאב בשורשי השיער. ב-1975 הוצגו עבודות אלו בגלריה דבל בתערוכת יחיד בשם "כאבים". לכל אחת מהעבודות היו שלושה מרכיבים. א. טקסט מדעי המסביר את התחושה, ב. טקסט ואיור המספרים על התחושה, ג. אובייקט תלת־ממדי המנסה לגרום למתבונן לחוש את התחושה המתוארת. פרט ליגאל צלמונה, רוב המבקרים לא הבינו את משמעות העבודות וטענו שהנושא אינו ראוי לעיסוק אמנותי. צלמונה:

"נושא התערוכה הינו הכאב, וזהו ניסיון, הראוי כשלעצמו להערכה, להתמודדות שהאמנות הפלאסטית השתדלה להימנע ממנה עם אתגר תרגום התחושות הפיזיות ל'שפה' החזותית... ניסיונה של יוכבד וינפלד הינו לכן תופעה נדירה ואמיצה."

ב-1976, בתערוכת יחיד בגלריה דבל, וינפלד הציגה תצלומים תפורים נוספים ומספר עבודות מושגיות, ביניהן סדרת התצלומים "חור בסדין" והסדרה "קו משפחתי." כחלק מהתערוכה, בעקבות קריאת "קיצור שולחן ערוך" לרבי שלמה גאנצפריד, יצרה וינפלד סרט ו"מיצג" (1976) בהשראת טקסטים מהספר, אותם ראתה כמעוררים ופיוטיים. המיצג עסק בדימויים חזותיים מיתיים של איסורים ופולחנים המבוססים על דיני טוהרה ואבלות. בסביבה אמנותית שהסה מלהזכיר את השואה והדת היהודית, הייתה זו אחת הפעמים הראשונות שאמן השתמש במורשת היהודית כהשראה למה שנחשב באותה עת לאמנות אוונגרדית. מאיר רונן כתב על התערוכה ב־ARTnews:

"עזבתי את הגלריה כשבמוחי מנקרות שאלות בדבר היבטים רבים של המורשת התרבותית היהודית-נוצרית – מורשת של כאב, סבל, אמונות תפלות ואמונה מיסטית ביכולתו של האדם להתרומם מעל הגשמיות באמצעות טקסי היטהרות."

אף על פי שהווידאו המקורי של המיצג אבד, ונותרו תצלומים בלבד, מרבים לאזכר את המיצג (לעיתים תחת השם המוטעה "נידה") במחקרים, כתבי עת וספרים כעבודה חלוצית באמנות הישראלית.

ב-1979 וינפלד פנתה לעסוק בדימויי זיכרון ראשוניים ובדרכים שהם משתנים ומופיעים מחדש בזיכרון. בתערוכת היחיד שלה במוזיאון ישראל הציגה עשר עבודות מורכבות, כל עבודה מורכבת מזיכרון ילדות המיוצג בטקסט הכתוב בקול של ילד, תצלומים של וינפלד בתחפושות שונות, עבודות תלת־ממדיות ומשטחים מצוירים. סטפני רחום, אוצרת התערוכה כתבה בקטלוג:

"ההתעלמות המכוונת מן ההיבט האסתטי עם הדגשת התהליך הרעיוני הם חלק מן הרקע המושגי של וינפלד... העדר זה של השאה מחדיר למוצגים חיות, אנרגיה וכוח... לעיתים מרגיש הצופה, כאילו ניתן לו 'קו ישיר' אל המקור שהניע או עורר את הדימוי."

ב-1981, בתערוכת יחיד, "סיפורים לילדים קטנים" בגלריה גורדון בתל אביב, וינפלד הציגה סדרת עבודות המבוססות על זכרונות סיפורים ואמירות של אמה. בדומה לעבודות ב-1979, כל עבודה כללה טקסט, צילומים של וינפלד בתחפושות ומרכיבים פיסוליים.

ב-1982, בתערוכת יחיד "משפטים" בגלריה גורדון בתל אביב, וינפלד הציגה ציורים המבוססים על משפטים שונים. בניגוד לעבודותיה הקודמות, המרכיבים השונים בכל עבודה "התרחשו" על משטח אחד.

ב-1991 בתערוכת יחיד בגלריה בוגרשוב בתל אביב, וינפלד הציגה שתי סדרות של עבודות. הסדרה "אמירות שדופות" מבוססת על אמירות של הורים בארצות הברית, כגון, "You will always be my baby" או "Shall I kiss it better?". העבודות, שבמרכז כל-אחת מהן ציור מועתק של מדונה וילד, מנגידות דימויים המבטאים את רצון ההורה להגן על ילדו, עם דימויים המתארים את חוסר היכולת לממש רצון זה. העבודות בסדרה השנייה מבוססות כולן על המשפט "History, it seems, for the initiated consists of just a few words.” כל אחת מן העבודות כוללת ציור של כלי כגון, סכין, סכין גילוח, כד חלב על רקע זהב, לידו תצלום מבוים של וינפלד, אובייקט פיסולי וציור מופשט גדול, עליו כתובים המשפט המאחד ושורה של מילים הנגמרות ב-etc. המלה האחרונה בכל עבודה היא "War". את התערוכה אצרה אריאלה אזולאי-ערמון, שגם כתבה את המאמר בקטלוג המלווה את התערוכה:

"החומרים הלקוחים מן הביוגרפיה האישית, השזורה באופן בלתי נמנע בזו הקולקטיבית... עוברים תהליך של חיפצון באמצעות אופן השימוש שלה במדיומים השונים: מיצג, ציור, צילום ואסמבלאז' הפועלים על חומרים אלה כאקט של הזרה. השימוש בצילום כמתעד של אקטים מבוימים בהם וינפלד מחופשת ל'אחר' – הקצין-המפקד במחנה ריכוז, הילדה ההופכת לאישה או היצאנית, והאופן שבו היא שותלת תצלומים אלה בעבודותיה מדגישים את העיסוק שלה ברגע בו ה'אני' הופך ל'אתה', הצופה הופך לניצפה והסובייקט (האמן) הופך לאובייקט, נתון למניפולציות חברתיות, תרבותיות ופוליטיות."

עבודותיה של וינפלד כלולות באוספיהם של מוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון תל אביב, Hamburg Kunsthalle בגרמניה, מוזיאון חיפה לאמנות, ובאוספים פרטיים שונים בארץ ובעולם.

גלריה

• 
  ‏1967, תערוכת הערום +10 בגלריה גורדון, שמן על בד, אוסף פרטי.
• 
  ‏1969, תערוכת יחיד בגלריה מבט, תל אביב, שמן על בד, אוסף פרטי.
• 
  ‏1973, תפר עם נוצה, תערוכת מעבר בגלריה דבל, ירושלים, חוט, נוצה, עפרון ואקריליק על בד, אוסף פרטי.
• 
  ‏1974, פנים תפורים, תערוכת יחיד בגלריה דבל, תצלום תפור ומצולם, אוסף מוזיאון חיפה לאמנות.
• 
  ‏1974, ידיים תפורות, תערוכת יחיד בגלריה דבל, תצלום תפור ומצולם, אוסף מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 
  ‏1974, צלקת בשלג, תערוכת יחיד בגלריה דבל ירושלים, תצלום, אוסף האמן.
• 
  ‏1974, תערוכת יחיד בגלריה דבל, חמרים שונים על נייר, אוסף גלריה גורדון.
• 
  ‏1974, תערוכת יחיד בגלריה דבל, חמרים שונים על נייר, אוסף גלריה גורדון.
• 
  ‏1975, תערוכת "כאבים" בגלריה דבל, כאב בעיניים, חמרים שונים, אוסף מוזיאון חיפה לאמנות.
• 
  ‏1976, תערוכת יחיד בגלריה דבל, אקריליק, בדים, עור על בד, אוסף האמן.
• 
  ‏תצלומים של "מיצג" (1976) בתערוכת יחיד בגלריה דבל.
• 
  ‏1976, פנים תפורים, תצלום תפור ומצולם, אוסף גלריה גורדון.
• 
  ‏1976, קו משפחה, תערוכת יחיד בגלריה דבל, תצלום, אקריליק, עפרון על נייר.
• 
  ‏1979, #7 מוכת עץ, טקסט: "קז׳יה ואני עומדות על מרפסת העץ. קז׳יה שולחת אותי לקנות סיגריות. אחר-כך היא נותנת לי מציצה ואומרת אצלנו בכפר הייתה בחורה אחת ששחקה עם מקל בין הרגליים ואחר-כך ירד לה דם אצלי כל חודש יורד דם משם. אם בחורה בהריון יוצא לה מיץ צהוב." תערוכת יחיד במוזיאון ישראל. חמרים שונים. אוסף פרטי.
• 
  ‏1979, 8#, טקסט: "במחנות הריכוז שבהם היו כל היהודים מלוכלכים ורעבים היו גם נשים יפות שהגרמנים אהבו. אז הן הרביצו ליהודים וקבלו אוכל. עכשיו מענישים אותן. היו להן ראשים מגולחים." תערוכת יחיד במוזיאון ישראל, חמרים שונים, אוסף מוזיאון ישראל.
• 
  ‏1980-81, סיפורים לילדים קטנים. טקסט: "אל תדאגי הרגו אותו על כיסא חשמלי זה המות הכי קל." תערוכת יחיד בגלריה גורדון, חמרים שונים, אוסף האמן.
• 
  ‏1980-81, סיפורים לילדים קטנים. טקסט: "תאכלי תאכלי במלחמה אכלו אפילו קליפות של תפוחי אדמה." תערוכת יחיד בגלריה גורדון, חמרים שונים, אוסף האמן.
• 
  ‏1981-82, משפטים. טקסט: LADIES AND GENTLEMEN, THIS WILL NEVER HAPPEN AGAIN. תערוכת יחיד בגלריה גורדון, שמן על בד, עץ, אוסף האמן.
• 
  ‏1981-82, משפטים. טקסט: AND IF IT IS HAPPENING AGAIN TO SOMEONE ELSE‏? תערוכת יחיד בגלריה גורדון, שמן על בד, עץ, אוסף האמן.
• 
  ‏1983-84, שמן על בד, אוסף האמן.
• 
  ‏1988, אמירות שדופות. YOU WILL ALWAYS BE MY BABY, תערוכת יחיד בגלריה בוגרשוב, 1991. חמרים שונים, אוסף האמן.
• 
  ‏1988, אמירות שדופות. IT’S JUST A FAIRY TALE. תערוכת יחיד בגלריה בוגרשוב, 1991. חמרים שונים, אוסף האמן.
• 
  ‏1990. History, it seems, for the initiated consists of just a few words. Knife. תערוכת יחיד בגלריה בוגרשוב, 1991. חמרים שונים, אוסף פרטי.
• 
  ‏1990. History, it seems, for the initiated consists of just a few words. Razor. תערוכת יחיד בגלריה בוגרשוב, 1991. חמרים שונים, אוסף האמן.
• 
  ‏1993-94. WHAT IS, WHAT ISN’T. I. BUNNY. חמרים שונים. אוסף האמן.

תערוכות יחיד

• 2013 ”קו תפר“, גלריה גורדון 2, תל אביב, אוצרת: שלומית ברויר.
• 1991 ”עבודות“, גלריה בוגרשוב, תל אביב, אוצרת: אריאלה אזולאי-ערמון.
• 1982 ”משפטים“, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1981 ”סיפורים לילדים קטנים“, גלריה גורדון, תל אביב.
• 1979 מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרת: סטפני רחום.
• 1976 ”יוכבד וינפלד“, גלריה דבל, ירושלים.
• 1975 ”כאבים“, גלריה דבל, ירושלים.
• 1974 גלריה דבל, ירושלים.
• 1972 גלריה בר-כוכבא, תל אביב.
• 1969 גלריה מבט, תל אביב.

תערוכות קבוצתיות

• 2010 ”Photography and Memory“, אוניברסיטת ברנדייס, וולת'ם, מסצ'וסטס.
• 2008 ”60 שנות אמנות בישראל: העשור השלישי: 1968-1978; גופי-עצמי, אמנות בישראל 1978-1968“, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצר: מרדכי עומר.
• 2008 ”60 שנות אמנות בישראל, העשור הרביעי: 1988-1978 - צ׳ק-פוסט שנות השמונים באמנות ישראל“, (מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, צ׳ק-פוסט שנות השמונים באמנות ישראל, אוצרת: אילנה טננבאום.
• 2006 ”וידאו zero כתוב בגוף פעולה בשידור חי הדימוי המוקרן-העשור הראשון“, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה, אוצרת: אילנה טננבאום.
• 1998 "העיניים של המדינה, אמנות חזותית במדינה ללא גבולות; היבטים באמנות הישראלית של שנות השבעים", מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצרת: אלן גינטון.
• 1992 ”De Cordova Museum, “Goodbye to Apple Pie, לינקולן, מסצ׳וסטס.
• 1992 ”Artists Social Views‏ 9",‏ J. Claramunt Gallery‏, ניו יורק.
• 1991 “The Gallery at Hastings-on Hudson, “Israeli Borne, ניו יורק.
• 1987 ”Archetype/ Symbol/ Photograph. ,“O Roe Electric Art Space, הובוקן, ניו ג'רזי.
• 1984 ”State University at Albany ,”New York Images: New Directions, הגלריה האוניברסיטאית באולבני, ניו יורק.
• 1981 ”Trends in Israeli Art 1970-81“, יריד האמנות בבזל (Basel Art Fair), בזל.
• 1981 ”Ung Kunst fra Israel Kunstsenter“, ‏Henie Onstaad Kunstsenter, הווויקודן, נורווגיה.
• 1981 ”Artists of Israel: 1920-1980“, המוזיאון היהודי, ניו יורק, אוצרת: סוזן גודמן.
• 1979 ”אמנים בוחרים אמנים“, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצר: מרק שפס.
• 1979 ”Artists of Israel“, ‏A.I.R Gallery, ניו יורק, אוצרת: Rachel bas-Cohain.
• 1978 ”אמנות על חברה בישראל 1978-1948“, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, אוצרת: שרה ברייטברג.
• 1977 ”Artists from Israel‏ 10“, מוזיאון לואיזיאנה, הומלבאק, דנמרק, אוצר: יונה פישר.
• 1977 ”Frauen Machen Kunst“, ‏Galerie Magers, בון.
• 1976 ”מיצג 76“, בית האמנים, תל אביב, אוצר: גדעון עפרת.
• 1975 ”Jerusalemer Kunstler, “Kasseler Kunst Verein, קאסל.
• 1975 יריד האמנות של בזל (Basel Art Fair), בזל.
• 1974 ”רישום מעל ומעבר“, מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרים: יונה פישר ומאירה פרי-להמן.
• 1974, ”פורטרט“, בית האמנים, ירושלים.
• 1973, ”הומאז'“, בית האמנים, ירושלים.
• 1973 ”ארוטיקה“, בית האמנים, ירושלים.
• 1973 ”תערוכת מעבר“, גלריה דבל, ירושלים.
• 1972 ”קיץ 72“, בית האמנים, תל אביב.
• 1970 ”10+ עולה על הוונוס“ (תערוכת קבוצת +10), גלריה גורדון, תל אביב.
• 1969 ”תערוכה בעגול“ (תערוכת קבוצת +10), גלריה גורדון, תל אביב.
• 1967 ”העירום“ (תערוכת קבוצת +10), גלריה גורדון, תל אביב.

ספרים שכתבה

• כיצד מתבוננים בתמונה?, טקסט ואיורים: יוכבד וינפלד, עיצוב: אורה יפה, הוצאת מוזיאון ישראל, אגף הנוער ע"ש רות, 1984, 1990.
• מציאות ואשליה, טקסט ואיורים: יוכבד וינפלד, עיצוב: אורה יפה, הוצאת מוזיאון ישראל, אגף הנוער ע"ש רות, 1981.
• צבע, טקסט ואיורים: יוכבד וינפלד, עיצוב: אורה יפה, הוצאת מוזיאון ישראל, אגף הנוער ע"ש רות, 1979.

קישורים חיצוניים

• יוכבד וינפלד, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• ביוגרפיה קצרה, באתר legacy-project (באנגלית)
• צילום וזיכרון, אמנות ישראלית עכשווית באתר אוניברסיטת ברנדייס (באנגלית)
• יוכבד וינפלד, באתר גלריה גורדון
• דוד שפרבר, אמנות הנידה בשנות השבעים, באתר קולך
• דוד שפרבר, אמנות יהודית-פמיניסטית, באתר בצלאל, ינואר 2012
• שני ורנר, "קו תפר" תערוכת יחיד ליוכבד ויינפלד, באתר Talking Art

• יוכבד וינפלד, באתר לשכה אפלה
• בתיה ברוטין, זיכרון השואה – רבדים ביצירתם של אמני הדור השני
• שנות ה־70 באמנות הישראלית: גופי עצמי, תערוכה במוזיאון תל אביב, 2008/9
• יוכבד ויינפלד: שיחה עם אריה ארוך, באתר של אריה ארוך, פורסם במקור במוסף "משא" 48 של העיתון דבר, 22 בנובמבר 1968
• אוה קרילוף, באתר הבועה - רשימה 5, באתר הבועה, 27 בנובמבר 2013 (באנגלית)
• דן אוריין ואפרים קארש, השואה באמנות הישראלית, מתוך הספר In Search of Identity: Jewish Aspects in Israeli Culture, באתר גוגל ספרים (באנגלית)
• גנית אנקורי, ונוס היהודית, בספר Complex Identities: Jewish Consciousness and Modern Art, באתר גוגל ספרים (באנגלית)
• דיאלוגים: הקלטות של גלריה דבל
• איתן בוגנים, יוכבד וינפלד: קשר על חוטי, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2013