מלהולנד דרייב
 | |
| כרזת הסרט בעברית | |
| בימוי |
דייוויד לינץ'  |
|---|---|
| הופק בידי |
פייר אדלמן אלאיין סארדה מארי סוויני |
| תסריט |
דייוויד לינץ' |
| עריכה |
מארי סוויני |
| שחקנים ראשיים |
נעמי ווטס לורה הרינג ג'סטין ת'רו אן מילר דן הדייה רוברט פורסטר מליסה ג'ורג' |
| מוזיקה |
אנג'לו בדלמנטי |
| צילום |
פיטר דמינג |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
StudioCanal, Groupe Canal+ |
| חברה מפיצה |
יוניברסל סטודיו קאנאל |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 2001 |
| משך הקרנה |
147 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
נאו-נואר, סרט דרמה, סרט בלשי, סרט להט"בי |
| תקציב | 15 מיליון דולר |
| הכנסות | 20,112,339 דולרים |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 mulhollanddrive |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מלהולנד דרייב (באנגלית: Mulholland Drive) הוא מותחן פסיכולוגי אפל משנת 2001 שכתב וביים דייוויד לינץ'. לינץ' זכה בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן, והיה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר בטקס פרס האוסקר על הסרט. הסרט נבחר לסרט הגדול ביותר במאה ה-21 על ידי 177 מבקרי קולנוע מרחבי העולם, ברשימה שנערכה על ידי ה-BBC.[1]
בעקבות הסרט פרצו השחקניות נעמי ווטס ולורה הרינג לתודעה הציבורית, וזהו סרטה האחרון של השחקנית ההוליוודית הוותיקה אן מילר. הסרט נחשב אחד מסרטיו הטובים ביותר של דייוויד לינץ', ביחד עם "ראש מחק" (1976), ו"קטיפה כחולה" (1986) הסרט, ברובו, צולם כ"פיילוט" לסדרת טלוויזיה, אך הוא נדחה. אחרי הדחייה צולמו עוד סצינות מעטות שצורפו ל"פיילוט", ובכך ניתן לו סוף.
עלילת הסרט, המשולבת עם אלמנטים סוריאליסטיים, מספרת על שחקנית מתחילה בשם בטי אלמס (נעמי ווטס), שעברה ללוס אנג'לס, ובביתה מכירה אלמונית (לורה אלנה הרינג), אשר לאחר תאונת דרכים ברחוב הנושא את שם הסרט, מאבדת את זיכרונה ושוכחת את שמה. ביחד הן מנהלות מעקב אחר זהותה של האלמונית.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה המוצגת בסרט אינה ליניארית.
הסרט נפתח בצעירים רוקדים. לאחר כדקה מופיעים הבזקים של אישה בלונדינית באור הזרקורים (נעמי ווטס) כשברקע נשמעות תשואות. בחלק מההבזקים מופיעים יחד איתה גם איש ואישה זקנים.
בחושך, רואים הצופים מיטה מנקודת מבטו של אדם העולה על יצועו. המבט עובר על שמיכה, מגיע לכרית ואז שוקע בתוכה. התמונה מתעמעמת ונעלמת.
אישה בעלת שיער כהה (לורה הרינג) נוסעת בערב בלימוזינה במלהולנד דרייב, כשהלימוזינה נעצרת בפתאומיות, היא מגלה שהנהג חמוש, ובעצם היא קורבן להתנקשות. מכונית הדוהרת במהירות מתקרבת אליהם, מתנגשת בהם בחוזקה, והורגת את כל יושבי הלימוזינה פרט לאותה אישה.
האישה יוצאת מהלימוזינה בהלם ובבלבול, בורחת ממקום התאונה, ומגיעה לרחוב סמוך. למחרת בבוקר, אישה מבוגרת המתגוררת באחד הבתים ברחוב יוצאת מביתה, והאישה שברחה נכנסת לבית הריק.
שחקנית מתחילה בשם בטי אלמס (נעמי ווטס) מגיעה להוליווד כדי לנסות את מזלה במשחק. הצופים לומדים על כך משיחה שהיא מנהלת עם איש ואישה זקנים שהיו איתה בטיסה להוליווד. זהו אותו זוג זקנים שהופיע בהבזקים בתחילת הסרט. בטי עוברת לבית דודתה השחקנית, שנסעה לצילומי סרט בקנדה. בדירה היא מוצאת את האישה בעלת השיער הכהה, כשהיא מבולבלת ולא זוכרת את שמה. האישה מבחינה בכרזה של הסרט גילדה, בכיכובה של ריטה הייוורת', ומאמצת לעצמה את השם "ריטה". בטי מחליטה לעזור לריטה לחפש את זהותה, והן פותחות את תיקה של ריטה, ומגלות בו סכום כסף גדול בשטרות מזומנים ומפתח כחול, שהן אינן יודעות מה הוא פותח.
אדם הסועד בדיינר בשם "ווינקיז" בשדרות סנסט, מספר לעמיתו על סיוט שחווה בחלומו, ובו ראה יצור מפחיד ומוזר מאחורי אותו דיינר, היוצר מצב רע ומפחיד. השניים הולכים אל מאחורי הדיינר, היצור המפחיד מופיע, והאיש מתמוטט. מתנקש ביש-גדא מגיע למשרד, הורג שלושה אנשים בתוכו, וגונב ספר טלפונים לא ידוע.
במאי הוליוודי בשם אדם קשר (ג'סטין ת'רו) נדרש ללהק לסרטו החדש שחקנית לא מקצועית בשם קמילה רודס (מליסה ג'ורג') על ידי מאפיונרים. כשהוא חוזר לביתו לאחר סירוב למאפיונרים, הוא מגלה שאשתו מנהלת רומן, ומסולק מביתו על ידי אשתו ומאהבה. במלון שאליו הלך לאחר מכן, הוא מגלה שכרטיסי האשראי שלו בוטלו וכספו נגמר. לאחר טלפון ממזכירתו, הוא נדרש להכיר אדם מסתורי בשם "הבוקר", אשר מורה לו ללהק לסרטו את קמילה רודס, ולומר: "זאת הבחורה".
ריטה נזכרת שנסעה בדרך מלהולנד. השתיים מתקשרות מטלפון ציבורי ליד הדיינר "ווינקיז" למשטרה, כדי לבדוק אם הייתה שם תאונת דרכים. לאחר שהן נענות בחיוב הן בטי וריטה יושבות בדיינר, שם משרתת אותן מלצרית בשם דיאן. כתוצאה, ריטה נזכרת בשם "דיאן סלווין". הן מתקשרות לאישה באותו השם לאחר שחיפשו אותה בספר הטלפונים, אך זו אינה עונה.
לאחר מכן, בטי הולכת למבחן בד לסרט הוליוודי, והצוות הבוחן אותה מתרשם ממנה מאוד. אחרי שיחה עם סוכנת שחקנים שנכחה במבחן הבד, לוקחת אותה הסוכנת לסט צילומים של סרט בשם "סיפורה של סילביה נורת'", הסרט מבוים על ידי אדם קשר, וקמילה רודס עוברת בו מבחן בד, שבו היא מבצעת את השיר "I've told every little star" של לינדה סקוט. אדם בוחר בה לתפקיד, תוך שהוא משתמש בביטוי: "זאת הבחורה". באותו זמן בטי עוזבת את הסט, לאחר שאדם מסתכל עליה בערגה.
בטי וריטה הולכות אל דירתה של דיאן סלווין, ופורצות לדירתה לאחר שאף אחד לא פותח את הדלת. במיטה בדירה הן מגלות גופה במצב ריקבון. הן חוזרות מזועזעות אל ביתה של בטי, ושם בטי מסייעת לריטה להכין לעצמה פאה בלונדינית בתסרוקת זהה לזו של בטי. אחר-כך השתיים מקיימות יחסי מין ובטי מודה כי היא מאוהבת בריטה. בלילה ריטה מדברת מתוך שינה ומעירה את בטי. לבקשת ריטה, השתיים נוסעות מיד למופע קברט ספרדי בתיאטרון בשם "סילנסיו", שהוא השם שהגתה ריטה בשנתה.
במועדון הן רואות מופע פלייבק, שבו המנחה שב ומדגיש שהצלילים מוקלטים וכי "הכל כאן אשליה". בזמן המופע נשמע קול נקישות על דלת ובטי מתחילה לרעוד בחוסר שליטה עד שריטה מרגיעה אותה. זמרת קינה ספרדית ("מקוננת") עולה לבמה ומציגה גרסה ספרדית לשיר "בכי" של רוי אורביסון. בטי וריטה בוכות, ואילו הזמרת מתעלפת ומפונה מהבמה בעוד קול השירה ממשיך להישמע. בטי מוצאת בארנקה קופסה כחולה ונעולה, שחור המנעול שלה מתאים בצורתו למפתח הכחול שנתגלה לפני-כן בתיקה של ריטה.
בטי וריטה מגיעות לביתה של בטי, ובעת שריטה מוציאה את המפתח בטי נעלמת. לאחר שריטה קוראת לבטי באנגלית ובספרדית, ריטה פותחת את הקופסה הכחולה, מבט הצופים נכנס אל תוך הקופסה ומיד אחר-כך הקופסה נופלת על הרצפה בעוד שנראה כי ריטה נעלמה אף היא.
האישה הזקנה בעלת השיער האדום, שהיא דודתה של בטי ובעלת הדירה בה השתכנה, מגיעה לחדר וסוקרת אותו, אולם החדר ריק ומסודר.
הבוקר מופיע על מפתן החדר בו נתגלתה גופתה של דיאן סלווין, ואומר לה שהגיע הזמן לקום. דיאן, הפעם מגולמת על ידי נעמי ווטס ונראית דומה לבטי, קמה ממיטתה. נשמעות נקישות בדלת, ואחרי פתיחתה מתגלה שכנתה של דיאן, האומרת לדיאן שבלשים חיפשו אותה שוב. דיאן מתגלה כאישה מדוכאת ומתוסכלת וכשחקנית כושלת. היא מאוהבת בקמילה רודס, המגולמת הפעם על ידי לורה אלנה הרינג, אולם קמילה משחקת בה ודוחה אותה ממנה.
בהזמנתה של קמילה, דיאן מגיעה למסיבה בביתו של אדם קשר במלהולנד דרייב. כשהיא מגיעה לשם בלימוזינה, דיאן מגלה את קמילה, האומרת לה לבוא בדרך קיצור. בסיום ההליכה מגלה דיאן שהגיעה לביתו של אדם. אדם, כרגע במאי מצליח, נראה מאוהב בקמילה. בארוחת הערב בביתו, מתברר שדיאן הגיעה להוליווד לאחר שדודתה נפטרה, ושהיא הכירה את קמילה לאחר שעשתה מבחן בד לסרט "סיפורה של סילביה נורת'".
אישה אחרת, המגולמת הפעם על ידי מליסה ג'ורג', מנשקת את קמילה בארוחת הערב, והשתיים מציצות על דיאן. קמילה ואדם עומדים להודיע הודעה חשובה, והם צוחקים ומתנשקים בעוד דיאן הנסערת צופה בהם.
דיאן יושבת עם המתנקש ב"ווינקיז", ומציגה בפניו את התמונה של קמילה תוך שהיא אומרת: "זו הבחורה". היא מציגה לו גם סכום כסף גדול בשטרות מזומנים בתוך תיקה. הם מקבלים שירות ממלצרית בשם בטי, שהיא בעלת מראה זהה למלצרית ששמה היה קודם דיאן. דיאן מבחינה ליד הדלפק באיש שהתלונן על סיוטיו והתמוטט לפני כן. המתנקש אומר לדיאן שכשהעבודה תיגמר, היא תמצא מפתח כחול. היא שואלת אותו מה המפתח פותח, ובתגובה הוא פורץ בצחוק. מאחורי הבניין, הייצור - אשר מתגלה עתה כאדם מלוכלך חסר בית, מכניס את הקופסה הכחולה לתוך שקית נייר ומפיל אותה על הרצפה. משקית הנייר יוצאים שני אנשים זעירים. זהו זוג הזקנים שהופיע קודם בסרט.
הצופים רואים שוב את דיאן בדירתה, כשהיא בוהה במפתח הכחול המונח על שולחנה. נשמעות נקישות על הדלת. שני האנשים הזעירים נראים זוחלים מתחת לדלת הסגורה. הנקישות ממשיכות. הזקנים, עתה בגודל רגיל, תוקפים את דיאן. היא בורחת בפחד לכיוון מיטתה, מוציאה מהשידה שבסמוך אקדח ויורה בעצמה.
אחרי מספר תמונות המציגות אובייקטים ודמויות מהסרט, מוצגת הבמה במועדון סילנסיו. אישה שהייתה בקהל במועדון, ונראתה עד עתה כבובה, לוחשת את המילה "סילנסיו".
משמעות הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיום הסרט עשוי להעלות סימני שאלה רבים, ולרוב נדרש מהצופים להנהיר את עלילת הסרט בעצמם על פי האינטרפטציה האישית שלהם. לינץ' טען וטוען בתוקף כי הסרט כן מגולל סיפור קוהרנטי ונהיר[2] חרף טענות של כמה מבקרי סרטים. יחד עם זאת, לינץ' סירב להסביר את הסרט פרט לעשרה רמזים, שאמורים לסייע לצופים לפענח את עלילתו ומשמעותו של הסרט:
- העניקו תשומת לב מיוחדת לתחילת הסרט. לפחות שני רמזים מתגלים לפני כותרות הפתיחה.
- שימו לב להופעותיה של המנורה עם האהיל האדום.
- האם תוכלו לשמוע את שם הסרט שאדם קשר בוחן עבורו שחקניות? האם הוא מוזכר שוב?
- תאונה היא אירוע נורא... שימו לב למיקום התאונה.
- מי נותן מפתח, ומדוע?
- שימו לב לחלוק, למאפרה, לספל הקפה.
- מה מורגש, מתממש ונאסף במועדון סילנסיו?
- האם כישרון גרידא עזר לקמילה?
- שימו לב לאירועים האופפים את האיש שמאחורי "ווינקיז".
- איפה דודה רות?
על-פי הפירוש הנפוץ, חלקו הראשון של הסרט הוא חלומה של דיאן, אשר מתחיל לפני כותרות הפתיחה, אחרי שהמצלמה שוקעת לתוך הכרית שעל מיטתה של דיאן, ומסתיים כאשר היא מתעוררת. חלקו השני של הסרט מתאר את מציאות חייה של דיאן ומלווה בפלאשבקים ובהזיות; ונחתם בהתאבדותה. פירוש זה זוכה לכמעט תמימות דעים בקרב המבקרים המובילים כגון ניל רוברטס מעיתון הסאן, רוג'ר איברט וג'ונתן רוס.[3] כיוון ששני חלקי הסרט לא יכולים להתקיים במקביל, ניתן להסיק שחלקו הראשון של הסרט הוא חלום או פנטזיה עקב עלילתו הפחות סבירה, סצנת הכרית בתחילת הסרט המרמזת על חלום, הסצנה במועדון סילנסיו שבה המנחה רומז על אשליה וכן היות עלילת החלק הראשון הגשמה מוחלטת של שאיפותיה של דיאן בכל התחומים.
דיאן היא שחקנית צעירה המגיעה ללוס אנג'לס כדי לפתח קריירת משחק. היא מפתחת מערכת יחסים תלותית בקמילה רודס ומתאהבת בה לחלוטין. קמילה נוחלת הצלחה מסוימת כשחקנית ומלוהקת לסרטו של הבמאי המצליח, אדם קשר, כנראה בזכות טובות הנאה מיניות. קמילה נפרדת מדיאן וחושפת בפניה, באקט של השפלה, את יחסיה עם אדם. דיאן מוצאת את עצמה לאחר כישלונות מקצועיים ורומנטיים ומפתחת תסמינים דיכאוניים. לבסוף היא שולחת מחסל הרוצח את קמילה. כאשר היא לא מסוגלת לשאת עוד את מוסר הכליות, היא הוזה את שני הזקנים אשר הופיעו בתחילת הסרט בסצנת תחרות הריקודים של דיאן בצעירותה ושאולי מסמלים את הציפיות שתלו בה, ולבסוף שמה קץ לחייה.
בזמן שבין הרצח של קמילה להתאבדותה של דיאן, האחרונה חולמת את סיפורה של בטי אשר מהווה כמעין אלטר אגו שלה. החלום מציג את העולם המושלם מבחינת דיאן או לפחות את הפנטזיה האולטימטיבית שלה. בטי, כמו דיאן, מגיעה ללוס אנג'לס מאונטריו לאחר זכייתה בתחרות ריקודים כדי לנסות את מזלה כשחקנית. היא מתגלה כשחקנית מחוננת שעומדת לבצע את קפיצתה הגדולה. בחלומה קמילה שורדת ניסיון התנקשות, מאבדת את הזיכרון וזקוקה לעזרתה ותמיכתה של בטי, ההפך המוחלט מדיאן שהזדקקה לעזרת של קמילה על מנת להתמיין לתפקידי משחק. ריטה, השם הבדוי שמאמצת קמילה בחלום, היא הגרסה המושלמת של קמילה מבחינת דיאן/בטי. השתיים מפתחות זוגיות בריאה ויציבה שנמשכת עד לסוף החלום.
עוד בחלומה, אדם קשר הוא במאי כושל שנאלץ ללהק שחקנית אלמונית בניגוד לרצונו על ידי מאפייה אלמונית ולא מוסברת. ניתן לראות בכך את התירוץ האידיאלי של דיאן לכשלונה, שבעולמה האידיאלי לא היא אשמה בכך וגם בתסכולה בדרך שקמילה זכתה בהצלחה. אדם, מושא שנאתה של דיאן במציאות, סובל מרצף אירועים טרגיים: הוא נסחט בעבודה, אשתו בוגדת בו וחשבון הבנק שלו נחסם.
ההצגה במועדון סילנסיו מדגישה לבטי/דיאן שלפעמים מה שנראה כאמיתי מתברר כבדיה או אשליה. חשיפת האשליה של המנחה, החצוצרן והזמרת גורמים לבטי לרעוד כנראה מהחשש מהאמת. חשש זה מביא בסופו של דבר את החלום לידי סיום.
רוב הדמויות בחלום שלה הן דמויות המופיעות בסצנת ארוחת האירוסין של קמילה. בעקבות הקינאה שלה, והעלבון שהיא מרגישה, עוצמת הרגשות שלה מאוד גבוהה. לכן כל דמות בסצנה מקבלת תפקיד מקביל בחלום. למשל: אימו של אדם מנסה לנחם אותה, כאשר היא מניחה את ידיה על ידה, ולכן היא מקבלת את הדמות של האמא הדואגת לכל מחסוריה בחלום. הבוקר עם הכובע, שאינו קשור במציאות לסצנה, מקבל תפקיד מיסטי בחלום.
קבלת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברת יוניברסל הפיצה את הסרט ב-12 באוקטובר 2001 והוא גרף למעלה מחצי מיליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו. עד היום הסרט גרף למעלה מ-20 מיליון דולר בסך הכל, כאשר למעלה משבעה מיליון מתוכם נאספו בארצות הברית לבדה. הסרט לא נחשב להצלחה כלכלית גדולה במיוחד ורשם רווח נמוך יחסית.
הסרט נחשב בעיני רבים כאחת מיצירותיו הבולטות של דייוויד לינץ' וכן אחד הסרטים החשובים של המאה ה-21. הוא מדורג במקום ה-28 ברשימת 250 הסרטים הטובים ביותר של המגזין היוקרתי "סייט אנד סאונד",[4] ולסרט החמישי הטוב ביותר מאז 1968 על ידי אותו מגזין. הסרט הוגדר כסרט הטוב ביותר של העשור הראשון של המאה על ידי המגזין מחברות הקולנוע, טיים אאוט ניו יורק, התאחדות המבקרים של לוס אנג'לס ועוד. בשנת 2016 בחרו בו 62 מבקרי הקולנוע המובילים בעולם, במסגרת משאל שערך ה-BBC, לסרט הטוב ביותר של המאה ה-21 עד אז.[5]
עם זאת, הוא לא חף מביקורות שליליות. מספר מבקרים כגון מבקרי מגזין וראייטי וה-The New York Observer ועוד, העלו בו דופי וחלקם אף קטלו אותו. עם זאת, יש לציין כי הביקורות ברובן חיוביות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מלהולנד דרייב", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מלהולנד דרייב", באתר נטפליקס
"מלהולנד דרייב", באתר AllMovie (באנגלית)
"מלהולנד דרייב", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "מלהולנד דרייב", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"מלהולנד דרייב", באתר Metacritic (באנגלית)- "מלהולנד דרייב", באתר אידיבי
"מלהולנד דרייב", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- מערכת וואלה! NEWS, פולחן במבחן: מלהולנד דרייב -הברקה או קשקוש?, באתר וואלה, 22 בספטמבר 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתמר זהר, הסרט הטוב ביותר במאה ה-21: "מלהולנד דרייב", באתר הארץ, 23 באוגוסט 2016
- ^ Sterritt, David (October 12, 2001). "Lynch's twisty map to 'Mulholland Drive'". The Christian Science Monitor. p. 15.
- ^ Lewis, Robin (January 17, 2007). "Nice Film If You Can Get It: Understanding Mulholland Drive". The Guardian. Retrieved 17 August 2012.
- ^ The Greatest Films of All Time, British Film Institute
- ^ The 21st Century's 100 Greatest Films
| בקרת זהויות |
|
|---|