מנזר קלרבו
שער המנזר, שהפך בתחילת המאה ה-19 לשער הראשי של בית הסוהר | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | מנזר ראשי, "אבאציה" |
מיקום | ויל-סו-לה-פרטה |
מדינה | צרפת |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1115 |
תאריך פתיחה רשמי | 1115 |
תאריך פירוק | 1791 |
סגנון אדריכלי | סגנון ציסטרציאני |
קואורדינטות | 48°08′50″N 4°47′20″E / 48.147222222222°N 4.7888888888889°E |
abbayedeclairvaux | |
מנזר או אבאציית[1] קלרבו (בצרפתית: Abbaye Clairvaux) היה מנזר ציסטרציאני ששכן בכפר וויל-סו-לה-פרטה (Ville-sous-la-Ferté), 15 ק"מ מבאר-סיר-אוב ו-10 ק"מ דרומית לעיר טרואה, בעמק האוב, במחוז אוב בחבל שמפאן בצפון-מזרח צרפת. הוא היה אחד מחמשת המנזרים הראשיים של הנזירים הציסטרציאנים בצרפת. הבניין המקורי שהוקם בשנת 1115 על ידי ברנרד הקדוש (ברנאר מקלרבו) ומלוויו שנשלחו לכאן על ידי אב המנזר של סיטו, האנגלי אטיין (סטיבן) הרדינג, הוא כיום חורבות. המנזר נהנה בזמנו מיוקרת אישיותו של ברנארד הקדוש. הבניין הנוכחי הוקם ב-1708 . יחד עם לה פרטה, פונטיני ומורימון היה מנזר קלרבו חלק מקבוצת מוסדות דת מיסודו של מנזר סיטו, המנזר הציסטרציאני הראשון. הוא עצמו הקים בהמשך 80 מנזרי - שלוחות ישירות. הוכר בשנת 1926 כמורשת היסטורית על ידי משרד התרבות של צרפת. בימי המהפכה הצרפתית המנזר נסגר. בימי האימפריה הצרפתית הראשונה, אחרי שנת 1808, בנינייו נרכשו על ידי המדינה שהקימה בו בית סוהר מרכזי, כעת בית סוהר בעל ביטחון מרבי La Maison centrale de Clairvaux.
מיקום גאוגרפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנזר הוקם באזור שלו בלבו של היער הצרפתי ("היער הגאלי"), למרגלות רמת הלאנגר (Plateau de Langres), בגבול חבלי שמפאניה ובורגונדיה (בורגון), שם יצרו ברנאר הקדוש ומלוויו במטרה זו קרחת יער שכונתה "עמק האבסינת" . [2]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרך כלל המנזרים הציסטרציים נבנו לפי תוכנית קבועה, להוציא את המקרים שבהם הנסיבות דרשו אחרת. מתחם המנזר הוקף בחומה איתנה, מצוידת במרווחים מסוימים במגדלי שמירה ואמצעי הגנה אחרים. חפיר מגן הקיף את המתחם לגמרי או חלקית כשמולא במי נחלות מקומיים שתועלו אליו. מים אלה סיפוק למנזר תוספת מים לצורך השקיה, תברואה ולשימוש במשרדים ובבתי המלאכה. חומה נוספת חצתה את המנזר מצפון דרומה וחילקה אותו לחצר "פנימית" ולחצר "חיצונית". בחצר הפנימית שכנו בתי המנזר עצמו, בעוד שבחצר החיצונים נמצאו בתי המלאכה ושטחים חקלאיים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת המנזר התרחשה בתקופת ההתפשטות הראשונית של מסדר הציסרציאנים. בשנת 1115 מנזר-האם ביישוב סיטו - מנזר סיטו -הקים שתי שלוחות "אבאציות" - מנזרים ראשיים - לה פרטה (La Ferté) ופונטיני (Pontigny) . עם הקמת המנזר הרביעי, מנזר מורימון בחבל שמפאן, הוחלט לעלות על קרקע שנתרמה על ידי קרוב משפחה של המייסד, ברנאר מקלרבו, על אדמות שבבעלות רוזן שמפאן, איג מטרואה, בדיוקסיית לאנגר (לימים דיוקסיית טרואה), ולהקים בה מנזר ציסטרציאני חמישי . מנזר זה, מנזר קלרבו, הוקם ב-25 ביולי 1115 בקרחת יער מבודדת שנוצרה על ידי הנזירים במקום שכונה אחר כך "עמק האבסינת", על גדת נחל אוב. המקום נקרא בלטינית גם "clara vallis" כלומר "עמק מואר", ומשם השם הצרפתי שלו - קלרבו. מייסדי המנזר היו כאמור הנזיר ברנאר שנודע כ "ברנאר מקלרבו" (לימים ברנרד הקדוש) ועוד תריסר נזירים, לפי המנהג הציסטרציאני. את מיקום המנזר בחרו בקפידה כדי שיתאים לדרישות המסדר:ריחוק מהעולם וגישה לזרם מים, לצורך תברואה ואפשרות להקים טחנת קמח ולנהל משק אוטארקי. מצד שני נמצא האתר שני קילומטר מרחק מן הדרך הרומית הגדולה שחיברה את מילנו עם בולון.[3]
קלרבו הראשונה 1135-1115
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבנים הראשונים של המנזר, בנויים מעץ, אחר כך מאבן, יצרו מנזר הולם את כללי בנדיקטוס הקדוש - מסביב לקלויסטר נבנו קפלה, חסר שינה ורפקטוריום. הכוך של ברנאר התחבר עם הקפלה. בשנים 1115–1135 הסביבה עובדה, גם היער נוצל ואפיק נחל האוס הוסט. המנזר שלט על אחוזה עשירה שכללה כרמים, נפחיות, שדות, מכרות מלח ויערות. רחוק מלהיות אוטארקי, שכן קרוב לדרכם של ירידי שמפאן והפך לצומת מסחר חשוב. סמוך לשדותיו נבנתה רשת אסמים.
קלרבו השנייה 1708-1135
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל פעילותו המגוונת, הפך המנזר צר מדי והחל משנת 1135 הוחלט לבנות אחד חדש 400 מ' מזרחית מהמקום הראשון. הכריזמה והיוקרה של ברנאר מקלרבו משכה אל המנזר חניכים רבים מרחבי אירופה: בשנים 1115–1153 888 נזירים (ביניהם "פוסטולנטים" ב"טרום-חניכות") עברו דרך קלרבו, ביניהם גם אפיפיור לעתיד - אאוגניוס השלישי. עוד בחייו של ברנאר מקלרבו נזירים אלה הקימו 68 מנזרים בצרפת, איטליה, גרמניה, אנגליה, ספרד ופורטוגל.[4] בשנת 1152 הארכיבישוף מלונד (שוודיה), אסקיל, ביקר אצל ברנאר בקלרבו והתרשם מאוד מפעילותו. בשנת 1177 הוא פרש מתפקידו והתיישב כנזיר במנזר קלרבו, בו נפטר בשנת 1781. בעת מותו של ברנאר ב-20 באוגוסט 1153 חיו במנזר כ-700 נזירים.[4] בניית המנזר השני לא הושלמה עדיין. כנסייתו נחנכה בשנת 1174, השנה שבו הוכרז ברנאר מקלרבו לקדוש של הכנסייה הקתולית. אורכה היה 105 מ' ורוחבה 44 מ'. היו לה ספינה ראשים ושתי ספינות משניות ו-11 חלקים. היה בה טרנספט בעל אורך 54 מ' שכלל 8 מזבחים מרובעים אחד מול השני. הסגנון היה סגפני לפי עקרונו של ברנאר - "דבר לא יסיח את העין מהאל". היה לה צלב מעץ וכנראה, החל מן המאה ה-13 - פסל הבתולה הקדושה. הכנסייה צוידה בבית מקהלה גדול עם דאמבולטוריום (או אמבולטוריום), מסביב לקברו של ברנאר, עם תשע קפלות. מחדר השינה בית מדרגות הוביל לכנסייה, כדי לאפשר לנזירים ללכת לתפילה הלילית.
הקלויסטר נבנה במחצית השנייה של המאה ה-12 ועבר שינויים במאות הבאות. מסביבו אורגנו בית האחים החילונים, המטבח, הרפקטוריום (חדר האוכל), אולם החימום (שנקרא פעם קלפקטוריום) ובית הנזירים. באחרון נמצאו בקומה הראשונה חדר השינה של הנזירים ובקומת הקרקע - הסקריפטוריום. בפני הכניסה לרפקטוריום נמצא כיור לנטילת הידיים. האדריכלות הציסטרציאנית בקלרבו וגם בפונטנה נועד לשרת את צורכי הנזירים. היו בהם מבנים שנועדו לחיי היום-יום (בתי הנזירים והחילונים, האולמות המשותפים - טחנות, מטבחים וכו') והיה בניין שנקרא "אבאציאלי" שנועד לתפילה.
האידיאל הציסטרציאני דרש לנהל חיים המבוססים על תפילה ועבודת כפיים. ולכן הספרייה הראשונה במנזר כללה רק ספרי דת ספורים. בשנת 1224 רכש המנזר קלרבו בית בפריז כדי לאכסן מוסד אקדמי לנזירים. ב-1246 הוקמה בו מכללת סן ברנאר שבו סטודנטים ציסרציאנים הכינו את עבודת התואר שלהם בתאולוגיה.
המנזר הצטיין מאוחר יותר בספרייה גדולה שכללה 1700 כתבי יד מן המאה ה-15 וכן 3.800 כתבי יד ו-35000 ספרים מודפסים מן המאה ה-18.
במנזר נקברו פרט לברנרד הקדוש, עוד מספר אנשים מפורסמים שבחרו בחיי נזירות סגפנית:אנרי מצרפת, שהיה אחיו של המלך לואי השביעי, אלכסנדר מקלן, אחד מממשיכי מפעלו של ברנאר מקלרבו, אנרי מארדק, שכיהן כאב המנזר ווקלר, והיה לימים ארכיבישוף יורק, כמו כן פיליפ, ארכידיאקון מליאז', וכו'.
הפצת תורת הנזירות הציסטרציאנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנזר קלרבו היה הפורה ביותר בין כל המנזרים הציסטרציאנים בעיקר הודות לכריזמה של ברנרד הקדוש. חניכיו הפיצו את תורתו בצרפת cab, בשנת 1153 מתוך 345 מנזרים ציסטרציאנים 167 היו שלוחות של מנזר קלרבו. במהלך הזמן ברחבי אירופה הקימו או אימצו בוגרי המנזר 80 מנזרים שהיו שלוחות ישירות שלו ובסך הכל עוד 350 מנזרי-שלוחות בכל אירופה.
בצרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- - מנזר טרואה פונטן Trois Fontaines
- - מנזר פונטנה Fontenay
- - מנזר פואני Foigny
- - מנזר נוטר דאם ד'איני Notre-Dame d'Igny
- - מנזר רני Reigny
- - מנזר נוטר דאם ד'אור Notre-Dame d'Ourscamp
- - מנזר שרלייה Cherlieu
- - מנזר נוטר דאם דה לונפון - Notre-Dame de Longpont
- - מנזר ווסל Vaucelles
- - מנזר ווקלר Vauclair
- - מנזר לה גראס-דייה באוני (Aunis) La Grâce-Dieu
- - מנזר אוטקומב - Hautecombe
- - מנזר בוזה - Buzay
- - מנזר באלרן - Balerne
- - מנזר אול Aulps
- - מנזר נוארלאק Noirlac
- - מנזר אובריב Auberive
- - מנזר בניסון-דייה - Bénisson-Dieu
- - מנזר נוטר דאם דה לאריבור Notre-Dame de Larrivour
- - מנזר קלרמארה Clairmarais
- - מנזר בלפרש Belleperche
- - מנזר בולייה-אן-רוארג Beaulieu-en-Rouergue
- - מנזר גראנסלב Grandselve
- - לה פרה La Prée
- - מנזר סאוויני Savigny
- - מנזר ואל רישה Val-Richer
- - מנזר פונמוריני Fontmorigny
- - מנזר אובפייר Aubepierre
- - מנזר נוטר דאם דה לוס Notre-Dame de Loos
- - מנזר לונגה Longuay
- - מנזר בולאנקור Boulancourt
- -מנזר קלרמון Abbaye de Clermont
- - מנזר מוריי Abbaye de Moreilles
- - מנזר לה פרוז La Peyrouse
- - מזנר נוטר-דאם דה מור Notre-Dame de Mores
- - ואלאנס Valence
- - שאריטה לס לזין Charité-lès-Lézines
- מנזר בונמון - Bonmont
- מנזר אברבאך Eberbach
- מנזר אימרו - Himmerod
בספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנזר מורואלה Moreruela
- מנזר אוסיירה Oseira
- מנזר סובראדו Sobrado
- מנזר מלון Melón
- מנזר מיירה Meira
- מנזר סנטה אספינה Santa Espina
- מנזר ולפראיסו Valparaíso
- מנזר מונטדראמו Montederramo
- מנזר ארמנטיירה Armenteira, על יד מייס (פונטוודרה)
- מנזר אויה Oya
- מנזר אסיביירו Acibeiro
- מנזר ריבו Rievaulx
- מנזר פונאטנס Fountains
באיטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנזר קיאראוואלה (מילנו) Chiaravalle
- מנזר קיאראוואלה דלה קולומבה Chiaravalle della Colomba
- מנזר טרה פונטאנה Tre Fontane
- מנזר קאזאמארי Casamari
- מנזר קבואבאס Cabuabbas
- מנזר סנטה מריה דלה פאלודי Santa Maria delle Paludi
- מנזר סן פייטרו דלה קאונינקה San Pietro della Canonica
- מנזר לפואש Lafões
- מנזר טארוקה Tarouca
- מנזר אלקובאסה - Alcobaça
- מנזר סאלסדש - Salsedas
בבלגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנזר לה דין Les Dunes
- מנזר וייה-לה-ויל Villers-la-Ville
- מנזר אולן Aulne
- מנזר קמברון Cambron
בויילס
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנזר וייטלנד Whitland
- מנזר מארגם Margam
- מנזר מליפונט Mellifont
- מנזר אלווסטרה Alvastra
- מנזר נידאלה Nydala
בדנמרק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנזר אסרום Esrum
בהולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנזר קלארקאמפ Klaarkamp
- מנזר זירץ Zirc
- מנזר טופוסקו Topusko
קלרבו השלישית, 1792-1708
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-18 נשארה קהילת המנזר משגשגת עם 200,000 דונם של יערות, כרמים ושדות ראויים לעיבוד חקלאי. מתוך שאיפה לשיפור תנאי המחיה החליט המנזר בשנת 1708 להרוס חלק גדול מהבניינים מימי הביניים ולבנות מנזר מונומנטלי בסגנון קלאסיציסטי. נותר רק בית החילונים מכיוון שהפך בינתיים לקפלה.
מימי המהפכה עד לימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]המהפכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1789 בעקבות צו מ-2 בנובמבר 1789 שהעמיד את נכסי הכנסייה הקתולית לרשות האומה, נמכר המנזר כ"נכס לאומי" . בשנת 1792 תעשיינים קנו את האתר על מנת למקם בו בתי חרושת. בית מלאכה לזגוגית הוכנס לתוך המנזר עצמו. אמנם הם פשטו רגל והמקום נקנה מחדש על ידי המדינה בשנת 1808 כדי להופכו לבית סהר.
בית הסוהר המרכזי של קלרבו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפיכת מנזרים לבתי כלא במאה ה-19 הייתה נפוצה למדי (ראו מון סן מישל, מנזר פונטוורו Fontevraud ואחרים) ונקשרה ברפורמת במערכת הפלילית שהנהיגה בשנת 1808 בהתאם בהחלטות נפוליאון הראשון - עונש חדש:"שלילת החירות". המנזרים על חומותיהם וכוכיהם נראו הולמים היטב את מטרה זו. בנוסף התושבים מצאו במוסדות העונשין האלה תחליף כלכלי מסוים במקום הקהילה הדתית.
מתחם המנזר נתפס כולו על ידי בית הסוהר.:בניין החילונים היה לכלא לנשים אחר כך לבית מלאכה, לטקסטיל, שבו היזמים המקומיים העסיקו את כוח האדם מקרב הכלואים. הקלויסטר הגדול הפך לבית כלא גדול לגברים, ובו נכלאו בין היתר, החל משנת 1812 החיילים המרדנים של הצבא הגדול של נפוליאון. באותה שנה נמכרה כנסיית המנזר נמכרה כדי לשמש כמחצבת אבן שנועדה לעזור בהחזרת חובות המוסד. אמנם מנהל הכלא פוטר בקבות החלטה זו מכיוון שבנסיבות האלה היו נשארים האסירים ללא מקום תפילה. בשנת 1847 פרצה שערורייה לגבי מפעל האסירים אחרי שבמהלך 30 חדשים 700 אסירים מצאו את מותם בגלל תנאי החיים בו: כליאה לילית ללא השגחה בתאים גדולים, נתונים לחסדי עבריינים אלימים וראשי כנופיות, תזונה זעומה ורעילה מורכבת מלחם מעורבב עם גיר שנועד לתת לו מראה של "לחם לבן" ועבודות פרך. במאה ה-19 נועד הכלא להכיל 2700 אסירים, מתוכם 500 נשים ו-550 ילדים. עם האסירים המפורסמים נמנה קלוד זה, ששימש השראה לסופר ויקטור הוגו. חוק משנת 1875 חייב שימוש בתאים אינדיבידואליים. בגלל חוסר אמצעים אחרים ארגנה הנהלת בית הסוהר תאים שכונו "כלובי תרנגולות" (מיטות מוקפות כל אחת בסורגים לאורך פרוזדורים). הם היו בשימוש עד שנת 1970.
השינויים אחרי 1970
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הכלא המשיך להשתמש בבניינים מן המאה ה-18 אולם בית הסוהר המרכזי עבר משנת 1971 לבניינים חדשים שהחליפו את כנסיית המנזר הישנה. בבניינים היסטוריים התמקמו חדרים של משרד המשפטים ובמיוחד, אחרי שנת 2002, של משרד התרבות שנפתחו לביקורים. התנהל תהליך רחב של שיפוצים :בשנים 2003–2013 שיפוץ אולם השינה של הקונרסים - שריד יחיד של המנזר מימי הביניים, שופצו כלא הילדים, הוסדרו במרחבים החיצוניים, אמצעי הבטיחות למבקרים וב-1815 הסתיים שיפוץ הרפרקטוריום של הנזירים שהפך ב-1813 לקפלה של האסירים. כל שנה מבקרים את המקום כ-20,000 מבקרים על מנת לראות את תנאי הכליאה במאה ה-19 וכדי להשתתף בםסטיבל למוזיקה קלאסית "צללים ואורות" שהוקם כאן בשנת 2004 על ידי אן-מארי סאלה. מתארגנים מופעים גם בפני אסירי בית הסוהר המרכזי.
אישים קבורים במנזר קלרבו בצרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פיליפ הראשון, רוזן פלנדריה- גופתו הובאה מארץ ישראל
- מלאכי הקדוש
- ברנאר מקלרבו (ברנרד הקדוש)
- תרזה מפורטוגל, רוזנת פלנדריה
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Abbaye de Clairvaux Saison 2018 - Association Renaissance de l Abbaye de Clairvaux, Ville-sous-la-Ferte
- Jean-François Leroux-Dhuys - Clairvaux : de l'abbaye à la prison . La Marche de l'Histoire . France Inter 12 .06.2012 ..
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של מנזר קלרבו (בצרפתית)
- Marie Gildas Abbey of Clervaux Catholic Encyclopedia, 1908
- Arnaud Baudin