פראבדה
 | |
 | |
| תדירות | עיתון יומי |
|---|---|
| סוגה | חדשות, כלכלה |
| פורמט | פורמט טבלואיד |
| מייסד |
ולדימיר איליץ' לנין  |
| בעלים | המפלגה הקומוניסטית הרוסית |
| עורך ראשי | בוריס קומוצקי |
| תאריכי הופעה |
1912 – 6 בספטמבר 1991 (כ־79 שנים) |
| שפה | רוסית |
| מערכת | רחוב פראבדה 24, מוסקבה |
| תפוצה | 100,300 עותקים |
| מדינה |
 ברית המועצות |
| ISSN | 0233-4275, 1990-6838 |
| www.gazeta-pravda.ru | |
  | |
"פְּרַאבְדָּה" (ברוסית: Правда, "אמת" או "האמת") הוא עיתון יומי ברוסיה.
בעבר היה זה העיתון העיקרי בברית המועצות ששימש כשופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית במהלך שלטונה החל מ-1918 ועד ל-1991 והיה העיתון הנפוץ ביותר במדינה, העיתון עדיין יוצא לאור ברוסיה כיום, כשופר של המפלגה הקומוניסטית הרוסית, אך כיום זהו עיתון נטול חשיבות משמעותית ותפוצתו אינה עולה על 100 אלף עותקים. עיקר חשיבותו הייתה כביטאונה של המפלגה הבולשביקית בתקופת המהפכה, כמו גם בהבעת עמדתו של המשטר הסובייטי בתקופת המלחמה הקרה.
ב-1918, עם הפיכתה של מוסקבה לעיר הבירה של ברית המועצות, היה העיתון לפרסום רשמי של המפלגה הקומוניסטית. עובדי ציבור וחיילים היו חייבים להיות מנויים אליו[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיתון בשם פראבדה נוסד בשנת 1903 על ידי מהנדס רכבות בשם קוז'בניקוב. בהמשך השליטה על העיתון עברה למפלגת הספילקה האוקראינית שהייתה חלק ממפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, כמפלגה אוטונומית מקומית שצדדה במנשביקים. בתקופה זאת הפראבדה היה עיתון קטן וחסר חשיבות וצבר חובות כספיים. באוקטובר 1908 הוזמן לאון טרוצקי לשמש עורך העיתון כדי להחיותו. לקראת סוף שנת 1908 משכה מפלגת הספילקה את ידיה מהפראבדה והשאירה אותו בידי טרוצקי. מחוסר באמצעים, הפראבדה יצא באופן לא סדיר. הוא הודפס בווינה והוברח לתוך רוסיה. כדי לממן את הוצאת העיתון מכר טרוצקי את ספריו, השקיע בו את דמי הסופר שקיבל מכתיבה בעיתונים אחרים ומשכן את תכשיטיה של אשתו. בשנה הראשונה יצאו רק חמישה גליונות של העיתון. בהמשך היו תקופות שהעיתון יצא באופן סדיר מדי שבועיים, למשל הודות להלוואה מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית, אך לאחר מכן היה שב ויוצא באופן לא סדיר. בכל שנת 1909 ניסה טרוצקי להשיג תמיכה לעיתונו מידי מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית שנשלטה על ידי הבולשביקים, אולם לאור סירובו למנות עורך מטעם המפלגה לעיתון, סירב לנין לאפשר תמיכה בעיתון. אולם למרות מצבו הכספי הקשה של העיתון, הוא הצליח לעורר הדים ברוסיה ודו"ח של האוכרנה ציין את תפוצתו הרחבה. בתקופה זאת כיהן מטביי סקובלב כמזכיר העיתון ובצוות העיתון היו גם ויקטור קופפ ואדולף יופה[2].
ב-16 בדצמבר 1910 החל לצאת באופן חוקי בסנקט פטרבורג שבועון של הבולשביקים בשם זבזדה. בינואר 1911 החל הזבזדה לצאת פעמיים בשבוע וממרץ שלוש פעמים בשבוע. בסך הכול יצאו 63 גליונות של הזבזדה, אשר 30 מהם הוחרמו על ידי השלטונות ושמונה מהם זכו לקנסות. הוצאת הזבזדה מומנה בתרומות של פועלים וכסף רב שנאסף עבורו שימש את הוצאת הפראבדה[3].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית ימי העיתון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1912 החליט לנין להוציא עיתון יומי שיהיה חוקי להפצה ברוסיה. למורת רוחו של טרוצקי הוא נתן לעיתון את השם "פראבדה" – האמת, ולא שעה לדרישותיו של טרוצקי לבחור לו שם אחר[4]. הגיליון הראשון של העיתון יצא ב-22 באפריל 1912 בסנקט פטרבורג. סטלין היה עורך העיתון ומזכיר המערכת היה ויאצ'סלב מולוטוב[5]. העיתון נסגר על ידי השלטונות ביולי 1913 אולם המשיך לצאת תחת שמות אחרים עד יולי 1914[6]. הבולשביקים המשיכו את הפצת העיתון במחתרת והממשלה הצארית ניסתה למנוע את הפצת העיתון, אך עם 40,000 עותקים ורשת מפיצים מסורים הדבר היה קשה. עם זאת, העיתון לא הצדיק עצמו כלכלית ונתמך על ידי תרומות הפועלים.
העיתון פרסם מכתבים מפועלים פשוטים וליבה את זעמם במאמרי מערכת משתלהבים. היו אלו זמנים של אי שקט חברתי, כאשר 400,000 פועלים שבתו לרגל אחד במאי, והפראבדה זכה לתפוצה רבה. העיתון של אותה תקופה תואר בביוגרפיה בולשביקית של לנין כ"אותו עיתון בולשביקים נהדר שגידל מאות אלפי לוחמי קו ראשון אמיצים למען המהפכה, מעמד הפועלים והאינטרסים של העם"[7].
עד סגירתו ב-1914 לנין כתב 280 מאמרים לעיתון[6], אולם זעם על העורכים אשר מנעו פרסום מאמרים כנגד הליקווידטורים, שהיו אחת הקבוצות במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, ואף הסירו ממאמריו את התקפותיו על הליקווידטורים[5].
מהפכת פברואר 1917 אפשרה את פתיחתו המחודשת של העיתון, וב-13 במרץ 1917 נתמנה סטלין למערכת של הפראבדה ותוך יומיים הצליח להגיע לעמדת השפעה מכרעת, יחד עם לב קמנייב ומטביי מוראנוב. בתחילה נקט העיתון בקו אוהד כלפי הממשלה הזמנית, אך קוראיו לא היו מרוצים וכך גם לנין עצמו. מערכת העיתון בתקופה זו אף סירבה לפרסם שלושה ממאמריו של לנין[8]. החל מאפריל 1917 עקב פראבדה באדיקות אחרי הקו של לנין, והחל מגנה בחריפות את אלכסנדר קרנסקי וממשלתו כאנטי-מהפכנית. בתקופה זו נמכרו כ-100,000 עותקים של העיתון מדי יום, ובזכות תפוצתו הגדולה מילא פראבדה תפקיד חשוב במהפכת אוקטובר. ביולי 1917 נסגר העיתון בטענה שהבולשביקים מתכננים הפיכה, אולם המשיך לצאת לאור תחת שם אחר[8].
התקופה הסובייטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]משרדי העיתון עברו למוסקבה ב-3 במרץ 1918, והעיתון הפך לפרסום (ה"אורגן") הרשמי של המפלגה הקומוניסטית. הוא היה לצינור דרכו פורסמה המדיניות הרשמית של המשטר והשינויים בה עד 1991.
עיתונים אחרים היו שופרותיהם של גופים אחרים בברית המועצות: "איזבֶסטיה", שכיסה את תחום היחסים הבין-לאומיים, שויך לסובייט העליון, "סובייטסקיה רוסייה" היה ביטאון הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ה"טרוּד" – היה ביטאונם של ארגוני העובדים, "קומסומולסקאיה פראבדה" – של הקומסומול ו"פיונירסקאייה פראבדה" – של ארגון הפיונירים. לאחר שלנין לקה בשבץ סטלין מונה כנציג המפלגה שהיה אחראי על הטיפול בו. סטלין דאג להדפסת עותק מיוחד של פראבדה שניתן ללנין והוצאו ממנו ידיעות מדאיגות, כדי לא להדאיג את לנין.
לאחר מותו של לנין ב-1924 הפך פראבדה לבסיס הכוח של ניקולאי בוכארין, אשר שימש כעורך העיתון והשכיל לפתח את המוניטין שלו כתאורטיקן פוליטי מעמדה זו. החל משנת 1933 קוקריניקסי היו הציירים הרשמיים של העיתון בתחום הקריקטורה. בשנת 1949 בעיתון פורסמו מאמרי המערכת שהובילו את המאבק נגד קוסמופוליטיות.
באופן דומה, מותו של סטלין ב-1953 אפשר לניקיטה חרושצ'וב להעביר את עמדת העורך לתומכיו ולהשיג יתרון תקשורתי על פני גאורגי מלנקוב, ששלט באיזבסטיה.
התקופה הפוסט-סובייטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-22 באוגוסט 1991 הוציא בוריס ילצין, נשיא רוסיה, צו המפרק את המפלגה הקומוניסטית ומחרים את כל רכושה, כולל העיתון פראבדה. צוות העיתונאים לא התנגד ורשם עיתון בשם זהה כמה שבועות לאחר מכן.
מספר חודשים מאוחר יותר, העורך גנאדי סלזניוב (לימים חבר דומה) מכר את פראבדה למשפחת יאניקוס, משפחת משקיעים מיוון, שקיבלה גם את סמלו הרשום של העיתון – מדליות מסדר לנין.
באותו זמן התחולל משבר נרחב בעיתון. כ-90% מהעיתונאים הוותיקים התפטרו והקימו גרסה משלהם לפראבדה, שנסגרה מאוחר יותר בלחץ השלטונות. קבוצה זו הקימה בינואר 1999 את "פראבדה אונליין" שהיה העיתון המקוון הראשון בשפה הרוסית (יש גם גרסאות באנגלית ופורטוגזית).
עיתון הפראבדה ה"חדש" והאתר אינם מקושרים בשום אופן לעיתון פראבדה, על אף שהעיתונאים עדיין מקיימים קשרים בלתי פורמליים ביניהם. העיתון המודפס מחזיק בהשקפה שמאלנית, בעוד זה המקוון לאומני הרבה יותר.
נכון לשנת 2010 יוצא העיתון לאור שלוש פעמים בשבוע בכ-100 אלף עותקים, ומהווה עיתון רשמי של המפלגה הקומוניסטית הרוסית.
כמטבע לשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתים משתמשים במונח "פראבדה" כמטבע לשון, שמשמעותו היא "עיתון המשמש שופר של השלטון".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פראבדה (ברוסית)- אודות Pravda.ru (באנגלית)
- פראבדה, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- פראבדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פראבדה (עיתון), באתר העין השביעית, 20 בפברואר 2008
- ^ Isaac Deutscher, The prophet armed: Trotsky, 1879-1921, pages 158-159
- ^ Building the Party: Lenin 1893-1914, Tony Cliff, page 297
- ^ Isaac Deutscher, The prophet armed: Trotsky, 1879-1921, pages 164
- ^ 1 2 Tony Cliff, Building the Party: Lenin 1893-1914, page 275
- ^ 1 2 Christopher Read, Lenin: a revolutionary life, page 95
- ^ Lenin, Lenin, page 90
- ^ 1 2 Glasnost, perestroika, and the Soviet media, Brian McNair, page 26