פרובינציית פוזן
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה | פוזן | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה  | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | מרד פולין גדול (1848) | ||
| תאריך | 1848 | ||
| פירוק | צירוף רוב שטחי המחוז לרפובליקה הפולנית השנייה | ||
| תאריך | 1922 | ||
| ישות קודמת |
 הדוכסות הגדולה של פוזן | ||
| ישות יורשת |
 פרובינציית פוזן-פרוסיה המערבית  מחוז פוזנן (1919–1939) | ||
  | |||
פרובינציית פוזן (בגרמנית: Provinz Posen, בפולנית: Prowincja Poznańska) הייתה פרובינציה של ממלכת פרוסיה מ-1848 עד 1920. פרובינציית פוזן הוקמה בשנת 1848 בעקבות מרד פולין רבתי כיורשת של הדוכסות הגדולה של פוזן, שבתורה סופחה על ידי פרוסיה בשנת 1815 מדוכסות ורשה של נפוליאון. היא הפכה לחלק מהאימפריה הגרמנית ב-1871. לאחר מלחמת העולם הראשונה, פוזן הייתה לזמן קצר חלק ממדינת פרוסיה החופשית בתוך רפובליקת ויימאר, אך פורקה ב-1920 כאשר רוב שטחה נמסר לרפובליקה הפולנית השנייה על ידי חוזה ורסאי, והשטח הגרמני שנותר אוחד לפרובינציית פוזן-פרוסיה המערבית ב-1922.
פוזן (היום פוזנן, פולין) הייתה בירת המחוז.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדמה ברובה מישורית, מנוקזת על ידי שתי מערכות פרשת מים עיקריות; ה-Noteć (בגרמנית: Netze) בצפון וה-Warta (בגרמנית: Warthe) במרכז. קרחוני עידן הקרח הותירו מרבצי מורנה והאדמה מנומרת במאות "אגמי אצבעות", נחלים הזורמים פנימה ויוצאים בדרכם לאחד משני הנהרות.
החקלאות הייתה הענף העיקרי. מערכת שלושת השדות שימשה לגידול מגוון גידולים, בעיקר שיפון, סלק סוכר, תפוחי אדמה, דגנים אחרים, טבק וכשות. חלקות משמעותיות של אדמה מיוערת סיפקו חומרי בניין ועצי הסקה. מספר קטן של בעלי חיים היה קיים, כולל אווזים, ומספר לא מבוטל של כבשים.
ה 29,000 קילומטרים רבועים (11,000 מילים רבועים) תאמו בערך לאזור ההיסטורי של פולין רבתי.[1] במשך יותר ממאה שנה, זה היה חלק מהחלוקה הפרוסית, למעט חריג קצר במהלך מלחמות נפוליאון. כשהאזור הגיע לשליטת פרוסיה, השיטה הפיאודלית עדיין הייתה בתוקף. היא הסתיימה רשמית בפרוסיה (ראה Freiherr vom Stein) בשנת 1810 (1864 בקונגרס פולין), אך התעכבה בשיטות מסוימות עד סוף המאה ה-19. המצב היה כך ש (בעיקר) צמיתים פולנים חיו ועבדו זה לצד זה עם מתיישבים גרמנים חופשיים (בעיקר). אף שלמתנחלים ניתנו יתרונות ראשוניים, עם הזמן חלקם לא היו שונים בהרבה. צמיתים עבדו עבור האדון האציל, שדאג להם. מתנחלים עבדו לעצמם ודאגו לעצמם, אבל שילמו מיסים לאדון.
בדרך כלל, באחוזה היו בנייני אחוזה ובתי חווה, וכפר בקרבת מקום עבור הפועלים הפולנים. ליד הכפר ההוא אולי היה יישוב גרמני. וביער, היה בית יערנים. בעלי האחוזה, בדרך כלל בני האצולה, היו הבעלים של טחנת הקמח המקומית, ולעיתים קרובות סוגים אחרים של טחנות או אולי מזקקה. במקומות רבים, טחנות רוח היו פזורות בנוף, והזכירו את אחד המתיישבים הראשונים, ההולנדים, שהחלו בתהליך של הפיכת ביצות נהר לא פרודוקטיביות לשדות. תהליך זה הושלם על ידי המתיישבים הגרמנים שהועסקו כדי להשיב לבעלי האחוזה המארחת אדמות לא יצרניות (לא רק ביצות).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פולין גדול הפכה לנחלה פרוסית ב-1772 (מחוז נצה) וב-1793 (פרוסיה הדרומית) במהלך החלוקה הראשונה והשנייה של פולין. לאחר תבוסתה של פרוסיה במלחמות נפוליאון, השטח צורף לדוכסות ורשה ב-1807 עם הסכם טילזיט הצרפתי-פרוסי. בשנת 1815 במהלך קונגרס וינה, זכתה פרוסיה בשליש המערבי של דוכסות ורשה, שהיה כמחצית מדרום פרוסיה לשעבר. פרוסיה ניהלה את המחוז הזה בתור הדוכסות הגדולה של פוזן, שאיבדה את רוב מעמדה החריג כבר לאחר מרד נובמבר 1830 בקונגרס בפולין,[1] שכן השלטונות הפרוסיים חששו מתנועה לאומית פולנית שתסחוף את מערכת הברית הקדושה במרכז אירופה. במקום זאת גברו אמצעי הגרמניזציה הפרוסית תחת הנשיא אדוארד היינריך פון פלוטוול, שהחליף את הדוכס-מושל אנטוני רדזיוויל.
מרד ראשון בפולין הגדולה ב-1846 נכשל, שכן המורדים המובילים סביב קרול ליבלט ולודוויק מירוסלבסקי דווחו למשטרה הפרוסית ונעצרו על בגידה. משפטם בבית המשפט בברלין "קמרגריכט" זכה לפופולריות עצומה אפילו בקרב הליברלים הלאומיים הגרמנים, שבעצמם דוכאו על ידי תקנות קרלסבאד. שניהם שוחררו במהפכת מרץ של 1848 ונישאו בתהלוכת ניצחון ברחובות.
במקביל התכנס בפוזן ועד לאומי פולני ודרש עצמאות. הצבא הפרוסי תחת הגנרל פרידריך אוגוסט פטר פון קולומב נסוג בתחילה. פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה וכן הנציב הפרוסי החדש, קרל וילהלם פון ויליסן, הבטיחו מעמד אוטונומיה מחודש.
עם זאת, הן בקרב האוכלוסייה דוברת הגרמנית של המחוז והן בבירה הפרוסית, התעוררו רגשות אנטי-פולניים. בעוד שהפרלמנט המקומי של פוזן (פוזנן) הצביע 26 מול 17 קולות נגד הצטרפות לקונפדרציה הגרמנית, ב-3 באפריל 1848[2] הפרלמנט של פרנקפורט התעלם מההצבעה, וניסה ללא הצלחה לשנות את מעמדו למחוז פרוסי משותף, כמו גם את שילובו בתוך הקונפדרציה הגרמנית.[3] חבר הפרלמנט של פרנקפורט, קרל פרידריך וילהלם יורדן, דיבר בחריפות נגד האוטונומיה הפולנית. האספה ניסתה תחילה לחלק את דוכסות פוזן לשני חלקים: פרובינציית פוזן, שהיה ניתן לאוכלוסייה הגרמנית ומסופח לגרמניה הגדולה שזה עתה הוקמה, ומחוז גנייזנו, שהיה ניתן לפולנים ונשאר מחוץ לגרמניה. בגלל מחאת הפוליטיקאים הפולנים, תוכנית זו נכשלה ושלמותה של הדוכסות נשמרה.
אף על פי כן, כשהחיילים הפרוסים מחצו לבסוף את המרד הפולני הגדול, לאחר סדרה של הבטחות שבירות, ב-9 בפברואר 1849 שינו השלטונות הפרוסיים את שמה של הדוכסות לפרובינציית פוזן. למרות זאת, השטח נשאר רשמית מחוץ לקונפדרציה הגרמנית (ולפיכך מחוץ לגרמניה) עד לפירוק הקונפדרציה הגרמנית והקמת הקונפדרציה הצפון-גרמנית, שהתרחשה ב-1866. עם זאת, המלכים הפרוסים שמרו על התואר "הדוכס הגדול מפוזן" עד שהמלוכה הגרמנית והפרוסית התבטלו לבסוף ב-1918, בעקבות התפטרותו של וילהלם השני, קיסר גרמניה.
עם איחוד גרמניה לאחר צרפת-פרוסיה בשנים 1870–1871, מחוז פוזן הפך לחלק מהקיסרות הגרמנית, והעיר פוזן נקראה רשמית כעיר מגורים קיסרית. עוינותו של ביסמרק כלפי הפולנים כבר הייתה ידועה, שכן ב-1861 כתב במכתב לאחותו: "הכה את הפולנים כל כך חזק עד שהם מתייאשים מחייהם; יש לי אהדה מלאה למצבם, אבל אם נרצה לשרוד. אנחנו יכולים רק להשמיד אותם".[4] הסלידה שלו הייתה מעוגנת היטב במסורות של המנטליות וההיסטוריה הפרוסית. לא היה צורך מועט בדיונים בחוגים הפרוסים, שכן רובם, כולל המלך, הסכימו עם דעותיו.[5] פולנים סבלו מאפליה מצד המדינה הפרוסית; צעדי דיכוי רבים הופעלו כדי למגר את זהותה ותרבותה של הקהילה הפולנית.[6][7]
תושבי פוזן הפולנים, שעמדו בפני אפליה ואף כפו עליהם גרמניזציה, העדיפו את הצד הצרפתי במהלך מלחמת צרפת–פרוסיה. צרפת ונפוליאון השלישי היו ידועים בתמיכתם ובאהדה שלהם לפולנים תחת השלטון הפרוסי[8][9] הפגנות בחדשות על ניצחונות פרוסים-גרמנים הביאו לידי ביטוי רגשות עצמאות פולניים ונשמעו גם קריאות למתגייסים הפולנים לערוק מהצבא הפרוסי, אם כי אלה לא נענו ברובם. ביסמרק ראה באלה אינדיקציה לכיתור סלאבי-רומאי ואף איום על גרמניה המאוחדת.[10] תחת קנצלר גרמניה, אוטו פון ביסמרק, החלה מדיניות גרמניזציה מחודשת, כולל הגדלת המשטרה, ועדת קולוניזציה ו-Kulturkampf. קבוצת הלחץ של אגודת הצעדות המזרחית הגרמנית (Hkata) נוסדה בשנת 1894 ובשנת 1904 התקבלה חקיקה מיוחדת נגד האוכלוסייה הפולנית. החקיקה משנת 1908 אפשרה החרמת רכוש בבעלות פולנית. השלטונות הפרוסיים לא אפשרו פיתוח תעשיות בפוזן, ולכן כלכלת הדוכסות נשלטה על ידי חקלאות ברמה גבוהה.
בתום מלחמת העולם הראשונה לא נחרץ גורלו של המחוז. התושבים הפולנים דרשו שהאזור ייכלל ברפובליקה הפולנית השנייה העצמאית, בעוד המיעוט הגרמני סירב לוויתורים טריטוריאליים כלשהם. מרד נוסף בפולין רבתי פרץ ב-27 בדצמבר 1918, יום לאחר נאומו של איגנצי יאן פדרבסקי. המרד קיבל תמיכה מועטה מהממשלה הפולנית בוורשה. לאחר הצלחת המרד, מחוז פוזן היה עד אמצע 1919 מדינה עצמאית עם ממשלה, מטבע וצבא משלה. עם החתימה על הסכם ורסאי ב-1919, רוב המחוז, שהורכב מהאזורים עם רוב פולני, נמסר לפולין והפך למחוז פוזנן. השאר המאוכלס ברוב גרמני, 2,200 קילומטרים רבועים (850 מילים רבועים), אוחדה עם השרידים המערביים של פרוסיה המערבית לשעבר ונוהלה כפרובינציית פוזן-פרוסיה המערבית[1] עם שניידמיהל כבירתה. מחוז זה התפרק ב-1938, כאשר שטחו חולק בין המחוזות הפרוסיים השכנים שלזיה, פומרניה וברנדנבורג. בשנת 1939, שטחו של מחוז פוזן לשעבר סופח על ידי גרמניה הנאצית והפך לחלק מרייכסגאו דנציג-מערב פרוסיה ומרייכסגאו ורטהלנד (בהתחלה רייכסגאו פוזן). בסיום מלחמת העולם השנייה במאי 1945, היא נכבשה על ידי הצבא האדום.
לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם ב-1945, על פי דרישתו של סטלין, הועבר כל השטח הגרמני ממזרח לקו אודר-נייסה החדש שהוקם בהסכם פוטסדאם לפולין או לברית המועצות. כל החלקים ההיסטוריים של הפרובינציה עברו לשליטת פולין, ושאר האוכלוסייה הגרמנית האתנית גורשה בכוח.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Gerhard Köbler, Historisches Lexikon der Deutschen Länder: die deutschen Territorien vom Mittelalter bis zur Gegenwart, 7th edition, C.H.Beck, 2007, p.535, מסת"ב 3-406-54986-1
- ^ Andrzej Chwalba - Historia Polski 1795-1918 Wydawnictwo Literackie 2000 Kraków
- ^ Dieter Gosewinkel, Einbürgern und Ausschliessen: die Nationalisierung der Staatsangehörigkeit vom Deutschen Bund bis zur Bundesrepublik Deutschland, 2nd edition, Vandenhoeck & Ruprecht, 2001, p.116, מסת"ב 3-525-35165-8
- ^ Hajo Holborn: A History of Modern Germany: 1840-1945, Volume 3, page 165
- ^ Bismarck Edward Crankshaw pages 1685-1686 Bloomsbury Publishing, 2011
- ^ Jerzy Zdrada - Historia Polski 1795-1918 Warsaw Wydawnictwo Naukowe PWN 2007; pages 268, 273-291, 359-370
- ^ Andrzej Chwalba - Historia Polski 1795-1918 Wydawnictwo Literackie 2000 Kraków pages 175-184, 307-312
- ^ Bismarck: A Political History, Edgar Feuchtwange, page 157r
- ^ Zarys dziejów wojskowości polskiej w latach 1864-1939 Mieczysław Cieplewicz Wydawn. Ministerstwa Obrony Narodowej, 1990, page 36
- ^ Clark, Christopher (2006). Iron Kingdom: The Rise And Downfall of Prussia, 1600-1947. Harvard University Press. p. 579.