פרושי דרווין
 פרושי דרווין
| |
|---|---|
מינים של פרושי דרווין
| |
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | איקריוטיים |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | תרופודה |
| משפחה: | פרושיים |
| שבט: | טנגריים |
| תת־שבט: | פרושי דרווין |
| שם מדעי | |
 Geospizinae
| |
| |
פרושי דרווין (שם מדעי: Geospizinae) הוא הכינוי שניתן ל-14 מיני פרושיים אשר השפיעו רבות על צ'ארלס דרווין בחשיבתו על הברירה הטבעית, כגורם המניע את האבולוציה של המינים. 13 מינים שוכנים באיי גלאפגוס ומין יחיד שוכן באי הקוקוס. הם תועדו לראשונה על ידי דרווין כשביקר באיי גלאפגוס במהלך המסע השני של האונייה "ביגל".
כל מיני הפרושים הם בעלי אותן מידות, פחות או יותר (אורכן כ-10–20 ס"מ). ההבדל החשוב ביותר ביניהם הוא גודל וצורת המקור. הבדל זה נובע מהעובדה שהמינים השונים הסתגלו למזון שונה. תהליך זה של פיצול מין לקבוצות בעלות מאפיינים מורפולוגיים שונים קרוי התפצלות אבולוציונית מסוג התפצלות סתגלתנית.
מיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרוש קרקעי (Geospiza)
- פרוש קרקעי חד-מקור (Geospiza difficilis)
- פרוש קרקעי בינוני (Geospiza fortis)
- פרוש קרקעי קטן (Geospiza fuliginosa)
- פרוש קרקעי גדול (Geospiza magnirostris)
- פרוש קקטוס מצוי (Geospiza scandens)
- פרוש קקטוס גדול (Geospiza conirostris)
- חטט (Camarhynchus)
- פרוש עב-מקור צמחוני (Camarhynchus crassirostris)
- חטט עצים גדול (Camarhynchus psittacula)
- חטט עצים בינוני (Camarhynchus pauper)
- חטט עצים קטן (Camarhynchus parvulus)
- חטט נקרי (Camarhynchus pallidus)
- חטט מנגרובה (Camarhynchus heliobates)
- סוג ומין יחיד פרוש עלווה זיתני (Certhidea olivacea)
- סוג ומין יחיד פרוש אי הקוקוס (Pinaroloxias inornata)
בעבר שויך פרוש עב-מקור לסוג Platyspiza. בעבר שויך פרוש קקטוס לסוג Cactospiza.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרושי דרווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אבי בליזובסקי, הפרושים של דארווין בסכנה, באתר "הידען", 9 בנובמבר 2002
- דר. אסף רוזנטל, פרושי דארווין בגלפגוס בסכנה עקב התפרצות מלריה הפוגעת בעופות, באתר "הידען", 12 בינואר 2014
אסף רונאל, מין פולש מאיים על שירי האהבה של איי גלאפגוס, באתר הארץ, 12 ביוני 2019
