קירקוס מקסימוס
 | |
| הקירקוס מקסימוס (הזירה הגדולה הנמצאת מעט שמאלה ממרכז התמונה), כפי שנראית ממודל של רומא מהמאה ה-4 לספירה. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
קירקוס, אתר ארכאולוגי, אטרקציה תיירותית  |
| מיקום |
מוניציפיו I |
| מדינה |
איטליה |
| מידות | |
| אורך |
600 מ' |
| רוחב |
140 מ' |
| קואורדינטות | 41°53′09″N 12°29′09″E / 41.8859°N 12.4857°E |
| אתר רשמי | |
|
(למפת רומא רגילה)   קירקוס מקסימוס | |
  | |
הקירקוס מקסימוס (בלטינית: Circus Maximus; באיטלקית: Circo Massimo, נהגה: צ'ירקו מאסימו), שמשמעותו "הזירה הגדולה ביותר", הוא קירקוס שהיה מיועד לבידור ההמונים ולמרוצי מרכבות וסוסים והיווה מקום מפגש המוני ברומא העתיקה.[1] האצטדיון ממוקם בעמק שבין גבעת הפלטין לגבעת האבנטין והיה הראשון שנבנה ברומא העתיקה והגדול מכל האצטדיונים שנבנו בעקבותיו, הן מבחינת ממדיו והן מבחינת כמות הצופים חסרת התקדים שהכיל. כיום המקום משמש כפארק ציבורי.
תיאור המבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכו של הקירקוס היה 620 מטרים ורוחבו 140 מטרים.[2] הקירקוס הגיע לשיא גודלו במאה ה-1 לספירה והכיל 150,000 מקומות ישיבה. ייתכן שבעמידה הקירקוס הכיל עד 250,000 אנשים.[3] רוחב היציעים הגיע לכדי 30 מטרים וגובהם ל-28 מטרים.[4]
מאפיינים מיוחדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שבזירה עצמה התרחשו המשחקים, אין עדויות רבות לגביה. בתקופה המוקדמת היא ככל הנראה הורכבה משבילי עפר פשוטים ובתקופה הקיסרית המאוחרת נעשו ניסיונות לבנות בה משטחים באיכות גבוהה יותר. אחת הבעיות שנוצרו במהלך המרוצים היה האבק הרב שמרכבות סוסים יוצרות במהלך נסיעתן. לכן, ככל הנראה, הזירה כוסתה בשכבה דקה של חול שתמזער תופעה זו. מתחת לזירה נמצאו תעלות ניקוז שנועדו למנוע את הצפת הקירקוס בזמן שהטיבר עולה על גדותיו. קיסרים שונים נהגו לקשט את הזירה בצבעים שונים על מנת לייחד את תקופת קיסרותם.[5] בנוסף, מספר פסלים, מצבות ואוביליסקים הוצבו במרכז הזירה לכבודם של אלים שונים.[6]
הפולבינר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפולבינר הוא מעין הכלאה של "יציע כבוד" ומקדש שנבנה על ידי אוגוסטוס במרכז הקירקוס. הוא התנשא לגובה רב והיווה מקדש מרשים במרכז הקירקוס, ממנו כביכול צפו הקיסרים על המשחקים יחד עם האלים.[7] רק המכובדים ביותר הורשו לצפות במשחקים ממנו, ומסופר שאוגוסטוס ומשפחתו נהגו לנצל נקודת תצפית זו. המילה "פולבינר" נובעת מהמילה הלטינית Pulvinus, שמשמעותה ספה או כרית נוחה.[8] העדויות לגבי ישיבתם של הקיסרים הבאים אחרי אוגסטוס מעטות וקשות לפרשנות, אך נראה שלא תמיד כך היה הדבר. הקיסר טראיאנוס אף הוא שיפץ באופן משמעותי את הפולבינר, אף על פי שהוא עצמו בחר שלא לשבת במרומי הפולבינר ולצפות בנתיניו, אלא לשבת יחד איתם באותו היציע.[9] ככל הנראה, הפולבינר נשמר במצב יחסית טוב עד המאה ה-16.
הקווים הלבנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפי שבאצטדיוני ספורט מודרניים ישנם קווים לבנים לסימון גבולות הזירה וקו הסיום, כך היה גם בקירקוס מקסימוס. ישנם מספר עדויות סותרות לגבי החומר ממנו הקווים היו עשויים. ייתכן והם סומנו על הקרקע בסיד, בגיר או בחרס וייתכן והם סומנו על ידי סרטים שנתלו באוויר או הונחו על הקרקע. לקווים הלבנים היה תפקיד מרכזי בסיוע לשופטים בהכרעת הזוכים במרוצים.[10] אף על פי שהמיקום המדויק ותפקידם של הקווים הלבנים היה בעבר נתון למחלוקת בין החוקרים, כיום מקובלת ההנחה שהיו שלושה סוגי קווים:
- קווי הפרדה בעת הזינוק: קווים אלו סימנו את הנתיב שהוקצה לכל כרכרה בזמן הזינוק על מנת שהן לא תתנגשנה.
- קו השבירה: הקו שסימן את הנקודה ממנו הכרכרות הורשו לחצות את נתיביהן ולחתוך למסלול הפנימי.
- קו הסיום: הקו שסימן את נקודת הסיום אשר לגבי מיקומו ישנה מחלוקת בין החוקרים. יש הטוענים שהוא למעשה היה זהה לקו השבירה ויש הטוענים שהוא מוקם כחצי מסלול לאחר קו השבירה.[11]
מקדשי השמש והירח
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלו שני מקדשים אשר נבנו בסמוך לקירקוס מקסימוס. התאריך המדויק בהם נבנו לא ניתן לקביעה במדויק. ודאי שהם היוו חלק מהמכלול עוד לפני השיפוצים שבצע טראיאנוס, וייתכן שנכללו בו לראשונה על ידי נרון.[12] מקורותיהם האמוניים של המקדשים נתונים במחלוקת. יש הטוענים שהם שריד לאמונות של כתות פגניות שחיו באזור ושסגדו לשמש ולירח.[13] לעומת זאת, יש הטוענים שמקדשים אלו "יובאו" ממצרים בדומה לסממנים נוספים שהגיעו לרומא משם.[14] החשיבות של מקדשים אלו הייתה רבה וניכרת בכך שציור שלהם הוטבע במטבעות בתקופתו של טראיאנוס. בנוסף, יש הטוענים שקו הסיום סומן ממש בסמוך למקדש השמש, כך שחצייתו והניצחון קושרו עם מקדש השמש.[12]
הקשת המונומנטלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנהוג בקירקוסים נוספים ברחבי האימפריה הרומית, באמצע חצי העיגול של הקירקוס מקסימוס הוצבה קשת ניצחון גדולה ומרשימה. בשנת 80 לספירה, הוצבה הקשת על ידי הסנאט כהקדשה לקיסר טיטוס בעקבות ניצחונו על היהודים וכיבוש ירושלים במרד הגדול.[15] לאורך השנים ייתכן ומיקומה וצורתה של הקשת השתנו. למשל, תחילה היא נבנתה כקשת אחת גדולה ובתקופה מאוחרת יותר נבנתה מחדש כשלוש קשתות צמודות. בציור מהמאה ה-16 נראה שהקשת עדיין עמדה, אך בימינו נותרו ממנה שרידים בלבד.[16]
השימוש בקירקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]השימוש בקירקוס כזירת מרוצים ושעשועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרוצי כרכרות וסוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הייעוד המרכזי של הקירקוס מקסימוס היה כזירה למרוץ כרכרות – המופע הפופולרי ביותר ברומא. הכרכרות סודרו בשורה בתחילת המירוץ. המירוץ לרוב כלל שבע הקפות עד לסיום, כשכל הקפה נספרה בעזרת פסלי ביצים ענקיות או דולפינים, שהוזזו מעט לאחר כל הקפה כסימון לקהל.[17] רוכבי הכרכרות לרוב החלו את דרכם כעבדים, אך המנצחים לפעמים זכו בסכום כסף רב שאיפשר להם לקנות את חירותם. ארבע קבוצות מרכזיות התחרו וסומנו בצבעים אדום לבן כחול וירוק. כפי שכיום אוהדים מזדהים עם קבוצה מסוימת, גם ברומא אוהדים השתייכו למועדונים השונים ובתקופות שונות מועדני אוהדים אלו אף זכו לכוח פוליטי. רוכבי הכרכרות זכו לפופולריות רבה, יש האומרים אפילו יותר מהפופולריות להם זוכים ספורטאים בני זמננו. במקרים מסוים סגדו למנצחים כמו שסגדו לאלים ולקיסרים. לדוגמה, אחד הרוכבים המפורסמים במהלך המאה השנייה לספירה היה גאיוס אפוליוס דיאוקלס (אנ'), אשר החל את הקריירה שלו בגיל 18 ורכב עבור "הלבנים". לאחר 3 שנים עבר ל"ירוקים" ולאחר מכן רכב במשך 15 שנים עבור ה"אדומים". הוא זכה ב-1462 מתוך 4257 המרוצים בהם השתתף, והרוויח כסף רב ותהילה רבה.
הרוכבים עטו מיגון קל בלבד ורבים מהם נהרגו במהלך המרוצים, מאחר שבעת נפילה הם יכלו להיגרר ולהירמס על ידי מרכבה נוספת. בנוסף, הותר להשתמש באלימות על מנת לפגוע ביריבים במהלך המירוץ, כך שהמירוץ היווה למעשה זירת קרב. לפעמים נעשו ניסיונות לפגוע ברוכבים השונים טרם המירוץ בעזרת הרעלה או פציעה, על מנת לסייע לקבוצה מסוימת. בשונה מכרכרות מלחמה, להן הוספו מיגון מברזל, כרכרות המירוץ היו קלות ככל הניתן והונעו לרוב על ידי 4 סוסים. רוב האירועים החלו בתהלוכות בהן ראשית הוכר תודה למממן האירועים, לאחר מכן צעדו המתחרים במירוץ, מוזיקאים ורקדנים, ולבסוף צעדו כהני דת, שנשאו פסלים של האלים שלכבודם נערכו המרוצים.[18]
קרבות ומופעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שייעודו העיקרי של הקירקוס היה מרוץ כרכרות, נערכו בו גם מופעים נוספים. על פי ההיסטוריון היווני דיוניסיוס מהליקרנסוס, שכתב ביוונית על קדמוניות רומא, נוסדו בקירקוס מקסימוס המשחקים הרומיים (Ludi Romani) החל בשנת 499 לפנה"ס לכבוד האל יופיטר, על ידי הדיקטטור פוסטומיוס (Postumius).[19] אלו הם המשחקים העתיקים ביותר ברומא והם נערכו כל ספטמבר במשך 15 ימים וכללו מרוצי מרכבות ותהלוכות צבאיות.[20] בדומה לנעשה בקוליסאום, אחד השעשועים האהובים על תושבי רומא היה צפייה בצייד טבח של חיות פרא. לדוגמה, ב-169 לפנה"ס, ניצודו 63 נמרים, 40 דובים ומספר פילים. עד סוף כהונתו של נרו, הקירקוס שימש כמקום המפורסם ביותר למופעי צייד.[21]
הקירקוס מקסימוס בימנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשונה ממבנים עתיקים אחרים ברומא, הזירה של הקירקוס מקסימוס לא נהרסה באופן שיטתי על ידי התושבים המקומיים או שודדים, אלא נקברה באופן הדרגתי על ידי אדמת סחף. עם זאת, היציעים והמבנים של הקירקוס שימשו כחומרי גלם לבניה על ידי המקומיים במרוצת השנים. האתר כיום נמצא קבור כשישה מטרים מתחת לגובהו המקורי ולא מתבצעות עבודות רחבות היקף לחשיפתו, בעיקר כיוון שהדבר כרוך בהקצאת משאבים רבים.[22]
כיום משמש הקירקוס מקסימוס כפארק ציבורי, בו מתקיימים בקיץ קונצרטים ולעיתים מתרחשות בו התכנסויות ספונטיות. להקות רוק מפורסמות, כמו ג'נסיס והרולינג סטונז, ערכו בו הופעות, ולאחר ניצחון איטליה במונדיאל 2006 המונים הגיעו לקירקוס לחגוג.
ההיסטוריה הקדומה של הקירקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקירקוס בתקופת המלכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסורת, אחד מהמיתוסים המכוננים של האימפריה הרומית התרחש בעמק עליו עתיד להיבנות הקירקוס: אונס האישה הסבינית.[23] הקירקוס מקסימוס נבנה לראשונה בתקופת המלכים האטרוסקים (כ-600 לפנה"ס) על ידי לוקיוס טרקוויניוס פריסקוס ונכדו לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס.[24] על פי ספרו של ליבי, "ההיסטוריה של רומא", היציעים הקדומים נבנו מעץ וכללו מחסה מהשמש ומהגשם, אשר נרקבו והוחלפו תכופות, והשטח כולו היה מוקף באדמות חקלאיות. כתוצאה מקרבתו של העמק בו שוכן הקירקוס לנהר הטיבר, המלכים האטרוסקים חפרו תעלות ייבוש שנועדו למנוע מהעמק מלהיות מוצף ובכך למעשה אפשרו את הקמת הקירקוס בעמק.[23] מקובל לראות בדיקטטור פוסטומיוס כראשון שמיסד את המשחקים השנתיים ב-499 לפנה"ס.[25]
הקירקוס בתקופת הרפובליקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למרות הניסיונות להטות את זרימת הטיבר, מתוארים מספר מקרים בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-2 לפנה"ס, בהם הנהר הציף את העמק בו שכן הקירקוס מקסימוס.[26] בתקופה זו הקירקוס לא היה זירה סגורה מוקפת ביציעים, אלא שטח פתוח, שבזמן שלא התרחשו בו מרוצי כרכרות, נראה יותר כמו בזאר גדול, בו התקיימו מופעי רחוב ונפתחו דוכני מכר.[27] לאחר הניצחונות במלחמות הפוניות הראשונה והשנייה, נראה כי נעשו מאמצים רבים לפיתוח המבנה וכן גדל היקף התחרויות בו. בנוסף, נבנו לראשונה מושבים מאבן עבור הסנטורים בסמוך לעיקול בזירה, הנחשב לנקודת תצפית טובה על המירוץ.[28][23]
הקירקוס בתקופת הקיסרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקירקוס בתקופתם של יוליוס קיסר ואוגוסטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופתו של יוליוס קיסר נבנו שתי שורות מושבים ארוכות משני צדי הקירקוס, שככל הנראה הושלמו בתקופתו של אוגוסטוס. ב-31 לפנה"ס, שרפה גדולה כילתה את רוב הקירקוס וסביר להניח שאוגוסטוס שיקם את המבנה על בסיס קווי המתאר שיצר יוליוס קיסר.[29] לפיכך, ניתן לומר שקווי המתאר לקירקוס מקסימוס, כפי שאנו מכירים אותו כיום, הונחו בתקופתו של יוליוס קיסר.[30] ישנן עדויות רבות מתקופה זו לגבי סידורי הישיבה בקירקוס. בשני שירים של המשורר אובידיוס[31] מסופר על ביקורו בקירקוס ועל התרשמותו ממנו. נראה שגברים ונשים הורשו לשבת זה לצד זה, ולכן, לעומת תיאטראות אחרים בהם נאסר על גברים ונשים לשבת יחדיו, ייתכן והקירקוס היווה פלטפורמה להיכרויות בין המינים.[29] ייתכן ואובידיוס צווה על ידי אוגסטוס לכתוב את השירים לאחר שהוכנסו לתוקף הנחיות חדשות לגבי סידורי הישיבה. השורות הראשונות נשמרו לסנטורים ומעליהם נשמרו 14 שורות עבור מעמד הפרשים המיוחסים (Equites). לרוב רק לובשי טוגה הורשו להיכנס לקירקוס, אך במקרים מסוים נעשו חריגות.[32]
הקירקוס מאוגוסטוס עד טראיאנוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 12 לספירה הקירקוס הוצף שוב ובשנת 36 לספירה חלקים ממנו נשרפו.[33] עבודות השיקום בוצעו על ידי קלאודיוס וככל הנראה הוא שם קץ לשיטפונות הקירקוס, מכיוון שלאחר שיפוץ זה לא מתועדים עוד שיטפונות. בשנת 64 לספירה השרפה הגדולה ביותר בהיסטוריה של רומא פקדה אותה במשך תשעה ימים וכילתה חלקים נרחבים מהעיר, בין היתר, חלק גדול מהקירקוס מקסימוס ומהמקדשים הסמוכים.[34] קשה לדעת כמה מעבודות השיקום בוצעו על ידי נירון קיסר, אך ככל הנראה, מאחר שהוא אהב מרוצים, ייתכן והוא זה ששיפץ את הקירקוס באופן משמעותי. קרוב לוודאי שאספסיאנוס וטיטוס המשיכו את מלאכת השיפוצים והיא הסתיימה סופית בתקופתם.[35]
הקירקוס בתקופת טראיאנוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות רבים מצביעים על כך שטראיאנוס שיפץ באופן משמעותי את הקירקוס לאחר ששרפה נוספת כילתה חלקים ממנו.[36] השיפוצים הסתיימו בשנת 103 לספירה ולאחריהם הגיע הקירקוס לשיא תפארתו ויופיו.[37] נראה כי המוטיבציה המרכזית של טראיאנוס בשיפוץ הקירקוס הייתה זכייה באהדת הציבור. דגם של הקירקוס הוטבע במטבעות ברונזה, להן הייתה תפוצה רחבה יותר ממטבעות יקרים יותר, וכך הבשורה על שיפוץ הקירקוס התפשטתה וטראיאנוס חיזק את שלטונו.[38]
הקירקוס במאה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין עדויות רבות על הנעשה בקירקוס בתקופה זו. תחת קיסרותו של אנטונינוס פיוס עמוד נפל ויציע שלם נפל איתו, וכתוצאה מהתאונה 1112 אנשים נספו. ככל הנראה האתר תוקן קצת לאחר התאונה.[39] באחד מהמטבעות שהוטבעו על ידי גתה (אנ') וקרקלה, נראה הקירקוס עם חיות וספינה, כך שנראה שהחיות יוצאות מהספינה. בעבר היו היסטוריונים שטענו שחלק מהזירה הוצפה להמחשת שייט של ספינה אך כיום מקובל להניח שהספינה ניצבה רק כדגם בצמוד לזירה.[40]
עבודתו של הקיסר קרקלה בקירקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקיסר קרקלה ביצע מספר שדרוגים בקירקוס מקסימוס, כשהמשמעותי בהם היה הרחבתם של הקרסרס (Carceres), השערים מהם בוצע הזינוק, אשר נמצאים מול חצי העיגול הרחוק מהשער. עם זאת, המאפיינים המרכזיים של הקירקוס, כפי ששופץ על ידי טראיאנוס, עדיין נראים במטבעות מהתקופה.[41]
הקירקוס בתקופת אחרוני הקיסרים עד העת העתיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת הקיסרים המאוחרים לא בוצעו שינויים משמעותיים בארכיטקטורה או בשימוש של הקירקוס. אסון גדול פקד את הקירקוס תחת קיסרותו של דיוקליטיאנוס, בו קרסו היציעים וכ-13,000 צופים נספו. לאחר מספר שנים הנזק תוקן, ונבנו מספר מרחצאות בסמוך לקירקוס עבור הקיסר.[42] בשנת 312 לספירה, הוסיף הקיסר קונסטנטינוס עיטורים נוספים לקירקוס, שעל פי מקור מסוים היו עמודים נוצצים מזהב. ב-357, קונסטנטינוס השני הוסיף אוביליסק נוסף וככל הנראה, מאחר שייחס חשיבות גדולה למשחקים בקירקוס, הוא ציווה על כל הסנטורים להיות נוכחים במשחקים.[43] במאה החמישית לספירה חזרו לתקופה קצרה מופעי הצייד בקירקוס, אך מעמדו של הקירקוס מקסימוס ירד בהדרגה עם ירידת חשיבותה של העיר רומא עצמה.[44] המירוץ האחרון נערך בקירקוס מקסימוס בשנת 549 לספירה.[44]
הקירקוס מראשית ימי-הביניים עד ימנו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקירקוס לאחר חורבן האימפריה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר המאה ה-6 פסק השימוש בקירקוס כזירת מרוצים והוא ננטש. החלקים התחתונים שלו כוסו באדמת סחף במשך השנים והאבנים שהרכיבו את היציעים נבזזו על ידי מקומיים. בשנת 1145 הועבר הקירקוס לידי משפחת פרנג'יפני החזקה, שהפכה את הקשת של טיטוס למגדל במבצר. בציור מהמאה ה-16, נראה שהיציעים הן בגבעת הפלטין והן בגבעת האווטין עדיין קיימים אך מצבם ירוד. העמק בו שוכן הקירקוס הפך בהדרגה לגן של הכנסיות והמנזרים הסמוכים.[45] ההתפתחות המצערת ביותר עבור הקירקוס מקסימוס התרחשה בשנת 1852, כאשר חברת הגז האנגלו-איטלקית הפכה את המקום לאזור העבודה שלה. לאחר מאבק של אקטיביסטים וארכאולוגיים, הועבר לבסוף בשנת 1910 אתר העבודה לקצה העיר. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוכרז הקירקוס מקסימוס כפארק ארכאולוגי ומאז הוא משמש כפארק ציבורי פתוח, בו לעיתים מתקיימות התכנסויות המוניות.[22]
החפירות הארכאולוגיות לחשיפת הקירקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיעוד הראשון לחפירות לחשיפת הקירקוס מקסימוס מגיע משנת 1587, בה הורה האפיפיור סיקסטוס ה-5 על חשיפת האוביליסקים שבעמק שבו שכן הקירקוס. אחד מהאוביליסקים הללו ממוקם כיום בפיאצה דל פופולו. לאחר כמה מאות שנים, ב-1876, בעת חפירות שבוצעו לצורך בניית תעלות ביוב, נמצאו לבנים עתיקות ומדרכה שנעו לאורך הציר האורכי של הקירקוס, כ-11 מטרים מתחת לרחוב המודרני. עשר שנים מאוחר יותר, נמצאו בגבעת הפאלאטין הצופה על הקירקוס, לבנים שככל הנראה שימשו כמושבים ביציעים של הקירקוס. התקדמות משמעותית בחשיפת הקירקוס נעשתה על ידי ארכאולוג בשם ביגוט (Bigot) בתחילת המאה ה-20. הוא הצליח לאתר את השרידים של הקירקוס, לאמוד את מידותיו ואף למצוא את המקום המשוער של פודיום המנצחים.[46] בשנות ה-30 של המאה ה-20 נערכו חפירות משמעותיות בהן נחשפו חלקים מהשער של טיטוס, וחלק נכבד מחצי העיגול של הקירקוס. בשנות ה-40 של המאה ה-20 איתרו ארכאולוגים איטלקיים את המשטח של הזירה עצמה בעומק 12 מטרים מתחת לרחוב המודרני. ב-1976 נעשו חפירות נוספות, בהן נמצאו חלקים נוספים של תעלות הביוב, חנויות ובתי מרחץ בסמוך לקירקוס.[47] עבודות נוספות ומשמעותיות נעשו ב-1982, בהן נחשפו חלקים נוספים מחצי העיגול שנחשף בשנות ה-20 וכן חצי העיגול בצידה השני של הזירה.[48]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Humphrey, John, Roman circuses: arenas for chariot racing, University of California Press, 1986.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קירקוס מקסימוס- קטע המירוץ מ- "בן-חור" 1959
- ההכנות למירוץ, מתוך "בן-חור" 2016
- המירוץ מתוך "בן-חור" 2016
- מאמר על הקירקוס מקסימוס בספרו של ג'יימס גרוט "אנציקלופדיה רומנה"
- קירקוס מקסימוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קירקוס מקסימוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Cody Scott Ames, Rome’s seat of passion: An assessment of the archeology and history of the Circus Maximus, Cogent arts & Humanities
- ^ Humphrey, עמ' 125.
- ^ English translation by Earnest Cary, Ph. D., on the basis of the version of Edward Spelman, The Roman antiquities of Dionysius of Halicarnassus (עמ' Chap. 3.68)
- ^ Mark Cartwright, Circus Maximus, Ancient History Encyclopedia
- ^ Humphrey, עמ' 84.
- ^ Humphrey, עמ' 289.
- ^ The Res Gestae of Augustus
- ^ Humphery, עמ' 78.
- ^ Humphrey, עמ' 80.
- ^ Humphrey, עמ' 90.
- ^ Humphrey, עמ' 85.
- ^ 1 2 Humphrey, עמ' 93.
- ^ Jean Sorabella, A Roman Sarcophagus and Its Patron, Metropolitan Museum Journal, עמ' 75
- ^ Humphrey, עמ' 91.
- ^ Humphrey, עמ' 97.
- ^ Humphrey, עמ' 99.
- ^ Humphrey, עמ' 153.
- ^ Barbara F. McManus, THE CIRCUS: ROMAN CHARIOT RACING
- ^ Humphrey, עמ' 67
- ^ Circus Maximus
- ^ Humphrey, עמ' 71
- ^ 1 2 Humphrey, עמ' 57
- ^ 1 2 3 Rev. Canon Roberts, Titus Livius (Livy), The History of Rome, Book 1
- ^ David Stone Potter, D. J. Mattingly, Life, Death, and Entertainment in the Roman Empire, University of Michigan Press, 1999, עמ' 290
- ^ Humphrey, עמ' 66
- ^ Humphrey, עמ' 68
- ^ Humphrey, עמ' 72
- ^ Humphrey, עמ' 69
- ^ 1 2 Humphrey, עמ' 76.
- ^ Humphrey, עמ' 75
- ^ Ars Amatoria The Art of Love
- ^ Humphrey, עמ' 77.
- ^ Humphrey, עמ' 100.
- ^ C. Suetonius Tranquillus, The Lives of the Twelve Caesars, תחת "נרו", פרק 38
- ^ Humphrey, עמ' 101.
- ^ Grout, J, Circus Maximus
- ^ Humphrey, עמ' 103.
- ^ Humphrey, עמ' 104.
- ^ Humphrey, עמ' 115.
- ^ Humphrey, עמ' 116.
- ^ Humphrey, עמ' 118.
- ^ Humphrey, עמ' 128.
- ^ Humphrey, עמ' 129.
- ^ 1 2 Humphrey, עמ' 131.
- ^ Humphrey, עמ' 58
- ^ Humphrey, עמ' 106.
- ^ Humphrey, עמ' 109.
- ^ Humphrey, עמ' 110.