M18 הלקט

M18 הלקט
M18 Hellcat

מידע כללי
סוג	משחית טנקים
מדינה מייצרת
יצרן	ג'נרל מוטורס
שנת ייצור	1943
תקופת השימוש	1944–1957 (כ־13 שנים)
דגם קודם	M10 וולברין
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה
יחידות שיוצרו	2,507
מידע טכני
אורך	6.68 מטרים (תותח קדימה)
רוחב	2.87 מטרים
גובה	2.57 מטרים
משקל	17.67 טון
מהירות	80 קמ"ש על כביש
טווח פעולה	168 ק"מ
מנוע	מנוע דיזל, 340 כוח סוס
שריון	25-7.8 מ"מ פלדה
צוות	5 (מפקד, תותחן, טען, נהג ונהג משנה)
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 76.2 מ"מ (3 אינץ')
חימוש משני	מקלע 12.7 מ"מ (בראונינג)

M18 הלקט (M18 Hellcat, בתרגום מאנגלית: "חתול גיהנום") הוא משחית טנקים שפותח במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי חברת ביואיק עבור צבא ארצות הברית. ההלקט הוא משחית טנקים שנבנה כולו כדי לענות ליעוד זה. שלא כמו קודמיו כמו הוולברין, ההלקט לא התבסס על הרכבה של חלקים קיימים, כמו שימוש בתובה של טנקי שרמן. עם מהירות מרבית של למעלה מ-80 קמ"ש היה ההלקט לכלי הרק"מ המהיר ביותר במלחמה. כ-2,507 יחידות נבנו עד תום הייצור באוקטובר 1944.

פיתוח

פיתוח ההלקט התחיל בהתאם לצורך של צבא ארצות הברית במשחית טנקים חדש שלא מבוסס על חלקים קיימים, המבוסס על מסקנות ממשחיתי הטנקים הקיימים בשטח. הצורך העיקרי היה במשחית טנקים בעל מהירות רבה וכוח אש רב.

הדרישות הראשוניות היו לכלי בעל מזקו"ם קריסטי, תותח 37 מ"מ ומנוע של חברת רייט קונטיננטל (R-975). במהלך פיתוח הכלי, בעקבות הלקחים שהפיק הצבא האמריקאי מהמערכות בצפון אפריקה ובתוניסיה, הוחלט שתותח 37 מ"מ אינו מסוגל להתמודד עם השריון של הטנקים הגרמניים מהדגמים החדשים, ולכן התותח שודרג לתותח 75 מ"מ ולבסוף לתותח 76 מ"מ (3 אינץ', אותו התותח ששימש את השרמן 76 מ"מ ואת הM10 וולברין), גם הדרישה למזקו"ם קריסטי ירדה וההלקט פותח עם מזקו"ם ויקרס.

הדגש העיקרי בפיתוח ההלקט היה על מהירות, על חשבון המיגון. השריון של הכלי היה דק במיוחד, כאשר ברוב חלקיו עובי השריון לא עלה על 13 מ"מ פלדה, מה שהפך את ההלקט לכלי קל במיוחד (17.7 טון) ומשום כך גם מהיר מאוד.

ב-M18 הלקט הורכבה מערכת הנעה חדשה, על בסיס לקחים שהופקו מהשימוש בכלים משוריינים אחרים, שהופעלו על ידי צבא ארצות הברית, אשר התאפיינה בפשטות ההרכבה והפירוק, ושיפרה את היכולת לטפל בכלי בשטח. המנוע ותיבת ההילוכים הורכבו בצורה כזו, שהיה קל לפרק ולהוציא אותם לצורך טיפול ואיבחון בעיות בשדה הקרב.

שירות

ה-M18 הלקט נכנס לייצור החל מיולי 1943 ושירת בכל זירות הלחימה בהן לחם הצבא האמריקאי בשלבים המאוחרים של מלחמת העולם השנייה, אך בעיקר בזירת מערב אירופה. ההלקט היה משחית הטנקים המהיר ביותר שהופעל במהלך המלחמה, אולם תותח ה-76 מ"מ שלו לא הוכיח את עצמו מול השריון של הטנקים ומשחיתי הטנקים הגרמניים הכבדים, כגון הטיגר. במהלך הלחימה הוכיח ההלקט את עצמו כמשחית טנקים מעולה בזכות יכולתו לנוע במהירות לאזורי היתקלות עם כוחות שריון של האויב, לנוע מסביב לטנקים הגרמניים ולפגוע בהם מהאגפים ומהעורף, שם השריון שלהם היה דק יותר, תוך שימוש בטקטיקת "פגע וברח". יכולת זו פיצתה במידה מסוימת על המחסור במיגון ובכוח האש של ההלקט. בסך הכל הושמדו במהלך המלחמה 216 כלים, כאשר צוותי ההלקט טענו שפגעו בלמעלה מ-500 טנקי אויב. יחס אבדות של 1:2.3.

דגמים

נגמ"ש M39 של צבא ארצות הברית במלחמת קוריאה

• T88, תותח 105 מ"מ: שדרוג כוח האש של ההלקט עם תותח הוביצר 105 מ"מ.
• T86, תותח 76 מ"מ: ניסיון להפוך את ה-M18 הלקט אמפיבי, הניסיון לא הצליח באופן מועיל.
  • T86E1, תותח 76 מ"מ: הוספת מדחפים להנעה מתחת לפני המים.
  • T87, תותח 105 מ"מ: דגם אמפיבי בדומה ל-T86, בעל תותח 105 מ"מ. שלושת הדגמים האמפיבים לא ראו שירות מבצעי.
• M39, נגמ"ש רב-תכליתי: כמו טנקים אחרים במלחמה (כמו הקנגורו הבריטי), גם ל-M18 הלקאט היה דגם אשר הוסר לו הצריח והפך באופן אפקטיבי לנגמ"ש ורק"מ רב-תכליתי לגרירת ארטילריה, להסעת לוחמים וכנגמ"ש. מהירות ה-M39 הפך אותו לנגמ"ש מאוד מוצלח בחודשים האחרונים של המלחמה ואף המשיך לשרת בצבא ארצות הברית במלחמת קוריאה ובצבא מערב גרמניה. ה-M39 הסיע 12 לוחמים, יחד עם נהג ועוזר נהג (סה"כ 14).
  • M39 מרגמה 81 מ"מ: מרגמה 81 מ"מ מתנייעת.
  • M39 בראונינג תותח נ"מ: בדומה לדגם המורכב על זחל"מ ה-M3, הורכב M2 בראונינג כפול כנגד מטוסים וחי"ר.
  • M39 סוניק (SONIC): רק"מ סודי המפעיל רמקול ענק, ששידר צלילי קרב ומנועי טנקים כדי לבלבל את האויב בלוחמה פסיכולוגית.
• M18, תותח 90 מ"מ GMC: דגם שלא עבר את שלב האבטיפוס, שניסה לשלב בין תובת M18 הלקט וצריח ה-M36 ג'קסון.

קישורים חיצוניים

• מידע מפרט ה-M18 הלקט מאתר AFV.

• 
  M18 הלקט
• 
  ההלקט בלחימה בגרמניה, אפריל 1945