ירוסלב האשק

ירוסלב האשק

ירוסלב האשק (בצ'כית: Jaroslav Hašek)‏ (30 באפריל 1883 - 3 בינואר 1923), היה סופר, סאטיריקן ועיתונאי צ'כי.

החייל האמיץ שווייק

דף ציטוטים מורחב – החייל האמיץ שווייק

• "אני חושב, אמר שווייק, שיש לראות את הדברים יותר על־פי היושר. כל אחד יכול לטעות ומוכרח לטעות, כל כמה שהוא שקוע יותר במחשבות."
• "ההכנות להרג נערכו תמיד בשם האל או איזה מצוי עליון מדומה שהמציאה האנושות ובראה בצלמה."
• "הטבח הגדול של מלחמת־העולם לא היה אפשרי בלי ברכת הכמורה. הכמרים הצבאיים של כל הצבאות התפללו וערכו מיסות בשדה למען ניצחון אותו צד שאת לחמו אכלו."
• "על פני אירופה כולה הלכו בני־אדם כצאן לטבח, מובלים בידי קצבים – קיסרים, מלכים, נשיאים ובעלי־שררה, ומצביאים אחרים, וכן בידי כמרים בני כל הדתות, שהאצילו עליהם ברכתם והשביעו אותם שבועת־שקר."
• "בכל מקום היו מוטלים כאן גוויות־אדם ופגרי סוסים, עגלות־תחמושת הפוכות ותותחים שגלגליהם כלפי מעלה. באופק עלה כפר בלהבות ונתזי פגזים התעופפו באוויר."
• "ועיניו הטובות, התמימות של שווייק הוסיפו להקרין רוך ועדנה, ויחד אתם הבעה של שלוות־נפש מוחלטת האומרת, שהכול בסדר ולא קרה דבר, ואם קרה, הרי גם זה בסדר, שבכלל קורה משהו."
• "בבית־הספר לצוערים לא התעניין איש בלימודיו הקודמים, שממילא אין להם משמעות לגבי קצין אוסטרי בשירות פעיל. האידאל היה השפשוף הצבאי. השכלה רק מאצילה את הרוח וזה מיותר בצבא. ככל שהקצין גס יותר – מוטב."
• "חייל שלא קיבל עונש בצבא הוא לא חייל. אולי בימות שלום נהוג שחייל שגומר את שירותו בלי עונש יש לו עדיפות בשירות הממשלתי, אבל עכשיו דווקא החיילים הכי־גרועים, שבימות־שלום לא יצאו מן המחבוש, הם בימות המלחמה החיילים הכי־טובים."
• " 'אז אחרי המלחמה בשעה שש בערב!' קרא החפר מלמטה. 'מוטב שתבוא בשש וחצי, אם אאחר!' ענה שווייק. ואחר־כך ממרחק נשמע קולו של ווידצ'קה: 'ובשש אתה לא יכול לבוא?'. 'בסדר, אני בא בשש.' שמע וודיצ'קה את תשובת חברו המתרחק. וכך נפרד החייל הטוב שווייק מהחפר הוותיק וודיצ'קה כמאמר הפתגם: 'כשהדרכים נפרדות אומרים האנשים להתראות'."
• "כל קצין, חיילים, היא אומר בחצר הקסרקטין, הוא מטבע בריאתו יצור מושלם, שיש לו פי מאה מאשר לכולכם יחד. משהו מושלם יותר מקצין, חיילים, לא יכולים אתם כלל לתאר לעצמכם. אפילו תחשבו על כך כל ימי חייכם. כל קצין הוא יצור חיוני, ואילו אתם, חיילים, רק יצורים מקריים."
• "ופני כולם נהרו בקורת־רוח, כאילו לא הייתה מלחמה, כאילו לא היו בתוך הרכבת המסיעה אותם לעמדות בקרבות עקובים מדם ולטבח, אלא ישבו באיזה בית־קפה בפראג אל שולחן קלפים."
• "ההזדמנות קוראת לגנבים. זה ייעודו העצמי של האדם. על כל אדם עוברים בחייו הנצחיים גלגולים אין־ספור ופעם בפעם עליו להופיע בעולם גם בדמות גנב בפרקי־זמן מסוימים של פעילותו."
• "היחס בין החייל לקצין פשוט מאוד: זה שומע וזה מצווה. כפי שקראנו זה מכבר בספרים על אמנות המלחמה, הלאקוניות הצבאית הזאת, הפשטות הצבאית הזאת הן אותה מידה נעלה שהחייל מצווה לקנות. כי על כן, בין שרוצה ובין שאינו רוצה, הוא אוהב את מפקדו אשר בעיניו הוא חייב להיות ההתגלמות הנעלה, המושלמת, המגובשת של רצון איתן ללא פגם."
• "וכמה שנים עוד תימשך המלחמה, לדעתך, שווייק? 'חמש־עשרה שנה,' ענה שווייק, 'זה מובן מאליו, מפני שכבר הייתה לנו פעם מלחמת שלושים השנה ועכשיו אנחנו חכמים יותר כפליים, זאת אומרת: שלושים שנה לחלק בשתיים הן חמש־עשרה'."

מפקד העיר בוגולמה

• "איש לא הכניס אותי לרזי אמנות המלחמה. גם היום אני עדיין לא יודע כמה פלוגות בגדוד ולכמה גדודים מתחלקת חטיבה, ובבוגולמה היה עליי לדעת פתאום, כמה מזחלות דרושות להובלת דיוויזיה של ארטילריה קלה."
• "למה לא הפכתי לנזיר בנדיקטיני, כפי שביקשת, כאשר נכשלתי בפעם הראשונה בכיתה ד' של הגימנסיה? יכולתי לחיות לי בנחת. הייתי משרת במיסה הקדושה ושותה את יין המנזר."

אמרותיו

• "זמנים גדולים דורשים אנשים גדולים."
• "אדם בעל חינוך טוב יכול לקרוא את הכול. היחידים שסולדים מן הטבעי הם הגרועים שבחזירים והחלקלקים שבגסי־הרוח, ובמוסר־הכזב העלוב שלהם הם מתעלמים מן התוכן ומסתערים על מילים בודדות."
• "אנשים שסולדים מביטויים חריפים הם מוגי־לב, כי חיי המציאות מדהימים אותם, ואנשים חלושים כאלה הם־הם גדולי המחבלים בתרבות האומה ובאופיה. הם חפצים לחנך את האומה ולהפוך אותה לחבורת אנשים מעודנים יתר על המידה – מאוננים בתרבות מזויפת כדוגמת אלואיס הקדוש, שעליו מסופר בספרו של הנזיר אויסטאך, שפרץ בבכי ולא מצא ניחומים אלא בתפילה אחרי ששמע אדם אחר נופח נפיחה בקול רעש גדול. אנשים אלה מתמרמרים בפומבי, אבל הם אוהבים ללכת לבתי־שימוש ציבוריים כדי לקרוא שם את הכתובות הגסות שעל הקירות. כשהשתמשתי בספרי בקצת גסויות, רק הבאתי דוגמת חטף לצורה שבה הבריות באמת מדברים."
• "איני יודע, אם אצליח להשיג בספר זה את מבוקשי. עצם העובדה ששמעתי אדם מקלל את חברו ואומר: 'אתה מטומטם כמו שווייק', אינה ראיה. אבל אם המילה 'שווייק' אומנם תיהפך לקללה חדשה בזר פרחי הגידופים, עליי להסתפק בהעשרה זו של הלשון הצ'כית."
• "עד עכשיו הייתי אפס. אבל עכשיו, כשיהודי לוקח אותי לידיים, עוד תראו מה שייצא ממני." ~ כאשר שמע את שבחי מקס ברוד

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ירוסלב האשק, החייל האמיץ שווייק, שש אחרי המלחמה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ירוסלב האשק